(א-ב) מתנה אחרת ששית יש לעניים וכו'. ומ"ש מפריש ממנו אחד מחמשים וכו'. בפרק ד' דתרומות:

ומ"ש ואח"כ מפריש מהשאר אחד מעשרה וכו'. בפרק ה' דמעשר שני:

על הסדר הזה מפרישין בשנה ראשונה וכו' אבל בשלישי ובששי מן השבוע וכו' והוא הנקרא מעשר עני וכו'. בפ"ק דר"ה (דף י"ב):

שנת השמיטה כולה הפקר וכו'. סיפרי פרשת ראה.

ומ"ש ובחו"ל שאין בה שמטת קרקע מפרישין בארץ מצרים ובעמון ומואב מעשר ראשון ומעשר עני וכו' אבל בארץ שנער מפרישין בשביעית מעשר שני, בפ"ד דידים.

ומ"ש רבינו והל"מ שיהו מפרישין בארץ עמון ומואב מעשר עני בשביעית. שם במשנה א"ר אליעזר כן ומ"מ משמע דלאו דוקא הלכה למשה מסיני ממש קאמר דהא קתני התם דעמון ומואב הוא מעשר זקנים וכן בדין דהא חוצה לארץ מן התורה אין נוהגים בה לא תרומה ולא מעשרות וכן כתב רבינו עצמו בתחלת הלכות תרומות וכתב עוד שם שחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגות אף בארץ מצרים וכן פירש ר"ש הלכה למשה מסיני לאו דוקא אלא כהל"מ ולכן יש לתמוה על רבינו שסתם וכתב שדבר זה הלכה למשה מסיני וצריך לומר שהעתיק לשון המשנה והרואה דבריו בתחלת הלכות תרומות ידע דלאו דוקא:

מעשר ראשון שלקח הלוי וכו'. בפ"ה דמעשר שני ובספרי סוף פרשת קרח:

בעל השדה שעברו עליו עניים וכו'. פרק בכל מערבין (דף כ':) וירושלמי פ"ח דפאה:

ומ"ש אם מן החטים וכו'. משנה שם.

ומ"ש ומן האורז רובע הקב וכו' עד אתרוג אחד. שם בירושלמי.

ומ"ש ואם נתן לו משאר פירות וכו'. שם במשנה פאה פרק ח':

היה לו דבר מועט וכו'. גם זה שם במשנה:

ומעשר עני המתחלק בגורן וכו' עד ונותנו לכל עני שירצה. בפרק הזרוע חולין (דף קל"א):

היה לו מעשר בגורן וכו'. משנה בפרק שמיני דפאה היה נוטל מחצה ונותן מחצה ונתפרשה בירושלמי. וכתב רבינו כרבי יונה:

במה דברים אמורים שאינו נותן לעני וכו'. תוספתא פרק ד' דפאה:

(יג-יד) באו איש ואשה לבית וכו'. פרק נושאין (יבמות ק'):

אב ובנו וכו'. ירושלמי פ"ה דפאה:

שני עניים וכו'. משנה שם:

המקבל שדה לקצור וכו'. גם זה משנה שם וכרבי יהודה דאמר אימתי לפרש דברי תנא קמא:

המוכר את שדהו וכו'. גם זה משנה שם וירושלמי.

מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה. תוספתא פ"ד דפאה.

ומ"ש ואין מוציאין אותו מהארץ לחוצה לארץ וכו'. ספרי פרשת ראה: