Korban HaEdah on Jerusalem Talmud Sotah Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' ארוסה ושומרת יבם. שקינא להן הארוס והיבם:
לא שותות. בגמ' יליף מקרא:
ולא נוטלות כתובה. בגמרא מפרש:
תחת אישה. ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:
גמ' ופריך וישקינה לארוסה. למה לא שותות. ומשני גזירת הכתוב היא. דכתיב והביא האיש את אשתו וארוסתו אינה אשתו:
ופריך לא יקנא לה. א"כ דארוסה ממעטינן מדכתיב אשתו נמעטה נמי מקינויו דכתיב וקנא את אשתו ומדתנן לא נוטלות כתובה ש"מ שמקנא לה ליאסרי עליו:
ומשני וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו. דכתיב תרי זימנא וקנא את אשתו ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומרבינן אפי' מקצת אשתו:
ה"ג מתני' דלא כב"ש. וה"פ מתני' דתנן לא שותות ולא נוטלות כתובה אתיא דלא כב"ש דסברי כל היכא דאינם שותות נוטלות כתובה:
דבש"א וכו'. לקמן בפרקין:
הביא לי בעלי ואני שותה. דמתחלה כשנסתרת היה על סמך זה הלא אפשר לברר הדבר שאני נקיה וטהורה ע"י שתייה וכיון שאין העכבה ממנה נוטלת כתובתה:
ברם הכא. אבל כאן בארוסה ושומרת יבם דגזירת הכתוב הוא שאינה שותת אין לה כתובה אפי' לב"ש דכיון דיודעת שאינה שותה למה הכניסה עצמה לספק הגדול הזה ונסתרה במקום שאי אפשר לברר לפיכך אין לה כתובה:
ודכוותה תחת אישך. דכתיב נמי תרי זימני ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי וגו' ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת נמי מרבינן שומרת יבם ששותת מיהו לאו כל שומרת יבם שותת:
היך עבידא. היכי דמי שיגרוס הקינוי של ארוסה ושומרת יבם שתשתה אחר שניסת ושאם תסתרי בעודה ארוסה ושומרת יבס שתיאסר עליו:
משקה אותה על קינוייו. שקינא לה בעודה ארוסה שהרי שטית דהיינו סתירה היתה כשהיא תחתיו לאחר שכנס':
ה"ג קינא לה עודה ארוס' ונסתר' וכנסה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובה. וה"פ אם ידע שנסתר' בעודה ארוסה ואפ"ה כנסה יש לה כתוב' דידע ומחיל ואפ"ה תצא אם הוא אומר שלא מחל דשויה אנפשי' חתיכא דאיסור' ואם לאו דלא ידע שנסתרה עד לאחר שכנסה אין לה כתובה דמקח טעות הוא:
ולמ"ד שומרת יבם שזינת' אסור' לייבם מדאורייתא אסור' דסתיר' לאחר קינוי לזנות דמיא:
ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה. משקה אותו על קינויו של היבם דלאחר שכנסה היבם מחמת נישואי היבם נופלת לפני היבם השני:
גמ' תמן תנינן. לקמן בפרקין:
יצאת זו. איילונית וכל השנויין במתני' שאינן ראויין לזרע:
התיבון. הקשו:
הרי היא ראוי' להזריע זרע. ולמה תנן במתני' שאינה שותה:
ומשני שנייא היא. שאני אלמנה לכה"ג דלאו משום שאינה ראוי' להזריע זרע נתמעטה אלא מדכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו וכיון דזרעה פסול לא מיקרי זרע:
תמן תנינן. ביבמות פרק אלמנה:
ממזר פוסל ומאכיל כיצד. בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת וניסת לעבד או לעכו"ם וילדה הימנו בן ה"ז ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה ואס"ד דזרע פסול לא מיקרי זרע למה פוסל אם אמו בת כהן מתרומה דבי נשא אם מתה בתו קרי כאן וזרע אין לה ושבה אל בית אביה:
והכא הוא אמר הכין. דזרע פסול לא מקרי זרע:
תמן. התם בתרומה כתיב וזרע אין לה מכל מקום אפי' זרע פסול פוסלה מתרומה דבית אביה:
ה"ג ברם הכא כתיב ונקתה ונזרעה זרע זרע כשר ולא זרע פסול. וה"פ הכא כתיב ונקתה וגו' משמע דזרע יהא נקי שיהא כשר ולא פסול א"נ התם וזרע אין לה קרא יתיר' הוא דלרבו' זרע זרעה מכשר לא צריך קרא דבני בני' הן כבני' אלא לרבות אפי' זרע פסול כן משמע בבבלי ביבמות:
אר"י בר' בון. אלו הפסולי' לאו מונקתה ממעטינן אלא מסברא הלא המים המאררים לא באו אלא להתירה לבעלה:
ה"ג וזו כיון שאסורה אומרים לו הוצא. ולמה לו להשקותה ולמחוק השם חנם:
מתני ונתינ'. הגבעוני' ואסור' לבא בקהל:
ואינה שותת. בגמרא מפרש טעמא:
ולא נוטלת כתובה. אע"ג דשאר אלמנו' לכ"ג יש להן כתובה כדתנן בכתובות פי"א זו אין לה כתובה שסתירתה גרמה:
מתני' ה"ג ואמר בעלה אינו משקה ושבעלה בעלה בדרך וכו'. שהוא גורס לה שלא תשתה נוטלת כתובתה:
מתו בעליהן. שכל סוטות הראויות לשתות ולא הספיקו להשקותן עד שמתו:
בש"א נוטלת כתובה. דאומרת אנא הא קאי ומספיקא לא מפקינן כתובתה ממלה דשטר העומד לגבות כגבוי דמי:
ולא שותות. דכתיב והביא האיש את אשתו:
ובה"א לא שותות ולא נוטלות כתובה. דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ומספיקא לא מפקינן ממונא מיורשים:
גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו קינויו מחול:
ובן סורר ומורה. שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו:
וזקן ממרא. שהמרה על ב"ד של לשכת הגזית ומיתתו בחנק אם רצו ב"ד למחול לו מוחלין לו:
ה"ג וזקן ממרא וכשבאתי אצל חביריי שבדרום על שני' הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי שלא ירבה מחלוקו' בישראל וכ"ה בבבלי:
מתני' מעוברת חבירו. שמת או גרשה והניחה מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים להנשא עד סוף זמן הנקת הולד והלך זה ונשאה קודם הזמן וקנא לה ונסתרה:
לא שותה. שהרי אינה ראוי' לקיימה ובגמרא מפרש טעמא:
יכול הוא להפרישה. עד סוף זמן ההנקה ולהחזירה הלכך ראוי' לאישות קרינא בה:
איילונית. דוכרנית דלא ילדה:
ושאינה ראוי' לילד. ששתת כוס עיקרין ואסור לקיימן למי שאין לו בנים:
יכול הוא לישא אשה אחרת. ויהיה מותר לקיים את זאת הלכך ראוי' לאישות היא:
גמ' ובשדה יתומים אל תבא. וזה בא בגבול אלו הקטני' שהם יתומים ומעכבן מלהניק:
ולא יחזיר עולמית. קנסא קנסי' רבנן:
ובכל הדברים ר"מ קונס. מיבעי' ליה מי קניס ר"מ כל מי שעבר על תקנת חכמי' שיוציא ולא יחזיר או לא קניס בכולן רק במניק' ומעוברת חבירו:
נשמעינה מן הדא. תא שמע:
קטנה שחלצה וכו'. מתני' היא ביבמות פ' מצות חליצה:
תחליץ משתגדיל. חוזר' וחולצ' משתגדיל:
ר' מנא א"ל סתם. ולא אמרה משמי' דר' יוחנן:
דר"מ היא. מתני' דתנן קטנה לא תחלוץ אתיא כר"מ דמקיש אשה לאיש וקטן אינו חולץ מדאורייתא דאיש כתיב בפרשה וקסבר ר"מ דחליצת קטנה נמי פסול מדרבנן הלכך בדיעבד חליצתה כשר' שמעינן מיהת דהעובר על תקנת חכמים לא קניס דאל"כ למה תנן בסיפ' ואם לא חלצ' משתגדיל חליצתה שחלצה כשהיתה קטנה כשרה:
ה"ג שמא. וה"פ לכך לא חולצין שמא תמצא איילונית וע"י חליצת' הותרו שאר יבמות וחליצת איילונית לאו חליצה היא דהא אינה עול' ליבום יכדבעינן למימ' לקמן ולא מיבמין שאיילונית לאו בת הקמת שם היא נמצא פוגע באשת אח שלא במקום מצוה דרחמנא פטרה דכתיב אשר תלד פרט לאיילונית:
עד כ"ד חדש. משנולד בנה שמא תתעבר ותצטרך לגמול בנה ובעל זה אינו אביו שיקנה לו בצים וחלב:
י"ח חדש. דיו לתינוק לינק בכך:
ה"ג אם כדברי האומר כ"ד חדש מותרת להנשא לאחר כ"א חדש ואם כדברי האומר י"ח חדש מותרת להנשא לאחר ט"ו חדש לפי וכו' וכ"ה בבבלי בכתובות פ' אע"פ:
אלא לאחר שלשה חדשי'. לעיבור' הלכך אף אם תתעבר בביאה הראשונה לא יגיע מזה הפסד להילד:
ה"ג רבי ירמיה אמר עקביא וכו':
ופריך מה. זה אחרי שהורה רשב"ל לעקביא כ"ד חדש איך חזר ושאל לר"ח:
ומשני תרין עובדין הוון. שני מעשים היו ופעם אחד שאל לרשב"ל ופעם אחר שאל לר"ח:
וצם כל ההוא יומא. וישב בתעני' כל אותו היום לפי שהי' מתיירא אולי חטא שהקיל בהוראתו:
בארבלי. שם מקום:
ואפי' מת התינוק. צריכה להמתין כ"ד חדש מעת לדתו דחיישינן דלמא קטלא ליה לתינוק כי היכי דתינסב:
מודים חכמים לר"א שאם הי' לו אשה ובנים שהיא שותה וכו'. דטעמייהו דרבנן משום דאינה ראויה לו לקיימה הלכך ביש לו אשה ובני' שותה ונוטלת כתוב':
כבר נראית לשתו'. לאחר הקינוי ושותת:
ה"ג לא היו לו אשה ובנים ונולדו לו בין קינוי לסתירה וכ"ה ברמב"ם פ"ב מה"ס. וה"פ לא הי' לו אשה הראוי' לילד בשעת קינוי אלא זו האיילונית וכיוצא בו ונולד לו בן מגרושתו בין קינוי לסתירה:
כבר נראית שלא לשתות. ואינה שותת:
מתני' אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. אם נמצאת נקי' ובגמר' פריך פשיטא:
אשת סריס שותה. בגמ' יליף מקרא:
ה"ג ע"י כל העריות כולן מקנין. אם קינא לה מאחד מכל העריות ונסתרה הוי קנוי ונאסרה עליו ושותה דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים אחד לבעל וא' לבועל היכא דמתסרא עלי' בהאי זנות לאפוקי הא דאסירא עלי' דבועל וקיימא אימא לא קמ"ל:
חוץ מן הקטן. פחות מבן ט' שנים שאינן ראוי לשכיבה אבל בן ט' שנים ויום א' כיון שביאתו ביאה איש מיקרי לגבי שכיבה ושותה:
גמ' ופריך דלכן וכו'. מאי קמ"ל דאשת כהן שותה ומותרת לבעלה דלא כן אלו לא תנן במתני' מה היינו אומרים דאסורה לבעלה הכהן אף אחר ששתת מ"ט הלא טהור' היא שלא בדקוה המים:
ומשני אני אומר. לעולם טמאה היא והא דלא בדקו' המים אותה שזכות תולה לה לכך איצטרך התנא לאשמועינן דמותרת לבעלה:
ופריך הניחא כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת. איצטרך לאשמועינן:
ברם. אבל למ"ד הזכות תולה וניכרת דאע"ג דזכות תולה מתנוונת וניכר שהוא מחמת הזכות קשה למה לי' למתני דאשת כהן שותה ומותרת לבעלה:
כן אנן קיימין. מתני' איירי בשתת ולא בדקו המים אותה ואפ"ה איצטרך לאשמועינן דאשת כהן מותרת לבעלה:
שלא תאמר. זו נאנסה ולפיכך לא בדקו המים אותה שאין המים בודקין את האנוסה:
מה אנוסה שבכהונ'. דינה כרצון שבישראל מה רצון בישראל אסור' לבעלה אף אנוסה אסורה לבעלה הכהן:
לפום כן. לפיכך איצטרך התנא לאשמועינן דמותר' לבעלה הכהן ולא חיישינן לאנוסה דלא שכיח ועוד דתחלת חששתו שברצון זינתה עם זה שקינא לה ממנו:
ומנין שאונסין פוסלין בכהונה. כרצון באשת ישראל:
ומה וכו'. והדין נותן ומה אם שרצים הקלים טומאת השרצים וה"ה שאר טומאו' שהן קלים שאי אפשר לבא ע"י לידי מיתה בידי אדם אפ"ה הנוגע בהן בין באונס בין ברצון טמא:
סוטה חמור'. שמיתתה בידי אדם אם היא ודאי טמאה א"נ מיתתה ע"י המים מיתה חמורה היא אינו דין שתהא אסורה לכהן באונס כרנון:
מה את ש"מ. כלומר איך ילפינן מהך קרא פרט לאונסין:
מה תחת אישך. הנבעלת לבעלה הוא ברצון אף לבועל צריך שיהי' ברצון פרט לאונסין:
ויש לך שאינ' תפוסה בישראל והיא מותרת. והיא מיעוטא הוא כלומר בסתם אשה אמרת לך טעם האסו' תלוי בלא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש אשה שאע"פ שברצון מותרת ואיזו זו וכו':
תחלתה באונס. תחלתה של בעילה:
וסופה. של בעילה ברצון:
כהדא איתתא. כהאי אשה שבאה לפני ר"י ואמרה ליה נאנסתי מה אני לבעלי אסורה או מותרת:
ולא ערב לך בסוף. שנהנית מבעילת המאנס דהוה ליה סופו ברצון:
שמא אינו רע לו. שעשה כן ביה"כ:
ובסוף אינו ערב לו. לאחר שנכנס לתוך גרונו אפילו הכא נהנה ממנו:
וקיבלה. ר"י לתשובתה והתירה לבעלה דהוה ליה אונס גמור אף על גב דהוה רצון בסוף יצר אלבשה המאנס:
ה"ג וכי נטמאת לרבות אשת הסריס ויתן איש בך את שכבתו למעט את הסרים ואת הקטן:
ה"ג ומי שאינו איש בני ישראל ויקנא. וה"פ מי שאינו איש מפרש למעוטי עכו"ם ויליף מדכתיב דבר אל בני ישראל איש איש וכו' ע"י בני ישראל מקנין אבל לא ע"י עכו"ם:
מתני' אלו שב"ד מקנין להן. אם רואים אותן שמתנהגות בפריצות:
לא להשקותה אמרו. דהא בעינן והביא האיש את אשתו וליכא ובעלה נמי לכשיבא אינו יכול להשקותה בקינוי זה דבעינן וקנא את אשתו והיא המקנא ישקנה ור"י סובר לא בעינן וקנא והביא:
גמ' בני ישראל ויקנא. מנ"ל שב"ד מקנאין שנאמר דבר אל בני ישראל פעמים שבני ישראל והוא הב"ד מקנאין כגון אלו השנויים במתני' כן הוא ברבה פ' נשא:
ופריך ויסקינה. כשם שהב"ד מקנין אותן כך ישקו אותן ולמה תנן בסיפא לא להשקותה וכו':
ומשני גזירת הכתוב היא. דכתיב והביא האיש את אשתו דוקא האיש מביא ולא הב"ד:
ופריך ולא יקנאו לה. הב"ד כשם שאינן משקין אותה:
התורה אמרה וקינא את אשתו. תרי זימנא למדרש מיניה אפילו מקצת אשתו ומרבינן אפילו בית דין:
ביאת פסולין. כגון הנך דקחשיב בסמוך:
מנין שהיא פוסלת אותן מתרומת בית אביה. אם היא בת כהן:
ה"ג שהיא פוסלת אם מאשת איש חמורה היא אם מאלמנה לכה"ג שאני פסולי כהונה הצד וכו'. וה"פ אם מאשת איש נילף דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל כיון שנבעלה לפסול לה פסלה דהאי קרא מיותר ומוקי ליה בא"א וכדאמרינן בבבלי ביבמות פ"ז וקאמר דליכא למילף מא"א שהיא חמורה שחייבין עליה מיתת ב"ד לכך נפסלת מן התרומה בביאת זר ומאלמנה לכ"ג דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו בשני חילולין הכתוב. מדבר אחד לה ואחד לזרעה וכיון שנבעלת לכה"ג הרי היא חללה ואסורה בתרומה נמי ליכא למילף דשאני אסורי כהונה דחמירא:
הצד השוה בהן. כלומר אלא נילף מבינייהו מא"א ומאלמנה לכה"ג במה הצד:
הצד השוה שבהן. שזרען פסול וביאתן פוסלת אף אני אביא כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת וכל שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת:
בן ט' שנים ויום אחד. שהוא גר עמוני וכו' דזרעו אסורין לבא בקהל:
מצרי ואדומי. עד דור שלישי בעשה:
חלל. בנו פסול לכהונה:
נתין וכותי. בלא תתחתן בם דקסבר כותי' גירי אריות הם וקסברי גוי ועבד הבא על בת ישראל בנו פסול:
פוסל מן הכהונה. אם בת כהן היא מן תרומה דבי נשא ולוי' וישראלית להנשא לכהן:
כל שזרעו פסול וכו'. למעוטי מצרי שני דלת"ק כיון דאיסו' עשה הוא פוסל ולר"י כיון שאין זרעו פסול דהא מצרי שלישי מותר לבא בקהל:
כל שאת מותר בבתו וכו'. ואיכא בין ר"י לרשב"ג גר עמוני ומואבי דבתו כשרה לר"י כיון שמקצת זרעו פסול דהיינו בנו פוסל ולרשב"ג אינו פוסל כיון דמקצת זרעו כשר:
הדרן עלך פרק ארוסה