מתני' ואלו קשרים. המנויין באבות מלאכות דקתני הקושר והמתיר קשר של קיימא שאינו מתירו לעול' דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות:

קשר גמלין. קשר שנוקבין לאנקה בחוטמה ונותנין בו טבעת מרצועה וקושרין אותה ועומדת שם לעולם:

וקשר הספנין. כמין טבעת מן דקל או מן רצועה בנקב שבראש הספינה ואותו קשר מתקיים:

כך הוא חייב על התירן. כדילפינן בגמ' מתופרי יריעות שחזרו ומתירין את הראשון:

שיכול להתירו. דלא הדקיה:

אין חייבין עליו. ואפילו עשאו לקיימא:

גמ' מה קשירה היתה במשכן. דהא כל המלאכות ממשכן גמרינן:

ומשני שהיו קושרין את המיתרים. של הקלעים:

ופריך ולא לשעה היתה. הקשירה הלזו שהרי כשנסעו התירו את הקשרים וה"ל קשר שאינו של קיימא שאין חייבין עליו:

כמו שהוא לעולם. שהרי לא ידעו אימתי יסעו:

מכיון שהבטיחן הקב"ה להכניסן לארץ. ידעו שלא יהיו הקשרים לעולם וכיון שכן אינו קשר של קיימא וקשיא מאי קשירה של קיימא היתה במשכן:

מתופרי יריעות למדו. מלאכת הקושר והמתיר:

לעשותן קשרים קשרים. תרי קשרי בהדי הדדי אי אפשר שמגונה הוא אלא מתיר הראשון זורקו וחוזרין וקושרין שתי הראשי' זה בזה:

ההן חייטא אומנא. חייט שהוא אומן אינו מניח צדדי הקשירה של החוט שיהא נראה מבחוץ אלא מבליע שני ראשיו בתוך התפירה:

והיידא אמרה דא. אמאי קאמר חזקיה דבר זה שהחייט האומן מבליע אותן:

מאורגי יריעות למדו. שהן היו קושרין לפעמים וקשיא א"כ היה מגונה שהרי חוטין כפול ששה וניכר הקשר לכך קאמר חזקיה שהיו מבליעין הצדדים:

אורך היריעה האחת. שתהא היריעה נארגת באחת ולא שיארגו חתיכות חתיכות ואח"כ יתפרם יחד ולא היו החוטין ארוכים כל כך והיו צריכין לקשור:

הוה שרי ליה. פתת אותו ומעייל את הצדדים לתוכו:

אפילו ערב. שביריעות לא היה בהן קשר ולא שום חיבור וכ"ש בשתי שניכר יותר לכך צריכין לומר דמתופרי יריעות למדו:

חותל של תמרים. כלי העשוי מכפות תמרים ועושין כמין סלים ונותנים לתוכו תמרים רעים להתבשל:

ופטילייא. היא קופה:

קורע ומתיר. הכיסוי בשבת אם הוא קשור בחבל:

ובלבד שלא יקשור. אח"כ הכיסוי ע"ג החותל:

מתני' יש לך קשרים שאין חייבין עליהן. חטאת כמו שחייבין על קשר הגמלין אלא פטור אבל אסור וחסורי מחסרא והכי קתני יש קשרים שאין חייבין עליהן חטאת אבל איסורא איכא והן קשרים שאינן של קיימא אבל מפתח חלוקה קושרת אפילו לכתחילה:

מפתחי חלוק. מפרש בגמ' סבכה. קווייפ"א:

ושל פסיקא. אזור רחב וחוטין תלויין בראשו לקשרו בהן:

ונודות יין. של עור שכופפין פיהם וקושרין:

וקדרה של בשר. פעמים שקושרין בגד לפיה:

קושרין בפני בהמה. חבל ברוחב הפתח:

קושרין דלי בפסיקיא. ע"פ הבור דפסיקיא לא מבטל התם:

אבל לא בחבל. דמבטל ליה התם והוה קשר של קיימא שהרי קשור ותלוי שם תמיד:

גמ' במפתח אימרא וכו'. שהיו מדביקין בשפת החלוק כעין אימרא כמו שעושין היום בשפת החלוקים מעשה רשת ולפעמים מדביקין אותו שם ברצועות או במחטים וקאמר התנא דמותר לקשור דאי במפתח חלוקה ממש פשיטא דשרי:

במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפים. שיש לו שתי לשונות זו למעלה וזו למטה זו לימין וזו לשמאל ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק ולא אמרינן דחדא מינייהו בטולי מבטל ליה ותיהוי קשר של קיימא וכיון דלא ידעי הי מינייהו תרווייהו ליתסרו קמ"ל:

נוטל ומחזיר. ולא גזרינן שמא יקשור דאף אם יקשור אינו קשר של קיימא ודוקא כשהנקב מתוקן להכנסת הרצועה דאל"כ ה"ל כמתקן מנא:

חוטמו שנשמט. היינו רוב רגלו שלצד חוץ:

מותר להחזיר. הרצועות למקומן:

הוון וכו'. סברוהו למימר דלא פליגי:

בשיש בה שני נקבים. וחיישינן דלמא יקשרנו בנקב אחד שיעמוד שם לעולם וה"ל קשר של קיימא ואסור מן התורה:

בין זה וכו'. תרווייהו איירי בשיש בו שני נקבים ואפ"ה לא פליגי:

מהו כדון. מאי קאמרת:

ברפין. שהנקבים רחבים ויכול להכניסם בלא טורח ואין לחוש שמא יתקע:

באפוצים. שהנקבים צרים והרצועות נכנסות בדוחק וגזרינן שמא יתקע ואסור:

מה חולקין. מי פליגי חכמים על ראב"י דמתני' או לא:

מן מה דתני מודים חכמים לר"מ וכו'. שמעי' דלא פליגי דתנן בפ"ד די"ט בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת רמ"א אף פוחת לכתחלה ונוטל ותני עלה בברייתא מודין חכמים לר' מאיר:

בחותמות שבקרקע. דלתות פתחי בורות ומערות הסגורים בקשרי חבלים:

שמפקפקן. שמנענען:

ומפקיעין. החבל לסתור עבותו וגדילתו דבחותמות הקשורים אין בסתירתן איסו' דאוריי':

ומתירין וחותכין. בי"ט:

ה"ג בשבת מפקפקין אבל לא וכו'. מדרבנן הוא דאסור:

ובכלים. כגון תיבה הנעולה ע"י קשר של חבל אפי' מותר להפקיע ולפקפק ולתתוך דאין סתירה בכלים:

הדא אמרה. זאת אומרת שאין חולקין על ראב"י שהרי מתירין לחתוך חותמות שבכלי ש"מ דלאו קשר הוא:

ה"ג בפסיקיא אבל לא בחבל ר"י מתיר א"ר בא בחבל שחול היא מתני' בחבל שהוא משוחל כלל אר"י כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו הא רבנן לא אלא בגין דתנינן קדמייתא בשם ר"י תנינן אוף הדא בשם ר"י ר' שמואל וכו'. וה"פ בחבל שחול הוא דמתיר ר"י והיינו חבל שעשוי לימשך בו דברים הנצרכים ולא מבטל ליה ורבנן סברי דגזרי' בחבל שחול אטו שאר חבלים:

הא רבנן לא. קשיא ליה למה קאמר כלל אר"י וכו'. וכי לא מודו רבנן נמי בהא שכל קשר שאינו של קיימא שאין חייבין עליו אלא בשביל דתני בתחלה ר"י מתיר תני נמי בסיפא כלל אר"י:

כיני מתניתא. כן היא מתני' כלומר לעולם ר"י הוא דקאמר הכלל וה"ק כל קשר שאינו של קיימא כגון עניבה והוא לשעה אין חייבין עליו אבל אם עשאו שיהא קיים לעולם אלא שאין הקשר חזק כגון עניבה אפ"ה הוי קשירה:

מתני' מקפלים את הכלים. בגדים כשפושטן מקפלין מפני שמתרככים מכיבוסם ומתקמטים כשאינם מקופלים:

אפי' ד' וה' פעמים. כדי לחזור וללבשן בו ביום:

מיה"כ לשבת. כגון אם חל יה"כ להיות בע"ש:

קריבין ביה"כ. שחל להיות במוצאי שבת:

גמ' כיפול בשנים. בשני בני אדם אסור ששנים מפשטין קמטיהן ונראין כמתקן:

ההן דמקפל על סיפסלה. שהוא יושב ע"ג הקצה האחד המונח ע"ג הספסל ל"א שהוא מקפל על חוד הספסל כדי לפשוט עקמומית שבהם וזה ודאי אסור:

אלא לאכילה ולשתייה. כלומר לתענוג ולמנוחה כמו שנח השם ביום השבת וכן בי"ט:

ע"י שהפה זה מסריח. אם צא יעסקו בדבר אחר כי אם באכילה ובשתיה יש לחוש שיהיו מדברים בפיהם לשון הרע ל"א שיש לחוש שיבואו לידי מיאוס כענין הקיא והקלות ראש:

כיצד הוא עושה. האדם בי"ט ובשבתות:

או יושב ואוכל כל היום או עוסק בתורה כל היום. הרי כדברי שניהם:

ה"ג כתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם:

הא כיצד. איך אפשר לקיים שני המקראות האלה אלא חלקהו חציו לת"ת וחציו לאכילה ושתייה:

שבת ממאמר. שהרי לא ברא הקב"ה את עולמו אלא במאמר ובשבת שבת ממאמר:

אף אתה שבות ממאמר. שלא לדבר שיחת חולין שאינן נצרכים לעסקי שבת:

הואיל וחשבתי לגודרה. ואיכא איסורא:

סוכה אחת. ענף של אילין הנקרא נצפה:

ועלת לתוכה. לתוך הפרצה עלתה הסוכה ונגדרה:

מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. מפני שהיא אמירה שאינה צריכה:

כד הוה חמי. כשהיה רואה אמו מדברת הרבה בשבת אמר לה אימי שבת היום:

אסור לתבוע צרכיו בשבת. לפי שמכלל עונג שבת הוא שיחשוב האדם כאילו כל מלאכתו עשוי והשואל צרכיו הוא מראה בהיפך וגם מביא דאגה בלבו:

רענו פרנסנו. בבהמ"ז בברכת הארץ מי הוי כשואל צרכיו:

א"ל טופס ברכות. נוסח הברכה כך הוא ואין לשנות מחול לשבת שלא יתבלבל בברכתו:

מן המנחה ולמעלה אסור. שהרי לא יאכל עוד היום וה"ל כמכין משבת לחול:

ובכוסות מותר. להדיח אפילו מן המנחה ולמעלה:

שאין קבע לשתייה. ואפשר שישתה עוד:

אשה פיקחת. כגון שהיא בת או אשת ת"ח ושמעה מבעלה:

כוס כאן. בזוית זו:

נמצאת מרבצת ביתה בשבת. והיינו כר"י דסובר דבר שאין מתכוין אסור דאילו לר"ש אפילו לכתחלה נמי שרי שאין כוונת המרבץ להדביק עפר בגומא ולהשוות הבית אלא שלא יעלה אבק:

ה"ג יה"כ שחל להיות ע"ש אין תוקעין. וה"פ ששה תקיעות שהיו תוקעין בע"ש להבטיל העם ממלאכה ולהבדיל בין קדש לחול בי"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין משום שכבר בטל העם ממלאכה וגם יה"כ קדוש כמו שבת:

לאחר שבת. אם חל יה"כ להיות במוצאי שבת:

אין מבדילין. בתפלה המבדיל בין קדש לקדש כמו שמבדילין בי"ט שחל להיות במוצאי שבת:

מה כר"ע. ברייתא כר"ע אתיא דחשיב ליה יה"כ כשבת הלכך לא מצריך להבדיל בין זה לזה דלא מבדילין אלא בין יום קל לחמור וכי היכא דבשב' לא תוקעי' להבדיל הכהנים מלהקריב חלבי שבת ביום הכפורים:

ברם כרבי ישמעאל. אבל לר"י מכדי קיל ליה יה"כ משבת יבדיל ביה"כ שחל להיות במ"ש כדי להתיר להקריב חלבי שבת ביום הכפורים:

אפילו כרבי ישמעאל. נמי אתיא מתני' דלדידיה נמי לא יבדיל:

כלום הוא מבדיל. בכל מוצאי שבתות דעלמא להתיר לו דבר שאסור לו בשבת וכאן להתיר לו להקטיר חלבי שבת ביה"כ אין צריך התרה שהרי אף בשבת היה מותר להקטירן:

ויבדיל. בין לר"י בין לר"ע פריך ויבדיל דהכל מודים שמותר להדיח כבשים ביום הכפורים ואסור בשבת:

לא מן מנחה ולמעלן. הוא דמותר בהדחתן ואיך יבדיל במ"ש הא אז ליכא הבדלה:

ופריך ויבדיל. אז מן המנחה ולמעלן:

ומשני ממ"נ. על מה יבדיל במנחה:

כוס אין כאן. דהרי אסור לשתות:

נר נמי אין כאן. דיממא הוא וגם אין כאן נר ששבת א"כ במה יבדיל:

בתפלה. יבדיל נמצא דקיימא קושייתו ויבדיל מן המנחה ולמעלן אלא כמ"ד דאסור בקניבת ירק:

הדרן עלך פרק ואלו קשרים