Levushei Serad on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 151
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מ"א סק"ב דאיתא בגמ'. הב"י הביא ראיה זו להרמב"ם דדוקא מדוחק משום דס"ל להב"י דכי היכי דהתירו אכילה לת"ח ה"ה כל מילי כגון מטר וכל האיסורי' דחשיב כאן מש"ה מרב אדא דבעינן דוחק ממילא יש קולא וחומרא להב"י. קולא דכל האיסורים שרי בת"ח וחומר' דבעינן דוחק וסתר המ"א ראיותיו משום דאין היתר בת"ח רק אכילה ולא בעינן דוחק ממילא הוי איפכא קולא וחומרא וק"ל:
שם וזה שכתב הרמב"ם ר"ל דמ"ש הרמב"ם מדוחק אין הכוונה כלל דבעינן דוחק אלא זה הוא עצמו הדוחק מה שיצטרך לילך לביתו לאכול ויתבטל מן לימודו:
שם וכן משמע ס"ד. ר"ל מה שהתירו שם בעיבור שנה משום מצוה ולא הזכיר שם דוחק ה"נ זה הוא צורך מצוה שלא יתבטל מלימודו:
שם כפשט'. ר"ל אפי' בלא דוחק נמצא הוכיח מהרמזים לסתור ב' הדינים של הב"י החומר' והקול'.
ש"ע ס"י לאחר שחרבו. עיין כנסת יחזקאל סימן ט':
מ"א סקי"א בחוץ לארץ. וכן מוכח מסעי' שאח"ז בח"ל מהני תנאי בחורבנן ש"מ דבלא תנאי אסור ויש מקשין למה צריך המ"א להביא זה בשם ר"י בי רב כיון דמבואר היא בסעיף שאח"ז אבל המעיין בדברי המ"א בס"ק שאח"ז יראה דמדברי הש"ע היה מקום לדחות הראי' ע"ש ותבין ודוק: