מים ביין כו'. כל אילין דומין זה לזה ונתערבו יפה ואינו ניכר [עיין כל זה לקמן (ט) פסוק (יג) גם זה ראיתי חכמה]:

ארוך מצד זה. וכדי שיכבד בצד ההוא:

ועל כלן. על כל מיני עוולות הללו:

שמא יאמרו כו'. ומתוך כך יבאו לרמות יותר [רש"י]:

סוף סוף. כלומר לסוף אמרו מטעם דכתיב כי ישרים דרכי ה', פירוש דברי התורה, וצדיקים ילכו בם, פירוש יזהרו הם שלא לרמות את הבריות, ופושעים יכשלו בם, ילמדו לרמות [רש"י]. ועיין בבבא בתרא פרק המוכר את הספינה (פט, ב) ובמסכת כלים פרק י״ז (מט"ז) בפירוש הרמב״ם ובפירוש הר״ש ז״ל:

יתיב דריש הדין פסוקא כו'. משום דקשה לו היינו עושר היינו נכסים, דריש ליה בתורה:

עושר זה בעל מקרא. שהוא שמח בחלקו שאין בו טורח עיון ולא טורח סדור על פה, דדברים שבכתב אין לאמרן על פה. ועיין בירושלמי פ״ג (ה"ה) דהוריות ועיין לקמן:

ונכסים זה בעל משנה. וקרי להו נכסים דהיינו קרקעות שהן יסוד קיים אשר עליו יסובו בעלי הוראה כמו שהקרקע קרן קיים:

וכבוד זה בעל התוספתא. שמפרש את המשנה ועל ידי זה מכבדין אותו:

אלו משניות גדולות. דאית בהו כל הדינין שיבקש לשנות בהן בעל המשנה [יפה מראה]:

זה בעל התלמוד. שיודע להבין טעמי המשנה ותירוץ סתירותיהן וידיעת המשניות אם היא ככולי עלמא או יש חולק עליהן ועל ידי כן יתן לב לאסוקי הלכתא:

איש עשיר זה בעל התלמוד. כדפירשתי שיודע טעמי המשניות ותירוציהן כו' והוה עשיר שנהנה מיגיעו לפסוק הלכה. והא דקרו לעיל עושר לבעל המקרא, היינו לפי דמיונו שהוא שמח בחלקו, אבל בעל התלמוד הוא עושר אמתי שיכול להורות ומתהני לענין מעשה:

דל מבין כו'. קרי ליה דל נגד בעל התלמוד, שאינו יכול להורות מאגדה. וקרי ליה מבין שאינו צריך עיון מרובה להבין באגדה [יפה מראה]:

זה קין שהוליד כו'. זה איתא בשמות רבה פרשה ל״א (סימן יז) ובתנחומא סדר משפטים (סימן יג):

ורב שיהיו ימי שניו שחיה אלף חמש מאות חמישים ושש שנים. ונפשו לא תשבע מן הטובה שלא שבע נפשו מממונו. כך צריך לומר ועיין בשמות רבה הנזכר לעיל:

ולא שבע מטובו של עולם. שנאמר (בראשית ד, יב) נע ונד תהיה בארץ:

שהיה תלוי ברפיון. שגזר הקדוש ברוך הוא לבל יכוהו כל מוצאו אלא הניחו אותו תלוי ועומד עד בא המבול [יפה תואר]. ועיין במתנות כהונה בבראשית רבה פרשה כ״ב (סימן יב):

קיומא. פירוש דבר המקיים ומעמיד העולם דהיינו כל החי אשר על פני האדמה [מתנות כהונה]:

אוקומיני. בוניו ומעמידיו ואלה הם בני האדם [מתנות כהונה] . ועיין בבראשית רבה פרשה ל״ב (סימן ה):

זה קין. ונקרא יקום על שם (בראשית ד, ח) ויקם קין על הבל אחיו כדאיתא בבראשית רבה פרשה כ״ב:

זה הבל. שלא חיה חיי צער כמוהו וג״כ זכה לקבורה כדאיתא בבראשית רבה פרשה כ״ב (סימן ח) [יפה תואר]:

זה הבל אחיו. שנפל שדוד לפני קין:

זה אחאב. עיין באסתר רבה פ"א (סימן יב):

בשם שהיו לו כו'. והרי הם מאה והותר. ודייק מדכתיב בשומרון משמע מלבד אותן שהיו לו ביזרעאל דאם לא כן בשומרון למה לי, וילמוד סתום מן המפורש יזרעאל משומרון [מתנות כהונה]:

פלטריאות. בתים חשובים:

והכיתי בית החורף. ומשמע ליה דבאחאב מיירי דכתיב ואבדו בתי השן ובאחאב אשכחן בנין בית שן, ומדכתיב וספו בתים רבים משמע דלכל אחד מבניו היה כן [יפה ענף]:

לקייטא. לקיץ:

לסיתוא. לחורף:

שנאמר ואבדו בתי השן. רצה לומר בית החורף ובית הקיץ הרי תרתי ובתי השן הרי ארבע:

בתים רבים. הרי שנים מלבד אותן ארבעה שחשב רבי יהודה הרי ששה:

מממונו. שחשק גם לכרם נבות היזרעאלי:

זה נפלה של זונה. כלומר שאפילו זונה קוברת את בנה. ואות אמת הגיה טוב ממנו הנפל זה נבות היזרעאלי, רצה לומר שנפל הרוג ובא לקבורה:

ובלא מרחץ. אזלא בלא תורה. כך צריך לומר וכן הוא בכל הדפוסים. ונדרש על הנפל, והכי קאמר המדרש כי בהבל בא הנפל היינו בלא נר ובלא מרחץ. ובחשך ילך אזלא בלא תורה ובלא מעשים טובים. כי התורה והמצות נקרא אור כמו שנאמר (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור:

גם שמש לא ראה. הנפל הזה:

ללמן. מקום עמידת הספינות אצל הכרכים ומשם פורשים [אסיפת אמרים]:

למה לא עללת כו'. למה לא נכנסת במדינה:

מה חמית. מה ראית:

אנא דלא עללית נוח לי כו'. אני שלא נכנסתי נוח לי יותר ממך שלא ירדתי ולא ראיתי ואין לי על מה להצטער:

כל מה שיעמול האדם כו'. עיין בויקרא רבה פ״ד סימן ב' שם נתבאר:

כפטורין. פירוש כחבל שיש בו קשר היוצא מחור התורן שהוא עגול כושט:

כציפרין. שמזרב זריב ומקלקל הוושט [מתנות כהונה שם]. ועיין סוף מועד קטן בפרש״י:

כסילון רטוב והפוך מן הוושט. בויקרא רבה גרס כסילון רטוב והפוך היוצא מן הוושט. ופירושו כקוץ רטוב, ומתוך שהוא רטוב אינו נשבר ועומד בחזקו לבלע ולהשחית [מתנות כהונה]:

לפיו ולא לפי בנו. פירוש זכותו לא נתמעט לו ליתנו לבנו אע״פ שזכות אבות יעמוד לבנים [מתנות כהונה]. כמו שאמרו ז״ל (סנהדרין קד, א) ברא מזכה אבא ואין אבא מזכה ברא. ועיין ביפה תואר בבראשית רבה פרשה כ״ט (סימן ה):

לעצמה היא עמלה. עיין מה שכתבתי בויקרא רבה שם:

לעירוני. בן עיר קטן:

כך הנפש אילו הבאת כו'. בויקרא רבה פ״ד גרס כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו. וכתב היפה תואר דמפרש רבי לוי קרא בהנאות זמניות שהנפש נהנית מהם וחייב האדם שלא לחסר חקו מהם בענין המאכל והמשתה. וכמו שאמרו בתענית (יא, א) שנקרא חוטא משום אשר חטא על הנפש, וכמו שאמרו בויקרא רבה פרשה ל״ד (סימן ג) גומל נפשו על הרחיצה שהיא לכבוד הנפש:

שלשה אין מחזיקין טובה. אורחא דמילתא נקט שמי שאינו שבע אינו מחזיק טובה [יפה תואר]:

נותנין בשפע. פירוש הרבה בלא שיעור:

הים. שיורדי הים מרויחים הרבה בפרקמטיא וכשנשברה האניה מפסידים הרבה:

והארץ. שמצמחת כל הפירות ובולעת כל הגשמים:

וגם המלכות. שנוטלת הרבה במסים, ונותנת הרבה שהקרוב אל המלכות מרויח הרבה:

ששה פעמים כתיב בה נפש. בסדר ויקרא (ה) בענין חטא ומעילה, נפש אשר תגע, ונפש כי תשבע שכתוב שם לא מני, משום דלא כתיב גבי חטא בהדיא [יפה תואר]:

בשבילך. שתכלית המין האנושי שלמות הנפש [יפה תואר]:

אלא מה יעשה. זהו פירושו של מה לעני יודע, איך העני בדעת ילך נגד חיי עולם הבא והוא אינו יודע. אלא ילך אל חכם ויקנה חיי עד:

מה לעני בנכסיו כו'. מיירי במי שאינו עני גמור בממון אלא שהוא עני בנכסים:

אצל העשיר. מאחר שהוא עשיר אין לו שיתוף אחוה עמו. וגם העשיר לא ירצה לעשות עמו איזה עסק שמא יפסיד ולא יהיה לו במה לפרוע כיון שאין לו נכסים, אלא מה יעשה ילך ויעסוק בעצמו באיזה סחורה:

דבר אחר מה לעני יודע כו'. זה מיירי בעני גמור, א״כ מה יעשה, יעסוק במשא ומתן בתמיה, כיון שאין לו כלל, גם יושב בטל אי אפשר, שימות ברעב, אלא ילמד אומנות ולא יצטרך לבריות:

מבאר משנתו מראה עינים. פירוש רואה ומסתכל ומעיין עליו לעמוד על אמתתו:

זה אדם הראשון. מפרש מה שהיה כבר נקרא שמו, חשיבות וגדולה שהיתה לו לאדם הראשון כדכתיב ויקח ה' אלהים את האדם וגו' כבר נקרא שמו, כלומר כבר היה ועבר, ונודע שהוא אדם ולא אל:

משל למלך ואפרכוס כו'. עיין בבראשית רבה פ״ה סימן ט' שם נתבאר:

בקרונין. עגלה חשובה:

דומינין. שבח וברכה כגון יחי אדונינו המלך. ורש״י פירש שירה:

ולא היו יודעים. אי זהו עיין מה שכתבתי בבראשית רבה שם. ועיין ביפה תואר:

הפיל עליו שינה. בבראשית רבה גריס תרדמה, ונכון יותר שהשינה היא טבעית:

זה משה. פירוש הכתוב מה שהיה כבר נקרא שמו, חשיבות וגדולה שהיתה לו למשה כדכתיב ויקרא אל משה שלא זכה לזה המדרגה שום נביא, כבר נקרא שמו, כבר היה ויצא לו שם בגדולה, ועתה בעגל אמר לו הקדוש ברוך הוא לך רד כי שחת עמך:

כד אינון טבין כו'. כשהם טובים הם שלך אתה קורא אותם עמי, וכשהם רעים הם שלי בתמיה, שאתה אומר כי שחת עמך, בין טובים בין רעים הם שלך:

זה ירמיה. חשיבות וגדולה שהיתה לו לירמיה שזכה לנבואה, כבר נקרא שמו כדכתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'. ועתה חלף כדכתיב (ירמיה טו, י) כֻּלֹּה מְקַלְלַונִי. וכן כתיב (שם כ, ב) וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וגו'. והמדרש קיצר וסמך על המובן:

קופות. [אפי"ן] בלעז:

וחולדות הסנאין. מין חיה [מרטיל״א] בלעז:

ואדני שדה. חיה דומה לאדם. וכל אלו אינם מאכל אדם והן אוכלין ומזיקין:

מה אית להו כו'. מה הנאה יש מהם, או מכה אחת או נשיכה ועקיצה וכהאי גונא:

פילקא. ענין בית האסורים:

פדעה. פצע וחבורה:

תוקלה. מכשול:

מרמוצי. ענין שריפה:

מרמוצי. ענין פצע וחבורה:

מעשה בחסיד כו'. עיין בבבא קמא פרק הפרה (נ, ב):

בתוך שאינו שלו. שמא עתיד אתה למוכרה. ונותן לתוך שלך, רשות הרבים כל ימי חייו הוא שלו:

והיה שוחק עליו. שלא היה מכיר טעמו של דבר [רש"י]:

מה יותר לאדם. רצה לומר הדא הוא דכתיב מה יותר לאדם. והוא סוף פסוק של כי יש דברים הרבה:

מה טוב לאדם בחיים. וגו' מספר ימי חיי הבלו ויעשה. כך צריך לומר:

אם תאמר לצלו של כותל כו'. עיין לעיל פרשה א' סימן ג':