**הה"ד ופנתי אני כו'.**משום שרוצה לפרש וידבר אלהים אל משה שבקשה מדת הדין לפגוע במשה על שהרהר אחר מדות ה'. לכן מייתי הך דרשה. **כי מה האדם שיבא אחרי המלך.**להרהר אחריו. כמו שיבואר בהמשך הדרוש:

**על שלמה ועל משה.**דעל עצמו וכיוצא בו אמר שלמה כדמסיים הכתוב כי מה האדם וגו' שמדבר בעדו וכל הדומין לו [ת"נ]:

**נתן בה מצות עשה כו' ונתן למלך כו'.**ר"ל ששאר כל המצות הנתונות לישראל אם זה לא יקיימה יקיימוה אחרים. אבל מצות המלך שהמלך דוקא נצטווה בה אם לא יקיימנה המלך נמצאת בטילה [ת"נ]:

**והחכים על גזירתו של הקב"ה.**ששלמה התחכם במחשבתו כי איש כמוהו לא יסור לבבו וחשב שלא אסרה תורה אלא למי שיסור לבבו:

**עלתה יו"ד של ירבה.**ד"מ כאילו האות צועקת על עשקה ונעשה דינה. והכוונה כי משפטי ה' אמת לא ימוטו לעולם. אבל דעת חכמי האמת דברים ככתבם כי אותיות התורה חיות ורוחניות הם:

**יו"ד של ירבה.**ואע"ג דלכאורה יאות התרעומות בלמ"ד ואל"ף דלא ירבה שעבר על הלאו. עלתה יו"ד לפי שהוא קרובה יותר אל המלכות כי היא אות ראשון שבשם הגדול [ת"נ]:

**אין אות בטלה מן התורה.**דכתיב כי לא תשכח מפי זרעו:

**שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלים ?קוצה ממך איני מבטל.**והיינו שה' יגלה בול דעתו בזה במה שיראו הכל שיכשל בדעתו כמו שהיה שנשיו הטו את לבבו וידעו העם כלו כי אין לנו אלא ד"ת ככתבם בלי הרהור לחלוק:

**דברי אגור בן יקא.**והיינו שלמה כי ז' שמות נקראו לו כדלקמן במדב"ר פ"י:

**שאיגר ד"ת והקיאן.**בריש חזית גרסי' תו כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו. כך למד שלמה תורה בשעתה והקיאה בשעתה. וע"ש ביאורו:

**שאיגר ד"ת.**מלשון אוגר בקיץ בן משכיל:

**דבר זה.**מפרש נאם הגבר אמר שלמה הקב"ה צוה לא ירבה לו נשים בעבור איתיאל שישאר דבק עם אל ואני איתיאל ואוכל לצרף עמי הרבה נשים ולא יטו לבבי. וזה ופניתי אני שהוא פרט יוצא מהכלל [אמרי יושר]. ומפרש הלמ"ד של לאיתיאל השני נוסף ומלת אל מלשון כח. ואוכל לעמוד שלא אסור ע"י הנשים [יפ"ת]:

**נוח לו לשלמה שיהא גורף כו'.**פי' היה נוח לו להיות מפנה ומנקה הצנורים שלפני הבתים מלהיות מלך ישראל כי אם לא היה מלך לא היה בא לידי עבירה זו שיכתב עליו מקרא זה:

**והייתי מראה לעצמי.**שהיה מורה היתר לעצמו בחשבו שיודע טעם הדבר:

**אחר מדותיו וגזרותיו.**פי' מדותיו שמתנהג בהם בעולם לקונן קצת ולהעניש קצת אין להרהר אחריהן. ופי' גזרותיו מצותיו בתורה שלא נדע טעמם:

**חצובים.**נחצבים ומיושרים ומתוקנים היטב מכל צד ופינה [מת"כ]:

**טרם הוא נמלך כו'.**וזהו עשוהו לפי שנעשה בעצתם ובהסכמתם הו"ל כאילו הם עשוהו [יפ"ת]:

**נמלך בפמליא שלו.**כדאמר בב"ר גבי נעשה אדם:

**כי דינו דין אמת.**דהיינו מעשיו בעולם [יפ"ת]. עוד מרומז בזה כי דינו דין אמת פי' כנגד חלק המשפטים. כמו הדן דין אמת לאמתו. וכנגד חלק החקים אמר וגזירותיו אמת. כי בדבר החק שהוא מילתא בלא טעמא שייך לומר גזירות גזירה גזרתי ואי אתה רשאי לעבור עליה. וכנגד חלק העדות שהם שאר מצות אמר וכל דרכיו בהשכל [ת"נ]:

**כל אמרת אלוה צרופה.**ומזוקקת כמצרף כסף שמלאכי השרת בחנוה בכור דעתם:

**כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה.**שבזה רמז לו הקב"ה שיכביד פרעה עולו עליהם. ואילו שמר משה הדבר ושת לבו לדבר לעיין עליו היה מבין כוונת הקב"ה ולא היה מטיח דברים. וכמ"ש פ"ג סי' י"ג ע"ש:

**ואני אחזק את לבו.**שמות ד' פסוק כ"א:

**מה שכבר גילה לו.**ופי' את אשר כבר עשוהו גזר דין שנגזר על המצריים בעצה והסכם פמליא של מעלה כדרכו בכל גזירותיו כדלעיל. ופי' למה יהרהר בגזירה שגילה לו שהוא מדת הדין ממנו ובית דינו:

**בעבור לעשות בו דין.**ופירוש ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו' ושלחתי את ידי וגו' לעשות לו דין תחת אשר העבידום כו':

**תחת אשר העבידום בעבודה קשה.**ר"ל יותר מגזירת הקב"ה לכך היה מחזק את לבם ונעל שערי תשובה בפניהם:

**הה"ד וידבר אלהים.**ואין אלהים בכל מקום אלא מדת הדין:

**שבשביל צער ישראל.**ואין אדם נתפס על צערו:

**אני ה'.**והויה הוא רחמים:

**הה"ד כי העושק יהולל חכם.**משום דקשה ליה וידבר אלהים אל משה דפתח במדת הדין וסיים אני ה' ברחמים. ובעי לפרש שמדת הדין כנגד משה שבקשה לפגוע בו. ומדת רחמים כנגד ישראל כדמפרש. להכי מייתי האי קרא דמפרש ליה במשה וכתיב בתריה טוב אחרית דבר מראשיתו דמשמע שתשובת ה' למשה טובה אחריתן של ישראל כדלקמן:

**כשהחכם מתעסק.**מפרש עושק לשון עסק בחילוף השי"ן בסמ"ך:

**בדברים הרבה.**כגון סחורה וכמ"ש לא מעבר לים היא לא תמצא בסחרנין וכן העוסקים בחכמות חיצונת כמ"ש לא בשמים היא באסטרלוגין:

**מן התורה שניתנה מתנה.**דכתיב ויתן אל משה ולמדו רבותינו זכרונם לברכה שהיה משה משכח עד שניתנה לו במתנה. **וזהו ויאבד את לב מתנה.**כלומר שתורה אף שניתנה לו במתנה כדי שלא תשכח מפיו ומפי זרעו. אף על פי כן נשכחת ממנו בשעה שנתעסק בדברים הרבה:

**המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו.**אף המתעסק בצרכי צבור שהוא מצוה אפ"ה ישכח תלמודו כדמייתי לריב"ל:

**בחרישת הקבר.**בשדה שנחרש בו קבר לענין טומאה וטהרה:

**זה משה.**כשהכסיל מקנטר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל כמעשה משה עם דתן ואבירם:

**עשק שעשקו אותו דתן ואבירם.**דרש עשק ריב וקנטורין. כמו בשי"ן שמאל מלשון כי התעשק עמו:

**וכי תעלה על דעתך שיהיה משה מתאבד.**לדעתן להטיח דברים לפני ה' לומר ומאז באתי אל פרעה וגו' ושכח סוד דבר ה' שא"ל מתחלה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים וגו' אעכ"ל לפי שהקניטוהו ובא לכלל כעס בא לכלל טעות:

**חייך יש לך לידע.**פי' יש לך לידע ולישא עונש על הקפידא שכעסת. ומה הוא העונש טוב אחרית דבר מראשיתו. ודרשו חז"ל טובה אחריתן של ישראל דהיינו הנסים שיעשה להם במלחמות ל"א מלכים. מראשית שנתתי להם במצרים. ואותה טובה לא תראה בעונש שהקפדת. **וז"ש עתה תראה.**למעוטי מלחמות ל"א מלכים:

**אלהים על מצרים.**שיבא בדין עליהם:

**ה' על ישראל.**לרחם עליהם:

**לקרתני.**בן עיר. עיר ת"א קרתא:

**אני הוא שגדלתי לך.**וז"ש אני ה'. כלומר אני שגרמתי לך **במדת רחמים אמרת.**דכתיב ואמרו לי מה שמו כלומר באיזה מדה אני שלוח אליהם והשיבו כה תאמר אל בני ישראל וגו' ה' אלהי אבותיכם שלחני אליכם וגו' שבמדת רחמים בא כדפי' הרמב"ן בחומש:

**חבל על דאבדין.**דלמה יזכור נבואת האבות לפחות מעלתם בנבואה ולומר שלא נראה להם רק באל שדי לכן דרשו כי היה כמדבר תוכות למשה [רמב"ן]:

**חבל על דאבדין.**בפ' חלק פרש"י הפסד גדול יש על החסידים שנאבדו ואיני יכול למצוא חסידים אחרים כמותם שאין אתה כאברהם יצחק ויעקב:

**הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי.**לאברהם במילה דכתיב אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. וליצחק לא מצינו שנגלה לו באל שדי רק דכיון דקאמר ליה והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך הו"ל כאילו נגלה אליו באל שדי שאותה השבועה באל שדי היתה כדפרש"י בחומש. וליעקב דכתיב אני אל שדי פרה ורבה. והא דאמר המדרש הרבה פעמים נגליתי. אפשר כי כן היה אע"פ שלא נכתבו בתורה:

**ולא הודעתי כי שמי ה'.**אף שבתחלה נגלה ה' לאברהם באמירת אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. מ"מ לא בא על פי שאלתו כי הוא לא שאל מה שמך כשם ששאל משה [ת"נ]:

**אמרתי לאברהם.**זהו תלונה שנית שהקפיד הקב"ה כנגדו אחר ששאל מה שמך ושנית שאמר ומאז באתי אל פרעה. ולאברהם אמרתי קום התהלך בארץ ולא הקפיד עלי:

**וגם הקמותי את בריתי שלא ניתנה להם.**כצ"ל ור"ל שלא נתנה להם לאבות מתנת שדה וכרם אלא הוצרכו לקנות בדמים [יפ"ת]:

**לפי שהם לא הרהרו אחרי.**פי' האבות לא הרהרו אחרי:

**וגם אע"פ שישראל.**ר"ל הפריד מלת גם מן אני שמעתי. מפני שאילו תדבק עם אני שמעתי תהיה הוראתה לומר גם אני שמעתי נאקת בני ישראל כמו ששמעו אחרים וזה לא יתכן. ועי' ביפ"ת:

**לא היו נוהגים כשורה.**שנטמעו בגילולי מצרים כדלקמן:

**שמא מדת הדין יעכב.**ואף דאמר לעיל אע"פ שישראל לא היו נוהגים כשורה שמעתי נאקתם. מ"מ צורך לשבועה לתשלום הגאולה דהיינו מה שיכלול לשונות של גאולה כדבסמוך:

**ד' גאולות יש כאן והוצאתי.**שיוציא מסבל שכמם. **והצלתי.**שיצילם מהיותם תחת מלכותם שלא יהיו אפילו למס עובד להם. **וגאלתי.**שיעשה בהם נקמה עד שיאמרו המצריים הא לך ישראל תחת פדיון נפשינו. **ולקחתי אתכם.**שיהיו לי לעם סגולה בבואם להר סיני לקבל התורה שזה ג"כ מכלל הגאולה משום שתכלית הוצאתם ממצרים לקחתם לו לעם:

**ד' גזירות.**עיין לעיל פ"א סי' ט"ו:

**לקיים מ"ש כוס ישועות כו'.**שהכתוב רמז שיש לברך לה' על הכוס על הנסים ועל הפורקן:

**אעשה להם כו'.**פי' שמה שאמרתי לאבותם הכוונה היתה לתתה להם לא לאבות עצמם אלא שיהיו ביניהם יורשים אותה בזכותם כי אינם זוכים אלא מצד עצמם אלא בזכות אבותיהם. ולכן אמרתי לתתה להם שהוא כאילו הם זוכים בה ומורישים אותה לבניהם [יפ"ת]:

**היה קשה בעיניהם לפרוש מעכו"ם כו'.**במכילתא מפורש יותר וז"ל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וכי יש לך אדם שמתבשר בשורה טובה ואינו שמח. נולד בן זכר. רבך מוציאך לחירות. ואינו שמח. א"כ מה ת"ל ולא שמעו אל משה. אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעכו"ם. וכה"א ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ע"כ. ור"ל שענין הגאולה שהקב"ה עתיד לגאול אותם שמעו והאזינו. אלא שלא שמעו למשה מה שאמר להם לפרוש מעכו"ם. מקוצר רוח כי רוחם ונשמתם לא מטוהרה היא וקשה היה להם לפרוש מעכו"ם:

**מן שטייא כו'.**פי' הערוך מין עצי שטים אין לאדם הנאה ממנו שאינו עושה פרי. אלא אם יקצצנו ויעשה ממנו כלים או יסיקנו. כן פרעה אינו ראוי אלא ללקות עכ"ל. וכוונת המדרש לפרש דבר אל פרעה לשון הלקאה ויסורין ע"ד ידבר עמים תחתינו [יפ"ת]:

**וידבר משה לפני ה'.**ר"ל השתא ניחא הק"ו שאמר משה. הן בני ישראל לא שמעו אלי לפרוש מעכו"ם אף ליגאל ק"ו שפרעה לא ישמע לדברי ה':