השוחה נראה שהוא בשי"ן ימנית. מענין וישח אדם. שחה לעפר. לא בשי"ן שמאלית. מענין כאשר יפרש השוחה.

אפילו אב הטומאה ואמרינן לעיל דמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון. אפ"ה אינן מכשירין. כיון שירידת הגשמים עליו. היתה שלא לרצון רע"ב. ר"ל שטומאת הגשמים היתה שלא לרצון. וכי אמרינן משקין טמאין מטמאין שלא לרצון. היינו כשתחלתן לרצון. וצ"ע אי הכי מאי איכא בין משקין טמאין לטהורין.

אם נער עמ"ש בס"ד בריש מכלתין. גבי אילן.

שהוא מושיט ידו והפירות טהורין. לא הוכשרו. ואם היה טמא. לא נטמאו.

ובה"א יערה צ"ע מ"ש מהא דלעיל (מ"ב) אם נער בכי יותן. דסתמא תנן. ועמש"ל בריש מכלתין גבי המרעיד את האילן.

והוא טהור אם העלהו טהור (ולא נגע בנדה) טהור.

פשט מי שהיו ידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות אם בא לאכול פת חולין. אבל לפת מעשר. טמאות. נ"ל ובכן תתכן הגהת מהר"ר וואלף גרמייזא. וקדחי ליה תי"ט במלי דכדי. בגילא דחיטתא. דקסבר הידים טהורות לענין הפירות נשנו. ולא כן הוא. דאי הכי טהורות טהורות. תרי זימני למה ליה. אלא ודאי כדפרישנא.

אם חשב כו' ידיו טהורות אף לפת דמעשר כך נראה לי.

ופשט אב הטומאה את ידו לתוכה טמאה דכלי מקבל טומאה מאב הטומאה. ולא עלתה לו טבילה כו'. שהמים שבתוכה חוצצין בינו ובין המקוה. עתי"ט שהחליט לעקור נוסחא זו. וכ"ד הר"א וכ"מ. ולי קשה הדבר לשמוע. לא בלבד מחמת אחריות לשון שלם (שלא נחשדו סופרי המשנה. להוסיף בה מדעתם דבר) כי כבד הוא לסבלו. אלא שלשון המשנה מסייעו לקרבו. לא לדחותו בשתי ידים. כי לפי הבנתם. למאי נ"מ תני שהיא מלאה מים. דלדידהו הוי לישנא יתירא לגמרי. דמדי אריא אלא מפני שאין לה טהרה במקוה. א"ה ליתני הכי. קדרה שהיא נתונה לתוך המקוה. תו לא. אמאי נסיב תנא מדי דלא צריך ליה כלל. הילכך נ"ל נוסח פירוש הר"מ עיקר. אלא שהשמיט בו המעתיק מלה אחת. וכך צ"ל. לפי שהמים שבתוכה (אינם) חוצצים. וה"פ דמתניתין. קדרה מלאה מים נתונה במקוה להשיקם. שאפילו מים צפין ע"ג רק כל שהו. נטהרו. וקס"ד אם פשט אה"ט ידו לתוכה. ולא נגע בקדרה עצמה. לא תהא הקדרה טמאה. מפני שהמים חוצצין בין ידו לקדרה. ומי המקוה אינם מקבלים טומאה. והו"א דמים שבקדרה כיון דמחוברים לה. הרי הן כמוה. ולא נטמאת קדרה. קמ"ל דמימי הקדרה עדיין הן חשובין תלושין לענין זה. כיון שעומדים בכלי בפני עצמן. ולא נתערבו במי המקוה (אע"פ שנדבקו בהם. לא חשיבי מעורבין. דוק ותשכח דכוותה) במלתייהו קיימי. מיטמאין ומטמאין הן כמתחלתן. ואע"פ שמשיקין בקדרה מים של מגע טומאות. והמים טהורים. וקדרה טהורה. משא"כ באה"ט אין ההשקה מצלת הכלי. אע"פ שהן עצמם נטהרים. כך נ"ל נכון. דוק בריש מקואות.

ושאר כל המשקין טמאין דלא חשיבי מעורבין (דלבטלו ברובא דמי מקוה. כדלקמן מ"י. דשאני הכא) כדפרישנא. דאפילו מים שבכלים אינם מתערבים עם מי מקוה. אע"פ שמי מקוה עולים על גביהם. כ"ש שאר משקים. דלא מתבטלי בהו כה"ג.

הממלא בקילון צ"ע מ"ט חשובין מימיו תלושין. על כרחנו נאמר דפירושו כמשמעו. שאדם דלה המים ושפכם לקילון. שכן הוראת לשון הממלא בלי ספק. וכן ראיתי אח"כ בפירוש הר"מ. והוסיף לבאר שהקילון הוא תעלה של עץ או חרס.

ולע"דאין צריך לכך. עיין ריש מקואות. ותמיהני מסתימת רע"ב ושתיקת תי"ט.

אם נגבו עתי"ט משם הכ"מ אליבא דראב"ד עד ומ"מ יש להעמיד כגון שהשליך פירות בקילון ולא ידע אם היה בו כדי להטפיח. ע"כ. וצריך לפרש א"כ. אם נגבו. שרואה עתה שאין בהם כדי להטפיח.

כ"עהכ"מ אליבא דרמב"ם. שאפשר לדחוק ולומר דמעיקרא אין בדעתו שיהו כתלושין ברצון כו'.

הריכאן מלין ע"ג מלין. ואפילו אמר כן בפירוש. מחשבה אינה מוציאה מיד מחשבה. כל שכן אשר לא חשב ולא עלתה על לבו. מי איכא למימר הכי.

אע"פ שהוציאם כו' טהוריןשהעצים אינן מקבלין טומאה. ונסתלק פשיטא דתי"ט. והא אשכחן עצים דבני קבולי טומאה נינהו. עיין פרק ד' דזבחים.