עומד ומנגן בהם. זמירות ותשבחות לאל יתברך:

שנאמר וינגע ה' את פרעה. וזה בא על ידי שלא גילה לוט שהיא אשתו. ובזכות זה ניצל לוט מתוך ההפכה כפירוש רש"י על פסוק ויזכור אלהים את אברהם וגו' (שמות ב כד) עיין שם. ונולד מואב שבאתה רות זקנתי ממנו. לזה אקום להודות לך (משנת דרבי אליעזר):

דבר אחר על משפטי צדקך משפטים שהבאת על המצריים. פירושו שעת רצון הוא לקום בזמן הזה להתפלל שנעשו נסים בעת הזאת (יפה ענף):

ואומר לך בדמי חיי. זה דם פסח. ואומר לך בדמיך חיי זה דם מילה:

עם זקני ועם זקנתי. זה רות ובועז:

שאילו החיש לה. פירושו שאילו מיהר לה בפתאום ובמהירות קללה:

לבר ביתיה. אמר לבן ביתו לך וקנה לי מן השוק דבר הגון השוה לכל. הלך והביא לו צפרים. אמר ליה מפני מה התמהמהת להביאם [ואולי שהוא בעצמו צד אותן] אמר לו מפני שמחרידות את האדם שבורחות למקום סכנה וחרד האדם ללכת אחריהן ושוהה לצוד:

מקרא זה חרדת כו'. מוקש היא המצודה שנוקש וניצוד בו העוף והוא נותן חרדה על האדם (מתנות כהונה):

חרדה שהחריד יעקב כו' הוא דבר אחר על פסוק חרדת אדם וגו'. [משום] דקשיא ליה בקרא מאי ובוטח בה' ישוגב. ימלט הוי ליה לומר. לכן אמר דהכי פירושו כחרדה שהחריד יעקב ליצחק בדין יתן מוקש אלא ובוטח בה' ישוגב אף בברכה שלא די שלא קללו אלא אף ברכו לפי שבטח בה' והיה כונתו רצויה לשם שמים. וכהאי גוונא נמי דריש לה בחרדת בועז על ידי רות וכדמסיק ולכך מייתי ליה הכא (נזר הקודש):

לפפתו כחזזית. ילפת תרגום אונקלוס חזזן. ונקרא ילפת על שמסבב ומלפף את האדם מכל צד (מתנות כהונה):

רוחות. שדים [עיין בעץ יוסף (לקוטים ממהדורא קמא)]:

והנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו. [כוונתם כי מה שאמר הכתוב והנה אשה שוכבת וגו' הם מיותר כי כבר אמר [למעלה ותבוא בלט] ותגל מרגלותיו ותשכב. [והיה די לומר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת ויאמר מי את]. לכן דרשו [ואמרו המקרא הזה סרסהו ודרשהו] וכאילו מה שאמר הכתוב והנה אשה שוכבת מרגלותיו הם נאמרים אחר שאלת מי את. והם דברי כותב המגילה שכפי תשובתה שהשיבה אותו הנה אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו (אגרת שמואל) היפך והנה אשה לקראתו שבמשלי [פרק] ז' (משנת דרבי אליעזר):

שנאמר ויאמר בת מי את. תיבת שנאמר מיותר (אות אמת):

לאמר שכבה עמי כבהמה. כך צריך לומר (אות אמת) וכן הוא במדרש בראשית רבה (פרשה פז ד):

אבל הכא ופרשת כנפיך על אמתך. רצונו לומר כיון שראתה רות כל השאלות הללו חששה אולי היה נותן לב לבא עליה מיד כי גבר יצרו עליו ולא יכול לו. על כן אמרה לו אנכי רות אמתך כלומר אף שאני רות אמתך וסרה אל משמעתך לא יעלה על לבך [לבוא עלי בלא ברכה.] וזהו ופרשת כנפיך [שהוא לשון נקיה] לשון נשואין כלומר קח אותי לאשה בנשואין [ושבע ברכות בעבור שהכונה להביא נפש מלון לזה העולם וזהו כי גואל אתה ולכן צריך קדושה רבה. וזהו שאמר המדרש אבל הכא ופרשת כנפך כו' (עיין באגרת שמואל):

בועז היה בן שמונים שנה ולא נפקד. סבירא ליה דאבצן אינו בועז וריש לקיש סבירא ליה דאבצן זה בועז שהיו לו שלושים ושש בנים לכן הביא ראיה מפקידת רות. ורבנן גם כן סבירא ליה דאבצן אינו בועז (יפה ענף):

בת ארבעים שנה היתה. בעת הזאת כדאיתא לעיל וכשהיתה אשת מחלון היתה קודם ארבעים ומכל מקום לא נפקדה. ומכיון שהתפלל כו' ובאות אמת כתב שבנוסח אחר ליכא הני תיבות כיון שנשאת למחלון. והדין עם הנוסחא אחרת עד כאן לשונו:

אוהבת אשה בחור מסכן כו'. רצונו לומר כאשר ראה בועז כל כונתה לגמול חסד עם נפש מחלון המת אמר לה ברוכה את לה' בתי והנה את עשית שני מיני חסדים אחד שנטפלת בתכריכיהן כדאיתא לעיל [במדרש. והנה החסד ההוא היה חסד שעשתה עם גוף המת שלא יקבר ערום]. אמנם זה החסד האחרון [שאת רוצה לעשות עמי הוא יותר טוב וחשוב מן החסד הראשון. כי החסד הראשון היה עם גופו וזה החסד] הוא עם נפשו במה שהנחת מלכת אחרי הבחורים [ולהנשא לבחור כי יותר טוב היה לך להנשא לבחור אפילו שיהיה דל מלהנשא לזקן בן שמונים שנה. וזהו אם דל דקאמר. וכל שכן אם היית רוצה להנשא לבחור היית מוצאת בחור עשיר. וזהו שאמר ואם עשיר. וזה לרוב יופיך וחשיבותך. ועם כל זה הנחת הכל לבלתי לכת אחריהן] ובאת אצלי בשביל שאני גואל ואגאול נפש המת ואם כן הטבת חסדך זה האחרון שעשית עם מחלון מן החסד הראשון שעשית עמו (אגרת שמואל):

טוב ואלימלך ובועז אחים היו. ומכל מקום היה טוב יותר קרוב לגאול כי היא הבכור (מתנות כהונה):

הלילה הזו את לנה וכו'. דאם לא כן הלילה למה לי (מתנות כהונה):

גזיז. עבר כמה דאת אמר וכן נגוזו ועבר (מתנות כהונה):

נפק לגביה. פירוש פסק מן הדרשה ונפק לגביה ללכת אחריו ללמוד תורה מפיו:

ברך שהכפיל לו את ממונו. רצונו לומר כל ממון שהיה לו מתחלה. דלא תימא דשארית פליטה שנשארה לו הוסיף לו עליה למשנה. ומכל מקום מה שהיה לו תחלה הוה יותר. אלא אחריתו היה טוב מראשיתו שהיה לו כפלים על כל ממונו:

עקיבא רבך לא היה אומר כן. כי זה לא צריך למכתב כיון דהא בהדיא כתיב ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וגו'. ומתחלה כתיב ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן (יפה תואר):

בזכות תשובה ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו. שמפני שבחליו שינה את טעמו קצת שקרא תגר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא הוצרך לתלות בזכות שהיה לו מתחלה (יפה מראה):

ומה אמרת תובן. פירוש אלישע אמר לרבי מאיר ומה אמרת שוב בבית המדרש:

יש לך אדם שהוא קונה סחורה בנערותו כו'. רצונו לומר שאף על פי שבטבע הון אדם יקר חרוץ בנערותו טפי מבזקנותו שהוא עיף ויגע ולא תעשנה ידיו חריצות. פעמים יפסיד סחורת הנערות ותתקיים בידו סחורת דזקנה. והכוונה בזה שלא יתיאש אדם מן הרחמים (יפה מראה):

שעושה מעשים רעים בנערותו. שאף על פי שמהראוי שיהיו טובים בנערותו כמו שנאמר (סוכה נג א עיין שם) אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו. מכל מקום פעמים שיתקן בזקנותו מה שקלקל בנערותו (יפה ענף):

שהוא למד תורה בנערותו. שאף על פי שמהראוי שיתקיים בידו התורה של נערות כמו שאמר (אבות ד כ, אלישע בן אבויה אומר כו') הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על ניר חדש. מכל מקום פעמים שמה שילמוד בנערותו ישכח ממנו על ידי שיתעסק בדברים אחרים. ומה שילמוד בזקנותו יתקיים בידו. ולפי זה המקרא לדלעיל מיניה הוא דבק דכתיב כי העושק יהולל חכם (יפה ענף). ועיין ברבה (שמות פרשה ו ב) ובתנחומא סדר וארא:

עקיבא רבך לא כך אמר. רצונו לומר שכל הדברים האילו שאתה אומר דברים פשוטים הם (יפה מראה):

כשהוא טוב מראשיתו. שמתחלה נתכונו בו לטובה אבל כשמתחלה לא היה לתכלית טוב לא יעלה אחריתו לטובה:

וכך הוה כו'. בדידי הוה עובדא הכי וכדמפרש. וצריך לומר שאבויה אביו ספר לו זה המעשה:

שרו כו'. התחילו אלו אמרו מזמורים של הבל ואלו אמרו חרוזות לפי אלפא ביתא שירים לפי המשקל:

אילין כו'. אלו הם עוסקים בשלהם ובמה שהם רגילים. ואנחנו אין אנו עוסקים בשלנו:

שלא היה כונת מחשבתו לשם שמים לא נתקיימה בי. פירוש שכונתו היה רק לגדולה וכבוד כמו שנעשה לרבי יהושע ורבי אליעזר לכן לא נתקיימה בי. ואף על גב שאמרו ז"ל (פסחים נ ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה כו'. הכא לא קאמר שנענש על זה אלא דלא אסתייעא מילתא להצילו מן החטא כיון דמתחלה לא היתה הכוונה לשמה (יפה מראה):

אלו דברי תורה שקשין לקנות כו'. משום דקשה ליה מכיון דלא יערכנה זהב מה צריך לומר זכוכית דלא סבירא ליה שהוא אבן יקרה. להכי קאמר דאתא למימר דנוחין לאבדם כזכוכית פירוש שבקל משתברין (יפה מראה):

מה כלי זהב וזכוכית אם נשברה כו'. והוצרך להזכיר כלי זכוכית דאם לא כן הוה אמרינן דזהב דנקט אינו אלא לענין חשיבותו שלא יערכנה (יפה מראה):

אם נשברו יש תקנה. להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי והא דקאמר לעיל דנוחין לאבדן ככלי זכוכית. לא שאין להם תקנה אלא שנפסדין לשעתן ואין כל כך מתקיימין (רש"י):

אף תלמיד חכם שאיבד משנתו יכול לחזור עליה. דסלקא דעתך אמינא שכיון שפירש מן התורה היא מתרחקת ממנו על דרך אם יום תעזבני יומים אעזבך. ולכן כשברצונו לחזור עליה לא יוכל לזכות בה כבתחלה. קא משמע לן דעל ידי זריזותו וחפצו יפתחו לו עוד שערי הידיעה והזכרון. וכדאיתא בשמות רבה (פרשה לג ז) שנקרא התורה מורשה שלא יבוש לחזור לה (יפ"מ):

אמר ליה חזור בך. פירוש אלישע אמר לרבי מאיר חזור בך לביתך:

עד כאן תחום שבת. אף על פי שהוא לא היה חושש לחטא. לא רצה שיצטער רבי מאיר כשירגיש שעבר התחום. אי נמי להראות חכמתו אמר כן. ומה שרבי מאיר מעצמו לא חש לזה אפשר שעל ידי שהיה להוט בפלפולי לא שת לבו על דרך באהבתה תשגה תמיד (משלי ה יט) (יפה מראה). ואפשר דדרך לגלוג אמר לו כן ששיער כן בעקבות הסוס ולא היה עדיין תחום שבת:

לית בחילי. איני בכחי וברשותי (מתנות כהונה):

חוץ מאלישע בן אבויה. ואף דקיימא לן דאין דבר עומד בפני התשובה. יש לומר דבת קול זו להכשילו ברוב חטאתיו היה. על דרך משגיא לגוים (איוב יב כג) ומכל מקום אילו יהיב אל לבו ושב ורפא לו ובעת מותו נתן לב לזה (יפה מראה):

שהיה יודע כחי. שלמד תורה הרבה והפך קערה על פיה:

ומהיכן היה לו המעשה הזה. שנשתנה לגריעותא דאף על גב דאמר לעיל מחמת שלא היתה כוונת אבויה לשם שמים. אי אפשר לומר שבשביל זה היה חוטא אלא ודאי חוטא מצד עצמו היה. אלא מה שלא הועילה תורתו להצילו מן החטא כלל הוא הטעם מפני שלא היה כוונת אבויה לשם שמים וכמו שכתבתי לעיל (יפה מראה):

לא מתן שכר ולא תחיית המתים. ר"צונו לומר דכי היכי שנמצא לדעתו שקר מתן שכר העולם הזה הכתוב בתורה. הכי נמי לדעתו שקר תחיית המתים אף על פי שכתוב בתורה (יפה מראה):

והיה מפעפע בכריסה כאריסה של חכינה. כך צריך לומר (אות אמת). פירוש כארס של נחש ועל ידי זה נפסד מזגו והיה מתאוה לדבר עבירה:

רבך חולה הוא ומסתכן. כך צריך לומר (אות אמת):

ועד כדון מקבלין. אם חוזרין בתשובה בשעה כזו שאין יכולת להרע עוד מתקבלין. בתמיה (יפה מראה):

דכדוכה של נפש. כלומר עד שמת. ומצאתי (של"ה מסכת יומא אות קג) ראשי תיבות של דכא דם כפירה אשת איש. שאפילו על אלו שלשה עבירות חמורות מועיל תשובה:

ופרש טליתו עליה. שעל ידי כן יכבה האש כדי שלא ישרוף כסותו (יפה מראה):

ליני הלילה בעולם הזה. שילין וינוח בעולם הזה בלא דין כי לעולם הבא אם יגאלנו הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו מוטב ואם לאו יגאלנו רבי מאיר בזכותו מבלי שיהיה נידון. ולכן נכבית האש מיד וקרי עולם הזה עד ימי התחיה. ועולם הבא ימי התחיה. אי נמי כל זמן שהנפש למטה שלא השיגה לעלות למעלה קרי עולם הזה. וכשימות רבי מאיר ויגאלנו ותעלה נשמתו למעלה עם הצדיקים קרי עולם הבא:

והיה בבקר זה העולם הבא שכולו בקר אם יגאלך. כך צריך לומר:

שמעון לך. בתמיה כי אין זכות עולה להציל אחר מגיהנם כדאמר בפרק חלק ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל וכו' ומשני דשאני הכא דאתי בטענה דכי היכי דמצילין תיק הספר לפי שזכה להיות תשמיש קדושה. ולפי שיש לספר צורך בו הכי נמי ינצל אלישע בזכות תורתו ומכל מקום אי לאו הצלת רבי מאיר וזכותו לא היה ניצול בטענה זו לחוד דיש לחלק בכמה פנים (יפה מראה):

ואל יהי חונן ליתומיו. דאף על גב דלא ימותו בנים על אבות. כשהפליגו ברשע גם זרעם נדחה וכדמייתי בגמרא לא נין ולא נכד בעמו (יפה מראה):

כך העמיד. דהיינו רבי מאיר שלמד תורה ממנו ולמד לכל ישראל (יפה מראה). או פירושו כך העמיד זרע כשר וצנועות (מתנות כהונה):

כלום קריא חסר כו'. עיין בויקרא רבה (פרשה כג יא). ובמדרש בראשית רבה (פרשה ז אות ו') שם נתבאר:

ואמר חי ה' שאיני נוגע בה. והיינו דסמיך ליה ותשכב מרגלותיו וגו'. כלומר שלא זזה משם (אגרת שמואל):

גבר חכם בעוז כו'. רצונו לומר קרי ביה בועז: