**הה"ד טוב איש חונן ומלוה כו'**בעי למידרש עמך שר"ל עשה כמו שאני עושה עמך שאני מוחל לך על חובותיך כדמפרש אין בריה שאינה חייבת כו'. ומייתי סמך לזה מפסוק טוב איש חונן ומלוה וגו' דה"ק שיכלכל דבריו במשפט היטב וילמוד מהקב"ה כמו שהוא חונן ומוחל לו. כן טוב שיהיה גם הוא חונן ומלוה (יפ"ת):

**שנא' אל תזכר לנו עונות ראשונים.**כלו' שכך הוא המדה שלא יזכור עונות ראשונים:

דיוסטותופי' מלוה שמלוה מעות לכל מי שירצה:

ושכחוכלו' שרצה שישכח ממנו לפי שמחלו מדעתו (יפ"ת):

**והוא מסתכל שאין עושים תשובה.**נראה שצ"ל והוא מסתכל שהן עושין תשובה. ופי' שה' מסתכל בעתיד שעתידים לשוב מוחל להם ראשון ראשון כדי שלא לטרדם עכשיו מן העולךם. ולפי גירסא דילן ר"ל שאילו היו שבים אין צורך להעביר להם דודאי בתשובה נמחלין. אלא לפי שה' רואה שאין עושין תשובה וראויים למות מיד. מניח להם ראשון ראשון כדי שלא יטרדו מיד אולי ישובו (יפ"ת):

**מניח להם ראשון ראשון.**נראה דדוקא עד ג'. וע' בענף:

אל תזכרו ראשונותכי אותם כבר נמחלו. והיינו ג' ראשונות. ואין צריך לשוב אלא על האחרונות (יפ"ת):

**מנין אתה אומר כו'**משום דמדמה ליה למלוה לעני שהמצוה שישמוט ידו לגמרי וישיב לו אפי' עבוטו. לה"ק מנלן דבתשובה מיהת הכל נמחל דאפי' כזכיות נחשבו לו:

**דכתיב ובשוב רשע מרשעתו כו' כל פשעיו אשר עשה כו'**הנה מרהיטת לשון המדרש משמעו שהכל הוא מקרא אחד. אולם באמת ב' מקראות המה ומכל א' מוכח שהעונות נעשו זכיות. ומפסוק א' דייק ממלת עליהם שהוא יתר שדי לכתוב ועשה משפט וצדקה הוא יחיה מאי עליהם. אלא שפירושו על כל מה שנזכר לפני זה והיינו רשעתו ומשפט וצדקה על כולם יחיה. שיהפכו העונות לזכיות. וכן פרש"י ביומא פ"ו ע"ב ע"ש. ופסוק השני הוא (יחזקאל י"ח כ"ב) כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה שפי' בצדקתו היינו העונות שעליהם הוא מצדיק עצמו בתשובה בהם יחיה והוא שיהפכו לזכיות:

**לכך הוא מזהיר על העני.**כשהלוה הוא עני. וסיומא דלעיל הוא דאי בריה שאינה חייבת כו' לכן גם אתה אל תעמידו ערום וזהו כי היא שמלתו לעורו במה ישכב:

**ר' אבהו כו' משל לא' כו'.**הנה לדברי ר' אבהו אין שום דבקות וחבור למה שלפניו ואחריו ובוודאי אין כאן מקומו כלל. רק להלן במקרא דשלש רגלים. ואפשר לדחוק שהביא מאמר רק אבהו לכאן לומר שמעלת הצדקה גדולה שמפני זה הוקבעו הרגלים. ואמר שמה שעושה עם העניים מסייע ללמד עליו סנגוריא יותר מהכ אע"פ שיש בידו כמה זכיות אחרות כמה שאמר עושה מצות והוא בן תורה:

**כתיב ג' רגלים כו'**ומ"ט קרא רגלים ולא חגים. עז"א דג' רגלים קבע הקב"ה (ר"ל שיהיו קבועים לדורות בזכות האבות וקראם רגלים ע"ש ג' האבות שהן ג' רגלי המרכבה כנודע. ואגב אורחיה קאמר ר' אבהו שהתורה ג"כ בזכות האבות. ור"ל דמה שלא ישכח מפיהם ומפי זרעם בכל הגליות הוא בזכות האבות. ולמד זה מואני זאת בריתי אותם וגו' לא ימושו מפיך וגו'. ובריתי היינו ברית האבות. ונתן טעם לזה שאמר שהרגלים הם בזכות האבות הוא לפי שאינן באין לפני הקב"ה ריקנין. ר"ל שע"י שהיו האבות מקריבין קרבנות לה' ועושים צדקה נתן לבניהם ג' רגלים שהם ג"כ יראו פני ה' בהבאת קרבנות ובנתינת צדקה כדאמרי' בספרי גבי ולא יראו את פני ה' ריקם:

**מה שהוא עושה עם העניים.**דהיינו מתן אדם עם זה מסייעין אותו הסניגורין. והיינו לפי גדולים ינחנו שלמדין עליו שרי מעלה זכות:

**הה"ד יש רעה חולה.**בעי למדרש עמך אתה מטיב או מריע. כי כשיזכה יאכל ממונו בעה"ז כו' ואם לאו יאבד הכל:

**אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו.**דרעה חולה משמע רעה כפולה דהינו הפסד השכר שהיה לו אילו נשתמש בעשרו כראוי לו. והיינו לפי שניתן לו לנסיון ולכן אילו זכה שעמד בנסיון זוכה לעוה"ב וזוכה בעשרו שיהנה ממנו בעוה"ז. ואגב זה קאמר שהעני ג"כ הוא בנסיון:

ועניים מרודיםמפרש מרודים נכנעים טפי ל' מרדות. שאינן בועטים:

**והקרן קיימת לאכול משכרו בעוה"ב והקב"ה מצילו כו'**כי לא יצטרך לבא בגהינם על חטאתו:

ביום רעההיינו גיהנם כדאי' בגמרא:

**כפלים כזכיותיו.**א"נ כפלים כעשיר הצדיק לפי שהעשיר המתנהג כשורה בעשרו אוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. וא"כ האי עני שעמד בנסיונו והיה מקבל עליו באהבה ולא היה לו עוה"ז. לפיכך שכרו כפול הוא לעוה"ב:

ממי את למד מאיובומה שעני שכרו כפול לעוה"ב הוא מסברא שהעני היה סובל יסורין בעה"ז א"כ הרי כל שכרו לעוה"ב כפול:

הולך הוא וממונושאינו זוכה להורישו לבניו. וז"א והוליד בן ואין בידו מאומה כדאי' בקה"ר. ובחייו נוטל ממנו כדבסמוך:

**שנא' ואבד העושר כו'.**תרתי משמע מיניה. ואבד העושר ההוא קאי על מיתת הבעלים. וסיפא דקרא והוליד בן ואין בידו מאומה קאי על אבידת ממונו:

שעינו רעהקרי ביה בעין רע (מת"כ):

כנגד גבאי צדקהר"ל אף שהוא בעצמו נותן צדקה לעניים או לקרוביו העניים אלא שעינו רעה ליתן צדקה ליד גבאי צדקה יאבד עושר ההוא לפי שמעשיו מוכיחים שאין נתינתו לש"ש אלא לשם ותפארת. שהמקבל יפרסמו לאיש חסד. אבל עיקר מצות נתינת הצדקה אינו אלא ליתן לתוך הארנקי של גבאי צדקה והם יחלקו לעניים כדי שלא יהיה ידיעה לנותן מי המקבל. ולהמקבל מי הנותן. דמתן סתר יכפה אף דוקא. ומפיק ממלת בענין רע. דמשמע שנותן צדקה אלא שנתינתו הוא בענין הרע כנזכר (תו"נ):

**למה שגלגל הוא בעולם.**שהעניות ועשירות אינו תלוי במזל אלא כפי השגחתו ורצונו ית' דהוא גלגל חוזר בעולם ולא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר. ואם היה תלוי במערכת היה מן הראוי להתקיים עושר בעשרו כל ימי חייו. וכן עני בעניו. ואחרי שראינו שיכלו מזונותיו של עשיר בחצי ימיו וירום אביון מאשפות אין זה אלא בהשגחת האלהים. ואלהים שופט משפיל לזה ומרים לזה (תו"נ):

**בא וראה יש עושר כו'.**שאף שכמו זר נחשב הוא מהשכל שלא יהיה תלוי במזל אחרי שנמצא במאמר חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא. בא וראה שהאמת הוא שהם בהשגחת השי"ת. צא ולמד מעשרו של קח והמן שנאבדו מן העולם הם וכל אשר להם בהשגחת השי"ת אלא שהשי"ת משנה המזל כפי צדקתו ורשעתו של אדם:

**ויש עושר שהוא עושה טוב לבעליו.**והא דכתיב עושר שמור לבעליו לרעתו. היינו כשאינו עושה צדקה בממונו:

**שהיה עשיר מכל ישראל.**כמ"ש בפ' חלק ג' מטמוניות הטמין יוסף הא' נתגלה לקרח. ובבמד"ר פ' י"ד אי' שהיה קתליקוס לביתו של פרעה והיה בידו מפתחות האוצרות שלו:

**וכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה.**שבשביל עשרו שנתגאה בו גרמה לו איבוד נפשו שמתוך עשרו התחיל לחרחר ריב ולחלוק על משה. ע"כ נאבד הוא ועשרו מן העולם בענין רע:

**זה עשרו של המן.**שבשביל עשרו היה רוצה לקנות את כל ישראל להריגה. ונאבד הוא ועשרו ותלו אותו ואת בניו על העץ ונתן המלך לאסתר המלכה את בית המן:

**ויזעק יהושפט וה' עזרו.**ודרש חז"ל במדרש שלא היה חסר אלא התזת ראש משמע דמן הראוי היה ליהרג אלא שנצול באיזה זכות ואינו אלא זכות הצדקה שמצלת ממיתה כדכתיב וצדקה תציל ממות:

**ויש גבורה כו' ויש חכמה כו'.**איידי דמיירי ממעלת העושר והיפוכו מייתי נמי כל השלש מעלות דקא חשיב התנא בפירקי אבות:

**שהיה עומד ומחרף.**ע"י שבטח בגבורתו:

**ויהושע בן נון מלא וגו'**וישמעו אליו כל ישראל. הרי שקבלו אדנותו מפני חכמתו:

**למה"ד לגפיון כו'**שמכלל טובת חכמתו ענותנותו שלא היה מחזיק טובה לעצמו. שאף שהיה משקה העולם מחכמתו כשהיו משבחין אותו היה אומר שאין להחזיק לו טובה כי הוא לא היה ראוי. אלא השפע של משה הוא שעמד לו:

לגפיוןפי' המת"כ לפי הענין פירושו בריכה של מים הנמשך מן המעיין. ובתנחומא ובערוך גר' לנפיון עכ"ל. וצ"ל לנמפיון ופי' במוסף הערוך שכן נקרא בל' יוני בור או בריכה של מים:

זה בלעםשע"י חכמתו ידע כי ה' שונא זימה ונתחכם להכשיל את ישראל בבנות מואב. והלך למדין לבקש שכר כ"ד אלף שנפלו מישראל ע"י עצת חכמתו ונהרג שם:

**הה"ד כספו לא נתן בנשך כו'.**דריש ליה בענין לא תשימון עליו נשך. ומייתי הא דכספו לא נתן בנשך שהוא כאילו מקיים כל המצות:

**כאילו קיים כל המצות כו'.**כלו' ששקולות אלו כנגד כל המצות ששכרן גדול:

**שנא' כספו לא נתן בנשך.**ומעשה הצדקה נרמז במ"ש שם ופועל צדק:

עושה אלהפי' אחד מאלה. והכא נקט צדקה ורבית. שהלואת העני מענין צדקה הוא:

היה לוה בנשךואע"ג דלוה נמי עובר פקוח נפש היה ודחה איסור זה:

**מן יהורם בן אחאב.**שאילו היה העושה איש אחר היה לו לאלישע לילך ליקבול לפני המלך. ולא לטרוח השי"ת שיעשה נס. אע"כ שהיה הנושה יהורם. ואל מי יקביל עליו. וז"ש לה אלישע מה אעשה לך. ר"ל שהוא רשע ואינו שומע לי. ואין תיקון אלא בדרך נס:

**זה קיים כספו לא נתן בנשך.**שהרי נתינת כל ממונו וצדקה עדיף ממלוהו שלא ברבית:

**עד עכשיו הוא קיים.**כדמסיים בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. ודרש עם זה בפרשה זו משל לאחד שהיה אלוגין שלו קרא לפני הדיין אמר הדיין עד עכשיו הוא קיים:

**שא' כספך היה לסיגים.**דרש לסיגים לשון רבוי בל' תרגום והינו תרבית. כמו פרו ורבו תרגום וסגו (יפ"ת):

**כסף נמאס קראו להם.**פסוק הוא בירמיה סימן וי"ו:

**כספם בחוצות ישליכו.**כי כספם מכשול עונם היה שע"י עברו על מה שכתוב בתורה את כספך לא תתן לו בנשך:

**כיון שבנה שלמה כו'**מייתי הא דילפינן מינה שפעמים הממון לאדם רעתו:

**היו הרשעים עשירים.**ברובם מיירי:

**שנא' הכסיל חובק כו' טוב מלא כף נחת כו'.**דשני פסוקים אלו סמוכים ודבוקים. הכסיל הוא העשיר הבוטח בעשרו שקבצו מנשך ותרבית (ומלשון השמים זהב כסלם) עתיד להיות נושך בשיניו את בשרו (ויאמר) טוב היה המלא כף נחת שהיה לי בעשרי כשסבתו היה מהעמל והיגיעה לא מנשך ותרבית. ודרש ורעות רוח על העבדים שעל הרוב לבם נכנע ורוחם נשברה:

ויהיה לנו כךהיינו האוצרות ג"ע. כמו שלכל הצדיקים. ולא ידעתי על מה מגיה הרד"ל ולא יהיה לנו כך:

**לכך נא' אם כסף תלוה את עמי וגו'.**ואת העני עמך:

**אמרו ישראל לפני הקב"ה ומי הם עמך.**שהקב"ה אמר אם כסף תלוה את עמי. ושאלו אותו ישראל מי הם עמך. ומשיב להם את העני:

**שנא' כי נחם ה' עמו ועניו ירחם.**דכל הפסוק מיירי בעניים. ומצד שהם עמו אמר לשון נחמה ומצד שהם עניים אמר בהם לשון רחמים:

**מדת ב"ו כו'**ר"ל שאין מדותיו של הקב"ה כמדת ב"ו:

**אמר דוד כו'**מפני שיקשה מכיון דהקב"ה קרוב לעניים למה אינו מפרנסן. לה"ק שכבר שאל דוד על זה והשיבוהו א"כ חסד ואמת מן ינצרוהו. וזהו את הענ עמך ר"ל שהוא התיקון שלך שאם לא היו עניים לא היו להעשירים במה לזכות:

**אמר דוד רבון העולם ישב עולמך שנא' ישב עולם.**ר"ל שמתוך עניות הוא מחריב העולם וגוזל וחומס כי הרש עושה כף רמיה (תו"נ). אבל מדסיים המדרש א"ל הקב"ה אם אעשה עולמי שוה כו' מזה נראה ודאי לדרוש כמו ישב כמו ישו בו"ו כי בומ"ף מתחלף. ור"ל שבקש שיהיו כולם שוים. והשיב לו הקב"ה אם אעשה עולמי שוה חסד ואמת מן ינצרהו. דריש מן כמו מאן בל' ארמי:

**אם הלוית אותו כו' שאם יש לו שדה כו'.**דריש מלת נושה כאיל8ו כתוב נושא בשי"ן שמאלי ובאל"ף מל' לקיחה לא תהיה מכוון להיות נושא מה שיש לו אלא תכוון לשם שמים:

אפותיקי על שדהוכלו' שהראה לו שדה ואמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזה. ובלשון יוני הוא משכון ושיעבוד קרקע:

**מכאן אתה למד כו'**השתא דריש כנושה לשון נשיתי טובה. ופי' לא תהיה כשוכח את אלהיך לגמרי. שאילו תשים עליו נשך תהיה כשוכח אלהיך. שכל מי שלוקח רבית כאילו אינו ירא אלהים ועבר כל עבירות. ומייתי מיחזקאל את כל התועבות האלה עשה. שפירושו בנשך נתן ותרבית לקח כאילו עשה כל התועבות. וכדמפרש **משל לא' שהיה אלוגין שלו.**פי' פסק דין:

**נקרא לפני הדיין כו'**ר"ל שעל איזה עבירה ידוע נתחייב מיתה. וכשקראו אלוגין שלו תמה הדיין ואמר עד עכשיו הוא קיים כלומר שאינו צריך לעבירה זו דבלאו הכי כבר היה מחוייב מיתה ולא היה לו זכות לחיות. וכן בנמשל מונה והולך שם כמה רשעיות אל ההרים אכל וגו' עני ואביון הונה גזלות גזל וגו' (אמר הקב"ה) בנשך נתן ותרבית לקח. וחי. ר"ל מה לנו לחייבו בחטאים הנ"ל הלא אם זה לבדו עשה (הוא הריבית) אינו ראוי לחיות עד עתה ומה לנו לחשוב עבירות אחרות לחייבו בעבורם:

**כך אמר הקב"ה וחי לא יחיה נשך ותרבית לקח.**לשון המדרש הוא כנותן טעם למה לא יחיה. כי נשך ותרבית לקח:

מי שחיה ברביתכלומר שעיקר פרנסתו מזה:

**והוליד בן ואינו לוקח רבית.**שאביו הניח לו מעות רבית. אלא שהבן אינו לוקח רבית בעצמו. אבל הרבית שהניח לו אביו אינו מחזיר:

**אמרו לו אביו היה לוקח רבית והניח לו.**והוא אינו מחזיר א"כ גם הוא רשע כקמתהני מעבירה. והשיב להם הקב"ה דאפ"ה אינו נענש שהרי אינו חייב להחזיר. כדאיתא בפ' הגוזל:

לפיכך נאמר לא תהיה לו כנושהלעיל קאי אמאי דקאמר מכאן אתה למד כו' כדפירשתי לעיל:

**הדיינין שמקיימים את השטר.**וכן הדנין שיפרע לו הרבית ע"י השטר:

לפיכך כולם לוקיןפי' דלוקין ונענשים בידי שמים:

שנא' לא תשיךולא קאמר תשוך אלא תשיך שגורם לאחיו שישוך:

ולא ידע עד שנתבעטה עליובתנחומא איתא עד שנתבטטה עליו. ופי' בוער כאש מלשון בוטיטי דנורא (מעריך):

**אם חייב הוא כו'**יתורא דחבול תחבול דריש דה"ק אם הוא חבל בך גם אתה חבלת וחייב לי. כדמפורש בתנחומא סי' ט"ז נפשך עולה בכל לילה ואני מחזירה לך ואם אין אתה מחזיר משכון אף אני איני מחזיר לך נפשך. וז"ש אם חבול תחבול פי' תגרום שתתמשכן נפשך על עונותיך:

שני דברים יש כאן חבול תחבוללמדך הכתוב שאם הוא נוטל יתד של מחרישה כשהוא משכים הוא משיבו. כתוב אחד אומר (שמות כ״ב:כ״ה) עד בא השמש תשיבנו לו. וכתוב אחד אומר (דברים כ״ד:י״ג) תשיב לו את העבוט כבוא השמש. אמור מעתה שאתה צריך להחזיר לו בערב במה שישן. ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרישה. כצ"ל. (א"א ויפ"ת) ר"ל אע"ג דכתיב כי היא כסותו לבדה וגו' במה ישכב וגו' לא תימא שבכסות לילה לבד משתעי קרא כהמובן הפשוט. והא דכתיב עד בא השמש תשיבנו לו פירושו בעוד שהשמש בא. אלא שני דברים יש כאן להכי כתיב חבול תחבול שאחד רמז למה שיחזור בלילה כדמפרש בקרא במה ישכב. והשני למה שיחזיר ביום שזה דכתיב עד בא השמש למדך הכתוב בזה שאם נוטל יתד המחרישה שכשהוא משכים צריך להשיבו. שכך פירושו כל היום עד בא השמש תשיבנו שיהיה ביד הלוה שישתמש בהם. ובלילה תחזור ותקחם ממנו שיהיו מושכנים אצלך וע' בגמרא בפרק המקבל בכ"מ:

**וכן אתה אומר בפועל ביומו תתן שכרו כו'**ר"ל כתיב בפועל (דברים כ״ד:ט״ו) ביומו תתן שכרו. למה כי עני הוא וגו' ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. וכתיב כאן כי היא כסותה לבדה וגו' במה ישכב הרי צינה פוגעת בו והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני שני דברים יש כאן דומין זה לזה. כלו' דבפרשת שכיר כתיב ולא יקרא עליך אל ה' מחמת עניותו ובפרשה דידן כתיב ג"כ ושמעתי כי חנול אני כשיצעק מחמת דחקותו מפני הצינה. והכוונה דילפינן מהתם להכא כדאכתוב לקמן בסמוך:

**כגון שהיה מהלך כו'**טעם המשל לומר כי לא בכל פועל הכתוב מדבר אלא במי שתובע שכרו. כי על הרוב אין לו אלא שכר זה. שזה דומה לחמור שעיניו נשואות לאלומה. וכן בבעל הבית כשאין לו מעות לפרוע אינו עובר. וכן כשהשכיר מכיר בבעל הבית שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק אינו עור עד שיעבור יום השוק. ולזה אמר כחמור שעיניו נשואות לאלומה הנראית לו אז עובר משא"כ הני ומינה ילפינן נמי לעבוט דדמי ליה דלא מחייב להחזירו אלא כשהלוה תובעו ודוקא כשצריך שאין לו כסות אחרת. אבל אם יש לו אחר שאינו צריך לזה הממושכן אין צריך להחזיר לו:

אלומרמלשון מאלמים אלומים:

**מה עשה לו אדוניו בא והעמידו בביתו וקשר לו.**כן הוא בתנחומא. וקשר לו האלומה למעלה הימנו. שעיניו רואות וכלות. כן שכיר זה שהוא בר דעה בזכירה לבד תשוח עליו נפשו כל שאין שכרו ניתן לו:

ומוציאו ריקםואליו הוא נושא את נפשו וכאן כתיב ושמעתי כי חנון אני. כצ"ל וכן הוא בתנחומא:

**מה כתיב אחריו אלהים לא תקלל ומה ענין זה לזה.**דעד השתא עסיק בדיני ממונות וכן בתר הכי לא תשא שמע שוא למה הפסיק באלהים לא תקלל ומשני משום דקללת הדיינים מפני דיני ממונות הוא. כי כשלא יאות הדין לבעל דין יקלל את הדיין כמעשה שמביא והזהירה התורה שלא יקלל את הדיין אלא יתן אל לבו כי הוא שופט על פי התורה:

**לכך הזהיר הכתוב אלהים לא תקלל.**בין דיני ממונות:

תבואתך את מקללכי כשיבזה את הדיין לא יתרצו אנשים כשרים לישב ולדון ויבא הדבר לידי אנשים שאינם ראוים ויקלקלו הדין ובעון קלקול הדין וענוי הדין ועוות הדין רעב של בצורת בא ובני אדם אוכלין ואין שביעין כדאי' במס' שבת פרק ב"מ:

**שנא' מלאתך ודמעך לא תאחר.**דריש לא תאחר שלא יתאחר מלבא לעולם. והיינו שני רעב שמתעכב התבואה מלבא בזמנו:

לכך נכתבו זה אחר זהשגם על פסוק מלאתך ודמעך לא תאחר ג"כ קשה למה נכתב בין דיני ממונות ולפי דרש זה ניחא:

ויהי בימי שפוט השפוטיםשפירוש דור ששופט את שופטיו כדאיתא בפ"ק דב"ב ובריש רות רבה:

**לא תפריש מעשרות שלא כתיקונן.**דריש עוד לא תפריש מעשרות שלא כתיקונם היינו שלא כסדרן וזהו מלאתך ודמעך (התרומה) לא תאחר שלא יתאחר המוקדם:

**בנים זכרים אני נותן לך.**פי' שיהיה הבכור שלך זכר. וגם ביתר בניו אשרי מי שבניו זכרים. ומפרש מה הוא המעלה בבכור זכר ואמר מפני שמתחלה הם היו העיקר. ובוודאי שגם עכשיו יש בהם קדושה יתירה מפשוט:

**לכך נא' בכור בניך תתן לי.**אחר מלאתך ודמעך לא תאחר כתיב בכור בניך תתן לי. וקאמר לי משום דקדושים הם מצד עצמם:

**כן תעשה לשורך וגו' ביום השמיני תתנו לי. ואם נתת אין אתה כו'.**כצ"ל ורוצהלפרש מלת לי שפירושו שלי וז"ש המדרש אלא משלי וכה"א כי ממך הכל וגו'. וזה ברור. והמקרא דפרשת אמור (ומיום השמיני והלאה) נזרק פה בטעות. והיפ"ת גרס כן תעשה לשורך כתיב (ויקרא כ״ב:כ״ז) ומיום השמיני והלאה. וכן כתיב וביום השמיני תתנם לי. וכתב שהכוונה דהני ב' קראי ילפינן מזה לזה. דביום השמיני היה אפשר לומר דוקא ביום השמיני אבל משמיני ואילך בכור פסול לקרבן. ומיום השמיני והלאה הוה אפשר לומר מיום השמיני והלאה ?פבל ביום השמיני במוקדשים לא. אבל בג"ש ילפינן מזה לזה ומזה לזה מה בשאר המוקדשים מכשיר משמיני ואלך אף בבכור כן. ומה בכור מכשיר ביום שמיני אף במוקדשים כן וכדתניא בתורת כהנים עכ"ל:

ואם עשית כןהיינו הפרשת המעשרות כתיקונן ונתינת הבכורות. ואנשי קדש תהיון לי פי' נבדלים בממלה נעלה מעל כל. דכי היכי דהם מפרישין החלק מהכלל קדש לה'. כן יהיו קדש:

**וכן כתוב קדש ישראל לה' וגו'.**כלומר יעוד טוב הוא שיהיו קדושים לה' וחביבים מעל כל כמ"ש הכ' קדש ישראל לה'. וז"ש כשם שהתרומה וכו' שהם לגבי עכו"ם במדרגת התרומה אצל החולין שהיא קדושה וחביבה:

בשביל שאתם תרומהפי' שאתה חביבים ודבקים לי:

והכלבים נובחים להםכמו שאחז"ל כלבים צועקים מלאך המות בעיר. ולישראל אף שהיו בקרב מתי המצרים וכן מצרי שמת בבית ישראל לא היו נובחין. וכדכתיב ולכל ב"י לא יחרץ כלב לשונו:

**מה הכלבים אחד נובח וכולם מתקבצים ונובחים כו'.**המדרש רוצה ליתן סמיכות ענין למקרא שלאחריו והיינו פסוק לא תשא שמע שוא. ואמר אבל אתם לא תהיו כן כלו' להתעבר על ריב לא לכם אף אם אחד צועק ועושה מריבה בעדות שקר על מי. לא תקבלו ותאמינו בו להמשך אחריו. ובענין זה יפה מדמהו לנביחת הכלבים כמו שהם נובחים על חנם ונמשכים אחר המתחיל לנבוח בחנם. כן הוא קבלת העד שקר שבדה מלבו דבר שוא על אחר. כי אתם אנשי קודש ולא יאות לכם מדה פחותה ובזויה כזאת (יפ"ת):

**הה"ד כסף נמאס כו'.**בא לתת טעם למה שאמר לא תהיה לו כנושה ולא קאמר לא תגוש. וגם ליתורא דחבל תחבול. וקאמר שרמז שאם כסף תלוה וגו'. אז לא תהיה לו כנוש. כלו' לא תהיה בגלות ממושכן כנושה. ואם תעברו על מצות אלו יהיה ביהמ"ק ממושכן ותתמשכן בשתים. והיינו אם חבל תחבול כדדריש בסמוך. ונקט הה"ד כסף נמאס קראו להם וגו' שנגד מה שחטאו במצות הכסף נתקיים בגלותם שנקראו כסף נמאס מדה כנ"מ וכדלעיל סי' ג'. ואיידי דמייתי ליה מפרש:

בקולריןבשלשלאות:

**מה הכסף הזה נצרף כו'.**הכונה אל הסיגים הנשארים אחר הצריפה שאחר שמוציאים ראשונה הכסף עוד מצרפים הסיגים ומוציאים ממנו קצת כסף שמצליח למלאכה. וכן הסיג הנשאר כשיצורף עוד עד שבאחרונה נשארו סיגים שנפרך ונשבר ביד ולא יצליח למאומה. וזהו נמאס ל' המסה שהוא נפרך ונמס בידים:

**שנא' כסף נמאס קראו להם וגו'**כי מאס ה' בהם:

**אם לגרשה אתה רוצה.**אלא שאינך יכול כי כלי שנשתמש בו המלך לא ישתמש בו הדיוט. הכה אותם עד שתמות:

**ואם אין אתה רוצה לגרשה כי אם חפצת בה עוד.**א"כ למה אתה מכה אותה:

**שנא' כי אם מאס מאסתנו כו'.**וכמו שדרשו בסוף איכה אם מאיסה היא לית סבר ואם קציפה היא אית סבר דכל מאן דכעיס סופיה לאתרציא. וז"ש המדרש אמר ירמיה להקב"ה אם לגרשם כו' שנא' כי אם מאוס. כלו' אם רחקת אותנו בטענת מאוס מאסתנו ואין תקוה ח"ו הכה אותנ עד שנמות. ואם היא מחמת קצף. וכל קצף סופו להתרצות. וא"כ ראוי להיות בשיעור ומדה. ודרש עד מאד לשון מדה ושיעור כמו שדרשו חז"ל בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד:

**ואם לאו מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא.**זהו סיום למה שאמר לעיל הה"ד המאוס מאסת את יהודה בתמיה שזה לא יתכן וא"כ מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא כמואס אותנו לגמרי:

אעפ"ככלו' אף שאין אני מגרש אותם לעולם אעפ"כ תנאי התניתי שאוכיח אותם כשיהיו רעים שיהא ביהמ"ק מתמשכן עליהם. וכמו שע"י המשכון האדם מתאמץ שישלחם חובו כי הוא חפץ במשכונו. כן ע"י חורבן הבית ינהו כל ב"י אחרי ה' מפני ההשגחה הגדולה שהיה באמצעותו:

**שנא' ונתתי משכני בתוככם כו'.**כלו' שאתן בתוככם הבית המקדש שהוא נכון ומזומן להתמשכן אם תחטאו. אבל אם בחקתי תלכו וגו' אז יהיה תועלת המשכן להשרות שכינתי:

שני משכנותדאל"כ אהליך ומשכנותיך למה לי כדלקמן בבמ"ר פ' י"ב. והשני משכנות הוא א' משכן שילה. ב' מקדש ראשון ושני שהם שניהם לא' נחשבו דתרוייהו שם מקדש:

אהליך כשהם בנויםכאומר אהל שכן באדם. מפני שהם כאהל לשבת:

כשהם חריביםלאו דוקא אלא כלו' על שם הזמן שהם חרבים לעולם אפילו בבנינם קרי להו הכי:

**לא מפני שאני חייב כו'.**כלומר שלא יחשוב שבצדקות העכו"ם זוכים בישראל על דרך ד' פסיעות דנ"נ ודמעות עשו. כי ה' פורע להם שכרם ולא נשאר להם חוב עליו וכמ"ש ז"ל גבי ושער רישה כעמר נקי:

**ען בעונותיכם נמכרתם כו'.**הרי שהקב"ה אינו חייב לשם אדם רק שהעונות ישראל גורמים שימכרם:

**אני ממשכן ב' משכנות שנא' אם חבל תחבול שלמת רעיך.**קרי לבהמ"ק שלמה מפני המשכן שנקרא אהל על שנעשה מיריעות. וגם המקדש נקרא יריעות שלמה. ופי' רעך ע"ד רעך ורע אביך:

**ולעולם הם ממושכנים.**לעולם לאו דוקא. אלא פי' אם יעמדו כן עד שיזכו ישראל לפדיון ואם לא ייטיבו מעלליהם יהיה ממושכן. וקאמר ליה הקב"ה עד שיבא בן דוד פירוש שאפי' לא יזכו יש קץ שיבא בן דוד כאומרם זכו אחישנה לא זכו בעתה. והיינו וזרחה לכם יראי שמי שמש זה משיח שנקרא שמש (שנאמר כסאו כשמש נגדי. וכתיב לפני שמש ינון שמו). צדקה. כי בצדקה וחסד יגאלו אפילו לא יזכו כולם. וכן מדמזכיר בסוף הענין הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' וגו' משמע שקאי אמשיח:

**הה"ד מרבה הונו כו'.**שב לתת טעם למאמר עמך. ובעי לפרש אם תהיה מלוה לעמי מכספך תתבונן מאד באופן ההלואה. והיינו שתזהר מהרבית כי בזה האופן יכול להיות שכל כספך שהרבית ע"י הרבית והיה עד עתה עמך. יהיה את העני וכמפרש:

**יש אדם שהוא עשיר.**מפני שרוב המלוים ברבית נכסיהם מתמוטטים כמ"ש בגמרא. לכן אמר כי פעמים ימצא מי שמלוה ברבית ירבה עשרו. אבל על כל זה לא יצלח:

והוא מת בלא בניםכלו' דפעמים הוא מת בלא בנים. והכתוב מדבר מאחד מהעונשים. וזולתם מפורשים הם ביחזקאל י"ח:

לטמיוןפי' לאוצר המך כי כן הנימוס שמי שמת בלא יורש המלך נוטל הירושה:

בימסאותבלשון יוני מזבח (מוסף הערוך) והשמדתי את בותיכם ת"י במוסיכין:

ואיצטבאותמקום ישיבת בני אדם:

כדי שיהיה לצרכי הענייםמדה כנגד מדה. שמפני שהוא גזל העניים במה שנטל מהם רבית. לכן יירש ממונו מי שייטיב עמו לעניים:

**הה"ד מלוה ה' חונן דל.**משום דק"ל אמאי לא קאמר לא תגוש כדלעיל סי' ט' בעי השתא לתרוצי דלדיוקא אתא לומר לו לא תהיה כנושה. אבל אתה כנושע לה' כי מלוה ה' חונן דל:

עד היכןכלו' ראה גודל שכרו עד היכן עד עבד לוה לאיש מלוה כי כביכול ה' לוה ממנו והוא נשמע לקול צעקתו כמו שעבד לוה לאיש מלוה שנכנע אליו:

**ד"א את העני עמך אין בעולם כו'.**עתה שב לתת טעם למאמר עמך. וקאמר דה"ק אשר אתה ידעת עם לבבך צרת העני דהכל יודעין דקשה עניות מכל יסורין:

לצד אחדכלו' ששקול כמותם כאילו שקולים זה כנגד זה בכף מאזנים:

**אמר לו הקב"ה מה אתה מבקש.**נלמד מתשובת מענה אליהוא לאיוב השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני. וכיון דאמר ליה אתה בחרת מכלל שנתן לו הקב"ה הבחירה בידו:

**מקבל אני עלי כל יסורין שבעולם.**מפני שהעניות שקול כנגד כל הייסורין על כן בחר ביסורין מבעניות:

ולא עניותדלא אבד איוב אלא המקנה ולא הקרקעות והממון:

**לכך נאמר את העני עמך.**כמו שפירשתי בריש הסימן:

**אמר הקב"ה כו'**זהו דרש אחר לא די שהוא עני אלא שהוא מוסיף עניות עמך במה שאתה נוטל ממנו רבית:

**לא עמך הוא העני כו'.**רישא דקרא קדריש את עמי את העני עמך שאין העני עמך אלא עמי. כלו' שהאדם מתרחק מהעני והקב"ה מקרבו וקרא אותו עמי כדמפרש. ודריש מלת עמך עם מלת לא שאחריו. עמך לא:

**כי אתה עם עני.**דריש ליה עם עני בחירי"ק:

**וכן שלמה אמר כו' וכן איוב אמר.**ששלמה ואיוב באו למדת עניות כידוע וראו בחוש מדתו של ב"ו לכך הביא ראיה מהם ביותר מאילו אדם אחר אמרן:

**וכן איוב אומר כו'**אע"ג דלא הוה עני לגמרי כמ"ש לעיל סי' י"א מ"מ ע"י שנאבד עשרו הראשון נחשב כעני בעיניהם ונתרחקו ממנו:

חדלו קרוביפירושו שהכחישו קורבתם וכאילו חדלו מלהיות קרוביו:

**מי הם עמו העניים.**פי' שמודה בקרבתם ועשה אותם עם קרובו:

רואה לעני ונדבק בוהפך האנשים שרואים העני ונטמנים מפניו וכו':

**לא מרובכם מכל העמים כו' כי אתם המעט.**שאתם ממעטים עצמכם וזהו מדת ענוה להחשב בעיני עצמו כעני ונכה רוח:

**וכן כי נחם ה' עמו.**שפי' עמו היינו ענייו כדלעיל סי' ה':

**לכך נא' כי אתה עם עני תושיע.**דלעיל הזכירו למדרש כמו עם עני בחירי"ק. והשתא מייתי ליה לפשטיה שפירושו שעני נושע תחלה:

**לא תנשוך את העני.**שפירוש נשך ענין נשיכה. לפי שהרבית נושך ואוכל ואמר שרמז לנשיכתה מנחש. שלא יעשה כשם שנשך הנחש את האדם ועקרו לו ולתולדותיו. והיינו שלא תראה העני שיש לו בתים וכו'. נמצא עוקרו לו ולתולדותיו שמאבד הממון שבידו ונעקר מנחלת שדהו ומפסיד הוא ותולדותיו נחלתם הראויה להם:

כשם שנשך הנחשמה שהזיק לאדם בחלקת שפתיו קרי נשיכה וכן ענין הנותן ברבית שבא בעקיפין ומסיתו שיקח ברבית ליטול נחלתו:

עוקףלשון ערמנות (ערוך) ובמדרשים אחרים גרס עוכף עליו:

**לכ"כ לא תהיה לו כנושה.**דרמיז שלא יתחכם עליו ליטול נחלתו כדלעיל סימן ו':

**לא תנשכנו לא תהיה כנחש כו'.**דריש טעם אחר למה שנאמר לשון נשך לרמוז לנחש לומר שלא יהיה ערום כנחש דהיינו שלא יאמר לו שאל לך אני מלוה אותך וכו':

**לא תאמר לו שאל כו'.**פירוש מערים להלוותו תחלה בחנם בלא רבית ולמחר שהוא רואה שהממון יוצא מתחת ידו הוא מבקש אותם. והוא מעלה עלו רבית בעל כרחו. ודריש לה מלא תקח מאתו נשך. משמע דאפי' לא התנה עמו ברבית בשעת הלוואה לא יבא ליקח ממנו אח"כ:

**שנא' אם חבל תחבול.**רמיז נמי לענין חבלה שנחשב כאילו שופך דמים:

מכאן אתה למדמלא תהיה לו כנושה יליף זה כדלעיל סי' ו' ושם פירשתי ע"ש:

נוטריןפי' גזר דינו. ובל' לע"ז דעקרעט:

**אבל מי שמלוה בלא רבית כו'.**כדי לסיים בדבר טוב נקט הך מילתא:

**כאילו עושה כל המצות כו'.**עי' לעיל סי' ג':

**הה"ד כי אלהים שופט כו'**דריש עמך שישגיח העשיר להטיב לעני כדי שג"כ ייטיבו עמו. כי העניות גלגל הוא שחוזר בעולם. ורמז לדמיון הגלגל מייתי כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים דמשמע שזה לעומת זה כשזה ישפיל זה ירים והיינו ככלים שבגלגל שכשאלו מתרוקנים אלו מתמלאים:

גלגל שבגינהגלגל על הבור שבגינה שממלאים ממנו להשקות הגינה:

כלי חרס שבופי' הכלי חרס שתלוין בגלגל על החבל למלאות בהם מים מן הבור שהעליונים ירדו ויתרוקנו כשיגיע במרום המעלה והתחתונים יעלו מלאים אחרי יותם בתכלית השפלות:

**כי בגלל הדבר הזה.**דרשו ל' גלגל:

**מזרה רשעים מלך חכם.**פי' שהקב"ה שהוא המלך החכם מזרה הרשעים ומסבב הגלגל עליהם לרעה:

**אשריו כל מי שידו פשוטה כו'.**מפרש את העני עמך שעמך אתה מטיב בהטיבך לעני שקונה על ידו חיי עוה"ב. וע"ז אמר אשריו כל מי שידו פשוטה לעניים:

**העני קנה חיי העוה"ז.**זהו פירוש למאי דסליק מיניה דהיינו רש ואיש תככים כו'. דאיש תככים היינו מי שעושה צדקה מאיר עיני שניהם ה' זה קנה חיי שעה כו' כדלקמן בויק"ר פ' ל"ד. ומ"ש וענ שפשט ידו כו' זהו פירוש לעשיר ורש נפגשו כו':

**זה קנה חיי עוה"ז.**בשביל שנתן לו הצדקה נתן לו חיי שעה:

**מי שעשה את זה עני כו'.**ור"ל שישתנה העושר מזה לזה כי העשיר יאבד עשרו ומחורבנו יתמלא העני. אחר שלא רצה לחננו בעשרו:

**ואין לך מדה קשה מן העניות.**מפרש עמך באופן ג' הינו שהעני לעולם שותף עמך ביסורין. משום דאין אדם שאין לו יסורים כדלעיל בב"ר פ' צ"ב נמצא שהעני לעולם שותף לך ביסורים:

שבמשנה תורהשהן מרובות משל תורת כהנים ודייק זה לפי שמסיים והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה. ורמז באותה הקללה שידלו ישראל עד למאד עד שימכרו את גופם לעבדים ולשפחות. ומדמוכיח אותם בזה באחרונה ע"כ לפי שהיא שקולה כנגד כולם (תו"נ):

העניות מכרעת לכולןלהיות שקול ככולם:

**בא וראה כל מי כו'.**שאין מלמד עליו זכות והיינו כנושה שהכל שונאים אותו כאומר לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללני. וה"ק לא תהיה בעבורו שנאוי למעלה כנושה כשלא תשים נשך. הא אילו תשים נשך תהיה שנאוי על הכל:

בא וראהמשום שהוא קצת רחוק שבשבי עון רבית לא יהא לו מלמד זכות לכך אמר בא וראה שכך הוא האמת (תו"נ):

מימינו ומשמאלואי' בגמרא ובמדרש וכי יש ימין ושמאל לפני הקב"ה כו' אלא מיימינים שלמדין זכותכ ואלו משמאילים שמלמדין חובה וכדאי' בתנחומא סדר זו:

וחי לא יחיהמכפילות הלשון קמפיק כדאיתא לעיל משל לאחד שהיה אילוגי שלו נקרא לפני המלך כו':

**שכן דוד אומר ה' מי יגור באהלך.**דייק מדכתיב עושה אלה לא ימוט לעולם. וכדדרש ר"ע אפילו אחת מאלה:

**הה"ד טוב איש חונן ומלוה.**שרמז שלא ישכח מה שנראה לעינים שבריותיו של הקב"ה לווין זה מזה בלא רבית. ונושה לשון נשיתי טובה. ומייתי סמך טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט שפירושו שיכלכל ענינו כפי המשפט והסדר הנוהג בעולם. והיינו כמו שהבריות מלוין זה לזה בלא רבית כן הוא יהיה חונל ומלוה:

בא וראהר"ל שיש לו ללמוד מטבע העולם שלהיות כולו כאיש אחד מקושר קצתו בקצתו לכן יקבל זה מזה תועלת כפי מה שחסר בו וצריך לקבל מזולתו וכ"ש האנשים שדומים יותר זה לזה שראוי שיחשבו שכולם כאיש אחד וראוי שיקבל תועלת זה מזה כפי מה שצריך לו. וקורא תועלת הבריות זה מזה והכנס זה בגבול זה לקבל תועלת ממנו כאילו לוים זה מזה בדרך משל:

**היום לוה מן הלילה כו'**שגבול היום השוה והלילה השוה הוא שנים עשר שעות. ומתקופת ניסן עד תקופת תמוז שהיום גדל והולך נמצא כאילו הוא לוה מן הלילה שנכנס בתחומו. ומתקופת תשרי עד תקופת טבת שהלילה גדל והולך נמצא כאילו לוה מן היום. וכאילו פורע לו היום מה שלוה ממנו. וכדמפרש בשוח"ט ובילקוט מזמור י"ט:

**היום לוה מן הלילה כו'**היינו הימים שמתקופת ניסן עד תקופת תמוז כמש"ל וא"כ סתים לן בעל המאמר כרבי יהושע דאמר בניסן נברא העולם:

שנא' יום ליום יביע אומרר"ל שהימים של תקופת ניסן יתנו אומר שיפרעו אותה. ולילה ללילה יחוה דעת שיפרעו כדרך שימי תקופת תמוז פורעין לימי תקופת ניסן שלפניהם (תו"נ):

הלבנה לוה מן הכוכביםשבאמצע החדש הלבנה מאירה ואז הכוכבים כמעט אינם נראים. ובקצת החדש הכוכבים נראים והירח נסתר ודומה כאילו לוים זה מזה:

**וכשהקב"ה רוצה אינן יוצאין כו'**כלו' כי יודעים ומרגישים שכל אורם מיד ה'. וכשהוא רוצה לוקח אורם מכל וכל. וכן בני אדם לא יריבו זע"ז שכשהקב"ה רוצה לוקח עשרם מכל וכל:

**האור לוה מן השמש כו'**האור של מטה שהוא בריה בפ"ע והשמש מעורר האור שיאיר והשמש מקבל מחצי אור של מעלה כמ"ש שמש ירח עמד זבולה וס"ד לאור חציך יהלכו:

**החכמה לוה מן הבינה כו'**החכמה הוא מה שמקבל מרבו צריך לבינה להבין דבר מתוך דבר ולדמות מלתא למלתא ואין בינה בלא חכמה שנא' אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא:

**השמים לוים מן הארץ כו'**הגשמים המתהווים מהאדים העולים מן הארץ. וזהו מה שהשמים לוים מן הרץ ובמה שעלייתן הוא ע"י תנועה השמיימית זהו מה שהארץ לוה השמים וזהו יפתח וגו' את השמים לתת מטר ארצך בעתו. הרי שהמטר בא מכח שניהם:

**החסד לוה מן הצדקה כו'.**שפעמים תדחה הצדקה מפני ג"ח כגון מת מצוה שקבורתו תדחה מעשה הצדקה ופעמים הצדקה תדחה הג"ח שאם היה הולך להכניס כלה וכיוצא ופגע בעני שמבקש פרנסה שחויב לטפל בפרנסתו. והביא ראיה מפסוק רודף צדקה וחסד שמשמעו שפעמים נרדפים ונדחים המה זה מפני זה:

**התורה לוה מן המצות כו'**שקצת מצות נדחות מפני ת"ת שהוא כנגד כולן. ויש קצת מצות שהן דוחין הת"ת כגון מת מצוה ומקרא מגילה ודומיהן. ומביא ראיה ממקרא דשמור מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך שבא להורות בזה שפעמים ישמור המצות יותר מהתורה ופעמים איפכא:

**ועושים שלום זה לזה בלא דברים.**מפרש אין אומר ואין דברים בחנם מלוים ומשלמין. בלא דברים היינו בלא רבית. ואתם לוה אחד מחברו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל:

**אומרים להקב"ה כו'**ענין מליציי. כלומר שיש להם ללמוד ממעשי ה' שמטיב לבריות ולא יושג אצלו תועלת מהם. ואמנם בהתחלפם מזה הוא כאילו אמרו להקב"ה שיקח שכר מהטבתו (יפ"ת):

ומה הלותה הארץחלק הגוף המורם מכלל הארץ חשיב הלואה לגבי הנפש שעל ידה משתמשת במעשה וזוכה במצות מעשיות:

אלא אני נוטל הקרןפי' הנשמה וכדמייתי פסוק והרוח תשוב וגו':

**משל למלך כו'**וכן זה שנתן לו הקב"ה עושר להטיבו והוא מלוה ברבית נמצא מזייף מטבע של הקב"ה:

מדקדק עמהםשגוער בהם ואומר אינכם צריכים כ"כ. או למה אינכם יגעין ואוכלים:

**הקב"ה אומ הוי שודד ואתה לא שדוד.**סיפא דקרא כהתימך שודד תושד. על דרך בחצי ימיו יעזבנו:

**ועושה אותו שקר.**פי' שנגזר עליו שיתעשר בהיתר והוא בסכלותו גורם שיבואהו העושר בגזל וחמס:

**מזהיר בתורה אם כסף תלוה את עמי וגו'**לא תהיה לו כנושה:

**דייך שאני קורא כו'**ומסתמא לא משוי נפשיה רשיעא שלא לפרוע אם יהיה לו:

**צדיק חונן ונותן זה הקב"ה כו'.**ומלת חונן הוא פועל יוצא לאחר. כלו' שהקב"ה בגזירתו הוא מסבב החנינה לבעל המשכון שיחזור העבוט לבעל חובו. וזהו שמסיים והיה כי יצעק וגו' ושמעתי כי חנון אני. ור"ל ולכן נקרא הקב"ה חונן ונותן:

**וכן דוד אומר אשרי משכיל אל דל כו'.**הוא סיום הענין מדרוש שני הענינים היינו הלואת הכסף לעני. והחזרת המשכון לבעליו. אשרי משכיל אל דל נגד אם כסף תלוה. ואל תגזול דל נגד אם חבל תחבול:

**ר"מ אומר על הכל כו'.**פי' אע"פ שהזהיר הקב"ה גם בקללות אחרים כגון לא תקלל חרש. וכן על קללת כל אדם. מ"מ אזהרת קללת הדיינים והנשיאים עולה על כולם שהחמיר בה כדלעיל סימן ח' (יפ"ת):

ועל הנשיאהוא המלך:

**שפשט ידו במשה כו'.**כי המדה הזאת סופו עד אבדון תאכל אחר שאינו שומע לגדולים ממנו:

**שנא' ויהיו מלעיבים כו'**מסיפא דקרא דייק דכתיב ויהיו מתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה':

וכתיב חזקו פניהם מסלעבתר מאנו קחת מוסר כתיב נראה שר"ל שהעיזו כנגד מוכיחיהם לבזותם:

**לכך הזהיר הקב"ה על כבודם כו'.**היינו בקימה והדור כאומרו מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

של זקניםפי' חכמים. שאין זקן אלא שקנה חכמה:

ושל צדיקיםאע"פ שאינם תלמידי חכמים. כדכתיב ואת יראי ה' יכבד:

**וכה"א להבין משל ומליצה.**וכתיב לפני זה לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומשרים. משמע שמדברי החכמים וחידותם יקח מוסר השכל בצדק ומשפט ומישרים:

**למה הזהיר עליהם כו'**כמו ד"א ר"ל ששני הטעמים צדקו יחדיו:

**לפי שהם מזהירים את ישראל כו'.**ולפי שנותנים כבוד לשמו ית' ליחד כבודו שלא לתת כבוד לזולתו. לכן הזהיר הקב"ה על כבודם:

**ע"כ נא' כו' ושם אלהים אחרים לא תזכירו.**דאיידי דהזכיר הזהרת הדייני' אמר שכשיהיו נזהרים בכל הנזכר יהיו מופרשים מעכו"ם כי הדיינים מזהירי' אותם מזה:

**מה כתיב אחריו שלש פעמי' בשנה.**דריש סמוכים דג' רגלים לשם אלקים אחרים וגו' שכל המבזה המועדות כאילו עובד עכו"ם:

**קבע כו'**דריש טעם קביעות הרגלים:

שאוכלים מפירותיהכלו' שלכן ניתנה תורה בזמן הקציר לרמוז שאוכלים מפירותיה בעוה"ז:

**שנא' כבד את ה' מהונך.**לכן נצטווינו לעשות חג בזמן זה. כי ראוי לכבד את ה' ולהודות לו על מה שחננו. ולכך הסמיך ראשית בכורי אדמתך וגו' שראוי להורות לה' על כל ההצלחות שנותן לנו:

**הה"ד נבהל להון כו'.**שב לתת טעם למאמר את העני עמך ובעי למדרשיה מנבהל להון כו' כדדריש לקמן דהיינו מ"ש מרבה הונו בנשך ותרבית כו'. ואיידי דנקט ליה דריש ליה ברישא באנפי אחריני:

ומהו כןפי' וכי בשביל שהיה נע ונד בארץ נעשה חסר שאמר כי חסר יבואנו:

**ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו.**נמצא שחסר עולמו שהיה לו. ולא היה מושל אפי' בארבע אמותיו:

**זה קין שהוליד מאה בנים.**ר"ל שהוליד בנים הרבה והבל מת בלא בנים:

תשכ"ו שנהשהוא נשטף במבול כדלקמן והמבול היה בשנת אלף תרנ"ו ליצירה. ואדם חי תתק"ל שנה נמצא שקין הוסיפו לו תשכ"ו שנה:

שנא' נע ונדואע"פ שהסיר ה' ממנו הגזירה ממנו מ"מ השאיר חציה דהיינו נד כדלקמן בויק"ר פ"י:

שהיה תלוי ברפיוןכדאי' בב"ר פ' כ"ב:

זה הבלשלא חיה חיי צער כמוהו וג"כ זכה לקבורה כדלעיל בב"ר פ' כ"ב:

זה עפרןשכן עפרן בגימ' רע עין. וע' בב"ר פ' נ"ח:

**מיד הלכו ומינוהו.**כדדייק בב"ר מדכתיב ישב שאותו היום מניהו מושל פ' כ"ב:

איסטרטיגוסמין שררה:

אמר להם איני מוכרה לוולכך הוא אומר ליתן לו במתנה לפי שהי' יודע בו באברהם שלא יהא מקבלה ממנו במתנה ומתוך כך יתבטל הענין:

**כל שקל האמור בתורה כו'**בב"ר פ' נ"ח ע"ש:

**אם אתה כו'**מדכתיב וישמע אברהם לעפרון וישקול וגו' משמע שהבין שהוא מבקש ממנו מחיר המערה כסף מסחורת ביתו כלו' עובר לסוחר:

חסרו הכתובוי"ו עפרן כתיב בגימטריא ד' מאות. ובגימ' רע עין:

**שלא נקרא המערה לשמו.**כי ידע הכל שבע"כ מכרה ולחמדת הממון. ולכן לא תלוי המכירה אלא בבני חת כאילו הם שמכרוהו לו. לפי שהם הכריחוהו למכירת השדה לאברהם כנזכר:

**חלק ודירה עם הצדיקים.**פי' שכוונתו של יעקב היה כדי שלא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים:

ועשה אותו כריכדי להשביע עינו בראייתו כי העין רואה והלב חומד:

קניתי אכ"כע' מ"ש בב"ר פ"ק:

**ומהו חסר שלא נכנס כו'.**דאי' בב"ר פ' ל"ח המכפלה שכל הקבור בה שכרו כפול ומכופל. וזהו חסרון הידיעה:

לשכור ב' פרותלא אמר כפשטו ששואל פרה ולא שכרה מפני שאחז בדבר שמגדיל הצער במה שעיניו רואות בחוש שעל פרה זה אינ משלם ועל השאולה משלם:

**הוי נבהל להון וגו'**שאינו מחשב מה שיהיה באחרית מכילותו וקמצנותו:

**שאינו מוציא מעשרותיו כראוי.**אז חסר יבואנו בשדהו:

**והיתה עושה אלף מדות.**ר"ל שהיה זורע מאה מדות והיתה עושה אלף מדות. והיה סבור הבן שמהמאה מדות שזרע אין צריך ליתן מעשר כיון שכבר הם מעושרים קודם הזריעה. וא"כ אין צריך ליתן מעשר רק מן ט' מאות. והיינו תשעים מדות. ופחתה השדה מאה:

שעמדה על המעשרות מאהכשיעור מעשרותיה הראשונים:

לשמוח עליעל רועי מזלי:

ועכשיו נעשית כהןשהקב"ה נתן לך מעשר ממה שהיתה רגילה לעשות:

זה עשוע' בפרק איזה נשך:

אפרכיןהוא מין שררה:

את עמידריש כאילו כתיב את עמי פי' אתה עמדי:

אין מוט לעולםשע"י שמעמיד העני שלא ימוט ע"י שמלוהו. גם הוא לא ימוט:

וכתיב עושה אלהפי' אפי' אחת מאלה: