**זש"ה שוט לסוס כו'.**ס"ל כמ"ד בב"ר פ' מ"ב כ"מ שנא' ויהי משמש צרה. להכי בעי לאסוקי שפרעה אמר ווי על ששלחם ומייתי האי קרא דדריש שבט לגו כסילים שהכוונה להפע מגופו ממש ולא הספיק במה שהוכה תחלה ושלח את ישראל שעל זה הוא שאמר ווי:

**זה פרעה הראשון.**וקורא אותו סוס על שהיה שטוף בזמה כסוס וכמשה"כ וזרמת סוסים זרמתם וכמעשה דלקיחת שרה:

**שנא' וינגע כו'.**ואמרו בב"ר שם שהיה מלאך עומד ומגלב (פי' שוט ומקל) בידו כו' וזהו שוט לסוס:

**טובים השנים מן האחד.**שזכות ב' צדיקים עדיף משל צדיק אחד. וה"נ זכות אברהם ושרה עדיף מאחד לבד ולכן הוכיח לפרעה:

**ואומר ולאברם הטיב בעבורה.**יפרש הטיב על הקב"ה שכל העושר שנתן לאברהם הוא בעבור צדקות שרה. וכה"ג דרשו בפ' הזהב אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בזכות אשתו שנא' ולאברם הטיב בעבורה (יפ"ת):

**ומתג לחמור זה היה אבימלך.**וקראו חמור ע"ש שהוא מכלל הנאמר עליהם שבו לכם פה עם החמור וכדרשת חז"ל. ולא היה נמשל לסוס כמצרים:

**אימתי כי עצור כו'.**מתג הוא על דמות רסן כמו במתג ורסן. ומתגי בשפתיך. להכי אמר למה"ד כו' אלולי אני שמשכתי ברסן כו' כי ה' משכו ומנעו מן החטא בבטול יצרו כמושך הבהמה ע"י רסן ממקום למקום:

**ובנקיון כפי א"ל ואחשוך.**כצ"ל:

**כך אמרו כשר היה אבימלך.**פי' הרואים זה חשבו לכאורה שהוא כשר מאחר שמנעו ה' מלקרב אליה ואמר ה' כי אף שהיה תם לבב בזה שלא ידע שהיא אשת איש מ"מ אינו צדיק גמור אלא אני המשכתיו בביטול יצרו. ולכך אמר ומתג לחמור שנמשך בעל כרחו במתג ורסן:

**שנאמר אל תתן ה' מאויי רשע.**וסוף המקרא זממו אל תפק. ומפרש זממו מתג ורסן. לא מלשון מחשבה. ותרגום ומתגי בשפתיך וזממי. וכן ורסן מתעה וזמם. ומייתי ראיה שה' מבטל תאות הרשע:

**ושבט לגו כסילים זה פרעה כו'.**עיין בפ' וארא למה קורא אותו כסיל:

**שכיון שנתכלו המכות.**דייק מ"ש גו שסכלותם היה שלא שלחו ישראל עד שכלה גופן במכות ואז הוצרכו לשלחם בע"כ כי אמרו כולנו מתים. מה שאין כן פרעה הראשון ואבימלך שמיד כשהרגישו במכה שלחוה וה"ל כאילו לא נגע בגופן:

**שנא' ויהי בשלח פרעה.**שקשה וכי פרעה שלחם הרי כתיב אל מוציאם ממצרים. אע"כ שכשנגעו המכות בגופו שלחם ברצונו הטוב ע"ד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:

**דיפלומטר.**בלשון יוני ארגז קטן וכפול (מוסף הערוך):

**ומה אשת של איש עושה אצלך.**שהרי היא אצלך בגניבה וחוטא אתה בלקיחתה אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו כלום שואלים אותו אשתך זו אחותך זו:

**מהו ויתפלל בעדך כו'.**כלו' מה צורך לתפלה זו כי אם ה' קבל דבריו ונעתר לו מה צורך להצריכו לתפלת אברהם לזה אמר שאין זה אלא על מה שציער לאברהם שגם ה' לא יכול למחול לו אם לא יבקש אברהם עליו:

**לי לא עשית דבר.**ואע"ג דאבימלך מזולת צעריה דאברהם חטא בענין אשת איש כמש"ל שהיתה אצלו בגניבה. וגם לא היה נקי כפים. מ"מ לענין תפלה זו קאמר דה"ל כאילו לא חטא לה' שכבר ימחול לו בהשיבו אותה:

**ואתה עושקתו.**שאפילו לפי מחשבתך שהיתה אחותו לא ה"ל לקחת בזולת רשותו:

**ויתפלל בעדך וחיה הוי ומתג לחמור. ושבט לגו כסילים משל פרעה.**כצ"ל (תו"נ). וקאמר שהוא משל לרועה וכו' כי מה שלא נתפייס הקב"ה בשליחותו ובמכות שכבר הכם. מפני ששעדיין היו חייבים על מה שהפליגו בצרת ישראל. כמו שאפרש:

**מצא רחל אחת של מלך משכה.**כצ"ל. שכן אמר בנמשל המלך זה ממ"ה (יפ"ת):

**הצריפין.**גדרות לבהמותיו ששם מלינים אותם בלילה:

**באסכולי.**בית הלמוד שמלמדין שם הנערים קורין אותה בלעז אשקולא (ערוך):

**והוא שבקש להרגו.**פי' המלך בקש להרגו ולפיכך העליל עליו. והיפ"ת כתב שצ"ל והוא מבקש להרגו:

**אלו ישראל.**כדכתיב ואתנה צאני:

**ר"ח זה פרעה.**ע"ד יכרסמנה וגו' שנא' עליהם:

**ולמה לא הכה אותו משה.**השתא מפרש מ"ש יש אדם כו':

**ובשביל כך הכהו אהרן.**והיינו נמי טעמא דצפרדעים וכנים שהיה על ידי אהרן כדלעיל:

**ונטל מקל ושרף כל בהמות.**צריך להיות ונטל האש ושרף כו' (א"א). ולפי שהדבר הוא מתולדת האש לכן נקט ושרף כל בהמתו. והא דלא סידר זה כסדר שהיו. שהרי מכת דבר היתה קודם ברד. יש לומר לפי שאינו נזכר במשל לכך איחר אותו לכתבו (תו"נ):

**וה' הכה כל בכור וגו'.**מבכור פרעה היושב על כסאו:

**התחיל פרעה אומר כו'.**ומ"ש במשל א"ל עכשיו אין רחילך בידי כו' א"ל שאני מבקש ממך כל מה שילדה וגזותיה כו'. עניינו בנמשל שעל מה שהפליג לצער את ישראל בכל מיני עבדות ביום ובלילה. לא הספיק במה שעשה להם ובמה ששלחו את ישראל עד שהטביעם בים. כחובת הרועה על מה שנהנה מהרחל כל הימים שהיתה אצלו:

**והם אומרים ראה איש שעמד בדבריו שמשלחן הרי הורגו.**הלשון הוא תמוה מאד. ונראה שצריך להיות ראה איש שעמד בדבריו שאינו משלחן והרי הורגו. וכלשון זה ממש כתב במשל הרועה ולואי לא נתתיה והיו בני אדם אומרים עמד בדבריו ולא שלחה לו (וזה נראה שהוא רק עלילה שסבל כל היסורים אלו ולא החזירה) והוא מבקש להורגו. והיו מאשימים את המלך בזה שהענישו שלא כדין. אבל עכשיו שהחזיר השה לבעליו נראה בזה צדקות המלך ואמיתתו שלא העליל עליו. וכסילות הרועה שסבל יסורין כאלה ולבסוף החזיר. וכן ממש בנמשל פרעה עם ישראל (מ"ח):

**הוי ושבט לגו כסילים.**דלהכי קאמר לגו. שכלו גופן במכות:

**למה נא' בהם שבט.**דחרב או חנית מיבעי ליה. דשבט לא משמע אלא מכה של תוכחת מוסר לבד. ומשני דרמיז למכת שחין שהיא הראשונה במכות שנגעו בגופן בודאי. כי זו נקראת שבט ביחוד שבזו הרגיש ולא בקודמות:

**יסר מעלי שבטו.**ויסורי איוב שחין היה כמ"ש בכתוב מפורש:

**והרי בניו יוצאין.**הלשון קצר וצ"ל עוד ועם כל זה אינו מניח אותי. כי זו היא תלונתו כמ"ש לעיל ולואי לא שלחתים. ומ"ש כיון ששלחם הכוונה אחר השליחות. והיינו בעודם על הים (יפ"ת):

**הה"ד כה אמר ה' כו'.**מייתי סמך מהאי קרא כה אמר ה' צבאות וגו' וכל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם דמשמע שקאי על גלות מצרים שמיאנו לשלח את ישראל אף בכמה מכות:

**שנא' מעין גנים.**ל"ג שנא' כי אין הפסוק לראי' למשל. אלא לישנא דקרא נקט לצחות הלשון. כמו כפרים עם נרדים דקאמר:

**אמרו לו גדולי מלכות מה עשית.**שאע"פ שהם יעצוהו שלח את האנשים. חזרו בהם. וזה אמרו ויהפך לבב פרעה ועבדיו:

**אלא הביזה לבדה.**היינו מה שהשאילום וינצלו את מצרים:

**שנאמר וגם ערב רב עלה אתם.**צריך להיות אלא הבזה לבדה דיים ולא עוד אלא שכמה עשירים היו בהם שנא' וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד שהיו מקניהם כבדים שנשאו כסף וזהב מביזת מצרים כמו שאחז"ל שכל אחד היו לו תשעים חמורים נושאים מטוב מצרים כו' (יפ"ת):

**כמה אנשים ונשים וטף היו שנא' כל שוביהם כו'.**כבר הגיה כאן בעל אות אמת שכן צריך להיות כמה אנשים ונשים וטף היו באותה שעה התחיל קורא ווי הוי ויהי בשלח פרעה לכך נאמר כל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם כו'. ור"ל אפילו בעת ששלח אותם מיאנו בדבר הגדולי מלכות המה שוביהם והקשו לב פרעה בדבר השילוחין וכדלעיל (יפ"ת):

**הה"ד השולח כו'**ופי' בשלח לשון לויה. ולא שתלה השליחות בפרעה. ואפקיה בלשון שליחות לומר הפה שאמר לא אשלח הוא שאמר קומו צאו:

**השולח אמרתו ארץ. וגו' עד מהרה ירוץ דברו.**פי' מהרה ירוץ דברו להתקיים אף שהרשעים חושבים לבטלו:

קומו צאוובזה בטל כל דבריו הראשונים:

**בלעם אמר אל מוציאם ממצרים.**פי' כיון שבלעם נתווכח עם בלק על שלא דקדק בדבריו ואמר עם יצא ממצרים דמשמע מעצמו. כ"ש שהיה ראוי שהכתוב ידקדק בדיבורו:

**שהיה פרעה מלוה אותם וא"ל התפללו ובקשו עלי רחמים.**כלו' מה שליוה אותם לא לכבודם נתכוון אלא להחניף להם לפי שהיה מבקש מהם שיתפללו עליו (יפ"ת):

**אמר ליה הקב"ה אני כתבתי כו'.**דריש שבא לרמז דוגמת שילוח הקן ואמר זאת דרך מליצה לומר שבמאמר בשלח פרעה נרמז חטאו וענשו. משום דלשון שילוח רמז לשלוח הקן דאית ביה עיכוב הבנים ושלוח האמהות. וה"נ איכא כה"ג (יפ"ת):

**והבנים השלכת ליאור.**והיינו כענין תקח לך שעשה בהם כרצונו. ולכן אמר אף אני משלח כו':

ואוריש לה ג"עדבתיה בת פרעה היא מהנכנסים חיים לג"ע כדאי' בפדר"א:

**הה"ד שלחיך פרדס כו'.**גם טעם אגדה זו כטעם ההיא דלעיל. וקמפרש שלחיך לשון שלוחין:

**נטע בה כל מיני בשמים. נטע בה תפוחים. נטע בה רמונים. העמידה על קנים.**כצ"ל וכן אי' בנמשל נטע בה תפוחים שנא' תחת התפוח עוררתיך:

**העמידה על קנים.**העמיד קנים תחת זמורות הגפנים והרמונים שלא יכבדו למטה וישברו:

**כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים.**על היותם מלאים מצות אמר נעשו פרדס רמונים ע"ד כפלח הרמון רקתך שאז"ל ריקנין שבך מלאים מצות כרמון:

**נעשו כגפן היין.**הוא קבלת התורה המשולה ליין (תו"נ):

**נעשו שורות כו'**בויק"ר פ' ל"ו מה הגפן הזו נוטעין אותה שורות שורות כך ישראל הם דגלים דגלים הה"ד איש על דגלו. וענין הדגלים הוא הכרת יחוסם כל משפחה ושבט לבדו כשורות הגפן כל אחת לעצמה. וזה אמר נעשו שורות שורות ראובן שמעון כו':

**נטע בו כל מיני בשמים.**זה מעשה הקרבנות והקטורת שהיו בה כמה מיני בשמים (תו"נ). והיפ"ת כתב שמרמז על טוב מדותיהם והוא שם טוב העולה כריח הנודף מבשמים:

**נטע בה תפוחים.**על פרסום כבודם במעמד הר סיני אמר נטע בה תפוחים שנאמר תחת התפוח עוררתיך שרמז לקבלת התורה כדאי' בחזית:

סמכה על הקניםעל דביקות השכינה עמהם במשכן אמר סמכה על הקנים אלו קני המנורה שהראה ה' חבתו להם בבקשתו שידליקו לפניו אע"פ שהוא אורו של עולם. כמ"ש ע"ז בש"ר למעשה ידיך תכסוף:

**מצא בה מים חיים.**על בירור ההלכות שבתורה אמר מצא בה מים חיים כדא' בחזית. ואע"ג דבמשל מציאת המים קדם לכל דכיון דלא זכו ישראל לכל המעלות אלא בשביל התורה ה"ל כאילו קדם לכל הנזכר שהתכלית קודם במחשבה:

**בנה בה מגדל.**ירמוז לבית המקדש כמ"ש בסוכה פ"ד ויבן מגדל בתוכה זה בהמ"ק:

**וגם יקב חצב בו.**הוא בית ק"ק ששם עיקר השמחה מהשראת השכינה. או אפשר שמרמז על השיתין:

**הושיב בתוכה שומר.**על הראות ההשגחה לישראל לעשות להם אותות ומופתים בכל צרכם כענין המן והבאר והשלו וזולתם אמר הושיב בתוכה שומר:

**מה טובו אהליך יעקב וגו'.**שהיו יושבים איש על דגלו וכדכתיב שם לעיל מינה וירא את ישראל שוכן לשבטיו וע"ז אמרו שראה אותם ותמה:

**פרעה ראה אותן שורות כו'.**ואע"ג דלא נצטוו בדגלים עד השנה השנית אחרי הקמת המשכן. צ"ל שפרעה ראה הדבר בשנה השניה ואגדה זו ס"ל כמ"ד במכילתא כי לא טבע בים:

**לכך ויהי בשלח פרעה.**פי' בי"ת בשלח בעבור. ואע"ג דלא הוה השתא רמיז לה קרא השתא משום דעסיק בשליחותם:

**הה"ד נפשינו כצפור נמלטה.**דריש ויהי על הצרה שהיה אז לישראל שהוצרכו לטלטל ממקום למקום כצפור הנודדת מן קנה:

**משל ליונה.**לפי שישראל נמשלו ליונה שנא' עיניך יונים וכה"ג רבות:

**עלה הנחש ישב לו בקנה.**כצ"ל [יפ"ת]:

**שנא' ואהיה כצפור בודד על גג.**ונדרש באיכה רבתי על מסעות ישראל במדבר. ואמר שם. אמר הקב"ה שקדתי להכניס בני לא"י מיד. ואהיה כצפור מה צפור זה מתבודד מגג לגג מגדר לגדר מאילן לאילן כך כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעי' במחלוקת וחונים במחלוקת כו':

במקום אחרפי' במדבר:

**ממקום למקום.**פי' ממסע למסע במ"ב מסעות:

**שנא' גם צפור מצאה בית.**מפרש קרא מהו ידידות משכנותיך דהיינו ביהמ"ק ונכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. ואף שצפור מצאה בית. שנתיישבו ישראל בארץ מ"מ תאותי אל משכנותיך ומזבחותיך:

**מי צווח ווי כו'.**דויהי משמע צרה ומי צווח ווי:

**פרעה.**לפי שלעיל היה מפרש שקאי על ישראל. לכן הוצרך לפרש כאן בהדיא דלפי דרש זה קאי אפרעה:

**בעין טובה.**ובנמשל ג"כ פרעה קיבל את ישראל בעין טובה שנתן להם ארץ גושן כל טוב מצרים:

**כבוד היה לו כו'.**וכן פרעה נתרצה לסבול כל המכות כהנה וכהנה רק שישמע דבור ה' אליו ע"י משה:

ספוןחשוב (רש"י ריש מגילת רות):

**משל לא' כו'.**טעם המשל לומר שהיה משה חפץ לראות בטוב ישראל מרוב אהבתו אותם כשושבין שצעקתו שלא זכה לראות בחופתם:

**להוציאה.**פי' מבית אביה לבית בעלה החתן:

**ואיני נכנס עמהם.**שכבר ידע משה שלא יכנוס לארץ כי הבין במ"ש לו הקב"ה עתה תראה ולא במלחמת ל"א מלכים:

**לכך ויהי בשלח.**פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וכו' אלא הסיבם דרך המדבר. ועל זה צעק ווי על שלא נכנסו ישראל מיד לארץ דרך ארץ פלשתים שאז היה נכנס גם הוא עמהם. אבל הליכתם במדבר זה גרם לו מיתתו וצעק ווי [תו"נ]:

**משל לאחד שמצא צרור כו'.**גם טעם אגדה זו כההיא דלעיל סימן ב' וג' אלא שלפי משל זה לא היתה דאגתו מצד מעלתם רק מצד רבויים כי ברוב עם הדרת מלך. וכ"ש בהיותם כתות רבות זו גדולה מזו. כגון שבט לוי שהיו יותר חשובים מהשאר. וכהנים יותר חשובים מלוים. ולכן אמר שהם משל לצרור שלא נראו בו המרגליות ואח"כ נראו. וראה ערך כל אחד ואחד:

ואיני עומד בפניךכלו' איני מוחה בידיך:

**אמרו לפעלא טבא.**לפועל ואומן שעושה מלאכה בטוב אומרים לו יישר כחך. שכן היה דרכם לומר להם איישר כמ"ש בירוש' ספ"ה דשביעית. ומפרש תיבת נורא תואר לה' פועל המעשים שיאמר לו יישר כחך. כלו' נורא אתה במעשיך כי מעשיו יתנו מוראו על האנשים. ויהיה תיבת מעשיך חסר ב' השמוש ופי' נורא מעשיך היינו במעשים הנוהגים באנשים כי גם מהם נקח ראיה על השגחתו. ממה שאין כוונת הרשעים יוצא לפועל בכל השתדלותם. ואדרבה שיהפכו מעשיהם עליהם שהנצלבים פי' שנגמר דינם לצולבם צולבים את צולביהם כי בזה תפול על הרואים אימתה ופחד. ועוד שעי"ז יכירו הכל שמאת ה' היתה ולא במקרה:

**ישתברו.**מלשון ויקם בי כחשי. כלו' שיהיו מדוכאים ע"י העוז הנזכר. שהשפלים יתרוממו והנצלבים צולבים את צולביהם. ופי' יכחשו לך שישתברו בשבילך או לפניך:

**יעשו כזבים בדבריהם.**כי בפיהם יודו בחלוף סברתם ע"י מה שיצטערו בתנופת יד ה'. כמו נבוכדנצר שאמר בר אלהין שיראה היות יחוס בין העלה והעלול כדרך הבן עם האב. הזקיקוהו לשנות דבריו ולומר בריך אלההון כו'. וכנגד מה שאמר ולא איתי די ימחא בידיה שנראה שעושה כרצונו בלי טעם. הזקיקוהו לומר די כל מעבדוהי קשוט. וג"כ פרעה הזקיקוהו להודות בשתי אלה שכפר בהם כדמפרש:

**מנגדו.**מלקהו:

אמור מהו ראיתכלו' פרש מה שראית דהיינו מלאך ולא תימא בר אלהין:

**ולא איתא די ימחא בידיה.**דמשמעותיה אף אם נהג עם בריה שלא כשורת הדין אין מוחה בידו:

**בייא.**פי' צעקת חמס על עוות הדין:

**לא אשלח הוא היה מחזיר כו'**ולהכי הזכיר השליחות בפרעה אף שהוא שלחם בע"כ לומר הפה שאמר כו':

**שלא נהג עמם כדרך כל הארץ.**עם היות פשט הכתוב מבואר. דעתם שרמז הכתוב לדרש זה ג"כ מדכתיב ארץ דהוה סגי דלימא ולא נחם אלהים דרך פלשתים לכן דרשו שלא נהג עמם כדרך כל הארץ:

**מי שהוא קונה עבדים.**וישראל נמי ביציאת מצרים נעשו להקב"ה כעבדים הנקנים דכתיב עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים:

**לא עשה כן לישראל.**אע"ג דלא שייך לעשות כן להקב"ה משום דמכיון דדרך העבדים לעשות כן להרב ומכ"ש שהרב לא יעשה כן לעבדיו וה' עשה כן לישראל. קאמר לא עשה כן לישראל:

**למה.**דהלא ראו מלחמת עמלק ולא שבו למצרים:

**ונהרג מהם ל' רבוא.**אפשר שכך היה קבלה מנין זה בידם. וע' ביד יוסף:

**ולמה נהרגו.**פי' מאיזה סיבה יצאו שעי"כ נהרגו:

וטעו שלושים שנהשהם חשבו שמנין ת' שנה נמנה ממעמד בין הבתרים שהיה ה' מדבר זה. ואינו כן אלא מתחיל משנולד יצחק דכתיב כי גר יהיה זרעך משיהיה לו זרע ומעמד בין הבתרים קדם ללידת יצחק שלשים שנה:

**שנא' בני אפרים וכו'.**מסיפיה דקרא דייק כי לא שמרו ברית אלהים וגו'. פי' לא המתינו לקץ שהיה לישראל ברית כרותה מברית בין הבתרים ויצאו קודם שהגיע הקץ:

**מי היה חפץ להוציא כו'.**זה דרך הלצה כי מי יחפוץ להוציא להורג בניו כמוהו שבטח בכחו וסכן בניו כאילו הוציאן ע"מ שיהרגו:

**שנא' ואפרים להוציא אל הרג בניו.**מכאן מביא ראיה שמיציאתם ממצרים בא להם הרג ואבדן. לפי שמפסוק בני אפרים נושקי רומי קשת אין ראייה שביציאת מצרים נהרגו:

**והרגום פלשתים.**מזה אינו מביא ראיה שביציאת מצרים הרגום. אלא שהפלשתים הרגום. ומה שסיים הפסוק כי ירדו לקחת את מקניהם. אפשר שבהליכתם חזרו לבוז את מקנה פלשתים. וזו היתה הסיבה להריגתם:

**והיו עצמותיהם שטוחים כו'.**דרש שבראותם קאי אעצמות הרוגים וזהו שסיים שכבר היו שלשים שנה:

**שכבר היה להם כו'.**לפיכך כבר נתעכל הבשר ועצמותיהם היו מושלכים על פני השדה:

**למה הדבר דומה למלך כו'.**משום דאיכא למידק הא כבר ידעו בהריגתם ולא פחדו לצאת עם משה כי ידע כי מה' גאולתם. וא"כ מאי איכפת לנו אף שיראו עצמות אחיהם. לכן אמר שדומה למלך שאף שידעה האשה השנית שמתה אחותה לא תמנע מהלוך עם המלך כי ידעה כי מקרה היה לה. מ"מ לא תלך בדרך שקבורה. כי למראה עינים תפעל דמיונה ותחזור כך ישראל אפשר שבמראה עינים יתפעלו ויבהלו מאד:

**מה עשה הקב"ה כו'.**מפרש דולא נחם רמז שלא ינחם מהריגתם מדנקט לשון נחם ולא קאמר נהגם:

**וטבל בו כליו.**דרך משל כי לא ישכח זה לעולם כמי שטובל לבושו בדם שהוא תמיד לזכרון בין עיניו:

**שנא' מדוע אדום ללבושך. ובגדיך כדורך בגת.**ומפרש שכן עשה בגת פלשתים שהרגו את בני אפרים:

לא נתנחםזה דרך רמז בעלמא מדנקט האי לישנא:

**והרגן.**פי' והרג מקצתן ודומה לנמשל:

**שנא' וינער ה' כו'.**ר"ל שנקם ה' מהם בג' ענינים זולת הריגת כללם. האחד שהיה מיתתן באופן מר כמ"ש במכילתא וינער ה' את מצרים נתן להם כח כדי לקבל הפורעניות השני שסר צלם מעליהם דהיינו הפלת שריהם מלמעלה והיינו סוס ורוכבו רמה בים כדשנינו במכילתא. והג' שגם לעתיד יפרע ה' מהנשארים:

**מצרים לא"י י"א מסעות.**צריך להיות מחורב לא"י. ומפרש ולא נחם לשון נייחא. ור"ל שרמז הכתוב כי אף בדרך זו שהסיבן לא נחו. כי י"א מסעות היו והלכו בארבעים שנה. שאע"פ שלא היו נוסעים תמיד. מ"מ לא היו במנוחה אלא כגולים ומטולטלים כדכתיב ויניעם במדבר:

**שנא' אחד עשר יום.**בקרא כתיב אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל וגו'. ומפרש הכי אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע שהיא אצל נחלת ישראל ומכיון שזה הוא רוב הדרך שמחורב עד א"י והלכו אותו על הרוב בי"א מסעות. כ"ש שהיה ראוי שמקדש ברנע לא"י יכנסו במהרה כי סמוך הוא ועכ"ז הסיבן סביבות הר שעיר ארבעים שנה. וקרא דויהי בארבעים שנה דבק לאחד עשר יום מחורב [יפ"ת]:

**ד"א ולא נחם אלהים משל למלך שהיו לו בנים ונשבו.**האי ד"א דריש ולא נחם שלא נתנחם הקב"ה על אותן שנתמעכו בבנין ונשלכו ליאור. שבעבור זה בקש להנקם מפרעה בים. וזה טעם המשל לומר כי לא לכבודו עשה אלא לנקום נקמת בני ישראל על אותם המעוכין בבנין:

**והיתה שמחה לפניו.**דויהי משמע צרה ושמחה כדלעיל בב"ר פ' מ"ב ומפרש דויהי בשלח לשון שמחה:

**אמר רשב"ל משל לבן מלך כו'.**במשל זה בא להוסיף שאף קודם שהרגם עשה בהם נקמה בשיעבוד טיט ולבנים בים שהיו חומר מים רבים כדי למדוד להם מדה כנגד מדה כדרך ששיעבדו בישראל בטיט ולבנים:

**הברברים.**תורגמה תרגום ירושלים ברברא. מעם לועז ת"י מעמא ברבראי:

**והיה לו עשרה אוסיות.**פי' שדות. ובנמשל כן ארץ כנען אע"פ שלא היתה עדיין כבושה מ"מ היא כמוחזקת בידם כי כבר היו מקובלים מהאבות שארץ כנען להם לאחוזה:

**עד שירשו את עבר הירדן.**שלא הגיע עת פקודתם של סיחון ועוג עד שנת הארבעים כי היה להם איזה זכות. לכן עכבן הקב"ה במדבר ארבעים שנה. ואע"ג דעכובן במדבר נגזר על חטא המרגלים זה וזה גרים:

**לכך נאמר ולא נחם אלהים.**דלהכי נקט ל' נייחא לרמוז שאף בדרך המדבר שהסיבן לא הוליכן במסעות הראויות לבא מיד אל המנוחה אלא טלטלם במדבר מ' שנה. ומה דכתיב פן ינחם וגו' הוא טעם אחר:

**אתן להם את התורה.**ויהיו מורגלים בלמודה ובמצותיה כל ארבעים שנה כדי שבבואם לארץ יהיו בקיאים בדקדוקי מצות והא דנקט המדרש רק מה שאינן יודעים עסקי תרומות ומעשרות. יש לומר משום דבעון תרומות ומעשרות גלות באה לעולם וא"כ יגלו ממנה:

**ד"א למה. ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים.**כצ"ל [ת"נ]:

**וקצצו הנטיעות.**ולא רצה ה' להכניסן לארץ חרבה. וע' קה"ר פ"ג סוף סימן י"ד:

**עמדו ונטעו וגדלו אותן ואח"כ הכניסן לארץ.**וז"ש הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא לבא לא"י. ורצה הקב"ה שיתעכבו במדבר מ' שנה עד שיחזרו הכנענים ויתקנו מה שקלקלו. ומ"ש כי אמר אלהים פן ינחם וגו' הוא טעמא אחרינא וכאילו כתיב וכי אמר אלהים. ותחסר הוי"ו כמו שמש ירח:

**ומאיר להם כו' לילה ושמעו כו'.**תפס לשון המקרא (במדבר י״ד:י״ד). שמעו כי אתה ה' וגו' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן וגו' [רד"ל]:

**שנא' תפול עליהם אימתה ופחד.**כדמפרש בשה"ש פ"ג נפלה אין כתיב כאן אלא תפול כו' (שם):

**ואח"כ מה כתיב תביאמו.**שע"י זה שנפל פחד עליהם היה נקל להם לבא ולהורישם וכמ"ש רחב למרגלים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וגו' (שם):

**שקנה פרה לקנין.**כלו' להיות לו קנין להשתמש בה בחרישה וכיוצא לאפוקי אילו קנאה לשחיטה לא היה חס עליה אם תפחד [יפ"ת]. וכוונתו בזה המשל לפרש כפשוטו שלא יפחדו מהמלחמה שיעמדו פלשתים נגדם:

**עתידין לעמוד כו'.**פי' מוכנים לשון להיות היהודים עתידים וגו' [ת"נ]. שכשילכו דרך שם בוודאי יעמדו נגדם. ואף שיצילם מ"מ יפול פחדם עליהם:

**מהו ויסב.**דבשלמא לפירושים דלעיל אתיא שפיר לשון ויסב שהוליכן דרך סבוב ועקום להאריך הדרך אבל לפי פירוש זה ה"ל למימר וינחם כלשון ולא נחם. ומתרץ שהקיפן הקב"ה ופי' ויסב שסיבב חומה סביב לעם. והכוונה שהקיפן בעמודי עננים. ואע"פ שבכתוב כתיב חומת אש. אינו מביא ראיה אלא דכתיב שם חומת. והכוונה כחומה שהיא מקפת את העיר כך הסביבם הקב"ה לישראל בענני כבוד:

**עד שיסב.**בלילי פסחים:

**שנא' ויסב אלהים.**דהוה ליה למימר וינחם ונקט ויסב דרשי' שרמז נמי לזה כי קודם שיצאו היו אוכלים בדרך ארעי בקימה ובהליכה כדרך העבדים. אבל עכשיו אכלו דרך הסיבה כבני חורין [ת"נ]:

**שעלו מזויינין.**שרצון הקב"ה היה לעשות להם לישראל שם עולם שיהיה נראה שהם בכחם מנצחין:

**חכם לב יקח מצות.**דהל"ל וישא או ויעל כלשון השבועה והעליתם את עצמותי לזה דריש שבא להורות שבחו של משה שלקח לו המצוה בעת שאחרים לקחו הכסף והזהב:

**יקח מצות.**ואמר מצות. שלקח עמו גם כלי משכן שהכין יעקב:

**היו עסוקים בכסף וזהב.**שנצלו את מצרים:

ואתה לא בנווהא דבאמת לא קברוהו בניו. כבר מפורש בסוטה הניחו לו כבודו יותר במרובים ובגדולים:

**שאיני חייב לבריה.**ע"ד מי הקדימני ואשלם:

סרח בת אשרשהיא נשתיירה מאותו הדור. וזהו שאמרה אנכי שלומי אמוני ישראל ודרשו חז"ל אני השלמתי יוסף שהוא נאמן למשה שהוא ג"כ נאמן. ואף שנשתייר ג"כ מדורו של יעקב יאיר בן מנשה לא מסרו לו סוד הגאולה כי אם לסרח שהיתה אשה חכמה:

**ויש אומרים בתוך הפלטורין.**וי"א הוא ר' נתן בכל מקום. ובגמרא דסוטה אמר בהדיא רבי נתן אמר בקברניט של מלכים כו':

**כלבים של זהב בכשפים.**כך היה מסורת בידם מאבותם:

**מהלך ארבעים יום.**שהוא ת' פרסאות כדאיתא במסכת תענית פ"ק שהוא לפי חשבון י' פרסאות למהלך אדם בינוני:

**נתנדנד הארון.**זהו דעת רבי נתן. ולדעה ראשונה צף הארון וכדאיתא בהדיא במס' סוטה:

**אנכי אכלכל אתכם.**דאי' מ"ד שנגזר להיות מ"ב שנים רעב. ולא היו רק ב' שנים רעב וחשב יוסף שיצטרך לכלכל אותם מ' שנה והקב"ה צירף מחשבתו הטובה למעשה וזכה שהיו מטפלין בעצמותיו מ' שנה שהיו במדבר:

**בזכות עצותיך כו'.**דוחין פסח ראשון והוצרכו לעשות פסח שני ונקרא פסח קטן על שאינו חמור כמו פסח ראשון דפסח שני חמץ ומצה עמו בבית וע' רש"י בהעלותך:

**שאין לו בלבו עליהם.**שום שנאה על שמכרוהו לפייס דעתם שיודו לשאלתו. ולכן גם הם נשבעו לו שאין להם שנאה עליו על מה שציערם בבואם לפניו לשבור אוכל. ולכן לא יפחד שלא יזהרו בצואתו:

**למה והעליתם כו'.**כלומר מהו אתכם. ומשני א"ר לוי משל כו' כלו' שפי' אתכם למקום שהייתי אתכם בעת שגנבתם אותי והיינו שכם אבל במכילתא דרש ממלת אתכם שגם עצמות כל השבטים העלו עמהם אתכם כלו' עם עצמותיכם:

**משכם גנבו אחיו כו'.**אף שגנבוהו מדותן. י"ל שדותן הוא שם מקום סמוך לשכם:

**משכם גנבתם אותי.**כלו' בהיותי בחיים בגוף (שזהו החבית) והנפש (שזהו היין) עכ"פ החזירו הגוף למקומו. ולכן קברו אותי בשכם במקום אשר לקחתם את גופי: