**הה"ד צעקו וה' שומע.**כי התפלה סגולה בישראל שמתקבל אפי' שאין זכות מכח ברכת יעקב שהנחילם כך ומ"ש שמעתי צעקתך הוא ט"ס וצ"ל שמעתי צעקתם [יפ"ת]:

**שתי ירושות הנחיל כו'.**דכתיב הקול קול יעקב וגו'. וסוף הפ' ויברכהו. ומפרש המדרש דברכו בזה שיהיה הקול קול יעקב בלימוד התורה ואז יהיה לו כח וממשלה על הכל:

**פן בחרב אצא לקראתך.**ולא אמר בעם כבד (וכדומה) אצא לקראתך שזה יורה שהיה מתפאר בירושתו דכתיב ביה על חרבך תחיה:

**שנא' ונצעק אל ה' כו'.**ומסיים וישמע ה' את קולנו ולא כתיב את צעקתינו שבא לרמוז למה שכתוב הקול קול יעקב [ת"נ]:

נוטלין שכרכפי מדתם זה בחרב וזה בקול:

**שנא' קול ששון כו'.**בירמיה ל"ג כה אמר ה' עוד ישמע במקום הזה וגו' קול ששון וקול שמחה וגו' קול אומר הודו את ה' צבאות וגו' וזהו יעוד טוב ונחמה על להבא בזמן הגאולה:

**הה"ד ותגזר כו'.**ואינך צריך לצעוק:

**כשם שהקב"ה מצוה למשה ומדבר עמו כו'.**שני עניינים הם. אחד הצווי. ב' הדבור שהיה מדבר עם הקב"ה בלא רשות כדאפרש בסמוך:

**ואדני צוה בה'.**דאע"ג דקרינן צוה בשורק יש אם למסורת ורמז כי הוא נגיד ומצוה לפני ה' ויש לו לבקש תקנה על זה מה' כי לא ימנענו ממנו [יפ"ת]:

**וכתיב וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות.**פי' שהיה משה נכנס עם הקב"ה לדבר עמו בלא שדבר עמו ה' תחלה:

**למה אתה מצטער.**הוא פירושו של מה תצעק אלי:

**הה"ד והיה טרם יקראו כו'.**דרש מה תצעק אלי לומר שהכוונה שאינו צריך להתפלל בפה כי במחשבה מיד נענה. והיינו ע"ד והיה טרם יקראו ואני אענה. ואיידי דמייתי קרא דריש ליה:

**ב' פעמים הוא אומר בפסוק ואני ואני.**וכן משה גדול הנביאים אמר ג"כ בלשון זה ולמה כפל ישעיה דבריו. ולמה חלקם ביני וביני. וכן למה כפל משה אני אני. אלא ע"כ שישעיה מדבר מב' זמנים חציו מן העה"ז וחציו מהעה"ב. וכן משה שאמר ב' פעמים אני הוא ג"כ מטעם זה. דמחצתי ואני ארפא הוא בעה"ז. ואני אמית ואחיה בעה"ב בזמן התחיה. וכן נדרש מקרא זה בפ' חלק ובפסחים וע' בפדר"א:

**שנא' והיה טרם יקראו ואני אענה בעה"ז.**י"ל דה"ק והיה כמו שטרם יקראו ואני אענה בעה"ז כן לעתיד עוד הם מדברים כו':

**ומה הם מדברים.**דלא מצי לפרש התפלה שיהיו מדברים. דמהי תיתי שלעתיד לא תשמע תפלתם:

**כביכול הוא יושב ומשמיע עמהם.**הת"נ כתב שצ"ל הוא יושב ושומע. אבל היפ"ת מתרץ הגי' כלו' שיעמוד ביניהם וישמע קולו כאילו הם חברים ומלמדם. ואע"ג דואני אשמע כתיב מפרש כמו אשמיע וכן וישמע כמו וישמע שאול. דמדכתיב והיה עיניך רואות את מוריך. וכל בניך למודי ה' דמשמע שה' צ"ל שמשמיע עמהם:

**כך א"ל הקב"ה למשה א"כ.**שהמכוון לבו בטוח שיענה א"כ מה תצעק כי במחשבה לחוד מיד נענה:

**עד שלא נוצרה מחשבה.**כצ"ל [יפ"ת]. וע' בב"ר פ"ט מ"ש שם:

**לפני ז' דורת.**שנבואה זו נאמרה לא פחות בימי חזקיה המלך שישעיה נתנבא בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו. ומחזקיה עד יהויכין שבימיו עלה נ"נ מלך בבל. ויוציא משם כל אוצרות בית ה' יש שבעה דורות. חזקיה מנשה אמון יאשיה יהואחז יהויקים יהויכין. ואף שעלה ג"כ בימי יהויקים מ"מ לא שלח ידו עוד בבהמ"ק. אבל בימי יהויכין שגרמו העונות שלח ידו אז בבית ה'. וגם אז אמר בעוצם ידי עשיתי לי את החיל הזה וחזק הוא ממנו כביכול. על זה נכון לשון הנבואה ואמרת בלבבך השמים אעלה:

**לכ"כ והיה טרם יקראו.**שבמחשבה בעלמא יעתר לו:

**הה"ד שומע תפלה.**בעי לפרש מה תצעק אלי שאין צורך לצעקתו שכבר קדמה צעקת ישראל כי צעקת ישראל חשובים לפניו כשל משה אע"פ שאינם חשובים כמותו. ולהכי מייתי שומע תפלה וגו' דמיניה דריש שהכל שוין בתפלה. ואגב דמייתי ליה דריש ליה בכמה אנפי:

**מהו שומע תפלה.**פי' למה אמר תפלה בלשון יחיד. ועוד מאי דכתיב בתריה עדיך כל בשר יבואו. ומשני רבי פנחס שזה דקאמר תפלה בלשון יחיד הכוונה שהוא שומע מכל כנופיא וכנופיא בפני עצמה או כמו דאמרו בשוח"ט שממתין עד התפלה האחרונה לפי שאינם מתפללים כולם כאחת. ופי' עדיך מענין עדי:

**ד"א שומע תפלה כו'.**עכשיו בא לומר ששומע כל המתפללים יחדיו. דעדיך יבואו משמע שבאים להתפלל יחדיו. והוא שומע שלא יקוץ בשאלות הרבות עם היותן בבת אחת. אלא יפיק רצון הכל:

**בשם רבי אלעזר ב"ו כו'.**מפרש מהו שומע תפלה שהכל שוין בתפלה והיינו עדיך כל בשר יבואו כלו' לפניך כלם שוים:

**אלא הכל שוין לפניו הנשים והעבדים כו'.**ואע"ג שלא היה צריך להזכיר אלא עניים ועשירים כדי שיהא בו דבר והיפוכו. מ"מ נקט עבדים ונשים להורות שגם נשים ועבדים חייבים בתפלה אף שפטורים מק"ש כדאיתא בטור א"ח סי' ק"ו [ת"נ]. והיפ"ת כתב נקט נשים ועבדים דהיינו עניי מעשים דליתנייהו במצות כישראל הזכרים. ועניים ועשירים היינו בתורה ובחכמה. שתתקבל תפלתם בעת צעקתם כתפלת צדיקים:

**הה"ד יונתי בחגוי הסלע כו'.**בעי לפרש שטעם מה תצעק אלי שכבר קדמה צעקת ישראל ומפני שכל הכוונה בצרה זו לשמוע תפלת ישראל כדילפינן מהשמיעני את קולך. ולכן כשנמצא המכוון קאמר למשה שאין צורך לצעקתו. ואיידי דמייתי הכא קרא מפרש ליה:

**היה לו לומר יונה בחגוי הסלע. ומהו שאמר יונתי.**פי' שתי תשובות בדבר חדא דהל"ל יונה כמה דאת אמר עיניך יונים. ועוד למה מדמה אותם ליונה:

**ראה מה כתיב ויהי אפרים כיונה פותה אין לב.**אלמא דיונה רמז לפתיות ותמימות. הילכך יונתי על שם שהם תמימים לגבי השי"ת:

**יהי דן נחש.**בחזית גרסי' תו וכל י"ב שבטים משולים כחיות. ופי' משום דחזר יעקב וכללם כאחת כדילפינן בב"ר פ' צ"ט:

**לפיכך הם קשים כו'.**כי בכח הברכה שנדמו לחיות הם קשים כנגד העכו"ם:

**מן השבת כו' מן המילה.**אין ה"נ מכל המצות. אלא נקט הני משום דעל הני גזרי טפי מפני ששבת מורה על חידוש העולם יש מאין בששת ימי המעשה ונח ביום השביעי. ומילה מורה שאנחנו עובדי השם ומחותמים בחותם מלכו של עולם כעבד שנושא חותם רבו:

**לכך נאמר יונתי. בחגוי הסלע א"ר אלעזר כו'.**צריך להיות נקודות הפירוד אחר מלת יונתי. כי ר' אלעזר רוצה לדרוש ולפרש בחגוי הסלע בסתר המדריגה כנגד מה שהיו ישראל אז דחוקים מכל צדדיהם. וכמו שדרשו בחזית על פסוק זה. בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן. לפנים לא היתה יכולה ליכנס שעדיין הנחש מקנן. תחזור לאחוריה לא היתה יכולה שהנץ עומד בחוץ. מה עשתה היונה התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה. כך היו ישראל דומים על הים כו' ע"ש:

**שנא' ופרעה הקריב וגו' וישאו ב"י את עיניהם.**ומ"ש נוסעים אינו אומר כו'. מילתא אחריתי הוא לפרש למה כתיב נוסע לשון יחיד. אבל לעיל פ' ט"ו דייק זה מדיוק אחר ע"ש:

**תלו עיניהם לשמים.**ר"ל שהתבוננו על דבר ענינים שמימיים וראו והשיגו כי גם השר שלהם בעזרתם. ולכן נתייראו:

**כיון שראו אותו נתייראו הרבה כו'.**כי לולא זה למה יתייראו כל כך וכי כבר שכחו מה שעשה ה' להם במצרים. אבל כשראו השר יורד מן השמים לעזרם פחדו שמא מה' הוא בחטאם:

**ומהו והנה מצרים נוסע אחריהם.**דכיון דנוסע הוא שרן מאי מצרים. דלא ס"ד שיהיה שמו כן. כי שמו עוזיאל הוא כדאיתא בילקוט פסוק ויושע ה' בשם מדרש אבכיר. ומשני דאין ה"נ דמצרים היה שמו כפי ממשלתו על מצרים. וכפי ענינו נקרא עוזיאל:

**עד שהוא מפיל שרן.**להסיר שפע המזל המשפיע עליהם:

**קל שמו.**הכוונה על מזל אריה כי הוא היה מזלו של נבוכדנצר שנקרא אריה וכדכתיב עלה אריה מסבכו. ולפי שהאריה מפורסם בהשמעת קול מזולתו מהב"ח כאומר אריה שאג מי לא ירא על כן קראוהו קל:

**לא שקע תחלה אלא שרן.**הכוונה במה שסרה ממשלתו שלא ישפיע עליהם כדרכו. ולפי שהשפעתו היתה במים כאומר לי יאורי ולכן נחשב להם היאור לעכו"ם כאמרם ז"ל לכן כאשר הפילו ה' להפך הדבר שיהיה המים למצרים למשחית כי טובעו בים. נמצא שהוא כאילו כח השפעת השר שלהם נתבטל ונשקע בים:

**אלא סוס ורוכבו זה השר שלהם.**סוס היינו עם מצרים. ורוכבו הוא השר שלמעלה. ועל שם שהוא למעלה עליהם כרוכב על הסוס קרא ליה רוכב ולמצרים סוס. ואיידי דקאמר רוכב לשון יחיד נקט סוס לשון יחיד:

**ומהו הקריב.**שהיל"ל ופרעה קרב:

**יותר מק' צומות.**כן מצינו מספר ק' צומות בפרק השוכר והוא לשון גוזמא:

**ותלו עיניהם למרום.**דכתיב וישאו ב"י את עיניהם:

**שהרגנו בכוריהם ונטלנו ממונם וברחנו.**נקט רק הריגת בכורים ונטילת ממונם משום דלשאר מכות שנעשו במצרים לא היו מתייראין שיעשו להם מדה כנגד מדה. שאין בידם להביא מכות דצ"ך עד"ש בא"ח. אבל ממכת בכורות שיהרגו גם הם את בכוריהם ויקחו ממוניהם היו מתייראין שזה בידם לעשות אם תגבר ידם:

**לא אמרת ושאלה אשה משכנתה.**כלומר וא"ת מה אתם מתרעמים עלי מנטילת ממונם שלא כדין. לכך אמרו הלא אתה צוית עלינו לעשות כל זה:

**כיון שראו ישראל שהיו מוקפים בארבע רוחות.**כצ"ל שהחיות משני רוחות היו. וכן איתא בתנחומא סדר שופטים. ובת"י פסוק לסוסתי ברכבי פרעה:

**ולמה עשה להם הקב"ה כן.**אף שעשה כדי לחזק את לב פרעה לרדוף אחריהם לתוך הים. מ"מ וכי קצרה יד ה' מלהושיעם בלא צער זה. וגם לחזק את לב פרעה ג"כ [ת"נ]:

**והיה מבקש לשמוע את קולם.**הוא שיר ושבח והודיה אהוצאת מצרים לשעבר. וזהו שאמר הכתוב אז ישיר משה ובני ישראל. אבל מקודם על טובת הוצאה לא אמרו שירה והודו [ת"נ]:

**ואתה הרם את מטך אמר משה כו'.**סיפא דקרא ויבואו ב"י בתוך הים ביבשה. ולא אמר בחרבה לרמז אל ותראה היבשה שהוא תנאי ששהתנה עם הים ומדהוצרך לגלות לו זה ש"מ שהיא תשובה לשאלת משה:

**והכתיב אשר שמתי חול כו' והרי נשבעת כו'.**הכוונה שמשה נסתפק בכוונת הקב"ה באיזה אופן יקרע את הים לעשותו יבשה. אם יפוצו מעיינותיו חוצה שישפוך הים את מימיו חוץ לים. או שהמים יעלו למעלה ויצבו כמו נד ובחזירתם ישטוף את המצריים. לכך אמר אם ישפכו חוצה הא כתיב שמתי חול גבול לים. ואם יעלו למעלה הרי כבר נשבעת שאין אתה קורע לעולם פי' להטביע בו את העולם. ובאמת שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא וכו' או הם באים אל תוך הים כו'. ורבי אלעזר לא ס"ל שמשה לא ידע החילוק שעל כל העולם אינו מביא כו'. לכן אמר שכך אמר משה אם מימיו ישפכו חוצה הא כבר שמת חול גבול לים. ואם יעלו המים למעלה הרי כבר כתיב ויסך בדלתים ים. משמע שגם למעלה יש להם מסך מבדיל שלא יוכלו להגביה מימיהן למעלה [תו"נ]:

**מה כתיב ויאמר אלהים יקוו המים וגו' אני הוא שהתנתי עמו מתחלה כו' שנאמר וישב הים כו'.**כמו שדרשו בב"ר יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהן והיינו בקי"ס וזהו התנאי שהתנה הקב"ה עמו שאף אחר שיקוו המים אל מקום אחד לפעמים תראה היבשה בו. שיהיה נקרע לפני ב"י:

**לא קיבל עליו להקרע כו'.**דייק מדכתיב ויולך ה' את הים שלא רצה להקרע עד שבא הקב"ה בעצמו וכבודו:

**נתן ימינו כו'.**הכוונה שזכות התורה שניתנה מימינו של הקב"ה לימינו של משה יספיק שיעשה לו נס שישתנה הטבע בעבורו:

**שנא' מוליך לימין משה וגו'.**זרוע תפארתו:

**א"ל משה מפני מה אתה בורח כו'.**בשוח"ט איתא אמר משה לים לא אמרת איני נקרע ועכשיו אתה בורח כו' א"ל מן הדין איני ראוי להקרע כו'. ולא לפניך אני נס אלא מלפני אדון חולי ארץ וגו':

**מיד כיון שהרים כו'.**כלומר שמיד התחילו להבקע מעצמם. וזהו דכתיב ויבקעו שהמים עצמם התחילו להבקע ולא עכבו כלל:

**אינו אומר ויבקע הים כו'.**מילתא באנפי נפשיה הוא לתרץ למה אינו אומר הים:

**מלמד שכל המים שהיו כו'.**וזהו הירדן יסוב לאחור שכל המים נתבקעו אז. והיה זה כדי לפרסם הנס ושלא יחשוב שהיה זה מצד הטבע:

**ויזכור ימי עולם.**פי' מה שנעשה בו נס לעיני כל העולם שבו ביום נבקעו כל מים שבעולם:

**וכתיב מוליך לימין משה.**מביא ראיה דקאי אבקיעת הים:

**ד"א מה תצעק כו'.**שייך לפני מאמר ואתה הרם את מטך כו' [תו"נ]:

**מהו כן.**והלא דרך התפלה בעת צרה. ומאי לא בצר. ומשני כבד את רופאך כו' כן יקדים את התפלה קודם הצרה. וכדפרש"י בפרק נגמר הדין היערוך שועך לא בצר כך אמרו חביריו לאיוב כלום הקדמת שועך לא בצר עד שלא בא הצרה שאם היית עושה כן היו הכל מאמצין את כחך ומסייעים את כחך:

**ערוך שועך כו'.**כלו' התאמץ בתפלתך ואז לא יהיה לך צרים מלמעלה. פי' מקטריגים המבלבלין את התפלה:

**בשעה שיצאו כו'.**מביא לראיה שיש מקטריגים למעלה:

**ור"ח בר חנינא פירשה משום אביו.**ר"ל שמשום אביו הביא משל זה:

**עד עכשיו היו כו'.**דהיינו במצרים:

**מתגשש.**מתעסק ומשתדל:

**שהיה מיועצי פרעה.**ועל ששתק (ובשתיקתו היה מכוון להרע לישראל) נידון ביסורים כדלעיל פ"א כי לולי זה אין הדין נותן לצערו כדי להציל את ישראל ולפי שקשה מ"ש שגירה באיוב ולא בשאר יועצי פרעה. לכך אמר לפי שאיוב היה איש תם וישר והקב"ה מדקדק עם הצדיקים [תו"נ]:

**איש תם וישר וגו' וירא אלהים.**וכתיב התם הירא את דבר ה' מעבדי פרעה ועיין מזה עוד בב"ר פ' נ"ז:

עד שהוא מתעסק עם איובכמ"ש בפ"ק דב"ב גדול צערו של שטן יותר משל איוב משל לאומר שבור החבית ושמור את יינה:

**עולים לים ויורדים.**לפי שהים גבוה מהעולם. לכן כנה הנכנס בים בעלייה. והיוצא ממנו בירידה:

**לעשות אותו לעמו למטרה.**מפרש מטרה משמרת בלשון ארמי. ור"ל שלהציל ולשמור את עמו הקיפו השטן:

מסרני ביד השטןעויל דרש אשטן שהוא מלא עולה:

**שלא יצאו ישראל רשעים בדין.**פי' חייבים בדין. לא רשעים דהלא עשו תשובה והקטרוג הי' שהתשובה לא תועיל רק על הגאולה לא לעשות להם עוד נסים:

**הרטה.**הכה ועקם [מת"כ בשם רד"ק]:

**מה בידך לעשות.**פי' מעתה אינך צריך לצעוק אלא מהו שבידך לעשות דבר כו'. וקרוב לומר שצריך להיות מה בידו לעשות. ופירושו מעתה מה בידו של שטן לעשות:

**ר' אבטולמוס הזקן אמר משל כו'.**בא לפרש מה תצעק שהקב"ה אמר לו מה צריך אתה לצעוק ולהרבות בתפלה והרי בני הם וכבר התרציתי להם:

**ומאז באתי כו'**שקורא תגר שמן הדין ראוי להצילם אחר ששלחתיך וא"כ מה תצעק אלי עכשיו שראוי שיהיה לבך בטוח שאצילם:

**ועכשיו אתה מרבה בתפלה.**ומה תפלה מועלת לחטאים מוטב שיסיעו הדברים ההם מלבם ויעשו תשובה:

**יסיעו דברים מלבם.**דרש ויסעו כמו ויסיעו:

**רבי אומר אמר הקב"ה כדי היא האמנה כו'.**אם למעלה גרסי' רבי אומר אמר לו אמש כו' גרסי' כאן תנא אחר. ואם גרסי' כאן רבי צ"ל למעלה שם תנא אחר:

**כדי היא האמנה.**וזהו דבר אל ב"י ויסעו לפי שעל פי דבורך הם נוסעים והולכים וסרים למשמעתך:

**שלא אמרו למשה.**כשאמר להם לשוב לאחוריהם כמ"ש וישובו ויחנו לפני פי החירות. לא אמרו היאך נחזור:

**שלא לשבור.**פי' שאין אנחנו יכולים לחזור כדי שלא לשבור כו':

**עת לקצר כו'.**פי' ולכך אמר לו מה תצעק כי הוא עת לקצר ועיין במכילתא:

**בני שרויין בצער והים סוגר.**מדאמר והים סוגר בי"ו. משמע ששרייתם בצער הוא זולת צער הים והוא צער טלטול הדרך:

**אלא ליסע בלבד.**ולכן אמר מה תצעק אלי כי אין צורך לתפלתך כי בזכות שיסעו מן היבשה לים אעשה להם נסים ואינם צריכין לתחבולות מלחמה וספינות לעבור את הים:

**יסיעו רגליהם.**פי' ינתקו רגליהם מן היבשה. שלא נבקע הים אלא עד שנכנסו לתוכו כדאי' בסמוך:

**ומה אם אדה"ר כו'.**נלמד מדנאמר ביבשה. ולא נאמר בחרבה. אלא שרמז לפסוק יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה כדי ללמוד ק"ו ומה אם אדם כו':

**שהיה יחידי.**והיה די שיעשה אז יבשה די ספוקו. ועשה אז כל היבשה כדי שיהנה בהרחבה בכל העולם:

**עשיתי יבשה בשבילו.**וגם זה הוא היפך הטבע כקריעת ים סוף שבדרך הטבעי יעלו המים ויכסו על הארץ לקלותם כנודע:

**עשיתי יבשה בשבילו.**כדלעיל פ"ה בב"ר משל למלך שבנה פלטין והושיב בתוכה אילמין כו' כך מתחילת ברייתו של עולם לא היה קילוס של הקב"ה עולה אלא מן המים כו' אמר הקב"ה ומה אלו כו' הרי הם מקלסין אותי כשאברא אדם עאכ"ו כו' לכך אמר הקב"ה יקוו המים כו'. ש"מ שבשביל קילוסו של אדם הפך את הים ליבשה עאכ"ו בשביל קילוס עדה קדושה:

**זה אלי ואנוהו.**הא דנקט שבח זה דוקא. משום דאיתא בב"ר פ"ה ומה היא קילוסו של מים אדיר במרום ה' שנא' מקולות מים רבים וגו' וסיפא דהאי קרא לביתך נאוה קדש וגו'. לכך אמר הקב"ה מאחר שישראל יאמרו זה אלי ואנוהו דוגמת שירת המים שהוא לביתך נאוה קודש אין בכך שיבקע הים וישתוק מקילוסו מאחר שישראל ג"כ יקלסו מעין קילוסו:

**בזכות אברהם.**בא לפרש למה נא' לשון בקיעה דוקא ולא נאמר והפך את הים ליבשה או קרעהו. אלא רמז לבקיעת עצי עולה דאברהם [תו"נ]:

**בזכות אברהם.**ולכן אמר מה תצעק אלי שאין צורך לתפלתך:

**בזכות יעקב.**מפני שנצטער בגידול בנים טפי משאר האבות וג"כ בירידת מצרים על כן רצה ה' לשמחו בעשותו נס לבניו ועיניו רואות:

**שנא' ופרצת ימה.**ולשון בקיעה ופרצה חדא מילתא היא. וזהו פריצת גדר הים. ואע"ג דפסוק זה קאי על מצרים של העולם שיעקב זכה לנחלה בלי מצרים. מ"מ מדסמיך ימה לפרצת ולא אמר ופרצת קדמה וימה שהוא מערב. אלא בא להורות אפרצת ובקיעת הים [תו"נ]:

**כבר כתבתי.**שהתורה קדמה לעולם:

**בכל ביתי נאמן הוא.**מביא ראיה שהיה לו מעלה והתרוממת על הכל שהרי נא' עליו בכל ביתי נאמן הוא מה שלא נא' על כל בריה. וזהו שאמר ליה הקב"ה למשה ואתה הרם את מטך. מאי הרם אלא לומר שיהיה לו התרוממות על הים כדמסיק:

**כבר עשיתיך גזבר.**א"כ אין צורך לצעוק אלי אלא ואתה הרם וגו':

**עשיתיך גזבר עליו. שנאמר ואתה הרם את מטך א"ר סימון כו'.**כתב הא"א שצ"ל עשיתיך גזבר עליו ד"א ואתה הרם את מטך א"ר סימון כו'. ולי נראה שתיבת שנא' מיותר. ומתיבת ואתה הרם כו' מתחיל דרוש אחר. וגירסת היפ"ת ד"א:

**לבעל הזמורה.**פי' הממונה על המדינה ובידו שבט הנוגש להוכיח כל בני עולה:

**אמרו אילולא כו'**פי' שאמרו שאינו מכובד מצד עצמו אלא מיראת שבט מוסרו מכבדים אותו:

**כך אמרו המצרים כו'.**פי' שחשבו שהנסים שעשה משה אינם מפני דבקותו בה' אלא בלהט ובכישוף הוא עושה ע"י המטה הזה. לזה רצה ה' לעשות הנס הגדול הזה בלא מטה שידעו שבדבקותו בה' עושה. ולכן אמר לו הרם את מטך מזה המקום שלא תכהו במטך כי אם נטה את ידך על הים:

**בו הביא כל המכות.**שגם המכות שלא נעשה ע"י הכאת המטה חשבו שעל ידי היות המטה בידו היה מספיק. והמכות שנעשו ע"י הקב"ה חשבו שמשה עשאן ע"י המטה אע"פ שלא עשה מעשיהו לפניהם. ולכן צוהו כאן שישליך מטהו מעליו לעיניהם ויראו כי בנטיית ידו לבד פועל בנס זה. ולכן אמר כיון שבאו ישראל לתוך הים והמצריים עומדים מאחריהם כלו' שכולם יראו בהסירו המטה מעליו ולא יחשבו כי בכחו עושה:

**השלך את מטך.**דריש הרם לשון השלכה כמו רמה בים נושקי רומי קשת:

**אם בים.**כלו' אם נכנסו בעוד שהיו שם המים כדמשמע מבתוך הים. למה אמר ביבשה. ואם כשנכנסו כבר היה יבשה למה אמר בתוך הים:

**עד שבאו לתוכו כו'.**והא דאיתא לקמן פרשה כ"ד שזכה יהודה למלכות מפני שקפץ לתוך גלי הים. י"ל דהינו שהוא קודם וכל ישראל אחריו עשו כן:

**עד חוטמן.**שאי אפשר עוד לסבול. והא דלעיל אמרו יסיעו רגליהם מן היבשה לים כו' דמשמע שנבקע תיכף ומיד בהסעת רגליהם לחוד. אפשר דלכך כיון באומרו יסיעו רגליהם מן היבשה לים ואתה רואה נסים שאעשה פי' שתיכף בהטיית רגליהם יתחיל הנס אבל לא נגמרה הבקיעה עד שבאו במים עד חוטמם:

**דרש רבי נהוראי כו'.**רוצה לתרץ אם בים למה ביבשה כו'. ומשני שעברו בים דוגמת העברת יבשה. שכמו שלא חסרו דבר ביבשה כן לא חסרו דבר בתוך הים:

**ובנה בירה.**פי' דלענין שלא חסרו דבר בים כבמדבר לא צריך קרא. וכי עברו בו יום או יומים והלא כב' או שלש שעות עברו את הים אבל לענין שלא חסרו דבר להשתיק את הילדים בתפוחים ורמנים שהם מתאוים בכל עת זהו דבר פלא [ת"נ]:

**הוא שמשה אמר להם כו'.**שכדי שלא יאמרו שגם במדבר חסרו כל דבר. לזה מביא שמצינו שמשה אמר להם בהדיא שלא חסרו דבר:

אלא להזכיר דברס"ל שהוא מקרא קצר וכאילו כתיב לא חסרת אלא דבור. עוד י"ל שדורשים מלת חסרת מושכת. כאילו כתיב לא חסרת חסרת דבר שפי' לא חסרת כלום ואם חסרת דבור הוא שחסרת:

**והוא נברא לפניהם.**פי' נתגדל שהנטוע לפניהם מיד הצמיח ובישל הפירות. אבל בריאה ממש לא שהרי אין כל חדש תחת השמש [ת"נ]. ובשוח"ט מזמור כ"ג אי' דלא הוה חסר אלא מימר והוא מתעביד. אם אמרין יעשה המן כבשר עגל הוא נעשה. יעשה שמן פטומות והוא נעשה:

אפי' דבר לא היו חסריםשהרהורם היה עולה להם לדבור:

**ומה היה חסר תשובה.**ומה שרמזה התורה כאן חסרון תשובתם. שבכל עת חטאו בבקשת מזונות במן ושלו ומים אף שלא היה חסר להם כלום:

**וחזקתי את לב פרעה ארשב"ל משל.**זה שייך לעיל קודם פרשה זו במקומה [ת"נ]. והיפ"ת כתב שט"ס הוא וצ"ל ואני הנני מחזק את לב פרעה:

**משל כו'.**צורך המשל לפי שקשה איך יתלה סבת התכבדותו יתב' בפרעה. לכן אמר משל לשני אתליטים (פי' הערוך). שרים שאע"ג שהגבור כבודו מעצמו. מצד שיתפרסם כבודו למי שאינו מכירו על ידי נצוחו לחלש יאמר על דרך שהחלש גרם לגבור שיטול עטרה וכבוד. כן לפי שלא היה יכלתו יתב' נודע בעולם לרבים. ועתה נודע על ידי טביעת מצרים יאמר כי הוא סבה לכבודו:

שנא' ויאמר מצרים אנוסהופירושו שהיושבים בארץ מצרים בראותם מלחמה בים. אמרו אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים: