קנצי. בא הנו"ן תמורת אות הכפל, כמו לשמיד מעזניה, כי לא תמנו:

נטמינו. סתימת הלב, וכן דרשו חז"ל על ונטמתם בם, ויל"פ שבא היו"ד תחת א' נטמאנו:

צור. כן קורא הנפש האלהית, כמ"ש צור לבבי וחלקי אלהים, וכבר חשבו שבאמצע כדור הארץ יש צור חזק שהוא אבן שתיה ויסוד הארץ ומושך כל הארץ ואשר עליה אליו, וממקומו לא ימוש גם בהמיר ארץ ובמוט הרים, ואליו ימשיך את הנפש שהיא יסוד הגוף, והיא הצור שצייר את הגוף ונותנת צורתו, ועז"א וצורם לבלות שאול (תהלות מ"ט), ועפ"י מליצה זו נקרא ה' צור עולמים:

שביב. כשהאש נכבה שובב האש להגיה אורו באמצעות העשן, והיא מליצה על הנפש העליונה העומדת על הגוף. כמ"ש נר אלהים נשמת אדם:

צעדי אונו. צעדי כחו, מצייר הכח כעצם מופשט שבחולשתו יצעד פסיעות צרות וילך אט:

שלח. כמו בעד השלח יפולו, חרב הנוקב כמש"ש, שבכה כמו שבכים מעשה שבכה (מלכים א ז׳:י״ז) מין רשת:

צמים. הקשרים של הפח, כמו מבעד לצמתך:

חבלו, כמו טמנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת מוקשים שתו, החבלים באים עם הפח והרשת סביב לו:

בעתוהו בלהות. שם בלהה בא על השדים תמיד כמ"ש (ישעיהו י״ז:ז׳) ותבין מליצה זו במ"ש ישעיה כ"ד על פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ עיי"ש:

אונו. מענין אנינות המסבב אנינותו, ויל"פ שהוא מלשון און ושבר:

בדי עורו, בדיו. בד משתתף עם סעיפם, יאכל סעיפים של עורו, ומוסיף שיאכל סעיפים עצמה שהוא בשרו.

בכור מות, שר המות, הממונה הראשי עליו, כמו אף אני בכור אתנהו:

מבלי. שיעורו תשכון באהלו אשר לו מבלי, מדבר הבלה, ושרשו בלה, כמו דלי מן דלה, וחברו ואתה חשקת נפשי משחת בלי (ישעי' ל"ח):

זכרו, שם לו. התבאר אצלי תמיד שהשם מורה על עצם הדבר, והזכר יורה על מעשיו, והזכר שלו היה בארץ ונאבד, והשם שהוא עצמות האדם שהוא אינו בארץ רק בחוץ בעולם העליון, לא נאבד כי לא היה במציאות, כי אין לו נשמה רוחנית, לכן אמר לא שם לו:

משכנות עול. נגד אבדן הבנים והגוף ממשכנותיו בעוה"ז, אומר שזה מצד שהוא עול וראוי לעונש, אולם אבדן הנפש בא לו ע"י הכפירה והכחשה שע"י א"ל חלק בעוה"ב, וזה מקומו בטבעו שלא יעמוד במשפט מצד שלא ידע אל והכחיש לאלוה ממעל: