מתני' אלו נערות. דוקא נערה משהביאה ב' שערות עד שתבגר והם ששה חדשי' שבין נערות לבגרות אבל קטנה ובוגרת אין להן קנס וקמ"ל אלו נערות אע"פ שהן פסולות אם אנס אדם אחת מהן נותן לאביה קנס חמשים כסף וכ"ש כשרות שיש להן קנס:

הנתינה. מן הגבעונים וע"ש שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים נקראים נתינים ודוד גזר עליהם מלבוא בקהל:

ועל הכותית. קסבר האי תנא כותים גירי אמת הן אלא דסד"א דלקנסינהו שלא יהא להם קנס שלא יטמעו בהן ישראל קמ"ל דאית להו קנס:

פחותות מבנות ג' שנים. דבחזקת בתולות הן שאע"פ שנבעלו בשביה או בגויותן בתוליהן חוזרין:

ועל אשת אחיו. שנתקדשה לו ומת ועדיין בתולה היא ובגמרא פריך ולא יבמתו היא ושני לה:

שאע"פ שהן בכרת. אינו פטור מן התשלומין כיון שאין בהן מיתת ב"ד:

גמ' כתיב. באונס ולו תהיה לאשה דמשמע אם היא אשה הראוי' לו חייב קנם ואם אינה ראוי' לו אין לה קנס:

ופריך וממזרת היא ראוי' לו. בתמי' הא אסורה לבא בקהל ולמה יהי' לה קנס וה"ה אשאר פסולי' דתנן במתני' קשיי' לי':

כסף ישקול כמהר הבתולו'. כתיב במפתה וגמרי' אונס מיניה למה לי' למכתב בתולות לשון רבים אלא לרבות בתולות הרבה אפי' פסולות:

אלו הוה כתיב. ישקול לבתולות כמוהריות שפיר איכא למשמע מבתולות לרבות פסולות:

לית כתיב וכו'. אבל השתא דלא כתיב אלא כמוהר הבתולות יש לרבות שאף לפסולות יש מוהר דהיינו כתובה אבל קנס ליכא לרבויי מהכא:

וויידא אמרה. אלא היכן אמרה תורה דיש קנס לפסולות:

מנין שאם ימאנו אפי' מן השמים. כגון פסולות שהתורה אסרתה עליו מנין שיש להן קנס:

ה"ג מעתה הבא על השפחה יהא לה קנס. וה"פ כיון דאמרת דממאן ימאן מרבינן פסולות אף שפחה נרבינן מיניה וה"ה דהוה מצי למיפרך כן לרשב"ל דמרבי לכולהו מהבתולות:

ומשני לית יכיל. אי אפשר לומר כן:

יהא חייב. קנס:

ה"ג שאין לו הויה בה. שאין קידושין תופסין בשפחה כדתנן ספ"ג דקידושין:

הרי אחותו אין לו הויה בה. דאין קידושין תופסין בה כדתנן בקידושין שם ותנן במתני' דיש לה קנס:

ומשני שנייא היא. שאני אחותו דאע"ג דאין לה קידושין לגבי דידיה מ"מ יש לה קידושין לגבי אחרים וכן ממזרת אע"ג דאסורה לבא בקהל ואיכא מ"ד דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין מ"מ לגבי ממזר תופסין בה קידושין משח"כ שפחה אין קידושין תופסין בה מכל אדם:

ופריך הרי בתו. שקידושין תופסין בה מאחרים ואפ"ה אין לה קנס כדתנן בסיפא דמתני' ומשני שנייא היא. שאני בתו כדקתני טעמא דלכך אין לה קנס מפני שמתחייב בנפשו וכו':

לא חשו להם. אינן אסורים מלבא בקהל מפני שאינן גירי אמת אלא מפני שמצאו בהן פסול משפחה שאינן ראויין לדבק בהן:

ה"ג אין תימר וכו'. וה"פ אם נאמר שאסורים לבא בקהל מפני שגזרו עליהן משום עבדות קשיא א"כ לא יהא לה קנס דהא אמרינן לעיל דשפחה ממעטינן שאין לה קנס ובנתינ' תנן במתני' דיש לה קנס אלא ודאי משום פסולי משפחה פסלו להנתינים:

ברם כמ"ד וכו'. אבל למ"ד כותי כעכו"ם לכל דבר:

לא בדא. אין להן קנס דעכו"ם ודאי אין להן קנס דלית בהן הויה:

דאיתפלגון. דפליגי תנאי אם כותי כישראל או כעכו"ם:

ופריך אפי' תימא כותי כעכו"ם. ראוי שיהיה לה קנס:

כותים משום מה הן פסולים. הרי גרים הם ע"כ משום עכו"ם או עבד שנתערב בהן הן פסולים וכן הוא בבבלי פ"ד דקידושין ור' דקאמר כותים כעכו"ם לאו לכל דבר קאמר אלא מספק:

וממזרת יש לה קנס. כדתנן במתני' א"כ גם לכותי יש קנס:

ה"ג לחומרין לעניין משפחה וכו'. וה"פ משני אס"ד כותים כעכו"ם מספק קשיא ניזיל לחומרא וראוי שיהיו לענין משפחה כעכו"ם והכותית כישראלית וה"ל כעכו"ם שבא על בת ישראל שולד ממזר ולענין קנס נעבדינהו לכותי כישראל והכותית כנכרית שולד שלהן עכו"ם אלא ודאי מתני' כמ"ד כותים גירי אמת הן:

האונס והמפתה את היתומה פטור. שנא' ונתן לאבי הנערה וכבר מת:

מחלוקת. הא דריב"ח דיתומה פטור לא אתיא לכ"ע אלא כר"י הגלילי דאמר לקמן בפרקין דנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס כיון שכבר יצאה מרשות אביה ודריש אשר לא אורשה הא אורשה אין לה קנס ה"ה יתומה אין לה קנס דדרשינן ונתן לאבי הנערה הא אין לה אב אין לה קנס:

ברם כר"ע. אבל לר"ע דפליג אר"י הגלילי וקסבר נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה ה"ה יתומה יש לה קנס וקנסה. לעצמה:

מתניתא אמרה. ממתני' מוכח דיתומה יש לה קנס:

ולא כיתומה היא. גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ואפ"ה תנן שיש לה קנס ש"מ דסובר ר"ע דיתומה יש לה קנס ומתני' ר"ע היא:

תחת אשר ענה. דמשמע דקנסא לעצמה תחת ענויה ומרבינן מיניה שיש קנס ליתומה וקשית לריב"ח דאתיא דלא כמאן דלר"ע לא צריך קרא לרבויי דיש לה קנס ולר"י הגלילי מרבינן מקרא דיש לה קנס:

תיפתר. תפרש להך ברייתא דמרבינן מתחת אשר עינה שבא עליה עד. שלא מת אביה ומת אביה ונעשית יתומה דיש לה קנס שכבר נתחייב בקנס כשהיה אביה חי. וריב"ח איירי בשאנסה כשהיא יתומה:

תמן תנינן. תרומות ריש פ"ו:

ותנינן. ריש פ"ג דמכות:

אלו הן הלוקין. הבא על אחותו וכו' אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו:

וכא. והכא גבי תרומה תנן דמשלם וכן תנן במתני' דהכא דהבא על אחותו יש לה קנס וקיי"ל דאינו לוקה ומשלם:

לצדדין היא מתני'. כלומר מתני' דמכות איירי שהתרו בו דאיכא מלקות לוקה ואינו משלם ומתני' דהכא ודתרומות איירי בשלא התרו בו משלם ואינו לוקה:

ה"ג במקום מכות ותשלומין לוקה ואינו משלם:

ופריך וילקה וישלם. כשהתרו בו:

ומשני כדי רשעתו. כתיב דמשמע עונש אחד עבדינן למאן דמחייב מלקות ותשלומין:

ופריך וישלם ולא ילקה. דאינו אלא עונש אחד:

ומשני במי שיש בו ב' רשעיות הכתוב מדבר. וכתיב והפילו השופט וכו' ש"מ דהיכא דאיכא ממון ומלקו' מילקא לקי וממונא לא משלם:

ואפי' לא התרו אינו משלם. וה"ה אפי' שוגג אינו משלם כיון דאלו עשאו במזיד ובהתראה היה חייב מלקות:

ואלו התרו בו אינו לוקה. בתמיה ואמאי ישלם:

פתר לה כר"מ. מוקי למתני' כר"מ דאמר פ"ק דמכות גבי עדים זוממין דלוקין ומשלמין ולית ליה כדי רשעתו ולקמן פריך מקרא ואיש כי יאכל קדש וגו':

אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת וכו'. אע"ג דאלו התרו בהן יש בהן מלקות כי לא התרו בהן משלמין קנס:

מן המוציא שם רע למד ר"מ. כי היכי דבמוציא שם רע לוקה ומשלם ה"ה בכל מקום דאיכא ממון ומלקות שלוקה ומשלם:

ויסרו אותו מלקות. דכתיב הכא ויסרו אותו וכתיב בבן סורר ומורה ויסרו אותו דהתם מלקות הוא דילפינן בן דכתיב בבן סורר ומורה מוהיה אם בן הכות הרשע:

וענשו אותו ממון. דכתיב וענשו אותו מאה כסף:

לחידושו יצא. מוציא שם רע חידוש הוא דבדיבורו מתחייב. אע"ג דלא אתעביד מעשה ע"י דבורו אלא ע"י עדים:

ה"ג הואיל וכן כשם שאי אתה למד ממנו דבר אחר כן אי אתה למד ממנו וכו'. וכ"ה בתרומות וה"פ הואיל וכן שמוציא שם רע הוא חידוש כשם שאין למידין שום דין מחידוש כך אין למידין ממנו עונשין ומלקות א"כ ה"ק כשם שאין למידין ממוציא שם רע במקום אחר דבדיבור מתחייב כך אין למדין ממנו במקום דאיכא ממון ומלקות דמשלם:

ה"ג מזיד בחלב ושוגג בקרבן וכו' וכ"ה במס' תרומות. וה"פ אם אכל חלב במזיד שידע שחייב עליו לאו אבל לא ידע שחייבין עליו כרת וקרבן בשוגג אם התרו בו לוקה כדין כל חייבי כריתות ומביא קרבן דשגגת קרבן שמה שגגה:

והכא ילקה וישלם. וקשיא ליה א"כ גם כאן ליחייב משום שתי רשעיות כלומר ילקה וישלם כי היכי דלוקה התם ומביא קרבן:

כדי רשעתו. ברישא כתיב והפילו השופט לפניו ודרשינן הכי כשיש שני עונשים בידי אדם כגון ממון ומלקות לא יעשה השופט כ"א עונש א' אבל אם עונש א' לשמים וא' להשופט השופט מענשו וגם עונשו לשמים יעשה:

הכל מודין. ר"י ורשב"ל:

שאין ממון אצל מיתה. אם שגג בדבר שחייב עליו מיתה וממון שפטור מתשלומין:

מן הדא. מהא שמעינן דאין מיתה וממון אפילו בשוגג:

מכה בהמה ישלמנה וכו'. הקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה מה מכה בהמה אין לך בו חילוק לחיוב דאדם מועד לעולם דכתיב פצע תחת פצע וחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון אף מכה אדם אין בו חילוק בין שוגג למזיד דלעולם פטור:

מה פליגין. כי פליגי ר"י ורשב"ל:

בממון אצל מכות. חייבי מלקות שוגגין וממון:

נאמר רשע במחוייבי מיתה. דכתיב אשר הוא רשע למות:

ונאמר רשע במחוייבי מכות. והיה אם בן הכות הרשע:

נתן בר הושעיה אמר. לשנויי רומיא דמתני' דהכא אמתני' דאלו הן הלוקין דמתני' דהכא דיש להן קנס איירי באחותו נערה דכיון דאיכא קנס ממונא משלם ומילקי לא לקי ומתני' דמכות איירי בבא על אחותו בוגרת דלית לה קנס ולקי:

ופריך ואין לה בושת ופגם. בתמיה וכי אין לבוגרת בושת ופגם דגבי קנס הוא דבעינן נערה אבל בושת ופגם ממונא הוא וכיון דאיכא בושת ופגם הרי דאיכא ממון וישלם ולא ילקה:

ופגם. כאלו היא שפחה נמכרת בשוק כמה פיחתה מדמיה להשיאה לעבד שיש לרבו קורת רוח הימנו והא בבוגרת נמי איתא:

תיפתר שפיתתה. דאין לה בושת ופגם:

או שמחלה לו. על בושת ופגם:

וסבר נתן בר הושעיה. כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם ולא לקי הלכך בנערה משלם קנס ולא לקי:

ופריך וסבר וכו' וילקה וישלם. מנ"ל למפטרו ממלקות:

ומשני כדי רשעתו וכו':

ה"ג וילקה ולא ישלם:

ומשני כעדים זוממין. כי היכי דבעדים זוממין דאיכא ממון דכתיב אשר זמם ומלקות דכתיב לא תענה ממונא משלם ומילקי לא לקי דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וסמיך ליה לא תחוס עינך נפש בנפש וכו' יד ביד למה לי הא מכאשר זמם נפקא אלא למידרש שיענשו בדבר הניתן מיד ליד והיינו ממון והכא נמי בכל מקום שיש מלקות וממון ממונא משלם ומילקי. לא לקי:

כדי רשעתו. ה"ק קרא והפילו השופט והכהו אם המכות הם כדי רשעתו ואין שם ממון אבל אם יש שם עונש ממון משלם ואינו לוקה:

מתני'. דריש פ"ז דתרומות קשיא לרשב"ל דאמר לעיל דאפי' חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין:

ע"ד דנתן בר הושעיה. דקסבר דהיכא דאיכא ממון ומלקות משלם ואינו לוקה ניחא דמשלם קרן:

ה"ג פתר לה במזיד בלא התראה. וכ"ה בתרומות וה"פ ר"י מוקי למתני' דתרומות בשלא התרו בו שאין שם חיוב מלקות הלכך חייב בתשלומין:

ע"ד דרשב"ל. כלומר אלא לרשב"ל דסובר דל"ש חייבי מלקיות שוגגין או מזידין בין התרו בהן בין לא התרו בהן לעולם פטורין מתשלומין קשיא מתני' דתנן האוכל תרומ' מזיד משלם את הקרן:

ומשני פתר לה. למתני' דתרומו' כר"מ וכדפרישי' לעיל:

ואפי' יסבור. ואפי' נאמר דסבר רשב"ל דמתני' אתיא כר"מ מ"מ קשיא לן קרא דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו שמעינן היכא דאיכא מלקות וממון ממונא משלם וכי נוכל לומר דקרא אתיא כר"מ:

חומש קרבן. ואינו נחשב לתשלומין אלא לכפרה וכבר אסיקנן לעיל אין שני דברים מסורין לב"ד יצא זה שהוא מסור לשמים:

ופריך ואפי' תימר חומש קרבן קרן קרבן. בתמיה ולמה משלם בשוגג ובמזיד קרן:

מתני' אמרה. ממתני' איכא למידק שהקרן קנס שקנסה תורה ואף הוא כקרבן:

דתנינן תמן. פ"ו דתרומות האוכל תרומה שוגג אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים וכו' ואס"ד דמדינא משלם הקרן כדין גזלן אין לו לשלם אלא כעין שגזל תרומה שיוכל לקנותה מהכהן בזול אלא ודאי קנסא הוא:

ועוד מהדא. איכא למידק דקרן קנס:

ולא דמי עצים הוא חייב לו. דתרומה טמאה אינה ראויה אלא להסקה ולמה ישלם לו פירות זאת אומרת שהקרן קנס וצריך לשלם יותר ממה שגזל:

ופריך וכמה דתימר קרן קנס. ה"נ חומש קנס דהא אף החומש משלם חולין מתוקנים וכן בטמאה משלם חומש חולין כדתנן רפ"ו דתרומות אם כן למה אינו משלם גם במזיד חומש ובקרא כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה. א"כ קשה ליה וכי בשני קנסות קנסינן ליה והראשון נ"ל:

אלא רשב"ל כדעתיה. לשיטתו כמה מה דהוא אמר הטעם דעדים זוממין משלמין ממון לרבנן ואינן לוקין משום דהכל בין עדות שבאו לחייבו ממון בין שבאו לחייבו דבר שאינו ממון הוא בכלל לא תענה:

יצא עדות שיש בו ממון. מדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לחייבו ממון שזהו כאשר זמם ופטור ממלקות מדכתיב כדי רשעתו:

וכא. והכא בתרומה נמי:

הכל הי' בכלל וכל זר וכו'. בין שוגג בין מזיד:

יצא ואיש כי יאכל קדש בשגגה לחייבו ממון בשוגג. וה"ה במזיד בלא התראה כיון שאינו לוקה משלם:

מודין חכמי' לר"מ. אע"ג דפליגי בעדים זוממין וסוברין דמשלם ואינו לוקה:

בגונב. ישראל שגנב תרומתו של כהן:

שכן האוכל תרומה. שלא במזיד לוקה הלכך ה"נ לוקה ומשלם שכבר נתחייב בגנבה קודם שבא לידי איסור תרומה דמעידנא דאגביה קנייא ומלקות לא מיחייב עד דאכיל לי':

שכן האוכל חלב לוקה. ומשלם נמי שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב דמעידנא דאגביי' קניא ומלקות לא מיחייב עד דאכיל לי':

ה"ג והתני החוסם פרתו של חבירו שהוא לוקה ומשלם ששת קבין לפרה וד' קבין לחמור וכן הוא במסכת תרומות. וה"פ כך שיערו חכמים שיעור אכילתן של פרה וחמור ולוקה ומשלם שמשעת חסימה חייב מלקות ותשלומין לא מיחייב עד שעה שראוי שתאכל ובסמוך פריך הש"ס אחסימה:

שכן מחוייבי מיתות. אף במחוייבי מיתה בידי שמים כגון הגונב הקדש ואכלו הדין כן וקסבר המועל בהקדש חייב מיתה:

גנב תרומת הקדש. כגון שהקדיש תרומה לבדק הבית או שגנב מדבר מאכל שקנו מתרומת הלשכה לצורך גבוה ואכלו לוקה ומשלם דמעידנא דאגבייה קניא ומלקות לא הוה עד דאכיל:

מ"מ הפסידו ממון. כלומר אע"ג דתשלומין להקדש נינהו מ"מ כיון שהפסיד להקדש ממון חייב נמי תשלומין כמו להדיוט א"נ קשיא ליה מ"ש הקדש מתרומה ומשני דשאני הקדש דממון הוא משלם:

מעתה וכו'. מחסימה פריך כדמסיק:

הבא על אחותו קטנה. לרבנן דפליגי אר"מ דקסברי קטנה יש לה קנס א"נ קטנה לאו דוקא אלא נערה:

שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה. וקס"ד דטעמא דחסימה ודאי משום דמצינו מלקות דחסימה בלא תשלומין הלכך כשיש תשלומין לא מיפטר ממלקות וקשיא ליה מאחותו דילקה וישלם ומאי דוחקייהו דר"י ורשב"ל לשנויי רומיא דמתני' דהכא ודאלו הן הלוקין בשינוייא אחרינא:

חזר. ר' מנא ואמר דלא דמיא הבא על אחותו לחסימה:

גבי אחותו חל עליו תשלומין. וכרת כאחת:

ברם הכא. אבל כאן בחסימה כיון שחסם נתחייב מלקות וכו' כדפרישית לעיל:

המצית גדישו. המדליק גדישו של חבירו בשבת נאמר נמי שחייב לשלם שהרי על השיבולת הראשון שהדליק חייב מיתה ועל השאר יתחייב בתשלומין:

ה"ג על שיבולת הראשון חייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין וכ"ה בתרומות:

ולית אמר כן. ואנן לא תנן הכי בב"ק פ"ג דתנן התם המדליק גדישו של חבירו בשבת פטור אלא ודאי היינו טעמא דעל כל שיבולת ששורף אלו התרו בו היה חייב מיתה הלכך אין שם תשלומין:

וכא. והכא נמי על כל דישה שהיא חסומה אלו התרו בו היה חייב מלקות על כל אחת ואחת כדתנן סוף מכות אין כאן תשלומין:

תרין אמוראין. שני אמוראים פליגי בפירושא דברייתא דתני בחסימה דמודים רבנן דלוקה ומשלם:

בחוסם בתרומה ובקדשים. מתחלה חסם בחולין ונתחייב מלקות על החסימה ואחר כך דש בתרומה ובקדשים שאין בהן איסור חסימה דכתיב לא תחסום שור בדישו דוקא הראוי לו לאפוקי תרומה וקדשים שאסור להאכילן לבהמה אם הוא מיוחד למאכל אדם:

בחוסם ע"י שליח. דשליח לוקה כדמסיק והמשלח חייב בתשלומין שהרי נהנה א"נ סתמא דש"ס פריך לוקה והוא פטור ובברייתא תניא לוקה ומשלם משמע דבחד גברא איירי והראשון נראה:

דם יחשב לאיש ההוא. כלומר מנ"ל דהשליח חייב והמשלח פטור מדכתיב בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא למעט דהמשלח פטור ומיניה ילפינן בכל התורה דאין שליח לדבר עבירה וכ"ה בבבלי בקידושין ריש פ"ב:

שוגג בתרומה וכו'. האוכל תרומת חמץ בפסח ויודע שהוא חמץ אבל אינו יודע שהוא תרומה:

שוגג בתרומה ומזיד בנזיר. יודע שקיבל על עצמו נזירות והוא שותה יין או אוכל ענבים ואינו יודע שהן תרומה:

אין תפתרינה. אם תפרש איסור אחד שהוא חלוק בלאוין כגון אלו הן כשני דברים דכדי רשעתו לא קאי אלא שאינו לוקה ומשלם על איסור אחד שיש בו מלקות וממון אבל זה אין המלקות משום תרומה אלא משום איסור אחר דהיינו משום חמץ או נזיר או יה"כ והתשלומין הוא משום תרומה:

ניחא. אין כאן מחלוקת ולכ"ע לוקה ומשלם:

ואין תיפתר בדבר אחד. ולעולם אין מלקות וממון:

מחלוקת ר"י ורשב"ל. לר"י דלית ליה דתשלומי תרומה קנס וכל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקי לקי וממונא לא משלם א"כ יש כאן מלקות ואין כאן תשלומין ולרשב"ל דאמר לעיל תשלומי תרומה קנס הן א"כ יש כאן ממון ומלקות:

תמן תנינן. מגילה פ"ק:

שזה זדונו בידי אדם. שחייב מיתה בב"ד המחלל שבת במזיד:

שניהן שוין. שאין תשלומין אצל מיתה אפי' בידי שמים:

יה"כ כשבת לתשלומין. מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין כדתנן במתני' בסיפא גבי בא על בתו ויליף לה מולא יהיה אסון ענוש יענש אף יוה"כ שהוא בכרת אם הדליק גדישו של חבירו ביה"כ פטור מתשלומין:

ה"ג ר"ש בן מנסיא אומר מתוייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד. כלומר לאו דוקא יה"כ אלא ה"ה שאר חייבי כריתות וכדמסיק בסמוך:

מה ביניהון. מאי איכא בין ר"נ לר"ש בן מנסיא הא מיהת לתרווייהו חייבי כריתות פטורין מתשלומין:

נערה נדה ביניהון. המאנס נערה נדה איכא בינייהו וכדמסיק:

אחות אשתו. המאנס אחות אשתו איכא בינייהו:

ואלו. נערה נדה ואחות אשתו שיש היתר לאיסורן נדה לאחר טהרתה ואחות אשתו לאחר מיתת אשתו משלמין:

ה"ג ואלו הואיל ויש בהן כרת אינו משלם:

מכות וכרת. עבר עבירה שיש בה מלקות וכרת:

מה אמרין בה אילו תנאי. ר"נ ור"ש בן מנסיא מי הוה ככרת ותשלומין דפטרי מתשלומין א"נ מי אמרי' דהוה דומיא דשבת דאין לוקין על לאו שבו או דלמא קרא דענוש יענש לא קאי אלא אממון ומיתה אבל כרת ומלקות מילקי לקי:

צריכה לרבנן. בעיא זו צריכה לחכמים לפשטה:

ר' יונה. הקשה ולמה לא פשטה מהא דתני רשב"י:

מה מכות שנא' בשבת אין מכות אצל כרת. דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו:

מה צריכה לי. כי קמיבעיא ליה לרשב"ל אבל לר"י לא קמיבעיא ליה דהשתא מלקות ומיתה סובר דלוקין כ"ש מלקות וכרת דלוקין:

דאיתפלגון. דפליגי ר"י ורשב"ל:

השוחט אותו ואת בנו לשם ע"ז. דעל או"ב חייב מלקות ועל ששחט לשם ע"ז חייב מיתה:

היה נסקל. כי לא אתרו ביה משום ע"ז אלא משום או"ב פטור ממלקות כיון דאית ביה צד מיתה קרינן ביה ואם לא יהיה אסון ענוש יענש:

א"ל אפי' לר"י. מיבעיא ליה דעד כאן לא קאמר ר"י התם דלוקה שאין המלקות בא בשביל האיסור שחייבין עליו מיתה אבל בעיא דידיה כשהמלקות והכרת באין על דבר אחד כמו האוכל חלב או דם שיש בהן לאו וכרת והתרו בו על הלאו ולא על הכרת:

ע"ד דרשב"ל. דסובר דלרבנן אין מלקות בדבר שיש בו כרת ה"ה דאין תשלומין בדבר שיש בו כרת:

מאי איכא. בין ר' נחמיה ור"ש בן מנסיא ובין רבנן דפליגי עלייהו:

ומשני לאוין. איכא בינייהו ולא כריתות כלומר חייבי לאוין גרידא לר"נ ור"ש משלמין ואינן לוקין ולרבנן לוקין ואינן משלמין:

ר' יודן אמר וכו'. מפרש הא דקאמר חייבי לאוין איכא בינייהו היינו בשיש בהן ג"כ ממון כגון הבא על הממזרת באונס דאיכא ממון ומלקות:

ה"ג המצית גדישו של חבירו בי"ט ביניהון וכ"ה בתרומות. דבי"ט איכא לאו דלא תעשה מלאכה ולא כרת:

ה"ג ע"ד דאילו רבנן הואיל ויש בהן מכות וכו':

ופריך מעתה. מתני' אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת נימא דאתיא כר' נחמיה ולא כרבנן:

תיפתר. תפרש דמתני' אתיא ככ"ע ואיירי בממזר שבא על ממזרת דליכא מלקות וקמ"ל דאף הפסולים יש להן קנס:

ופריך ואשת אחיו. דתנן במתני' יש לה קנס אמאי הרי יבמתו היא שהרי אין לאחיו בנים דעדיין נערה בתולה היא וליכא לאוקמי בשאחיו קיים דא"כ נערה מאורסה היא ובסקילה ואין לה קנס:

שהיה לאחיו בנים. מאשה אחרת ואירס את זו ומת ובא עליה אחיו לאחר מיתתו וה"ה דה"מ לאוקמי בשגירשה אחיו שאף גרושת אחיו בכרת:

מתני' יתירות על ג' שנים. דכיון דראויות לביאה בחזקת הפקר הן ונבעלות בנכרותן והשבויי' בשבייתה והשפחה בעודה שפחה:

הרי היא בקדושתה. ואינה בחזקת בעולה אע"פ שנשבית כשהיא גדולה:

גמ' לא ריבה. ר' יהודה לשבויה שהיא בחזקתה אלא לענין קנס שלא יהא חוטא נשכר אבל לשאר דברים כגון לענין כתובה ולאכילת תרומה לא:

ה"ג אף לכתובת מאתים. בתולה שנשבית וניסת אח"כ כתובתה מאתים דלמא ממנעי ולא נסבי לה אי פחתינן לה מכתובתה ושוינן לה כבעולה:

אף להאכילה בתרומה. שבויה בת כהן אוכלת בתרומה ולא מחזקינן לה כנבעלת לפסול לה המחללה בביאתו ודוקא בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא לא:

דתנינן תמן. עדיות פ"ג:

דברי ר"ד. וקסבר רשב"ל ר"י ור"ד אמרו דבר א':

מתני' ולא יהיה אסון. הא אם יהיה אסון באחד משני אלו האנשים המריבין שנהרג אחד מהן לא יענש ההורג בממון שהרי הוא חייב מיתת ב"ד כיון שהרגו לזה:

גמ' אלו אחר וכו'. אמתני' פריך דתנן הבא על בתו אין לה קנס מפני שמתחייב בנפשו וקשיא ליה הא בלא"ה נמי אין לה קנס דהשתא אלו בא עליה אחר קנסה לאביה כשבא עליה הוא פשיטא שאין לה קנס:

ומשני תיפתר שבא עליה וכו'. כלומר כשם שאם בא עליה אחר עד שלא מת האב ומת האב קודם העמדה בדין קנסה לעצמה ה"נ איירי שבא על בתו ומת אין היורשין חייבין לשלם הקנס משום שמתחייב בנפשו וה"ה עד שלא בגרה ובגרה:

כר"י הגלילי. כלומר לר"י הגלילי דאמר לקמן במתני' דנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס הוא דאיצטריך לתרץ דמתני' בשבא עליה עד שלא מת ומת וה"ה בבא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה ונתגרשה דמודה ר"י הגלילי דקנסה לעצמה כדאמרי' לקמן בפרקין:

ברם כר"ע. אבל לר"ע דאמר לקמן נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה איכא לאוקמי מתני' בבא על בתו שנתארסה ונתגרשה שקנסה לעצמה:

איני יודע אם יהיה אסון ונתת וכו'. דהא כתיב מכה איש ומת מות יומת:

ה"ג לרבות את המזיד בלא התרייה. וה"פ לרבות שאם הוא מזיד אע"פ שלא היה שם התראה פטור מתשלומין שאלו היה שם התראה היה חייב מיתה:

ולאו מתני' היא. ולמה ליה לר"א לאשמועינן א"נ ממתני' שמעינן דהא מולא יהיה אסון לחוד שמעינן:

שכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון. ולא תנן כל שמיתתו בידי ב"ד פטור מתשלומין אלא ש"מ דאפי' מזיד בלא התראה כיון שמתחייב בנפשו מיהת פטור מתשלומין:

דלא אתיא. ר' לעזר לאשמועינן אלא דאפי' חייבי מיתות ב"ד שוגגין פטורין מתשלומין:

אמר. ר' יוסי אף זה לא היה צריך ר"ל לאשמועינן דעדיין תני כן חזקיה בברייתא דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין:

מכה בהמה ישלמנה וכו'. מקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה מה מכה בהמה לעולם חייב דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד אף מכה אדם לעולם פטור:

מתני' ה"ג נערה שנתארסה ונתגרשה. דאילו ארוסה שלא נתגרשה חייב מיתה ואין שם קנס:

אין לה קנס. מפרש בגמ' מ"ט ורישא דקתני אשת אחיו ואשת אחי אביו דיש להן קנס בנתארסה ונתגרשה או נתאלמנה איירי ור"ע היא:

גמ' ה"ג מ"ט דר"י הגלילי אשר לא אורשה הא אורשה אין לה קנס ור"ע אשר לא אורסה עד שלא נתארס' נותן לאביה נתארס' נותן לעצמה. וכ"ה בבבלי בפרקין:

ה"ג ע"ד דר"ע נערה נותן לאביה וכו'. וה"פ קשיא לש"ס לר"ע אלא מעתה הא דכתיב נערה למעוטי בוגרת ובתולה למעוטי מוכת עץ נימא נמי דלא ממעט לגמרי ותדרוש נערה לאביה ובוגרת לעצמ' וכן במוכת עץ ולא משכחינן שום תנא דתני בוגרת יש לה קנס וקנסה לעצמה:

ומשני שנייא היא. שאני הכא דכתיב נערה ובתולה דמשמע ולא בוגרת ומוכת עץ:

ופריך לית כתיב אשר לא אורשה. בתמיה דהא הך קרא מפורש יותר למעט ארוסה מקראי דנערה ובתולה:

ומשני אשר לא אורשה. איצטרך ללמד גז"ש נאמר כאן באונס אשר לא אורשה ונאמר להלן במפותה אשר לא אורשה מה כאן חמשים כסף אף במפותה חמשים:

ופריך ולית לר"י חמשין. כלומר ור"י הגלילי דלא אייתר לי' אשר לא אורשה מנ"ל במפותה חמשין:

ומשני אית ליה וכו'. ר"י הגלילי יליף מפותה מאונס בגז"ש דכסף כסף נאמר באונס חמשים כסף ונאמר במפותה כסף ישקול:

בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה ונתגרשה. אית לה קנס לר"י הגלילי יש לה קנס או לא:

ופשיט לית מלתא וכו'. וכי לא שמעינן מדברי ר' אחא דמייתי בסמוך דיש לה קנס:

והתני וכו'. דהוא קשיא והתני וכו':

לרבות את היתומה לקנס דר"י הגלילי. ובמתני' תנן דסובר ר"י דנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס דכתיב אשר לא אורשה הא אורשה אין לה קנס א"כ הא דכתיב ונתן לאבי הנערה נמי דוקא הא אין לה אב כגון יתומה אין לה קנס:

כבר נראה. הקנס ליתן לאביה כשהיה חי הלכך אף כשמת לא מיפטר המאנס ומשלם הקנס לעצמה:

הוא בא עליה וכו'. כלומר השתא תפשוט לן בעיין דל"ש בא עליה עד שלא מת ומת ול"ש בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה ונתגרשה יש לה קנס אף לר"י הגלילי שהרי נראה ליתן לאביה:

ה"ג והוא בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה ונתגרשה:

בא עליה עד שלא נישאת ונישאת. מהו מי הוה קנסה לאביה או לעצמה:

ופשיט ממה. דאת אומר התם בארוסה אע"ג דתחתו בעלה היא אפ"ה קנסה לאביה:

וכא. והכי נמי לענין נישואין קנסה לאביה כיון דבשעת ביאה היה של אב לעולם הוא של אב דכתיב ונתן האיש השוכב עמה וכו' משעת שכיבה הוא של אב:

מתני' בושת ופגם. במתני' לקמן מפרש להו:

האונס נותן את הצער. בגמרא מפרש צער דמאי:

האונס נותן מיד. לאביה אע"פ שכונסה. לכשיוציא. בגמרא מפרש לכשלא יכנוס שאם יכנוס אינו נותן קנס דכתיב מהר ימהרנה לו ואם מאן ימאן כסף ישקול אבל גבי אונס כתיב ונתן חמשים כסף ולו תהיה לאשה:

שותה בעציצו. בכלי מאוס שבחר בו כלומר ע"כ ישאנה כדכתיב לא יוכל שלחה:

גמ' ודלא כר"ש. מתני' דתנן האונס נותן את הצער אתיא דלא כר"ש:

ועתיד לחתכה. אף זו סופה להצטער תחת בעלה:

א"ל אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון. דמחמת תאותה אין לה צער כל כך משא"כ באונס וכן הנבעלת בחופה תאותה גדולה ואינה מרגשת בצער:

תחת אשר עינה. דכתיב גבי אונס דמשמע דמשלם צער:

בשבא עליה על הקוצים. בשדה ולאו דוקא בקוצים אלא בשחבטה ע"ג קרקע איירי דאונס מסתמא הוא בשדה ור"ש איירי בשלא בא עליה בשדה:

בשלא רצה לקיים. הא דתנן במתני' לכשיוציא לאו דוקא דהא לאו אשתו היא אלא ה"ק כשלא רצה לכנסה נותן קנס אבל כשכנסה אינו נותן כלום דכתיב מהר ימהרנה לו לאשה ואם מאן ימאן וכו' כסף ישקול:

מגיד. שהמפתה עושה הקנס עליו כתובה ואינו נותן מיד אלא כשיוציא אבל כשכנסה אינו נותן קנס:

ה"ג ר"א שאל בנות מפותה מהו שיהא להן. מזונות בתנאי כתובה כדתנן לקמן בפרק נערה דתנאי כתובה הוא בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי אינון תהוון יתבין בביתי ומתזנן מנכסי וקיי"ל כל שאין לה כתובה אין לה מזונות ומפותה הואיל ואין לה כתובה דיהיב לה בעלה מחמת קנסה כדאמרינן בסמוך שהוא עושה אותן עליו מוהר אף תנאי כתובה לית לה או דלמא כיון דכתובה מיהת איא לה אף תנאי כתובה יש לה:

פשיטא לי באנוסה דלית לה כתובת בנין דכרין כמפותה. דתנן לקמן פרק נערה מתנאי כתובה בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי אינון יהויין ירתין כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון פשיטא לן דלית להו דטעמא מאי תקינו רבנן כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו כי היכי דקפצי בני אדם וניסיב לה הנהו בלא רצון אביהם נבעלו וכבר קפצו עליה בני אדם:

ה"ג ודאית לה בנן נוקבן. וה"פ והא נמי פשיטא דבנות אנוסה אית להו מזוני דהא אנוסה אית לה כתובה כדמסיק בסמוך לריב"י:

ה"ג אית תימר תריהון צריכה ליה. וה"פ איכא דאמרי על שניהם קמיבעיא ליה על אנוסה ומפותה אם יש להן תקנת בנן נוקבן:

הן דצריכה ליה. מאן דקמיבעיא ליה בבנות אנוסה היינו לרבנין דסברי דאנוסה לית לה כתובה דטעמא מאי תקינו רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציא וזו אינו יכול להוציא וקמיבעיא ליה כמו במפותה:

הן דפשיטא ליה. מאן דפשיטא ליה דבנות אנוסה יש להו מזוני סברי כריב"י דקסבר אנוסה כתובת' מנה דקסבר הא נמי מצער לה עד דאמרה לא בעינא לך:

מתני' מוכת שחין. מצורעת:

נמצא בה דבר ערוה. אחר שכנסה:

גמ' ה"ג לא יאמר ולו תהיה לאשה במוציא שם רע שאינו צריך שהרי היא כבר נשואה לו :

מתדרש. כלומר והכי דריש לה לגזרה שוה נאמר במוציא שם רע ולו תהיה לאשה ונאמר באונס ולו תהיה לאשה מה כאן במוציא שם רע אשה הראויה לו שהרי באשה כשרה שנשא איירי דאם לא כן עד שידונו על הוצאת שם רע ידונו ב"ד לכופו להוציא אף אנוסה באשה הראוייה לו איירי:

ופריך אי מה להלן וכו'. א"כ דילפינן אנוסה ממוציא שם רע ניליף נמי מה מוציא שם רע לעולם אינו חייב קנס עד שתהא ראויה לו אף באונס נימא הכי ואנן תנן בר"פ דאף לפסולות יש קנס:

מה לו תהיה שנא' להלן. במוציא שם רע:

גירש אומר לו שיחזיר. דאל"כ למה לי ולו תהיה לאשה שהרי כבר אשתו היא ועוד הא כתיב בתרי' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

אם היו כהנים. זה שאנס אשה או הוציא עליה שם רע וגירשה:

סופגין את הארבעים. מלקות דעבר אלאו דלא יוכל שלחה כל ימיו ואי אפשר להחזירה דכהן אסור בגרושה:

ה"ג תני בעולת בעל. ואגב שיטפא דסוגי' דריש קידושין נקט הכי דכתי' כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם בחנק:

להביא את. שבא עליה ארוסה בבית אביה שעדיין ארוסה היא לענין מציאתה ומעשה ידיה שהן של אביה אפ"ה לענין זה דינה כבעולה שהבא עליה אח"כ נידון בחנק כדין הבא על אשת איש ואינו בסקילה כדין הבא על הארוסה:

ולא סוף דבר. ולאו דוקא שבא עליה הארוס כדרכה אפי' בא עליה שלא כדרכה הבא אחריו בחנק:

לכן צריכה. לא איצטרך קרא שאם בא עליה הארוס שהבא אחריו בחנק אלא לשבא עליה הארוס שלא כדרכה:

ה"ג אין תימא מכדרכה למה לי בעלה אפי' אחר. כלומר אם תאמר דקרא אתי לכדרכה למה לי בעלה שבא עליה הארוס הא אפי' אם בא עליה איניש אחרינא בכדרכה הבא אחריו בחנק דה"ל בעולה ולכתוב רחמנא בעולת איש מאי בעולת בעל אלא ודאי בבא עליה הארוס שלא כדרכה אתיא קרא לאשמועינן דהבא אחריו בחנק ללמד שהבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה בעולה שלא כדרכה:

כיי. כי האי דתנינן תמן. סנהדרין פ"ז:

באו עליה. על נערה המאורסה:

והשני בחנק. דבעולה היא:

נערה מאורסה באו עליה עשרה שלא כדרכה וכו'. ברייתא היא דתני עלה דמתני' ה"ג הערו בה וכו' כולהון בסקילה. דבהעראה לא נעשתה בעולה:

כולם בקנס. דאונס ומפתה:

ביררה לה. הנערה אחד מאותן שבאו עליה שלא כדרכה שישא אותה:

נפטרו כולם. דכיון שבידה לעכב אין החיוב חל אלא על אותו שתברור:

מלא תעשה ל"ג א"נ ה"ג מעשה וה"פ פטורים מעשה דלו תהיה לאשה:

ה"ג אמרה אי אפשי בוררת וכו' וכ"ה בר"ן. וה"פ חזרה מהראשון שביררה יכולה לחזור ולברור אחר עד שתינשא לאחד מהן ואז פטורין השאר:

ה"ג היה נשוי אחותה ומתה כבר נפטר. וה"פ הי' המאנס נשוי אחות אנוסתו בשעה שאנסה ואח"כ מתה אחותה ועדיין האנוסה פנויה כבר נפטר כיון שבשעה שאנסה לא היתה ראויה לו:

מת. המאנס:

אין כופין את היבם. לישא או לחלוץ את אנוסתו דכל זמן שלא נשאה אחיו אחר שנאנסה לא אשתו היא ואין לה דין ארוסה:

מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב והמפתה פטור. דכיון שיתומה היא וקנס שלה הא אחילתה גביה דמדעתה נתפתתה לו ופטור:

גמ' אתיא. הא דאר"א במתני' האונס חייב:

בשיטת רבי עקיבה רבו. דסתם ר"א הוא ר"א בן שמוע תלמיד של ר"ע:

כמה דר"ע אמר. לעיל בפרקין נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה ה"נ סובר דיש לה קנס הלכך האונס חייב אבל לר"י הגלילי דאמר לעיל שאין לה קנס דכתיב אשר לא אורשה הא אורשה אין לה קנס אף האונס פטור:

ופריך מעתה. דיש לה קנס אפי' מפותה יהא חייב קנס:

ומשני תיפתר שמחלה לו. כלומר סתם מפותה מוחלת לו הקנס וכדפרישית במתני' ופריך ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו. דלא הוה גרס במתני' יתומה וקס"ד הא דתנן מפותה פטור מכל חיוב ממון הוא דפטור אפי' מבושת ופגם וקסבר הא דאר"ע נערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה קנס דוקא אבל בושת ופגם דאבוה הוה וקשיא ליה וכי יש בידה למחול בושת ופגם שאינו שלה אלא דאבוה:

ומשני פתר לה ביתומה. מתני' ביתומה איירי דאף בושת ופגם שלה ויכולה למחול:

ותני דבית רבי כן. התנאים ששנו בבית רבי תנו במתני' מפורש יתומה שנתארסה וכו' ר"א אומר וכו':

ופריך ויש אדם מוחל על דבר שאינו ברשותו. דקנס אינו ברשותה עד לאחר העמדה בדין כדמסיק ואיך תנן במתני' המפותה פטור דמשמע מכל חיוב ממון פטור:

נישמעינה מן הדא. תא שמע דקנס אינו ברשותה משעת שכיבה:

דתנינן תמן. לקמן ר"פ נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה של אביה עמדה בדין וכו' לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן לעצמה ואס"ד דמשעה הראשונה זוכה בו אפי' לא עמדה בדין יהא של אחין אלא ודאי שאינו זוכה בו עד שעמדה בדין:

ומשני בבושת ופגם הדא מתני'. אם נאמר דר"א כר"ע ס"ל צריכין לומר הא דתנן המפותה פטור היינו בבושת ופגם אבל קנס חייב שאינה יכולה למחול כיון שאינו ברשותה:

ה"ג ר' מנא אמר מהו וכו' ר' אבין אמר ר' שמאי מה וכו'. וה"פ מהו פירושא דמתני' דתנן והמפתה פטור וקאמר ר' מנא דפטור מהכל אפי' מבשת ופגם. ור"א אמר בשם ר' שמאי דפירושא דמתני' המפתה פטור מבושת ופגם וחייב בקנס:

ה"ג והיא ר"ע ומאן דאמר האונס חייב בבושת ופגם ופטור מקנס והמפתה פטור מן הכל ההיא ר"י הגלילי היא. וה"פ ר' מנא ור"א בשם שמאי לא פליגי דר' אבין מפרש למתני' אם נאמר דר"א דמתני' כר"ע אתיא דסובר דיש לה קנס וקנסה לעצמה א"כ גם מפותה יש לה קנס שהרי אינה יכולה למחול שאינו ברשותה ור' מני דקאמר מפותה פטור מן הכל מפרש למתני' דר"א כר"י הגלילי דקסבר נערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס הלכך פטור מן הכל דבושת ופגם דמפותה מסתמא מחלה א"נ מתני' ביתומה איירי וקנס אין לה והאונס חייב היינו דוקא בבושת ופגם אבל קנס אין לה והאונס חייב בכל דקאמר ר' מנא לאו דוקא:

מתני' הכל לפי המבייש וכו'. בגמ' מפרש:

רואין אותה כאלו היא שפחה וכו'. אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו:

גמ' בושת הגדול מרובה. אם אדם מבייש הגדול הוא בושת מרובה:

ונזקו ממועט. אם הגדול מזיק אחרים כגון שבייש לאחרים נזקו הוא דבר מועט שכן דרך בני אדם שהגדולים מצחקים עם הקטנים מהם ואין זה להם לבושת:

בושת הקטן. כלומר אדם שפל שבייש:

מתני' כל מקום שיש מכר. לאב בבתו דהיינו בקטנותה אין לו בה קנס דאין קנס לקטנה:

וכל מקום שיש קנס. משהיא נערה והיא כשתהיה בת י"ב שנה ויום אחד והביאה שתי שערות שזו יש לה קנס:

אין מכר. דתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה בסימני נערות כדתנן פ"ק דקידושין שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

הבוגרת. מבת י"ב שנה וששה חדשים ויום אחד והביאה ב' שערות היא נקראת בוגרת ואין אביה יכול למכרה ואין לה קנס:

גמ' דר"מ היא. מתני' דתנן אין לקטנה קנס אתיא כר"מ:

ברם כרבנן. אבל לרבנן יש לקטנה מכר וקנס:

ה"ג כר"מ מבת יומה ועד שתביא ב' שערות יש לה מכר ואין לה קנס משהביאה ב' שערות ועד שתבגור וכו':

ה"ג כרבנן מבת יומה ועד ב' שנים ויום אחד יש לה מכר ואין לה קנס מבת ג' שנים ויום אחד עד שתביא ב' שערות יש לה מכר וקנס כאחת משתביא ב' שערות וכו'. וכ"ה בבבלי וה"פ עד ג' שנים ויום אחד אין לה קנס שאין ביאתה ביאה שבתוליה חוזרין:

תמן תנינן. סנהדרין פ"ז:

אינו חייב. סקילה:

עד שתהא נערה. אבל קטנה שקדשה אביה הבא עליה בקטנותה אינו חייב סקילה:

בתולה. ולא בעולה:

מאורסה. ולא נשואה ואפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה דאע"ג דבתולה היא מיהו לא קרינא בה מאורסה:

בבית אביה. למעוטי מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך:

באו עליה שנים. כדרכה:

והשני בחנק. דבעולה היא:

דר"מ היא. הא דתנן במתני' עד שתהא נערה ולא קטנה אתיא כר"מ דאמר קטנה אין לה קנס דכתיב נערה ה"ה דאינו חייב עליה סקילה דנערה המאורסה כתיב:

ה"ג ברם כרבנן אפי' קטנה. וכ"ה בסנהדרין וה"פ אבל לרבנן דסברי דיש קנס לקטנה ה"ה קטנה ארוסה בסקילה ולא מיעט הכתוב אלא בוגרת:

ה"ג מ"ט דרבנן נער חסר כתיב מה מקיים ר"מ נער. וה"פ נער כתיב חסר בלא ה' ואפי' קטנה במשמע ופריך לר"מ הא כתיב נער חסר:

נערה אחת שלימה כתיב בפרשת מוציא שם רע ונתנו לאבי הנערה:

לימדה על כל הפרשה. אפי' במקום שכתיב נער חסר נמי גדולה דוקא ולא קטנה:

הרי כתיב בו נער. חסר בכולא פרשתא ובגדולה דוקא איירי דהא כתיב ואם אמת היה הדבר לא נמצאו בתולים לנער והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא ואינה נסקלת:

תיפתר שבא עליה דרך זכרות. לכך כתיב במוציא שם רע נער ללמד שאפי' בא עליה אחר דרך זכרות כלומר שלא כדרכה אפ"ה חייבת סקילה:

הבא על הקטנה. מאורסה לר"מ מהו לגמרי ממעיט ליה לגברא ממיתה דהואיל והיא פטורה דלאו בת עונשין היא ולא קרינן בהו ומתו גם שניהם כדכתיב גבי שוכב עם אשה בעולת בעל או דלמא מסקילה ממעיט ליה אבל חנק כדין הבא על אשת איש מחייב ל"א לרבנן מיבעיא ליה אי מחייבי סקילה להבא על הקטנה אי בחנק מחייבי ליה דכתיב ומתו גם שניהם עד שיהו שניהם שוין אבל אי אינן שוין מיתתו בחנק דלהכי אהני נער חסר לחייבו חנק מיהת ור"מ לגמרי פוטר:

א"ל בסקילה. ללשון ראשון שפירשתי בסמוך צריך להגיה כאן א"ל בחנק וכן בסמוך גרסי' במקום סקילה בחנק וכ"ה בבבלי בסנהדרין פ"ז. א"ל אני אקרא נערה ולא בוגרת. ללשון ראשון פטור לגמרי קאמר וללישנא בתרא פטור מסקילה קאמר:

ופריך אקרא נערה ולא קטנה. ויהא הבא על הקטנה פטור מחנק או מסקילה:

ה"ג על דבר אשר ענה לרבות את הקטנה. ול"ג לקנס וה"פ על דבר אשר ענה כתיב בנערה המאורסה וזה שייך גם בקטנה לישנא אחרינא ה"ג וקרא נערה ולא קטנה ולית את מודה לי שהיא בקנס וכ"ה לקמן בסנהדרין וה"פ דהקשה ר' יעקב לרב א"כ אקרא נמי נערה ולא קטנה ולא יהא לה קנס והא ודאי דיש לה קנס ואתיא כלשון הראשון שפירשתי דלרבנן מיבעיא ליה דס"ל דיש קנס לקטנה והראשון נראה:

ה"ג וקרא על דבר אשר עצה לרבות בוגרת. ול"ג לקנס וה"פ מנ"ל דקאי אקטנה דלמא לרבות בוגרת ומנערה לא ממעטינן אלא קטנה:

ה"ג אע"ג דנצחי יעקב בדינא. וה"פ אע"ג דנצחני ר' יעקב דפריך מבוגרת אפ"ה הלכה הבא על הקטנה חייב סקילה או חנק אע"ג דהיא פטורה:

ה"ג ולמה לא שמע לה מן הדא. ה"ל לרב להביא ראיה מהאי קרא:

ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. סיפא דקרא ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות:

להביא הבא על הקטנה המאורסה וכו' וה"פ דקרא הוא לבדו ימות בסקילה אף שאין לנערה חטא מות בכל עבירות שבתורה דהיינו קטנה שאינה בת עונשין והאי קרא ליכא לאוקמי בבוגרת דאיהי ודאי חייבת מיתה בחנק מיהת וכן חייבת על כל עבירות שבתורה:

מתני' האומר פתיתי את בתו של פלוני לא מיבעיא האומר אנסתי שאינו פוגם כל כך שאין לעז של אנוסה גדול כל כך דפשיטא דמשלם בושת ופגם על פי עצמו אלא האומר פתיתי דפגים לה טפי וסד"א דלא מהמנינן ליה להחזיק הלעז קמ"ל דניחא לדידה להחזיק הלעז כדי להשתכר הממון כיון דאביה או היא מודים בדבר:

ואינו משלם קנס. דמודה בקנס פטור דאמר קרא אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:

המית שורי את פלוני. והריני חייב בכופר משלם ע"פ עצמו דכופרא ממונא הוא:

עבדו של פלוני. והריני חייב שלשים סלע פטור דקנס הוא:

גמ' מהו שישלם דמי. שויו של העבד ע"פ עצמו דשויו לא קנס הוא דכל שאינו משלם יתר על מה שהזיק לאו קנס הוא:

מה צריכה ליה. מאי קמיבעי' ליה:

כל שלשים. של עבד שחייב הכתוב לשלם הוא קנס ובדין הוא דלא לישלם אפי' דמיו או דלמא מה שהוא משלם יתר על דמיו כגון שהעבד אינו שוה אלא עשרה העשרים שהוא משלם יותר הם קנס אבל דמי שויו אינו קנס ומשלם ע"פ עצמו:

ה"ג אין תימר כל שלשים קנס אינו משלם אין תימר יותר מדמיו קנס משלם וכ"ה בשבועות פ"ה:

תמן תנינן. בשבועות פ"ה:

ה"ג משביעך אני ואמר אמן פטור וכ"ה שם במתני'. וה"פ אם הודה שנשבע לשקר אפ"ה פטור מקרבן שבועה ואס"ד שאין כל השלשים קנס הרי כפר ממון דמי שויו ולמה הוא פטור מקרבן שבועה:

תיפתר שהמית עבד מוכה שחין. שאינו שוה כלום וכל שלשים קנס הן:

א"ל אמור דבתרה כלומר אימא סיפא ולא סיפא דמתני' היא אלא בברייתא תני הכי:

ופתרה במוכה שחין. ואס"ד דמתני' במוכה שחין הך ברייתא נמי במוכה שחין למה יתחייב קרבן שבועה הרי לא כפר ליה ממון שהרי אינו שוה כלום:

תיפתר. תפרש להך ברייתא דאתיא כמ"ד ונתן פדיון נפשו של המזיק הכופר שהוא משלם הוא דמי המזיק הלכך גבי בנו אע"ג דניזק אינו שוה כלום חייב לשלם המזיק דמי עצמו אבל העבד כיון שאינו שוה כלום אין כאן תשלומין אלא קנס:

א"ל. ואם כמ"ד ונתן פדיון נפשו דמי מזיק א"כ כל התשלומין קנס כיון שאינו משלם כמה שהזיק ולמה חייב קרבן שבועה הלא לא כפר ממון אלא ודאי הך ברייתא אתיא כמ"ד כופר דמי ניזק ואיירי בבן חורין שאינו מוכה שחין א"כ ה"ה עבד דמתני' בשאינו מוכה שחין איירי ואיפשיטא בעיין:

מהו שיאמרו לו. למודה בקנס ע"פ עצמו שישלם לצאת ידי שמים או דלמא אפי' לצאת ידי שמים פטור:

נשמעינה מן הדא. תא שמע מהא:

מצאתי עילה לשחררו. לפי שטבי עבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה כיון שהפיל שנו שמח שמצא עלילה שמחוייב לשחררו:

א"ל. ר' יהושע:

ומה בידך. מה אתה סובר הרי עדיין אין אתה חייב לשחררו:

ואין קנסות. שאין מודה בקנס חייב אלא כשתבעו בב"ד והביא התובע עדים בדבר אבל אם הודה בב"ד קודם התביעה ואין עדים בדבר פטור ואתה כבר הודית בב"ד:

ויאמרו לו צא ידי שמים. ואס"ד דמודה בקנס חייב לשלם לצאת ידי שמים היה ראוי לומר לר"ג שאע"פ כן לצאת ידי שמים ישחררנו אלא ודאי דאף לצאת ידי שמים פטור:

ר"ג כמ"ד מותר לשחררו. בתמיה ר"ג דרצה לשחררו וכי סובר דהותר לשחרר עבדו לכתחלה הא קעבר בעשה והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם:

א"ל. כל עצמו של דברי ר"ג משמעין דאסור לשחררו דאל"כ היה לו לשחררו מיד בלא הפלת שנו אלא ודאי דאף ר"ג סובר המשחרר עבדו עובר בעשה וטבי הוא דלא תבעו בב"ד ולא היה לו עדים לכך לא היה רשאי לשחררו וכדפרישית:

הדרן עלך אלו נערות