חלות או ככרים וכו'. בריש מס' טבול יום. כתב הראב"ד וכן המים שהרתיחו א"א זה כתב במקום קולית של מים וכו'. ור"ש פירש כפי' רבינו.

ומה שכתב ואורז. שם כרבי יהודה ויש לתמוה למה פסק כיחידאה ודוחק לומר דסבר רבינו דרבי יהודה מסיים דברי ת"ק הוא:

ומ"ש בצק שיצא וכו'. שם:

רקיק שנחרך וכו'. תוספתא פרק טבול יום אלא שכתובה בשיבוש. וכן כתב הראב"ד א"א מצאתי זו המלה משובשת בתוספתא וכו'. ומה שכתב וסוף התוספתא וכן רימון שנימוק וכו' כלומר ומסופה נלמד לרישא שהיא כמו שכתב רבינו:

בשר הקדש וכו'. פרק ב' דטבול יום (דף קנ"א) וכת"ק:

שמן שצף וכו'. גם זה שם וכתנא קמא:

ירק תרומה וכו'. פרק ג' דטבול יום וכת"ק:

חוט של ביצה. ג"ז שם וכת"ק:

חבית שניקבה וכו'. פרק ב' דטבול יום וכתנא קמא ואף על גב דבעבודה זרה פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף ס') אמרינן דר״פ כרבי יהודה ורבינו בפי״ב מהמ״א פסק כרב פפא תירץ הר״י קורקוס ז״ל שסובר רבינו דרב יימר הוא דמוקים לר״פ כיחידאה ואתא לאפלוגי עליה אבל ר״פ ודאי שמיע ליה ואי הוה אמר מלתיה כיחידאה הוה מפרש בהדיא שפוסק כר״י הילכך אמרינן דלכ״ע אמרה למלתיה וסובר דלגבי טומאה הוי חיבור טפי מלענין יי״נ וכדאמרינן התם השתא טהרותיו טהורות יי״נ מיבעיא וכן כתב הרשב״א דלרבנן לענין טהרות הוי חיבור דחמירי להו טפי:

המערה מכלי לכלי וכו'. שם:

טבול יום שהיה תורם וכו'. גם זה שם וכת"ק.

ומה שכתב ואם היה בבור פיטס וכו'. תוספתא פ"ב דטבול יום. וכתב הראב"ד א"א לשון התוספתא ואם היה פיטס וכו'. כלומר שבתוספתא אינו כתוב ואם היה בבור פיטס אלא ואם היה פיטס ופירושו שלא היה שם בור אלא פיטס ונפלה החבית לתוך הפיטס ותיקון לשון הראב"ד כך הוא שלא היה שם בור אבל היה תורם היין שבפיטס ותיבת אם ותיבת שם צריך למחקם ונראה שגם רבינו היה מפרש כן.

ומ"ש בספרי רבינו ואם היה הבור קטן ט"ס הוא וצריך למחוק תיבת קטן ולכתוב במקומה פיטס וכן מצאתי בספר מוגה והיינו לומר שבמקום בור היה פיטס וטעם דין זה מפני שהחבית והפיטס שניהם כלי והכל אחד ונראה שזו היא כוונת הראב"ד במה שכתב ואפשר מפני שכבר נתבטל בכניסתו לפיטס:

הסולת של מנחות וכו'. ריש פרק ח' דעדיות ומייתי לה פרק קמא דפסחים (דף י"ט) ופ"ה דיומא (דף מ"ח) ופ' בתרא דחגיגה (דף כ"ג ע"ב).

ומה שכתב במה דברים אמורים בגחלים שחותה וכו'. בירושלמי פרק חומר בקדש אהא דתנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש תמן תנינן הוסיף ר"ע הסולת והקטורת והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן שפסל את כולן וכו' מאי גחלים אמר רבי בון בר כהנא תפתר בגחלים של יום הכיפורים שבמה שהוא חותה הוא מכניס אבל בגחלים שבכל יום לא כההיא דתנינן נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה:

כתב הראב"ד א"א אמת הוא שכך אמרו בירושלמי פרק בתרא דחגיגה אבל סוף השמועה עלתה וכו'. טעמו משום דהתם מסיים בה אמר ר' מתניה וכי סלת וקטורת וכו' יש לומר שרבינו יפרש שאינו מסקנא אלא פלוגתא ופסק כמאן דמיקל בדרבנן דהא דרבי מתניה לא מכרעא שיאמר רבי בון דגחלים של כל יום אע"פ שנזקקו לכליין מאחר שמתפזר מהם ואינם משמשות אין לומר בהם מצרפן שא"כ נתקדשו כולם ואיך ישליכו המתפזר מהם לאמה. והתוספות כתבו בשם רבינו ניסים גאון ז"ל כדברי רבי בון וכדברי רבינו:

מקפה או רקיק וכו'. פרק שני דטבול יום:

ירק של חולין וכו'. פרק שלישי דטבול יום וכרבי עקיבא מחבירו:

(יב-יג) המקפה של תרומה וכו' עד בעיגול של דבילה. פ"ב דטבול יום. כתב הראב"ד א"א לשון המשנה וכו'. טעמו שחסר בלשון רבינו מלשון המשנה. ויש לומר שרבינו קיצר הלשון ופירושו כפי' המשנה וכך פירוש לשונו ושאר כל הנדוכין שדרכן לדוכן במשקין כלומר ודכן במשקים כך דינם ואם דכן שלא במשקין אף על פי שהם גוש בקערה וכו':

עיסה שקרא שם וכו'. תוספתא רפ"ב דטבול יום:

עיסה שנדמעה וכו'. משנה פ״ג דטבול יום וכתנא קמא ומייתי לה בפרק יוצא דופן (נדה דף מ״ו מ״ז):

עיסה שהוכשרה במשקין וכו'. שם כרבי עקיבא מחבירו:

(יז-יח) מעשר ראשון שהוכשר וכו'. רפ"ד דטבול יום:

וכן האשה שהיא טבולת יום וכו' עד החבית בטבלה. שם ומייתי לה בפ"ק דנדה (דף ז'):

טבול יום מטומאת מת וכו' חוץ מזב וזבה בשביעי שלהם. פרק תינוקת (נדה דף ס״ז ע״ב) וברייתא בתורת כהנים: