גדול שהוליד כו'. דרש ושחרים לשון גדולה כמו דאת אמר הדבק לשחור (מתנות כהונה):

שהיה משוחרר מן העונות. שהיה צדיק וגבר על יצרו. ולכן נזדמנה לו רות שהיתה גדולה בחסידות וגם כדי שיתחדש הלכה זו על ידו (יפה מראה):

משבט יהודה. שאף על פי שהיה משבט גדול כי יהודה גבר באחיו והמלכות נתנה לו כדכתיב לא יסור שבט מיהודה. מכל מקום לא נמנע מלישא את רות:

ובאר את ההלכה. וזה הוליד ענין למוד. ומכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו שלכן אמר נשיו כי חושים ובערא נשים היו לאחד מבני בנימין הנקרא שחרים. ולפי זה הוליד כפשוטו (יפה מראה):

לא צורכה אלא כו'. פירוש לא היה צריך לומר אלא ויולד מן בערא. ולכתוב בתר הכי ומחושים הוליד. אלא שגם פה רצה לרמוז. על דרש הדרש מה שנתחדשה ההלכה על ידה. וכך צריך להיות אלא בימיה נתחדשה הלכה. והכי קאמר קרא ויולד דבר חדש מן אשתו שעל ידה נתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית כו' (יפה מראה):

רבי יהושע בן לוי אמר כו'. זה אינו בירושלמי:

נתגייר ונתן לו בתו. רצונו לומר נתגייר אותו ישמעאל כיון ששמע שכל מי שפונה להקדוש ברוך הוא יש לו תשועה בה'. ונתן לו ישי בתו:

זו היא ששבה משדי מואב. הוקשה למה אומרו השבה. כי לא תצדק שיבה על מי שלא היה פה מעולם. וגם מה ענין ה"א הידיעה האם היתה רות אחרת שלא שבה. לזה אמר זו היא ששבה משדי מואב לומר זו היא שאם שלא היתה בארץ ישראל יצדק בה לומר השבה משדי מואב. והוא להיות בה רוח מחלון אשר יצא משם ושב בקרב רות אל ארץ אשר יצא משם. וזה אמרו והמה במ"ם ולא בנו"ן בשביל הזכר שהוא עיקר ועמו המביאות אותו טפלות עליו בזה [ועל כן אגב נזכרה ביאת כולם בלשון זכר. כי כן דרך כל פעולה הנעשית בכלל זכרים ונקבות לומר בלשון זכר] (אלשיך). [עיין בעץ יוסף] (לקוטים ממהדורא קמא):

כל מקום שנאמר קציר שעורים כו'. ונפקא מינה כאן להורות שהלכו ביום טוב כדלעיל (פרשה ב ח). וגם פירושו דקרא ותהום כל העיר שנכנסו להבאת העומר. וגבי הוקעת שבעה בני שאול שכתיב שם קציר שעורים גם כן נפקא מינה להורות שהיו תלוים מט"ז בניסן עד י"ז מרחשון מפני קדוש השם (יפה ענף). או בא להורות כאן שבאה בקציר העומר ושהתה עד סוף קציר חטים שהוא משך שלשה חדשים שיעור ימי הבחינה כדין גירות (אלשיך א כב):

נפיל נסיב לנפילא. פירוש ענק לקח ענקית. מלשון הכתוב הנפילים היו בארץ (מתנות כהונה):

שמאיר פנים בהלכה. שמביא ראיה לדבריו (רש"י):

פרדכוס. פירש בערוך מלובן ביותר. ובשם רש"י (מדרש ב"ר פרשה ס ו ד"ה אמר) מצאתי שני לדוכוס מושל היה התובע ענינים של הבריות ומלבן את הדין ועושה דין בין אדם לחבירו. כלומר שאין לבן שם העצמי כי שמו קמואל או בלעם כדאיתא במדרשים אלא על ידי שהיה מלובן בעורו מאד או מלבן הדין כינו אותו בשם לבן. ורבי ברכיה אמר שהיה מלובן ברשע כלומר שהיה רשעו ברור ועל שם זה נקרא לבן. ומכל מקום למה שאין זה השם העצמי כגלית ונבל נשתנה לכתוב תחלה ושמו. לפי ששם אחר קדם לו לשם לבן והוא השם שנקרא כשנולד (יפה תואר). או פירושו שהיה מלובן ברשע שהיה מעדן ומענג עצמו במיני קישוט בכיחול ופרכוס עד שנתלבן מראהו עבור מעשי רשע מעשה זמה (נזר הקודש):

ושם משנהו אביה רבנן אמרי מה זה כו'. דרשו זה מדלא כתיב ושם השני ומדכתיב משנהו משמע שהיה שוה לו ואמרו רבנן מה זה רשע אף זה רשע. ומכל מקום כתיב שמו קודם ותירץ רבי יהודה בר סימון שנשתנו למעשה הטוב:

שנאמר דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל. וסיים במדרש במדבר רבה (פרשה י יד) פתואל זה שמואל ולמה נקרא שמו פתואל שפיתה לאל בתפלתו:

אלא לבת ארבעים. וגם היא היתה בת ארבעים כשאמר בועז שמעת בתי שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (מתנות כהונה) ועיין בענף:

עד כדון לא אזלת כו'. פירוש עד עתה כלומר עדיין לא הלכה:

מסיימת. מציינת שבעת לכתה היתה מסיימת לפניה את הדרכים לצורך ביאתה כדי שלא תטעה בביאתה למצוא הדרך. או אפשר שאחרי שהלכה חזרה לבוא בכל הדרך ההוא כדי לסיים את הדרכים ואחר כך חזרה ללקט (אגרת שמואל):

ליפול בחלקה. חלקת קדריש:

לשאול שלום בשם. שאפילו שנראה שלא נכון להזכירו תמיד פן יבואו להוציאו לבטלה וגם שמא יזכירוהו במקום בלתי טהור. אמנם בית דין של מטה ראו שבדורותיהם היו מבקשים להשכיח שם שמים כדאכתוב בסמוך. לכן הסכימו להרגילו בפי אנשים בשאלת שלום והסכימו עמהם בית דין של מעלה שיפה עשו:

ומגלת אסתר. שלא היה ראוי לתקן מקרא מגילה מפני שהיא מצוה בפני עצמה שאינה סיג לתורה ואתו למיטעי שהנביא מחדש דבר מצוה. שזה היפך היסוד שאין נביא רשאי לחדש דבר. אמנם בית דין של מטה לא חששו לזה כי ראו שראוי לעשות זכר הודאה לנס כמו שכתבו (מגילה יד א) ומה משעבוד לגאולה אמרו שירה ממות לחיים לכל שכן:

ומעשרות. דסלקא דעתך אמינא דזה נתינת מכשול לפני ישראל שיקשה בעיניהם לתת תמיד מעשר תבואתם. והרי עמי הארץ היו חשודים על המעשרות וכל שכן אם הם פטורים מן התורה דחמדת ממון גדולה בלב כל אדם. ומכל מקום הם חייבו את עצמן מאליהם לתקן מה שחטאו וגלו עבורו כדלקמן:

שאילת שלום מנין שנאמר החושבים וגו'. רצונו לומר שהתקנה היתה שישאלו שלום בשם כדי לאפוקי מהחושבים להשכיח שמו מישראל:

בימי עתליהו כו' בימי חנניה כו' בימי מרדכי כו'. הא ודאי שבועז לא בא לתקן על קלקול הזה שהיה בדורות אלו המאוחרים לו הרבה. אלא גם בדור בועז חשבו שונאי ישראל שהיו בימיו להשכיח שם ה'. אלא דמייתא הני קראי לדוגמא שאירע כך:

בימי עתליהו. אם אחזיהו שהיתה אדוקה בעבודת כוכבים ומזלות ומרשעת ביותר ככתוב בספר מלכים:

מטריחים כו'. ומתוך כך יעוררו העמים שנאה עלינו:

בין הכרכים. בכל הכרכים. או ר"ל כרכים ספר דברי הימים שלהם ומפורסם הוא בין כולם:

עד שהאיר הקדוש ברוך הוא עיניהם כו'. פי' שמאחר שמצאו סמך להזכרת ענין אסתר אף על פי שאין סמך למצות מקרא מגילה לא חששו שיטעו האנשים לומר שהנביאים מחדשים דבר מכיון דעיקר הדבר רמוז בתורה והקדוש ברוך הוא הסכים על ידן שתקבע מצוה זו מדרבנן ולא יחושו דאתי למיטעי (יפה מראה):

כתוב זאת זכרון בספר ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה. זכרון אלו הנביאים דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו. ספר זו כתובים שנאמר שם הלא הם כתובים על ספר. כך צריך לומר (אות אמת) ויליף גזירה שוה מן כתוב זאת זכרון בספר שנאמר על עמלק (שמות יז יד):

אין נאמרה מפי בית דין מסיני נאמרה. שנאמר כתוב זאת זכרון בספר אלא שאין מוקדם וכו' שאינה כתובה בתורה אלא בכתובים ראויה היתה לכתוב אצל מלחמת עמלק (מתנות כהונה):

רבן של יהודים קיבל. היינו הקדוש ברוך הוא. ומתנות כהונה פירש הוא משה רבינו:

כיון שגלו שנפטרו. ממעשר שהזורע בחוץ לארץ פטור ממעשר (מתנות כהונה) ועיין ברבינו שמשון פרק ו' דשביעית מה שכתב הוא שם בזה המדרש:

ויש אומרים אף חרמה של יריחו. שאף על פי שלא היה ראוי לעשות החרם לפי שנותן מקום לישראל לחטוא כי חמדת ממון גדולה בלב האנשים וקשה לפרוש. וכמו מעשה עכן. וכבר אמרו ז"ל שהקדוש ברוך הוא קנתר את יהושע שהוא גרם זאת בעשותו מה שלא צווה. אמנם יהושע ובית דינו עשו כן לפי שנכבשה יריחו בשבת ולפי שנכבשה תחלה כדאיתא במדרש במדבר רבה (פרשה יד א) (יפה מראה):

חטא ישראל וגו'. אלמא הסכים ה' יתברך עמו וצוהו שיזהיר את ישראל על זה בשם ה'. וגם דאם לא הסכים הקדוש ברוך הוא למה אמר הקדוש ברוך הוא עברו בריתי:

שבעים אלף סבל וגו'. ושלשת אלפים ושש מאות מנוצחים להעביד את העם. פי' אלו ג' אלפים ושש מאות היו נוגשים על אלו מאה וחמשים אלף עושי מלאכה. והנה לפי החשבון יגיע לכל אחד ואחד ארבעים ושנים. חוץ מאותן שש מאות שלא הגיע לכל אחד ואחד מהם כי אם ארבעים. ואיידי דזוטר לא קפיד הספר עלייהו (מתנות כהונה):

דעביד כן. מי שעושה כן שאינו ממונה כי אם על מ"ב יכול לעמוד ולהשגיח בהם כראוי:

ולא הוה חכים לה. נראה שכך פירושו. שמדקאמר למי הנערה ולא אמר מי הנערה כדי לברר בלשון קצר כדרך החכמים המדקדקים בדבורם. אלא על כרחך שאם יאמר מי הנערה הם ישיבוהו זו רות. וזה ידע בעצמו שבבואה לעיר עם נעמי כתיב ותהום כל העיר. לכן שאל מי הנערה רצונו לומר בת מי הוא או אשת מי היא. וזהו שמתמה המדרש ולא הוה חכים לה בתמיה דהא על כרחך כיון שלא אמר מי הנערה היה יודע שהיא רות שבאתה עם נעמי אם כן היה יודע גם כן שהיא מואביה אלמנה ולמה שאל למי הנערה שזה גם כן ידע:

אלא כיון שראה אותה נעימה כו'. רצונו לומר מחמת שראה אותה שהיא נעימה במעשיה ורצה לישא אותה כי אלמן היה. אך כדי שלא יחשדוהו שנתן עיניו בה על רוב יפיה רצה בועז לברר מטוב צדקתה ומעשיה שהיא ראויה לאיש גדול ומפורסם בדור. וזה שאמר למי הנערה הזאת רצונו לומר ראו למי ראויה הנערה הזאת. ונערו הבין זה והכניס קנאה בלבו שהיא תנשא לגדול הדור כבועז. לכן סיפר בגנותה ואמר נערה מואביה היא בטבע מצד עצמה כפי שרשה שיצאת משם [שהמואבים שטופי זמה שבא לוט על בנותיו וגם הפקירו בנותיהם כדכתיב לזנות אל בנות מואב וגם הם בטבעם צרי עין כמו שאמר הכתוב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים]. ואת אמרת מעשיה נאים ונעימים. ומה שאתה רואה בה צניעות הוא מחמת שרבתה [לשון רב ומלמד היינו נעמי] רפתה לה [מלשון רפואה כלומר היא תקנה מעשיה] ולא מצד טבעה ואם כך אפשר שתחזור לסורה. ואם כן אינו משנת חסידים שמי שיקוה לצאת ממנו שבט מושלים ישא כזו. ועיין עוד לקמן:

שוחחות. ומתוך כך האחוריים בולטים ורגליהם נראות (מתנות כהונה):

יושבת. כלומר כרבוצה את עצמה:

מסלקות כו'. מעלות בגדיהם עם החגורה למען יהיה קל ללכת:

אם מפרץ מלך הוא. לכאורה וכי כל מי שהוא מפרץ יהיה מלך אך לפי שלבש מלבושי שאול והיה כמדתו מזה ידע שיצלח למלוכה. והא דאמר אם מפרץ מלך הוא על שם שהמלך פורץ גדר ואין מוחין בידו (יפה ענף):

שופט. כלומר איש חשוב כדאיתא בפרק הערל (עו ב):

כיון שבא אצל שמואל. רצונו לומר אבנר בא אל שמואל ושאל לשמואל אלו הקושיות שהקשה לו דואג. ואמר שמואל זה מנין לך כו':

מיני הוא. מין הוא ואינו מאמין בדברי חז"ל הדורשים מן הקבלה עמוני ולא עמונית:

חלק. פירוש בלי תשובה כלל:

לאישה שלא להוציא. כלומר דרכה של אשה שלא להוציא לקראת הולכי דרכים דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה:

לאיש ליתן שכר. ודואג סבר דמכל מקום טעמא דאשר לא קדמו איתא באשה נמי דהיה להם לנשים להוציא לקראת נשים. ובסבה אחת מהני להרחיקם אף שהטעם השני [היינו ואשר שכר עליך כו'] לא שייך בהם (יפה ענף):

רבתה רפתה לה. עיין לעיל (ד"ה אלא) מה שכתבתי באורו. ודייק זה דתיבת היא מיותר אלא שבא לומר שהיא מצד עצמה מואביה היא. רק שחמותה לימדה (משנת דרבי אליעזר):

תפסה לוקו כו'. פירוש תפסה לקט מעט בשביל אותה שהיא בבית רצונו לומר היינו נעמי שמצפה לה גם כן. כי אין לה לאכול כי אם הלקט הזה ואינו מספיק לשתיהן. לוקו מעט (מתנות כהונה]. [ועיין בעץ יוסף (לקוטים ממהדורא קמא)]:

בשדה אחר על שם לא יהיה כו'. לפי שקשה לו בתר שאמר אל תלכי ללקוט בשדה אחר מה צריך לומר וגם לא תעבורי לכן הוזקק לפרש על עבירות הדת (יפה ענף):

וכה תדבקון עם נערותי אלו הצדיקים. ומה שאמר נערותי על הנערים קאמר. כי לא היו נערות לבועז בשדה אלא נערים. וקראם נערות להחזיק את לבה שלא תפחד מהנערים שיתעללו בה על כן אמר לה שלא תפחד כלל שתוכל להדבק בהם כאילו היא מתדבקת עם נערות לפי שהיה יודע בהם שכלם צדיקים. וזהו שאמרה רות לנעמי. כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקון ולא מצינו שאמר לה כך אלא כך אמר לה עם נערותי. אך לפי הנ"ל ניחא:

עיניך זו סנהדרין. כן הוא בתנחומא סדר תצוה ושיר השירים רבה פסוק הנך יפה ופסוק צוארך כמגדל גו'. ועיין באגדת בראשית פרק מ"א ד"ה ועיניו החלו כהות כו':

אלא אחר העינים כך ישראל אינם יכולים לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. כך צריך לומר (אות אמת). שנאמר כי יפלא ממך וגו'. ועשית על פי הדבר אשר יורוך. ופירוש בשדה אשר יקצורון בתורה אשר יפסקו בדבר עבירת הדת (יפה ענף):

שלא לרחק. שלא ידיחו אותך מלבוא בקהל. ואולי צריך לומר לדחותך (מתנות כהונה):