מתני' מי שאחזו קורדייקוס. שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש והאי רוחא קורדייקוס שמה. הכי מפרש לה בבבלי ובגמרא מפרש בענין אחר:

אין דבריו האחרונים כלום. ואין צריך לחזור ולשאלו אחר שנתיישבה דעתו אלא כותבין הגט וסומכין על דבריו הראשונים ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט:

והרכין. הטה:

בודקין אותו. בדברים אחרים:

הרי אלו יכתבו ויתנו. אם הרכין על הגט הרכנת הין:

מתני' אמרו לו. לבריא או לשכ"מ חכם:

נכתוב גט לאשתך. שלא תזקק ליבם:

גמ' והן שיהיו כולהם בו. דוקא שיהא כל סימנים הללו בו דאם לא כן אלא עושה דבר א' מהן לאו סימן שוטה הוא דהיוצא בלילה אמרינן קניטרופיס הוא חולי המחמם הגוף ויוצא למקום האויר:

והלן בבית הקברות. אימר מקטר לשדים הוא וכדי שתשרה עליו רוח הטומאה הוא דקא עביד:

קינוקוס. בעל מחשבות:

ובלבד במאבד במה שנותנין לו. עלה קאמר רבי יוחנן אפי' בא' מהן שאפי' שוטה כו' וזה ודאי שוטה גמור הוא:

המים. חולי הנקרא כך ומחמת זה הוא משועמם ומבולבל:

טרסיי. גרדי:

סמיק. בשר כחוש כמו בישרא סומקא:

אכים. יין המזוג ונשתנו מראהו וקרי ליה אכים שנשחר המראה כלומר שהיו נותנין לו לרפואה פעמים זה קודם ופעמים זה שדברים אלו הם רפואתו כדאמר בבבלי בישרא סומקא וחמרא מרקא והוא היה חלוש שלא הועיל לו כלום ואמר להן רבי יוסי זהו קורדייקוס שאמרו חכמים:

מה שמואל כר"ל. לשון שאילה אם שמואל כר"ל ס"ל דאמר לקמן לכשישתפה וקס"ד דשמואל נמי ה"ק כד דהוא חלים לכשיהיה בריא לגמרי:

ה"ג רובא דשמואל מר"ל. וכן הוא בתרומות כלומר דשמואל עדיפא מדר"ל דהוא אמר חלים יתן גט בשעה שהוא חלים אע"פ שעדיין לא נשתפ' לגמרי כדקתני בברייתא בשעה שהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבר:

ותחלימני ותחייני. מביא סמך מן המקרא דחלים משמע שעדיין לא נתרפא לגמרי והיינו דקאמר ותחלימני מתחלה חזקתני קצת מן החולי והדר ותחייני:

איתפלגון ר"י ור"ל. בהא דקאמר אמר להם כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום רבי יוחנן אמר כותבין לאלתר אפילו בעודהו קורדייקוס הואיל ואמר להם כתבו בשעה שהיה בריא:

לכשישתפה. והא דאמר אין דבריו האחרונים כלום שאין צריך לחזור ולהמלך בו כשנשתפה אלא סומכין על דבריו הראשונים כדמפרש לקמן:

מחלפה שיטתיה דר"ל. וה"ה דמקשה לדר"י כדלקמן:

נתחרש. הפריש קרבן ונתחרש או נשתטה ונדחה מקרבן דבעינן דעת:

או נשתמד. דנדחה ג"כ כדאמרי' מעם הארץ פרט למומר:

או שהורו ב"ד לאכול חלב. נמי נדחה מיקרי דאלו עבר השתא לאו בר קרבן הוא דע"פ הוראת ב"ד פטור:

ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו. אפי' חזר ונשתפה ומומר שחזר בו וב"ד שחזרו בהן דכיון שנדחה שוב אין חוזר ונראה:

לא נדחית חטאתו. דחרש ושוטה מדמי ליה לישן הואיל וממילא הוא ובמומר הואיל ובידו לחזור ומקריבין עכשיו הקרבן וקשיא דר"י אדר"י ודר"ל אדר"ל:

ר"י אמר מיחלף שמועתא. כלומר תחליף השמועה מה שאמר ר' יוחנן התם דלא נדחית חטאתו ס"ל ור"ל סבר נדחית:

דלא תהא מילתיה כו'. כלומר דבלאו הכי צריך להחליף השיטה דאל"כ קשה מילתיה דר' יוחנן אמילתיה דאמר ר' שמואל בשם רבי יוחנן הגוסס זורקין עליו דכחי הוא לכל דבר ומכ"ש בנשתטה דלא נדחית חטאתו:

רבי חייה ר' ייסא. פליגי נמי בפלוגתא דר"י ור"ל ולא מסיימי:

מתני' פליגא על ר"ל. דהא קתני אין דבריו האחרונים כלום ומשמע השתא הוא דכותבין ובעודו קורדייקוס:

לכשישתפ' אין דבריו האחרונים כלום. שאין צריך להמלך בו כדפרישית:

תפלוגתא דר"י ודר"ל. כלומר דתליא נמי בפלוגתייהו לר"ל לא הוי גט וקמ"ל דאע"פ שנתן לה הגט לאו כלום הוא דבעינן שיהא בדעתו בשעה שהגט גומר:

זרק לה. בחצירה ולמחר נעשה קורדייקוס זו ואין צריך לומר זו קאמר:

ר' אבין בעי תרם כו'. כלומר אם בתרומה נמי בעינן שיהא שפוי מתחלתו עד שעה שתחול התרומה ופליגי נמי בהא או דילמא הא דקי"ל תרומת שוטה אינה תרומה בשעה שתרם דוקא ולא דמי לגט:

מתני'. ברייתא דלקמי' פליגא על ר"ל ולית ליה קיום לדבריו:

ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. אחר שאמר כתבו בתמיה ואפ"ה כותבין ונותנין כל זמן שהוא קיים הדא פליגא על ר"ל דאמר אחזו קורדייקוס אין כותבין:

אבל אם היה פיקח ונתחרש כותב. בגיטין בכתב ידו ואחרים מקיימין כתב ידו וכן בתרומה הוא תורם ואחרים מקיימין על ידו והכי איתא בהדיא בתוספתא פ"ק דתרומות:

חלוקין על השונה הזה גרסינן. וכן הוא בתרומות חלוקין חביריו על רשב"ג בזה:

אמרין. קושיא היא והא מתני' בהדיא פליגא עליה דקתני בפ' חרש נתחרש אינו מוציא עולמית ואמאי ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו:

קיימיניה. ממתני' לא קשיא דהתם איכא לאוקמי בשאינו יודע לכתוב מיירי:

והא מתני' פליגא. ואכתי האי ברייתא פליגא על דרשב"ג דשמעינן מינה דכתב ידו לאו כלום הוא:

הרי שכתב בכתב ידו אמר לסופר וכתב. כלומר שבכתב ידו ציוה לסופר כתוב ולעדים חתומו ה"ז אינו כלום אלמא כתב ידו לא מהני שצריך שיאמר בעצמו לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא על דרשב"ג דאמר דאיכא תקנתא בחרש בכתב ידו:

אמור דבתרה ולית הדא פליגא. כלומר ע"כ האי ברייתא לאו דוקא היא דהא קתני התם בסופו אינו גט עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וקשיא סוף דבר עד שישמעו את קולו בתמיה ולא אפילו הרכין בראשו מהני כדקתני במתניתין גבי נשתתק דהרכנת הראש מהני:

ואת אמר לית כן אוף הכא לית כן גרסינן וכן הוא בתרומות. כלומר ועל כרחך דאמר' עד שישמעו את קולו לאו דוקא וה"נ הא דקתני כתב בכתב ידו משבשתא היא דכתב ידו מהני:

א"ר מנא אית כן. לעולם האי ברייתא דוקא היא ומהרכנת הראש לא קשיא דהיא שמיעת הקול היא הרכנת הראש ועד שישמעו את קולו דקאמר הרכנת הראש נמי בכלל דחדא היא כדקתני במתניתין אבל לעולם כתיבת יד לא מהני ופליגא אדרשב"ג:

כמה דתימר עד שירכין בראשו ג' פעמי' ודכוותה. נמי נימא בשמיע' הקול צריך ג"פ דהא לדידך הרכנת הראש הוי כשמיעת הקול:

לשמיעת הקול פעם אחת. הא לא קשיא דאע"ג דאמרינן הרכנת הראש מהני כשמיעת הקול מ"מ לא לגמרן דמיין להדדי דלשמיעת הקול סגי בפעם אחת אבל להרכנת הראש לא הוי סימן הניכר עד ג' פעמים:

אמר רבי יודן תמן באומר גרסינן וכן הוא בתרומות. והתם קאי דלעיל מינה מקשי מגיטין לתרומות וקאמר רבי יודן שאני תרומות דהתם הסימן על שלעבר הוא כך וכך עשיתי ולא מהני הרכנת הראש ברם הכא בגיטין להבא הוא כך וכך עשו ומהני:

רבי בנימן בר לוי בעי על זה דמה אנן קיימין ממ"נ אם יש בו דעת כו' דמאי שנא לשעבר מלהבא אלא לא שנא:

בחרש אנן קיימין. על מתניתין קאי הא דקתני נשתתק בודקין אותו ג' פעמים אפילו היה חרש שאינו שומע מתחילה ונשתתק מהני גביה בדיקה:

ואין שליחות לחרש. כלומר וכי אין שליחות נמי לחרש בכה"ג דס"ל חרש מוציא ברמיזה:

רבי יוסי ברבי בון אמר בבריא. שנשתתק אנן קיימין אבל בחרש לא מהני רמיזה:

למה אינו גט. עד שיבדקו אותו ג' פעמים שאני אומר מתעסק בשטרותיו היה הואיל ובריא היה מקודם ואפשר שזה זמן מועט שמתעסק בשטרות אחרים היה ועל זה כוונתו כשהרכין בראשו והילכך בודקין אותו ג' פעמים עד שיבינו כוונתו דלשם גט הוא:

ותני. בברייתא כן בד"א דצריך ג' פעמים:

דיו פעם אחת. דאין כאן חשש שמתעסק בשטרותיו היה שהרי חולה היה. ובתוספתא פ"ה גריס היה חולה ומשותק בודקין אותו ג"פ:

ובלבד במסרגין לו. הבדיקה צריך שיהא בסירוגין כדמפרש ואזיל נכתוב גט לאשתך כו' שצריך ג' פעמים הן וג' פעמים לאו:

אף בעדיות כן. בעיא היא אם לענין עדות מהני נמי בדיקה בהרכנת הראש אם נשתתק ופשיט לה רבי אבהו דאף בעדיות כן:

אף בנדרים כן. במיושב סגי ואנשאל קאי:

הדי הגט בטל. דמילי לא מימסרן לשליח:

גמ' אמרו לפלוני שיכתוב ולפ' ולפ' שיחתמו. מהו משום דממתניתין לא שמענו אלא באומר להן כתובו והן מעצמן אמרו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו והילכך הגט בטל דמתני' רבי יוסי היא דאמר בסוף פ' התקבל אפי' אמר לב"ד הגדול כו' צריך שיכתבו בעצמן משום דמילי לא מימסרן לשליח ולפיכך קא מיבעיא ליה אם אמר להן בפירוש אמרו אתם לפלוגי כו' מאי מי נימא דבכה"ג אפילו רבי יוסי מודה דהרי עשאן שלוחין לכך:

לא יעשה כן בישראל. דחיישינן שמא תשכור עדים לכך שיאמרו בשם הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום:

יעשה ויעשה. דלא חייש להא ומכשיר באומר אמרו ואפילו לכתחילה:

ואתם חתומו. והן לא חתמו בעצמן אלא אמרו לאחרים וחתמו דלקמן מהו:

צריך תלמוד. שאין הדבר ברור לנו אם כשר הוא או לא:

מחלפה שיטתיה דשמואל. דהא לעיל מכשיר באומר אמרו אפילו לכתחילה ומכ"ש באומר להן חתמו אתם דאין כאן חשש שמא תשכור עדים שהרי אין חותמין אא"כ שמעו מפי הבעל:

שניא היא. הכא ששנו את עדותן כדפרישית דמיירי שהם לא חתמו בעצמן אלא ציוו לאחרים לחתום:

ופריך אמתניתין ניחא הא דפסול באמר להן והן אמרו לעדים וחתמו דלאו כלום הוא שלא שמעו מפי הבעל:

לסופר וכתב לית הדא פליגי על רבי יוחנן. אלא הא דפוסל בכתיבת הגט שכתב הסופר ולא שמע מפי הבעל וא"כ ש"מ דמתניתין פליגא על ר"י דמכשיר לעיל בפ"ג אפי' כתב הסופר התורף בטופס הגט שיהא מוכן בידו וכדפרי' שם דאאת מותרת קאי וה"נ לא יהא אלא טופס הגט ביד הסופר ואמאי פסול:

פתר לה. רבי יוחנן למתניתין כרבי יהודה דהתם דפוסל בטופסי גיטין כדמפרש שם טעמא:

מתני' זה גיטיך אם מתי. משמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה:

מחולי זה. משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:

מהיום אם מתי. דאם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא אמר מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי:

מהיום ולאחר מיתתי. מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי:

חולצת. שמא אינו גט ולא מתייבמת שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימ' עלי' באיסור כרת:

גמ' ורבותינו אמרו ה"ז גט. דס"ל כרבי יוסי דלקמן דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וה"נ אע"ג דלא אמר מהיום זמנו של גט מוכיח עליו דמהיום הוא וה"ז גט:

בגיטין. בההיא דלקמן אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב אינו גט ותני עלה בתוספתא פ"ה ורבותינו התירו לה לינשא ומשום האי טעמא דאמרן:

בשמן. בפ"ב דע"ז רבי יהודה הנשיא ובית דינו התירו בשמן של עכו"ם:

ובסנדל. בפ"ג דנדה המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה ופליגי התם איזהו סנדל וקאמר שם בהאי תלמודא נמנו עליו רבותינו לומר והוא שיהא בו מצורת אדם הא לאו הכי טהורה:

ויקראו לו ב"ד שרייא. שהרי התיר ג' דברים וכל ב"ד המתיר ג' דברים נקרא ב"ד שריא כדאמרי' בע"ז דקרו ליה ליוסי בן יועזר יוסף שריא שהתיר ג' דברים איל קמצא דכן כו':

אמר ר' יודן. שאני הכא שלא הסכימו עמו שבית דינו חלוק עליו בגיטין:

מהו שתהא מותרת לינשא. מיד ואהא דהתירו רבותינו בגיטין קאי בהאי אם לא באתי כו' כדפרישית ובעי אם מותרת לינשא מיד ששמעו בו שמת או לא:

מותרת לינשא. מיד שהרי ודאי לא יבא עוד ונתקיים התנאי. אסורה לינשא. בתוך י"ב חדש שאני אומר אפשר נעשו לו ניסים וחיה וצריכה להמתין עד לאחר י"ב חדש ולא יבא שאז נתקיים התנאי ותנשא:

רבנין ורבותינו. נושאין ומתנין ומקשין אלו לאלו:

התיבין רבנין לרביתינו גרסינן. וה"פ לשיטתא דהאי תלמודא למה אתון אמרין באם מתי הרי זה גט:

בגין דאמר אם. כלומר שאתם סוברים דאם מתי כמעכשיו דמי וא"כ קשה והא סיפא דרישא דהיינו מציעתא דקתני מהיום אם מתי ה"ז גט ומשמע דוקא באמר מהיום הא אם מתי לחוד כלאחר מיתה הוא והיינו דקאמרי ואתון אמרין אינו גט כלומר הא אתם מודים בזה דאם מתי לחודיה לאו כלום הוא:

אלא בגין דאמר מהיום. סיומא דמילתא היא כלומר ודאי הא דקתצי במציעתא ה"ז גט טעמא דקאמר מהיום:

אוף אנן כן אית לן מהיום עיקר. כלומר וא"כ הרי לך דעיקרא דמילתא בשביל שאמר מהיום וכן אנחנו סוברים וברישא דלא אמר מהיום אינו גט:

מתיב רבי דהיינו רבותינו לרבנין. ומסיפא דסיפא דמתני' מותיב להו ואיפכא דייק:

למה אתון אמרין אינו גט. במהיום ולאחר מיתה דקתני אינו גט:

בגין דאמר מהיום. דקסבר מהיום כלאחר מיתה כלומר מהיום יתחיל ולא יגמור עד לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה וכדלקמן וא"כ קשה והא רישא דסיפא והיינו נמי מציעתא דקתני מהיום אם מתי ה"ז גט וא"כ הא אתון אמרין במהיום דלאו כלאחר מיתה הוא אלא ודאי טעמא בגין דאמר מר אם מתי ומשום הכי אמרינן ודאי דעתו היה מעכשיו דאי מהיום ולאחר מיתה קאמר למה ליה למימר אם מתי וא"כ ש"מ דאם מתי הוא עיקר:

אוף אנא אית לי אם עיקר. וא"כ ברישא באם מתי לחוד נמי ה"ז גט דכמעכשיו דמי:

תמן מחלפין. כלומר דהכא משמע דרבי ס"ל מהיום כלאחר מיתה ורבנן נמי מודו ליה בהא והילכך מקשי להו מסיפא טעמא דאמר נמי אם כדפרישי' אבל התם בבבל מחלפין שיטתייהו דר' ורבנן כדמפרש ואזיל ולא קשיא מידי:

דברי ר' תמן דהוא רבנן דהכא. דהתם קאמר אליבא דרבי במהיום ולאחר מיתה ה"ז גט דכיון שאמר מהיום כמי שאמר על מנת דמי דתנאה הוי ואע"פ שאמר נמי לאחר מיתה הוי כאומר על מנת אם מתי כדמפרש ליה ר' יסא לר' זעירא והשתא לא קשיא להו לרבנן מסיפא דמתני' דבאמת פליגי עלה וס"ל דמהיום ולאחר מיתה ה"ז גט דתנאה הוי ולא מספקא להו בחזרה כלל:

דברי ר' הכא דהוא רבנין דתמן. ר' בא קאי לתרץ קושי' דרבנן לרבי דאקשו ליה לעיל ממציעתא דמהיום עיקר וקאמר רבי ס"ל כרבנן דתמן דמהיום לאו כלום הוא דכלאחר מיתה משמע כדפרישית לעיל מהיום יתחיל כו' וא"כ ע"כ אם עיקר הוא:

תמן תנינן. פ' יש נוחלין:

צריך שיכתוב מהיום. יהא קנוי לו גוף הקרקע ולאחר מיתה אף הפירות דאי לאו הכי לא נתן לו כלום דאין מתנה לאחר מיתה:

רבי יוסי אמר אינו צריך. לכתוב מהיום כדמפרש טעמא דזמנו של שטר מוכיח עליו דאי לאו דהקנה לו גוף הקרקע מהיום למה כתב הזמן בשטר מתנה:

חסר כאן בספרי הדפוס והגהתי כמו שהוא בפרק יש נוחלין:

מהיום ולאחר מיתה מתנתו מתנה מהיום ולאחר מיתה אינו גט. כלומר ששאל לו מאי שנא דבמתנה כ"ע מודים אם כתב לו מהיום ולאחר מיתה דהוי מתנה ומ"ש בגט דתנן במתני' מהיום ולאחר מיתה אינו גט:

חברייא אמרין בשם ר' יוחנן אינה איסרטה. כלומר דחברייא אמרי דכן השיב לו ר' יוחנן לא זו הדרך של גט במתנה:

רבי זעירא. אמר כן השיב לו אינה כגיטין אינה כמתנה כלומר לא כגיטין המתנה ולא המתנה כגט והיינו הך ובלישנא בעלמא פליגי ומפרש ר' אילא טעמא:

מתנה גמורה היא. לגוף הקרקע ולאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות כל זמן שהוא קיים ושייכא בה שפיר לומר דלאחר מיתה שיורא הוי ולא חזרה:

ובגיטין. אבל בגט מכיון שכתב בה מהיום גט כרות וגמור הוא וא"כ לאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה על כרחך לשייר לו גופה וא"כ חזרה הויא דלא שייך בגט שיורא:

ר' בון. הקשה קומי ר' אילא אלמה לא שייך שיורא בגט אימא לשייר לו מעשה ידיה כתב לה כן שאע"פ שתנשא לאחר מעשה ידיה יהיה שלי:

לא מצינו כו'. אלא ודאי דחזרה היא:

מקלס ליה. היה משבחו וקוראו מביני ומקיימי התורה הוא זה שהוטב טעמו בעיניו:

אף בגט שיחרור כן. אפלוגתא דרבי ורבנן דלעיל קאי דשייכא פלוגתייהו גם בגט שיחרור אם אמר לו ה"ז גט שיחרורך מעכשיו ולאחר ל' יום:

על דעתיה דרבי. והוא רבי דתמן דקאמר לעיל דמהיום ולאחר מיתה תנאה הוי דהאומר מהיום כאומר על מנת הוא וה"נ ה"ז גט:

ע"ד דרבנין. דמספקא להו אם חורה הויא או לא כדפרישית במתניתין וה"נ אינו גט שיחרור:

אף בהבקר כן. כלו' בהבקר נמי לא שייך שיורא שאי אפשר שתהא גוף הקרקע מופקרת ופירות לבעלים:

אף בהקדש כן. לשון בעיא היא אם פליגי בהקדש נמי באומ' ה"ז הקדש מעכשיו ולאחר ל' יום וקאמר דלא היא דבהקדש לא שייך חזרה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכ"ע מודים בה:

אף בקידושין כן. אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום אם כגיטין דמיא ופליגי בה או כהקדש דמיא:

אשכח. מצינו ברייתא בהדיא דתני לרבי דמקודשת קידושין גמורין לראשון דתנאה הויא ומדקאמר רבי אומר ש"מ דפליגי בה רבנן:

מתני' אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט. ואפי' הלך בלא משענת ואם ניתק מחולי לחולי ולא הלך בשוק ה"ז גט ואינו צריך אומד:

לא תתייחד עמו. זה שאמר לה מהיום אם מתי לא תתייחד עמו שמא יבא עליה ותהא צריכה גט שני דחיישינן שמא בעל לשם קידושין:

ומה היא באותן הימים. מהיום שאמר עד שעה שימות מה היא:

כא"א לכל דבר. דקסבר ר' יהודה שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול רק שיחול שעה אחת סמוך למיתתו ולפיכך הרי היא כא"א לכל דבר וס"ל לר' יהודה דטעמא דלא תתייחד עמו לאו משום חששא דקידושין דהרי עדיין אינה מגורשת אלא דטעמא משום גט ישן היא וגזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה:

מגורשת ואינה מגורשת. דמספקא ליה לר' יוסי אי מהיום ממש קאמר והרי היא כפנויה או מעת שאני בעולם קאמר והוי א"א עד סמוך למיתתו והלכה כר' יוסי וכדמפרשינן בגמ':

גמ' אכל גריסין לגסה. אכל אכילה גסה מגריסין כמו שמת מאותו חולי וכלומר דלא אמרינן אכילה גסה של גריסין גרמה לו שמת ולא הוי כמאותו חולי:

פונדקאות עצמן היא הקליפה החיצינה שהגריסין מונחין בתוכה:

כמי שלא מת מאותו חולי בהא אמרינן אכילה זו שלאו כדרך בני אדם היא קירבה מיתתו ולא הוי מאותו חולי:

אם מתי מחולי זה. אם אמר אם מתי ונפל עליו גל ונשכו נחש ומת אינו גט שלא מת מאותו חולי הוא ואם אמר אם לא עמדתי מחולי זה ה"ז גט שהרי לא עמד:

אף המסוכן. אלא תתייחד עמו קאי אפי' מסוכן מחמת חולי הוא חיישינן שמא יבעול:

מעשה היה בהן שבעל מת שלא כו'. כלומר איש אחד שבעל ומת מיד ולא עמד והילכך אפילו במסוכן חיישינן:

ועבד ושפחה נאמנין הן. בתמיה דקתני במתני' אפילו עבד אפילו שפחה:

יודעין הן. הכי קאמר שהעדים מעידים שיודעים הן שבשעה שנתייחד עמה היה שם עבד או שפחה ומסתמא לא בעל בפניהם:

כהדא מילתא באפי נפשה היא כהדא דקתני בתוספתא:

בפני שנים צריכה הימנו גט שני. דחיישינן שמא בעל לשם קידושין:

באחד אינה צריכה ממנו גט שני. דביאה לשם קידושין צריך שיתייחד בפני שנים דוקא:

אין זה יחוד. דאין מצטרפין:

נתייחדה כו'. כדמפרש לקמיה:

ר' ירמיה פתר. להאי ברייתא דה"ק נתייחדה עמו כדי בעילה חוששין משום בעילת זנות ואפי' לא ראינו שנבעלה אבל אין חוששין לה משום קידושין בבעילה ואינה צריכה ממנו גט שני:

רבי יוסי בר' יהודה כו' גרסינן קודם ר' יוסי פתר ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות:

אף חוששין משום קידושין בבעילה. וצריכה ממנו גט שני ואנתייחדה כדי בעילה פליג אבל בלא נתייחדה כדי בעילה לד"ה אין חוששין לה משום כלום:

ר' יוסי פתר. דבהא פלוגי ובנתייחדה כדי בעילה כו' כר' ירמיה אלא דלדידיה בלא נתייחדה כדי בעילה נמי פליגי דת"ק קאמר אין חוששין לה משום קידושין לא בבעילה ולא משום קידושי כסף:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף חוששין לה. כלומר אף בזו חוששין דנהי דלבעילה ליכא למיחש מכל מקום חוששין שמא בכסף קידשה:

אתייא דב"ש כרבנן. פלוגתא דב"ש וב"ה לקמן פ' הזורק גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפינדקי ב"ש אומרים א"צ הימנו גט שני וכרבנן דהכא דלא חיישינן שמא בעל לשם קידושין:

וב"ה. קסברי התם צריכה הימנו גט שני כר"י בר' יהודה דס"ל לר' אבין דפלוגתא דב"ש וב"ה נמי בלא ראינו שנבעלה אלא בנתייחד' עמו כדי בעילה:

לידא מילה. לאיזה דבר קאמר ר' יהודה במתני' הרי היא כאשת איש לכל דבר ומאי מרבי מלכל דבר:

ליורשה. וכהאי דתנינן בתוספת' שם הבעל זכאי במציאת' כו' וזהו כאשתו לכל הדברים דאמרי' בכתובות:

מחלפה שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אומר. בברייתא דלקמן מיתה מצויה כלומר דחייש למיתה ולפיכך לא היה שופר של קיני חובה בירושלים כדלקמן והכא לא חייש למיתה דקאמר כאשת איש היא דלר' יהודה אפי' אמר מעת שאני בעולם וכל שעה משעת נתינ' איכא לספוקי דילמא זו היא שעה סמוך למיתה ואפ"ה לא חייש:

תמן בציבור. חיישינן שמא מת אחד מהן אבל ביחיד לא חיישינן:

בעילתה. זו שאמר מהיום אם מתי מחולי זה הבא עליה מהו חייב עליה:

מאן דאמר בעילתה ברורה מביא אשם תלוי. כלומר שברורה היא בזה שמביא אשם תלוי כמו הבא על ספק אשת איש וה"נ ספק אשת איש היא:

ומאן דאמר בעילתה ספק. ה"ק תלויה ועומדת בספק דבכל שעה הדבר בספק אם ימות מאותו חולי מגורשת היא למפרע משעת כתיבה ופטור ואם לא מת מאותו חולי יביא חטאת:

מתני' הרי זו מגורשת ותתן. מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט וחייבת ליתן מה שהתנה עמה ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן אינה צריכה גט אחר:

בתוך ל' יום מגורשת. מהו דתימא לאו קפידא הוא אלא לזרזה קא אתי קמ"ל:

מעשה בצידן. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לה על מנת שתתן לי איצטליתי ואבדה איצטליתו דוקא קאמר לה רשב"ג אומר תתן לו דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחא דידיה ומעשה נמי בצידן כו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה ואין הלכה כרשב"ג:

גמ' והיא פטורה מן החליצה ומן היבום. דקסבר תנאה הוי דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שתתקיימו התנאי והילכך יכולה לקיים התנאי אפי' אחר מיתה ונותנת לאביו או לאחיו כדי לפטור עצמה מן החליצה ומן היבום:

אף בקידושין כן. אם אמר הרי את מקודשת כו' לרבן שמעון בן גמליאל יכולין אביו או אחיו לקיים התנאי כדי לזוקקה לחליצה או לייבום:

בשאבדה באונס אנן קיימין. הא דקתני אם אבדה איצטליתו תתן לו את דמיה בשנאבדה באונס עסקינן דקס"ד דמים לאו כאיצטלית הן ואם בפשיעה אבדה חייבת להעמיד לו איצטלית אחרת והילכך מוקי לה באונס דמדינא פטורה אלא דהכא משום דבעיא לקיומי לתנאי' ותתן לו את דמיה והא דלא מחייבינן לה שבועה שלא פשע' משום דעשו אותה כהא דתנינן בסוף פרק השוכר את הפועלים מתנה ש"ח להיות פטור מן השבועה וה"נ כאלו התנה עמו מתחילה שתפטור מן השבועה דתקנת חכמים היא גבי אשה:

וכא אתינן מיתני שומר חנם להיות פטור מן השבועה. בתמיה וכי מה שייך הכא לומר דנפטרת משבועה משום דכמתנה הוי הרי דמים משלמת היא לו:

אלא בשאבדה בפשיעה אנן קיימין. ומדינא חייבת לשלם וקסבר רשב"ג דמים עשו אותה כאיצטלית ואם נותנת דמיה פטורה:

רבנין אמרין. כלומר ולחכמים דפליגי עליה דרשב"ג קסברי אחת זו ואחת זו בין שנאבדה בפשיעה בין באונס הכא משום תנאי גיטין נגעו בה והילכך דוקא איצטלית צריכה שתתן לו:

מתני' כמה היא מניקתו. כלומר כמה היא זמן היניקה שאם הניקתו אפי' יום אחד בזה הזמן נתקיים התנאי וכמ"ד בבבלי כל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו וכמה תניק את בנו כמפרש יום אחד בלבד דמי:

שתי שנים. ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו הוי זמן:

שמנה עשר חדש. ואם הניקה אותו אחר ששלמו ב"ש לרבנן וי"ח חדש לרבי יהודה אין זו יניקה ולא נתקיים התנאי ואין הלכה כר' יהודה:

מת הבן. ולא הניקתו או שמת האב ולא שמשתו ה"ז גט דכיון שלא קבע זמן לאו לצעורה אכוין בתנאו אלא להרוחה דידיה והא לא איצטריך ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:

שלא בהקפד'. אע"פ שהוא שלא בהקפדה שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנה אינו גט וכ"ש אם היה בהקפדה:

כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה ואין הלכה כרשב"ג:

גמ' כל צרכו. בתינוק שתי שנים או שמנה עשר חדש לר' יהודה ובאב כל ימי חייו:

לאחר מיתה. ששימשתו או הניקתו ומת אפי' הניקתו או שימשתו שעה אתת כבר נתקיים התנאי והא דנקט בר' חייא באב בחייו לישנ' דכל צרכו ולאחר מיתה לא כל צרכו לאו דוקא דהא לדידיה אין חילוק באב בין בחיים בין לאחר מיתה דהכא והכא כל צרכו מיקרי דכי שימשתו שעה א' ומת היינו כל צרכו אלא משום פלוגתא דר"ל נקט לה דאמר אפי' בחייו שעה א' סגי:

אפי' לא הניקתו כל צרכו. כלומר דלא תימא זמן הראוי להנקה קאמר וכמי שפירש כך וכך שנים ואם מת תוך הזמן הראוי לכך לא הוי גט הילכך קמ"ל דכיון שלא פירש זמן קצוב כמו שפירש שתשמשנו ושתניקנו כל זמן שצריך לו קאמר:

רשב"ל. סבר כל סתם כמפרש יום א' או אפי' שעה אחת דמי והילכך אפי' בחייו בשעה א' סגי:

לאחר מיתה אפי' לא שמשתו ולא הניקתו כלום. שמת קודם ששימשתו או הניקתו דכיון שהתנה עליהם סתם לא הקפיד אלא כל זמן שצריך לו ולא איכוין אלא לרווחא וכל שאינו צריך אינו מעכב שלא התנה מתחלה בכך:

מתני' פליגא על ריש לקיש. דהא קתני ב' שנים ואמאי קאמר אפי' שעה אחת:

בשכר מניקה שנו. כלומר לא דמתני' מיירי שהתנה עמה על מנת שתניקי את בני אלא בהתנה עליה ע"מ שתתן שכר מניקה להניק את בנו דבהא איכא למימר לצעורה קא מכוין דהוי ליה כאלו התנה עמה ע"מ שתתן לו מאתים זוז ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן וי"ח חדש לר' יהודה:

סדר סימפון שטר קידושין שכתוב על תנאי כך וכך ומשום דאם לא נתקיים התנאי לא הוו קידושין קרי ליה סימפון דשוברו בתוכו ומשום דלקמן נקט לה הכא:

מיקמת פלן. מתנה ודבר מסוים פלוני:

אירע לו אונס. כשהגיע הזמן ולא היה יכול לכונסה באותו יום כפי שהתנה:

אונסא כמאן דלא עבד. כמו שלא נעשה ולא נתקיים כלומר דס"ל דאין טענת אונס בקידושין ואין לי עליה כלום:

כמאן דעבד. כמו שנעשה דס"ל יש טענת אונס ונתקיימו הקידושין ויתן לה מה שפסק לה:

ע"ד דר"ל אין. כמו כן הוה צריך למיעבד ואין אתא כו' כלומר שאין כאן תקנה אחרת ולעולם יכול לפטור עצמו בטענת אונס אא"כ חזרה האשה והתנה עמו שאם יבא יום פלוני ולא תכנוס אותי אין לך עלי כלום שאז אין יכול לפטור עצמו בטענת אונס דבדידה קיימא מילתא:

ר' יוחנן מי דמיך. בשעת פטירתו ציוה לבנותיו אם יארע להן כך שינהגו לכתוב כהדא דר"ל ולהתנות בעצמן:

אמר שמא יעמד ב"ד אחר ויסבר דכוותיה. דר"ל שיש טענת אונס ואם אח"כ יקדשנה אחר לא הוו קידושין דהא אליביה קידושי הראשון חלין ונמצאו בניו באין לידי ממזרות לפי שבאמת קידושי הראשון לאו כלום הן אליבא דר"י וקידושי השני קידושין ולפיכך ציוה להן שינהגו להתנות בעצמן כדאמר ר"ל וא"כ אף אותו הב"ד יפסקו דקידושי הראשון לאו כלום הן:

אקדים פריטין לאילפא. נתן מעות לבעל הספינה בשביל שכר הספינה שיוליך סחורתו למקום פלוני ולבסוף נתנגב הנהר:

הא אילפא אייתי נהרא. כלומר דיכול לומר לו הרי הספינה מוכנת אייתי את נהרא מה אני יכול לעשות אין העיכוב ממני דס"ל לרב נחמן יש טענת אונס:

אבא בר הונא. קאמר בשם רבי אבא דהוי מצלי כלו' דפליג וס"ל אין טענת אונס טענה וכשהיה מקדים מעות לבעל הספינה ורצה לחזור בו היה מתפלל שיתנגב הנהר כדי שיקח ממנו המעות בחזרה שיכול לומר הרי אין אתה יכול לעבור:

ה"ג אשכחת אמר ר' יוחנן ור' בא לא סברי כרשב"ג ור"ל ורב נחמן בר יעקב סברי כרשב"ג. דרשב"ג במתני' קאמר כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט ויש טענת אונס כר"ל ורב נחמן אבל ר' יוחנן ור' אבא לא סברי כוותי':

חתכה דדה גרסי'. ואליבא דרשב"ג קאי אם חתכה היא דדה ואינה יכולה להניק העכבה ממנה נחתך דדה אין העיכוב ממנה וה"ז גט:

מתני' היה הולך מיהוד' לגליל. מתני' הכי משמע דקאמר ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן עד ל' יום דהתנאי הוא מיום שאצא מכאן וקתני היה הולך מיהודה לגליל משמע שתלה הגט גם בביאתו לגליל ומפרש בבבלי דהכא מיירי שהתנה שני תנאים אי מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא ואי לא מטינא לגליל אי משתהינא תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא ואי לא לא ליהוי גיטא והלך והגי' לאנטיפטר' שהוא סוף ארץ יהודה וחזר קודם שלשים יום בטל הגט דלא לגליל מטא ולא אישתהי תלתין יומין:

וכן אם היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי. שהוא בקצה גבול הגליל:

וכן אם היה הולך למדינת הים והגיע לעכו. שהוא בקצה גבול' של א"י וחזר בתוך ל' יום בטל הגט שהרי לא הלך למדה"י וגם לא נשתהא ל' יום:

כ"ז שאעבו' מכנגד פניך ל' יום. כשאשתה' ל' יום עובר מנגד פניך אז יהא גט:

הרי זה גט. אע"ג שלא עבר מנגד פניך ל' יום שהרי היה הולך ובא ה"ק הרי זה גט לאחר מכאן כשישתהא ל' יום עובר מנגד פניה וקמ"ל דלא אמרי' הואיל ומעיקרא היה הולך ובא ניחיש שמא פייס ובטל גיטא דמאחר שלא נתייחד עמה בשעה שהיה הולך ובא לא חיישינן שמא פייס והילכך כשיתקיים התנאי וישהא ל' יום עובר מנגד פניה הוי גיטא:

גמ' ליידא מילה. לאיזה דבר היה התנאי דקתני אם לא באתי מכאן עד ל' יום והיה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס והא אנטיפקס ביהודה הוי קיימא ומפרש ר' אלעזר לביתו כלו' דעיקר התנאי היה אם לא יבא לביתו מכאן עד ל' יום וה"ק שהיה רוצה לילך מיהודה ממקום שהיה שם לגליל והגיע לאנטיפרס שהוא ספר ארץ יהודה וכלומר אפי' הגיע לספר וחזר לביתו קודם ל' יום כבר ביטל תנאו דעיקר הקפידה היה שלא יחזור לביתו עד ל' יום ובחדא תנאה מיתפרשא המתני' לר"א:

ר"י אמר למקומות. כלומר למקומות אלו שהוזכרו במתני' ג"כ היה תנאי שאם יגיע לשם מיד הוי גיטא ותרי תנאי הוו כדפרישית במתני':

מתני' מסייע למ"ד לביתו. הכל לביתו היה התנאי דהא קתני בסיפא היה הולך למדינת הים והגיע לעכו וקס"ד דעכו במדה"י קיימא וא"כ מ"ד למקומות שתלה ג"כ כשיגיע למדה"י וא"כ קשיא אמאי בטיל גיטא הרי כבר הגיע לעכו אלא ע"כ דעיקר התנאי הי' בחזירה לביתו לבד קודם ל' יום והרי חזר:

תיפתר כמ"ד. בריש פ"ק עכו כא"י לגיטין ואפי' למ"ד למקומות ולמדה"י נמי היה תנאי ניחא דמשום דהגיע לעכו עדיין לא בא למדה"י:

ואפי' תימר. כלומר דדחי לה הש"ס דאפ"ת עכו כא"י לגיטין היינו לדין גיטין שאצ"ל בפ"נ ובפ"נ משום דבקיאין הן או דשכיחי שיירות כדאמרי' בפ"ק:

שמא לתנאי גיטין. בתמיה שיהא נקרא א"י ממש לענין תנאי המוזכר במשנתינו:

ואסור להתייחד עמה. אסיפא דמתני' כ"ז שאעבור מנגד פניך קאי ואסור להתייחד עמה מזמן כתיבת הגט שמא יעבור כו' ולישנא מעליא נקט במתני':

מתני' מת בתוך י"ב חדש אינו גט. דכיון דלא אמר מעכשיו משמע לאחר י"ב חדש יהא גט והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם:

אינו גט. דלא תימא שלא הקפיד אלא על הנתינה קמ"ל דאף על הכתיבה הקפיד:

ר' יוסי אומר כזה גט. מדהוי ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי ה"ק כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ורבנן ס"ל דל"ש הכי ול"ש הכי:

ואם מיתה קדמה לגט אינו גט. אם מת אחר י"ב חדש אחר שנכתב גט קודם שיתנוהו לה:

גמ' מ"ט דר' יוסי. דאמר כזה גט:

בגין דאקדים כתיבה. כלומר וכי בשביל שהקדים הכתיבה. קודם לי"ב חדש ומה בכך:

והא לא אקדים נתינה גרסינן. ואתון אמרין אינו גט בתמיה כלומר ודאי אנתינה קפדינן שלא יהא קודם י"ב חדש אבל הכתיבה אפי' מיד דלהכי קאמר כתבו ותנו אם לא באתי ולא כדקאמר ברישא אם לא באתי כתבו ותנו:

ה"ז גיטך לאחר החג. עד כמה הוי לאחר:

הרי גיטך ערב הפסח. כלומר לפני הפסח עד כמה מיקרי לפני ופשיט ליה אפי' כמ"ד כו' כל ל' שלפני הפסח איני כלפני הפסח גרסינן דאין למדין לפני מלאחר:

במוצאי שבת. עד כמה מיקרי מוצאי שבת:

במוצאי שבת. ממש ודאי אסור ע"ש ודאי מותר ימים שבנתיים צריכה מיבעיא לן עד כמה מיקרי אפוקי שבתא:

והכא. נמי לענין גט אם אמר ה"ז גיטך עד מוצאי שבת אם נתן לה במוצאי שבת ממש ה"ז גט ע"ש אינו גט ימים שבנתיים מיבעוא לן:

סליק פירקא בס"ד