הה"ד כי לקח טובבעי לפרש ויקחו לי תרומה שהקב"ה לקוח אצל ישראל כביכול כדבסמוך ומביא סמך מלקח טוב דדרשי' ביה שה' לקוח ע"י התורה:

**אל תעזבו את המקח.**היות לקח כינוי לתורה ועל כן אל תעזובו דבק ג"כ עם הלקח הנזכר. והודיענו שטעם כינוי לתורה בלקח משום שהוא לשון מקח. שלהמצא בה כל הטובות שיבוקשו בכל סחורה קרויה מקח:

**יש לך אדם כו'**מדכתיב טוב סתם בעי לפרש היות כל הטובות בה:

**אבל המקח כו' יש בו זהב כו'.**י"ל דמכנה פשוטי התורה לכסף. ופנימיות וסודות התורה לזהב. שבכל עניני התורה נמצא זהב וכסף שהוא רמז לפשט וסוד בסוג אחד ובהויה אחת. וכן הוא בענין שדות וכרמים (תו"נ):

**שנאמר שלחיך פרדס רמונים.**מפרש שלחיך לשון בית השלחין דהיינו ארץ יבשה. שאפי' היבשה מלאה כל טוב כפרדס רמונים:

אינן יודעים מהוערכו וחשיבותו וכן התורה אין אדם יודע חשיבותה ושכרה:

**משכר שלקח משה.**והיינו כי לקח טוב כלו' מהטוב שלקח הסרסור תכירו הטוב שנתתי לכם:

נמכר עמובתמיה:

כביכול נמכרתי עמהשנא' ויקחו לי תרומה. ופי' לי כמו אותי (כמו הרגו לאבנר). וע' בויק"ר סוף פ"ל:

נמכרתי עמהוע"כ אמר כי לקח טוב שיש בה לקיחת הטוב. דהיינו הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל שהוא כאילו נלקח עמה. וזה דרך מליצה על היותו משכון עיקר שכינתו למטה ע"י התורה ומניח את העליונים שהם משכן כבדו. וז"ש משל למלך שהיתה לו בת יחידה. כי להיותו דבוק בתחתונים באמצעות התורה ה"ל כנמכר שיוצא מרשותו לרשות הקונה אותו:

משל למלךמדמה התורה לבת יחידית שהיא חמדה גנוזה שמשתעשע בה:

קיטוןבל"י חדר (מוסף הערוך):

**בכ"מ שאתם הולכים בית אחד עשו לי.**ואף עכשיו שנחרב בהמ"ק מ"מ לא זזה שכינה מכותל מערבי ששם נגנז הארון והלוחות. וגם בכ"מ שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם לסיבה זו (תו"נ):

**הה"ד עלית למרום כו'**דריש ויקחו לי תרומה. וכדלעיל באגדה הקודמת ודרש על זה קרא דלקחת מתנות ואף סוררים כלו' שע"י התורה שהיא כמתנה להם אף שהיו חוטאים שכינה עמהם:

עלוייךעלית דריש ל' עילוי ושבח וע' לעיל ריש פ' כ"ח:

ומשה עלהעכשיו דרשו מל' עלייה ממש:

ת"ל לקחתדרך לקיחה וקנין דבאמת היא שבויה ולקיחה דמצד המלאכים היא שבויה שגברו מצוקים את האראלים וחטפו התורה מידם. ולקוחים הם מצד הקב"ה שהקב"ה מכר לישראל את התורה כמ"ש ז"ל בפ' וכי ימכור את בתו לאמה:

**שאדם מוכר הוא מיצר.**שכל המוכר בעין רעה הוא מוכר:

ת"ל מתנות באדםוכל הנותן בעין יפה הוא נותן:

**כאילו מתנה נתתיה לכם.**שבאמת אינה מתנה כי לא ניתנה תורה במתנה אלא למשה בלבד כדאיתא לקמן בפסוק ויתן אל משה וגו'. אבל לישראל אינה אלא כמכירה בזכות אברהם כדאיתא לעיל פ' כ"ח. ובזכות יעקב כדאי' לקמן פ' כי תשא. אלא כדי שלא יאמרו שהקב"ה נצטער במכירתו כינה בל' מתנה (ת"נ):

**הה"ד אני ישנה כו'.**כוונתו למה דמסיק בסוף אני ישנה ממעשה העגל כלומר שהקב"ה סילק שכינתו ממני בחטא העגל. ואח"ז הרתיק עלי בצווי בנין המשכן. וז"ש פתחי לי כו' אלא עשו לי מקדש כו':

**אני ישנה מן הקץ כו'.**פי' שאף שארכו הימים וכמעט נתיאשתי מהגאולה. הקב"ה ער ויושב ומצפה מתי יגיע הקץ וכמו שאמרו בפ' חלק שהקב"ה מחכה לגאלם שנא' ולכן יחכה ה' לחננכם:

שנא' צור לבבימביא ראיה שהקב"ה נקרא לבן של ישראל. לפי שממנו תוצאות חיים:

**אבל זכות אבותי עומדת לי ולבי ער.**שעדיין יש לי חיות ע"י זכות אבותי שמגינה במקום המצות:

והקב"ה מרתיק עליפי' דופק שאפתח לו ואקחנו הביתה דהיינו המשכן. וקרא להקב"ה לב:

הוי ויקחו לי תרומהדהינו אותי אתם לוקחים כדפירשתי לעיל:

**עד מתי אהיה מתהלך בלא בית.**כי כן היה הולך לפניהם יומם ולילה. ואמר שהוא כנכסף ולבא בבית והכל דרך משל אל תשוקת ה' לשכון בתוך ב"י להיטיבם. שע"י היות ה' שוכן בתוכם לא יחטאו בנקל כבתחלה. וכיוצא במד' אבכיר ויקחו לי תרומה מי שנא' בו לה' הארץ ומלואה הוא צריך לב"ו. אלא שחומד לישראל להשרות שכינתו בהם כאב שחומד לבניו:

**ר"ב פתח כו'**דריש ויקחו לי. כלומר שיקחו דוגמא מאשר לי בשמים ולפי שהכל מהקב"ה לא קאמר ויתנו לי רק ויקחו לי כלומר שיקחו מאשר לי ויעשו תרומה. ולהכי מסיים ואומר לי הכסף ולי הזהב:

**כל מה שברא הקב"ה למעלן כו'.**ופי' כי כל בשמים וארץ כי כל הגדולה והגבורה הנזכר ישנן בשמים ובארץ. כי גם בארץ נמצאו גבורותיו ומעשיו כמו בשמים. וזה להראות פלאי היוצר שגם מבריאותיו השפלות תגלה ותראה עצם כבודו:

**ומשה נגש אל הערפל.**שע"י שבאה השכינה מלמעלה על ההר. בא גם הערפל מלמעלה:

**למטן עצים שטים עומדים.**שהם עומדים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים כמ"ש פרק בא לו:

**וכן הנה אופן א' בארץ.**וכמו כן בעליונים מצינו כמעשה אופן המרכבה:

למעלן מלכי צבאותדהיינו מיכאל וגבריאל שהם גדולו צבא המלאכים כדאי' בבמדב"ר ובשוח"ט:

**למעלן חונה מלאך ה'**דמשמע שיש מלאך מיוחד למעלה שליח לצדיקים להצילם מהחטא דהיינו ויחלצם כדאיתא בפרק התכלת. וכן למטה כי הכהן מציל האנשים מעון. כמו שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא:

**ובמלקחים לקח מעל המזבח.**ומדהוצרך המלאך שהוא אש ליקח הגחלת במלקחים ע"כ שמעל מזבח של מעלה לקח ששם האש יותר קשה מהאש של מלאך. וענין מזבח של מעלה אמרו בפ"ב דחגיגה ששם מקריב מיכאל נשמותיהן של צדיקים. ואיתא במדרש הנעלם א"ר חייא הקרבה זו אינה כשאר קרבנות. אלא כאדם המקריב דורון לפני המלך:

**הה"ד נבחר שם מעושר רב וגו'**מכסף וזהב חן טוב שיותר הם מרויחים בנתינת כספם וזהבם לתרומה ממה שהיה שוה כספם וזהבם. ולהכי אפקיה בל' קיחה דה"ל כאילו לוקחים ולא נותני'. ולהכי מייתי סמך מנבחר שם מעושר רב דטוב השם הטוב הלקוח בקיום ה' מהעושר. ואיידי דמייתי ליה דריש ליה במשה ופנחס ומרדכי:

**חמשים ומאתים מחתות.**ודרש חז"ל שכולם היו משל קרח (מת"כ):

**נבחר שמו של פנחס.**שטוב לאדם הכבוד אשר משם טוב מכבוד העושר. כי זה אפשר שיאבד כבודו. ופנחס זכה לכבוד בשם טוב שע"כ אמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שבא הכתוב ליחס כדפירש"י בחומש:

**הוי מכסף ומזהב חן טוב.**שמשה נקרא בשם טוב כדאי' לעיל פ"א ותרא אותו כי טוב הוא ר"מ אומר טוב שמו:

נבחר שמושמו של פנחס. כדכתיב לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום:

**נשיא שבט שמעון.**ומסתמא עשיר היה כדכתיב והנשיאים הביאו את אבני השוהם וגו' מרוב עשרם:

מקיש דבריםמטיח דברים:

**זו מדינית וזו מדינית.**כתב רש"י בפ' הנשרפין משה קודם מ"ת נשאה וכשניתנה תורה כולם ב"נ היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם וגרים רבים של ע"ר עכ"ל:

הוי לעיני משהשלפי שלא היתה רוצה לשמוע לזמרי לכן הוזקק להעיז ולהקריבה לפני משה:

**ושלמה צווח העז איש רשע בפניו.**פי' ששלמה ע"ה פרסם קלונו ואמר העז איש רשע וגו':

**וכיון שראו אותו היו בוכים שנא' והמה בוכים כו'.**משה היה בוכה על חילול השם והוא לא ידע מה לעשות להנקם ממנו כי נתעלמה ממנו הלכה. וישראל היו בוכים איך בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא וכאן רפו ידיו וכדפרש"י בחומש שם:

**ורוה"ק צווחת אשתוללו כו'**פי' רוה"ק מפרסמת ומודיעה לנו ענין זה כי מה שהיו בוכים לא מקוצר ידם היה אלא מה' היתה זאת להם ע"ד משיב חכמים אחור. והסבה כדי שיבא פנחס ויטול הראוי לו כדאיתא בבמדבר רבה פ"ך:

אמר לו משהלהקב"ה אין חכמת האדם ותבונתו ועצתו כלום לפני ה' כלומר שהשי"ת נקם ינקם מזמרי כי חכמת משה כאין נגדו. ואמר כן לפי שא"ל הקב"ה והיכן חכמתך כו':

**התחיל אומר בינו לבין עצמו כו'.**מפרש וירא פנחס על ראיה שכלית כמו ולבי ראה הרבה חכמה. ובפרק הנשרפין דריש ג"כ מלת וירא על ראיה חושיית והוא שראה המלאך השחית וכולם לא ראו זה:

ומה הסוסשאע"פ שאינו מקבל שכר. מ"מ הוא מסתכן למות ונותן נפשו להבקיע בתוך המלחמה בכ"מ שבעליו ירצו. וזהו מצד ההשכלה שנמצאת בו ע"ד ידע שור קונהו. וכמו שאמרו הטבעיים שהסוס יש בו השכלה יותר מכל הב"ח:

**ואני על קדושת שמו.**ר"ל אדם שהוא מקבל שכר עאכ"ו שראוי שימסור נפשו על קדושת השם:

**שמא אחד יכול לשנים.**אף שהיה רוצה למסור נפשו על קדושת שמו ית' מ"מ כל כמה דלא גמר בדעתו שהיה יכול לו. מה היה מועיל לו מסירת נפשו. עד שנכנסה בו רוה"ק:

**הקב"ה אומר התרפית.**פי' שהקב"ה נתן בלב פנחס ענין פסוק זה מה שאמר שלמה. והוא מדבר בכל עומד על דם רעהו התרפית ביום צרה אהוביך לעמוד מנגד. יהיה צר כחכה ביום הפורעניות. ואם תחשוך להציל את הלקוחים למות ומטים לעמוד מנגד. יהיה צר כחכה ביום הפורעניות. ואם תחשוך להציל את הלקוחים למות ומטים להרג על זה אמרתי צר כחך:

**כי תאמר כו'**פי' שמא תאמר הן לא ידענו זה. אמר הקב"ה אני מעיד עליך שאני תוכן לבות. וכיון שנסתכל פנחס בזה מיד שנס מתניו להרוג את זמרי כדי להציל את ישראל מן המגפה:

אני מעיד עליךהקב"ה הוא היודע ועד שהוא יעיד עליך ויודיע את מחשבתך לרבים שידעת זה שנמסרו למות וידעת ההלכה שקנאים פוגעים בו.

**ולא היו יכולים להפריש עצמן.**לפי שיראתו של פנחס היה לפי שהיו שנים לא יוכל להם. לכך לא היו יכולים לפרוש זה מזה ולא יוכלו לעמוד כנגדו. אבל בגמרא מפורש בענין אחר:

**נבחר שמו של מרדכי.**שנחשב לפני אחשורוש לפי שנמצא שמו כתוב לטובה בספר הזכרונות יותר מעשר של המן שהשפילו לפניו שיעשה לו כרוז:

**אמר ר' יאשיה.**אסיפא דכתיב מכסף ומזהב חן טוב קאי. וקאמר דהיינו מה שנבחר לפני אחשורוש חינה של אסתר יותר מכל כסף וזהב שהיה נותן המן לאבד את היהודים:

**כל כסף וזהב שהיה לו.**לאו דוקא כל כסף וזהב אלא רוב:

**כיון שבא הרשע עם הממון.**מדכתיב הכסף נתון לך דייק שקבל אחשורוש הכסף מיד המן. ושוב אמר לו הכסף נתון לך:

**מוכרים שלי על שלי.**כלו' שאין להם רשות באחד מהם לא בישראל ולא בהכסף. שישראל עבדים להקב"ה. והכסף והזהב הקב"ה הוא הנותנה לאשר יחפוץ ואיך ימכרו הם מזה על זה:

**הה"ד כי לקח טוב כו'**ע' מ"ש בסי' א':

**אדם מוכר חפץ כו'**המדרש הזה הוכפל והובא בריש הפרשה יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו כו'. והמסדרן סדר את שניהם משום איזה חדושים שנתחדשו בראשון מה שלא נאמר בשני וכן בשני חידש מה שלא נאמר בראשון (ת"נ):

הוא עצבאחר שידענו שכל חפצו ית' רק להשלמת האדם לא למענו ח"ו. ולכן נתן התורה למען השלמתם ואם לא יקיימו שיחתו בנפשם. ועכ"ז יבקש ה' אותם וייפה הדבר הזה בעיניהם ומבקשם שיקיימו אך לא כן מדות בני אדם המוכרים דבר מה מחמת שהוא עצב שמוכר דבר זה על כן לא יבקש את חברו שישמור אותו:

**ושמח הוי כי לקח טוב נתתי לכם.**מדכתיב לקח שהוא מקח והדר לשון מתנה נתתי לכם. דריש דה"ק כי מקח טוב בעיני המוכר. לקיחתו כאילו הוא מתנה שלא שייך בה עצבות כדדרש לעיל:

משמרת בעליהכי אין זה כקנינים הזמניים הצריכים עמל לשמרם. אך התורה שומרת האדם שע"י הוא נושע בהשגחת אלהית:

**תנחה אותך וגו'**ובשכבך תשמור עליך וגו':

לי אתם לוקחיםשעי"ז השגחתי בכם:

**הה"ד תורה צוה לנו משה.**שהתורה תחלה כמאורסה. ומשנתנה שכן ה' בינותם ואיידי דמייתי קרא מפרש ליה בענינים אחרים כדרך המדרש:

ע"י משהאע"ג דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו. קאמר שע"י משה כי הוא הסרסור ביניהם:

**מפי הגבורה שמעום.**כי שתי הדברות זכו למדרגת פא"פ אנכי מ"ע לקבלו עלינו לאלוה. ולא יהיה לך מל"ת. ואע"ג דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים שמעו קלא לחוד. אבל חתוך אותות לא שמעו אלא באנכי ולא יהיה לך (הרמ"ה) וע' בחזית פסוק ישקני:

**א"ת מורשה כו'**דמורשה משמע מורשה ומנחלת ולפ"ז לא יצדק אלא בעודם אחוזים בה לז"א א"ת מורשה אלא ירושה שהוא שם דבר שהיא ירושתם לעולם. והיינו ת"ח שפירש מן התורה שאע"פ שהיא רחוקה ממנו. מ"מ כשירצה לחזור לא יבוש לשומר איך אשוב ולא אוכל עוד לצאת ולבא בלמודי כאשר בתחלה. כי ע"י זריזותו וחפצו יפתחו לו עוד שערי התורה והידיעה. לפי שהיא כירושה להם וכמשל בן המלך שהביא:

**אלא מאורסה מה חתן זה כו'.**ולכן לא בא ה' אצל ישראל אלא משה היה הולך אצל שכינה ואח"כ ויהי בישורון מלך שבא ה' בכבודו לגבי ישראל ע"י התאסף ראשי עם יחד. דהיינו מעמד הר סיני. כי מאז שקבלו התורה נתיחד ה' עמהם וצוה לעשות משכן לשכנו. ומאז לא היתה התורה מאורסה אלא כנשואה:

הוא היה פראדורןשתי תיבות פרא דורן. ופרא הוא בל' ירוש' הליכה במרוצה ודורן הוא מלשון בית דירה ממש. וע' בערוך ערך פר הרביעי. ובעל מוסף הערוך הביא שם מלת פראדורן. ופי' בל' יוני הולך לפני השער והכל חד הוא:

מלמד שהתורה ארוסה היא לישראל. שינהג בה מנהג ארוסה בצניעות ולא יגלה טעמי תורה בפני ע"ה כמ"ש הלומד תורה בפני ע"ה כאילו בא על ארוסתו (ארוסת עצמו בפניו):

כא"א לאחריםע' בפ' ד"מ:

אש בחקואש זו התורה כד"א הלא כה דברי כאש:

**ד"א ויקחו לי תרומה כו'**כלו' משלי. כי ה' הוא הנותן להם כח להביא דברים הצריכים למשכן:

**רבש"ע יכולים הם כו'**אפשר דבאמת לא שאל משה זאת. אלא שהקב"ה הכניס לו הפירכא במאמר מאת כל איש כו' כי הקב"ה הבוחן לבות ידע שיאמר כן ולכך הקדים לו לרמז במאמר מאת כל איש:

**שנא' מאת כל איש אשר כו'.**דה"ל לכתוב מאת כל אשר ידבנו לבו. איש למה לי. לומר שאפי' איש אחד מישראל יכול לעשותו:

והיו הגדולים שבהםאולי לא היו נמצאים אלא בעומר שהיו הגדולים לוקטים:

**וכי בבקר היו מביאים.**דלא מסתברא דדוקא בבקר דמ"ש מבצהרים:

אלא ממה שהיה המן מורידוה"ק והם הביאו אליו נדבה מהמן שהיו מלקטים ?:

וכה"א והנשיאיםדהיינו עננים וכדאמר בפ' יוה"כ תנא נשיאים ממש וכן ה"א נשיאים ורוח וגשם אין. ומ"מ בוודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שהרי בתר והנשיאים הביאו את אבני השהם כתיב ואת הבושם ואת השמן למאור. וזה ודאי לא היה יורד במן:

**בשעה שהגיע זמנו של יעקב כו'.**יתור ל' המקראות הוא דורש שאחר שאמר תקחו את תרומתי אשר תקחו מאתם למה לי. לזה אמר שעוד יעקב צוה להם על מלאכת המשכן וכו'. ומעתה מ"ש תחלה תקחו את תרומתי היינו מהמתנדבים עתה כמש"נ מאת כל איש אשר ידבנו לבו. והם אותן שלא היה מוכן בידם והתנדבו מאשר לעצמן. ומ"ש אשר תקחו מאתם היינו מאותם שוכן אתם למשמרת למשכן:

**אלא יהיו כל צרכיו כו'**כלו' אל תסמכו כי ה' יזמין הדברים בשעתו אלא יהיו מוכנים בידכם. מפני שהם יוצאים לדבר שלא ימצאו שם אותם הדברים:

שהביאו מעצמןממה שהיה לעצמו שלא היה לו מוכן:

**כל איש אשר נמצא אתו כו'.**שפירושו שנמצא אתו למשמרת למשכן. ולהכי לא קאמר אלא בתכלת וארגמן ועצי שיטים שהם דברים בלתי נמצאים והוצרכו ליזהר בזה שיהיו בידם מיצ"מ: