מתני' אילו הן הגולין. היה מעגל במעגילה. אבן חלקה עגולה שמעגלין אותה על גב הסיד או הטיט שבגג להשוות טוח הגג לפי שהגגין שלהן היו שוין ולא היו משופעין כמו שלכו אבל הטיט משפעין מעט כדי שיזובו המים ודוחפו לצד השיפוע וחוזר ומושכו אליו ובדחיפתו קוראו מעגל ובמשיכתו קוראו מושך:

היה משלשל בחבית. מלמטלה למטה:

אבל אם היה מושך במעגילה. מן צד השיפוע אליו מלמטה למעלה:

כל שבדרך ירידתו גולה. דכתיב ויפל עליו עד שיהא דרך נפילה:

גמ' ר' יהודה פוטר עד שיפיל את כל החבל. אמשלשל בחבית ומעגל במעגילה קאי כדמפרש לקמיה:

ר' שמעון פוטר עד שיתיר כל המחלצון. מחלצון ג"כ כלי הוא שעשוי לטוח בו הטיט והוא כעין מעגילה כדתנן בפ"ק דמועד קטן עושין מעקה גג וכו' שפין את הסדקין ומעגילי' אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים והוא כלי עץ עשוי כעין רגל שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה:

מה דאמר ר' שמעון בפסיקת החבל כלומר דר"ש סבר לה כרבנן דאמרי לקמן נשמט הברזל מקתו גולה והוא הדין במעגל במעגילה דאם נפסק החבל של המעגילה אע"פ שנשאר האגד בידו גולה ואין צריך עד שיתיר וישמט כל המחלוצין מידו וכן במשלשל בחבית ונפסק החבל גולה ואין צריך עד שישמט הכל מידו:

מה דאמר ר' יהודה בשמיטת המחלצון. ר' יהודה סבר לה כרבי. דאמר לקמן נשמט הברזל מקתו אינו גולה דבעינן שלא ישאר אוגדו בידו ונפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו הוא ואונו גולה עד שיפול כל החבל מידו והיינו בשמיטת המחלצון שצריך שישמט הכל מידו:

היה מעגל במעגילה בדרך הליכתה. כלומר בשעה שמוליכה ומושכה אליו ולא בדרך דחיפתו דזהו תנן במתני' דחייב כדפרישית שם אלא בשעת ההולכה אליו היה מעגל ג"כ מעט מעט והוציא הלה את ראשו והטיחה לו והרגו מהו אם דרך ירידה מיקריא הואיל והוא מעגל בה או דילמא כיון דבדרך הליכה היא כשמושכה אליו דרך עלייה היא ופטור:

היא עלייה היא ירידה. כלומר עלייה דהכא היינו ירידה שאע"פ שהוא בדרך הליכתה מ"מ מעגל הוא וכל שמעגל דרך ירידה הויא וגולה:

אטרחת בה. מה אתה מטריח עצמך וחוזר ושואל כבר אמרתי לך היא עלייה ומ"מ היא נקראת ירידה:

מתני' רבי אומר אינו גולה. רבי סבר ונשל הברזל מן העץ כתיב ונאמר עץ למעלה לכרות העץ מה העץ האמור למעלה מן העץ המתבקע אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע ולא עצו שהוא תקוע בו ורבנן סברי מן העץ מעצו שהוא תקוע בו והלכה כחכמים דעץ המתבקע כח כחו הוא ועל ידי כח כחו אינו גולה:

גמ' מה טעמא דרבי. דדריש מן העץ על עץ המתבקע:

מה נשילה שנאמר להלן נשירה. היא שהזית נושר מן העץ אף כאן נשירה שניתז קיסם מן העץ המתבקע והרגו:

אף כאן מכה. בדבר שהוא מכה בעץ והיינו בגרזן ונשל הברזל מן העץ שהוא תקוע בו:

מתני' זרק את האבן לר"ה. ואף על גב דקרוב למזיד הוא שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוין ברשות הרבים תמיד הכא במאי עסקינן בסותר את כותלו לאשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה ואינה עשויה לפנות בה ביום וזימנין דמקרי ויתיב בה והלכך גולה דפושע לא הוי דהא אינה עשויה להפנות בה ביום ואונס נמי לא הוי דהא איכא דמקרי ויתיב:

והוציא הלה ראשו וקבלה פטור. דכתיב ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו והלכה כר"א בן יעקב:

גמ' שיהא מצוי לו בשעה שהוא הורגו. לו היא מצוי פרט לזה שהוא ממציא את עצמו:

ויש לו רשות וכו'. בתמיה ופשיעה הוי:

תיפתר שהיה כותלו גוהא. ליפול וסותר את כותלו הוא:

מתני' אם יש רשות לניזק. שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס לשם:

מה חטבת עצים רשות. דאי בעי עייל לחטוב עצים לדבר הרשות אי בעי לא עייל:

יצא האב המכה את בנו. להטותו לדרך אחרת דמצוה קעביד:

ושליח ב"ד. המלקה ארבעים לחייב מלקות או שהכה את הבעל הדין הנמנע מלבא לדין והמיתו בשגגה דמצוה קעביד והלכה כאבא שאול:

גמ' בין מלמעלן בין מלמטה גולה. כדמפרש ואזיל דמלמעלן אלאחריו קאי:

ואתיא. הא דאמר מלמעלן גולה והא דרך עליה היא אלא כדמפרש לה רב הונא אם הוא לפניו מלמטן כשהוריד זרועו לקצב הרגו גולה דדרך ירידה היא ואם כשהגביה זרועו למעלה הרגו אינו גולה דדרך עליה היא:

לאחריו. כגון שהשפיל זרועו לאחריו ולהעלותו אח"כ לקצב בכח ובשעת עלייתו הרג גולה דזה הוי דרך ירידה ואם למטן והיינו בתחלה כשהוריד זרועו לאחוריו הרגו אינו גולה משום שאותה ירידה לצורך עליה היא כדי שיוכל להרים ידו בכח אח"כ ולא הויא ירידה:

כל מילה ומילה לדעתיה. בכל דבר ודבר אחר הענין הוא הולך במה שדרך בני אדם הוא והיה לו להעלות על דעתו כדמפרש ואזיל:

ישב לו ע"ג המיטה ביום. ולא ידע שיש שם תינוק ודחקו ומת:

ואין דרך התינוק לינתן ע"ג מיטה ביום. אלא בתוך העריסה ובלילה הוא שוכב עם אמו במטה גולה הוא דלאו פושע מיקרי שלא היה לו להעלות על דעתו שהתינוק שם הוא ביום:

בלילה. אם בלילה הוא אינו גולה דקרוב לפשיעה הוא ובעריסה איפכא הוא:

אמר ר' יוסי ב"ח היה עומד ומבקע עצים וכו'. גרסינן לה לעיל בפ' המניח הלכה ח' ושם נתבאר היטב עיין עליו:

מתני' האב גולה ע"י בנו. כשלא הכהו ללמדו תורה או מוסר או אומנות:

חוץ מעל ידי גר תושב. שאם הרג לבן ישראל בשוגג אינו גולה אלא נהרג:

וגר תושב על ידי גר תושב. אם הרג לגר תושב אחר הוא דגולה:

הסומא אינו גולה. דכתיב בלא ראות פרט לסומא:

ר"מ אומר גולה. דכתיב בלי ראות למעט ובבלי דעת למעט והוי מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות ואין הלכה כר"מ:

השונא. כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. ואין הלכה לא כר' יוסי בר' יהודה ולא כר"ש אלא השונא אינו נהרג ואינו נקלט שחזקתו שהוא קרוב למזיד:

גמ' כלפי שנאמר גואל הדם וכו'. שאמרה התורה המצוה מוטלת על גואל הדם בתחלה אבל אב שהרג את בנו אין בנו השני שהוא אחיו של הנהרג נעשה לו גואל הדם להמית את אביו:

ומנין אפי' אמר שאינו יכול להקבילו. כלומר מדכתיב בפגעו בו שומע אני דוקא אם פגע בו מיד ומנין שאפי' אינו יכול לפגוע בו מיד שמצוה על גואל הדם לחזר אחריו ת"ל בפגעו בו הוא ימיתנו הוא יתירא אלא למידרש הוא ימיתנו מ"מ:

מאן תנא סומא ר' יודה. כלו' ר' יודה דתני במתני' סומא אינו גולה לטעמיה הוא דאזיל דתני ר' יודה פוטרו מכל מצות האמורות בתור':

דתנינן תמן. בפ"ד דמגילה וגרסי' להסוגיא התם:

ר' יודה. דתנן שם סומא פורס את השמע שאע"פ שאינו רואה מאורות יש לו הנאה מן המאורות שבני אדם רואין אותו ומצילין אותו מן המכשולין ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו ולא היה לו הנאה מהם לא יפרוס את שמע:

הא אם ראה. ונסתמא פורס. קושיא היא ולא אסיק לה הש"ס הכא עד לקמן ומפסיק לפרש טעם פלוגתייהו במתני' דהכא והדר מסיק להקושיא:

ושניהן מקרא אחד דרשו. במתני' דר"מ סבר בלא ראות לרבות הסומא דמיעוט אחר מיעוט הוא כדפרישית במתני' ור' יודא סבר בלא ראות פרט לסומא:

מחלפא שיטתיה דר' יהודה גרסינן וכן הוא במגילה והשתא מסיק להקושיא:

תמן הוא אומר פרט. במתני' דממעט לסומא דאינו גולה דפטור מכל המצות הוא:

וכא. הכא גבי פורס את שמע הוא אמר לרבות דקאמר כל שלא ראה מאורות מימיו הוא דאינו פורס ודייקינן הא ראה ונסתמא פורס ואמאי הא פטור מכל המצות הוא והיאך יפרוס את שמע להוציא אחרים:

ביושב בבית אפל היא מתניתא. הא דקאמר שלא ראה מאורות מימיו לאו בסומא ממש אלא יושב בבית אפל כגון שנולד במערה ובהא הוא דדייקינן הא ראה מאורות מימיו ועכשיו הוא יושב בבית האפל פורס:

כך אנו אומרים היושב בבית האפל לא יפרוס את שמע. בתמיה וסיומא דמילתא היא וכלומר וכי אנו אומרים שזה שהיה רואה מימיו ועכשיו יושב בבית האפל פטור הוא מפריסת שמע שלא יוכל להוציא את האחרים והרי היה לו הנאה ממאורות מימיו הילכך שפיר הוא דדייקינן הא אם ראה פורס:

ברם הכא וכו'. אבל הכא בסומא ממש מיירי ובדרשא דקראי פליגי כדלעיל דר"מ סבר בלא ראות לרבות את הסומא ורבנן והוא ר' יהודה דפליג עלי' ס"ל דלא דרשינן מיעוט אחר מיעוט לרבות דבלא ראות לדרשא אחריתא מיבעי לי' לרבות המכה בלילה בשוגג דגולה:

מתני' לאיכן גולין לערי מקלט. וארבעים ושתים ערי הלוים נמי קולטות כולן אלא שאלו שש ערי מקלט קולטות בין לדעת שנכנס שם הרוצח לדעת שתקלטנו ובין שנכנס שלא לדעת ומ"ב עיר לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות ואם הרגו גואל הדם לשם פטור ועוד יש חילוק שבאלו שש ערי מקלט אין הרוצת צריך להעלות שכר דירת ביתו ובערי הלוים צריך להעלות שכר:

ומכוונות להם דרכים. שהיו עושין להן דרכים שיהיו מכוונות לערי המקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך ומקלט מקלט היה כתיב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:

שמא יהרגנו. הגואל הדם בדרך:

וידברו אליו. מדברים לגואל הדם אל תנהג בו מנהג של שופכי דמים בשגגה בא מעשה זה לידו:

אף הוא מדבר ע"י עצמו. ואין ת"ח נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו אלא הוא טוען טענות עצמו ואין הלכה כר"מ:

בתחלה. כלומר תחילת משפט כל הרוצחין אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט דכתיב וכי יהיה איש שונא לרעהו וגו' והכהו נפש ומת ונס וגו' וכתיב בתרי' ושלחו זקני עירו וגו':

ואחד המרובה בבגדים. לאחר שנגנז צלוחית של שמן המשחה לא הי' מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמנה בגדים:

ואחד שעבר ממשיחותו. שאירע פסול בכ"ג ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא הכהן חוזר לעבודתו וזה השני עבר ממשיחותו במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר אע"פ שהאחר חי דשלש פעמים כ"ג כתוב בפרשה:

ר' יהודה אומר אף משוח מלחמה. דקרא אחרינא כתיב לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ורבנן כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה אלא חד מהנך הוא והלכה כחכמים:

שלא יתפללו על בניהן שימותו. והם פשעו בדבר שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהם תקלה ולא בקשו:

נגמר דינו. לגלות ואח"כ מת כ"ג הרי זה אינו גולה דכיון שעומד לגלות הוא מיתת כ"ג מכפר עליו:

חוזר במיתתו של שני. שנגמר דינו בפניו והיה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות:

נגמר דינו בלא כ"ג. שלא היה כ"ג בעולם:

ההורג כ"ג. ולא היה שם כ"ג אחר:

וכ"ג שהרג. ולא היה שם כ"ג אחר אינו יוצא מעיר המקלט לעולם:

לא לעדות מצוה. כגון לעדות החדש:

ר"ע אומר רשות ביד גואל הדם. להרגו לכתחילה וכל אדם אין להם רשות לכתחילה אלא אם הרגו אין חייבין עליו והלכה כר"ע והני מילי שיצא במזיד אבל יצא משם בשוגג אם הרגו בתוך התחום בין גואל הדם בין שאר כל אדם נהרג עליו ואם יצא חוץ לתחום בין גואל הדם ובין שאר כל האדם גולה על ידו:

הכל הולך אחר הנוף. אף אחר הנוף קאמר שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו ולא מצי קטל ליה בנופו ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים שדינן עיקרו בתר נופו וכי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל לי' ומשום דבכולא גמרא שדינן נוף בתר עיקר איצטריך הכא למימר דלענין ערי מקלט זימנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא:

הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג גולה משכונה לשכונה בתוך העיר ואינו יוצא מן העיר מפני רציחה ראשונה שעליו:

ובן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג בתוך העיר גולה מעיר לעיר ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו:

שנא' וזה דבר הרוצח. בדיבור בעלמא סגי רוצח אני ואם אמרו לו אעפ"כ מקבל מהן:

גמ' שלש עיירות וכו'. תוספתא היא ריש פ"ב:

עד שלא הפרישו וכו'. טעות היא שהרי לא היו קולטות עד שלא הפרישו כולן וה"ג בתוספתא ואע"פ שהפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם ואע"פ שהפרישו קדש בגליל לא היתה קולטת הפרישו גמלה תחתיה עד שכיבשו את קדש דלאחר שהפרישו היו השאר קולטות והיא לא היתה יכולה לקלוט עד שיכבשוה והפרישו עיר אחרת תחתיה לפי שעה:

כדי שתהא מחברון לדרום. כצ"ל וכן הוא בתוספתא:

נפלה אחת מהן. ה"ג בתוספתא' בונין אותה במקומה ומנין אף במקום אחר ת"ל שש ערים באותה השבט ומנין אף בשבט אחר ת"ל תהיינה שיהיו מכוונות וקולטות כראשונות:

הערים הללו. ערי מקלט:

לא כרכים גדולים. שרוב העם נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו אם יוצא מחוץ לעיר:

ולא עיירות קטנות. לפי שאין מזונות מצוין שם:

אלא על השוק. כלומר שיהא שם שוק ומצוי למכור מזונות:

אם אין שם מים. כשנפל להם הגורל בימי יהושע:

מביאין לשם אמות המים. אח"כ נמשכין מנהרות אחרים:

אם אין שם אוכלוסין. סביבות הערים צריך שיהו אוכלוסין מצוין בכפרים וביישוב סמוכין להם שלא יבאו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל:

לא בית הבד ולא בית הבצירה. שלא יהיה רגל גואל הדם מצוי שם:

וחכמים מתירין. מפני שיש בהם חיי נפש:

אין מפשילין וכו'. בזה חכמים נמי מודים לו:

בשביל להרגיל. כלומר מחמת אלו הדברים יהא רגל גואל הדם מצוי לשם לפיכך אין עושין את אלו:

לא התירו. במלחמה אלא בעילה הראשונה בלבד:

סבור היה יואב. דכתיב ויחזק בקרנות המזבח:

ולא גגו קולט ולא של שילה קולט כצ"ל:

אין לך קולט וכו'. כלומר אלא השוגג הראוי לערי מקלט ואין המזבח קולטו שיניחו אותו שם אלא מסירין אותו וגולין אותו לערי המקלט:

לסנהדרין ברח. לא היה טועה בדבר זה אלא ברח לסנהדרין שהם ידונו אותו כדי שיהו נכסיו ליורשיו ודכתיב ויחזק בקרנות המזבח רמז הוא לסנהדרין שיושבין קרוב להמזבח כדלקמן:

מיד ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר וגו' והסירות דמי חנם אבל אין ממונו חנם. שאיני רוצה בממונו ויהיה ליורשיו:

כמדבר. שניטלו הטובות מהם שהיה יואב נוהג עמהן כדמפרש ואזיל מה הן הטובות:

אין תימר. כלומר יש אומרים כך ויש אומרים כך ואם כמו אלו שאמרו שהיה בוזז משלל האויבים ובונה להם בית טבילות ומרחצאות שבח הוא לו ולהאומרים שהיה מתנהג לפרנס חכמים ותלמידיהם בזבח שבחים הוא לו:

אצל המזבח. בלשכת הגזית קרוב אל המזבח:

כמין יד וכו'. ועל היד היה כתוב מקלט:

אמר ר' פנחס טוב וישר. איידי דאיירי שמורה הדרך לחטאים דריש ליה לכולא קרא:

למה הוא טוב שהוא ישר. כלומר דקשיא ליה קרא דכתיב טוב וישר הוא והלא טוב וישר אינו שייך אלא אצל בני האדם כדדרשו חז"ל טוב זה בעיני השמים שהוא עושה כדין וישר זה לפנים משורת הדין והוא ישר בעיני האדם אבל כלפי מעלה הכל לפנים משורת הדין הוא עושה דמי יעמוד לפניו בדין לפיכך דריש הכי דטוב וישר הכל ענין אחד הוא ובאמת שכל מדותיו ברחמים ולפנים משורת הדין. למה הוא טוב שהוא הכל ישר ולמה הוא הכל ישר שהוא טוב ורואה שאין העולם מתקיים בדין כדמסיק ואזיל:

שאלו לחכמה. על דרך דמיון כלומר מצד החכמה ומצד הנבואה לא היה להחוטא שום תיקון והקב"ה הוא שעושה לפנים משורת הדין ומקבלו בתשובה ולא עוד אלא שכל הרוצה להשיב מורה לו דרך לעשות תשובה שלימה וכתיקונה וזהו נכלל גם כן בדרשה דלעיל למה הוא טוב וכו' כלומר שמדה יתירה היא שהקב"ה מרב' ועושה לפנים משורת הדין במה שהוא מקבל התשובה ומורה גם כן דרך התשובה וזה הכוונה ולמה הוא ישר על המדה היתרה:

כתיב כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. צ"ל וכן איש נודד ממקומו הכתוב בספרי הדפוס ט"ס הוא ובפסוק אחר הוא:

ותימר אכן. אמתני' פריך דתני כדי שלא יתפללו על בניהם שלא ימותו ומה תועיל תפלתן והכתיב קללת חנם לא תבא:

תיפתר שהיה עת ועונה. כלומר שלפעמים יכול להיות שתקובל תפלתם בשעת עת רצון לקבל תפלת בני אדם ואפשר יהיה עת רצון אף לתפלתן של אלו כהאי דאמר ר' יוסי בן חלפתא עתים הן לתפלה שתקובל אף מאנשים כאלה וכן מצינו שביקש דוד רחמים על זה שתהא תפלתו בעת רצון לענות ושתהא מקובלת תמיד:

כל מקום שנא' דיבור. כל מקום שנא' וידבר בתורה:

חידוש מקרא שם. יש שם איזה חידוש מצוה או דין מה שצוה הקב"ה למשה או להורות איזה דבר חידוש מפני שדיבור לשון קשה הוא ומרמז על דברי תורה ומצות שהם צריכום חיזוק. ומייתי לה הכא משום דאיירי בערי מקלט ומצינו דכתיב ביהושע גבי פרשת ערי מקלט וידבר ה' אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי מקלט וגו' ולא מצינו בכל ספר יהושע וכן בכל הנביאים כ"א לשון ויאמר ובכאן כתוב וידבר מפני שהוא ג"כ חידוש מקרא שכתוב בו לקיים מצוה הכתובה בתורה:

והא כתיב וידבר אלהים וכו' גרס"ה. הש"ס מקצר בקושיא והתירוץ וסומך על מבואר במדרשי חז"ל וידוע הוא וכלומר דמקשה הרי לפעמים תמצא שלא במקום מצוה ודין דכתיב בו דיבור ולשון קשה כגון וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' ומשני גרס"ה כלומר כמה דגרסינן במדרש שדרשו חז"ל דבר אתו משפט על שהקשה לומר למה הרעותה וגו' חבל על דאבדין וכו' ולפיכך נאמר שם לשון דיבור:

מהו וישב עמם. ביהושע כתיב שם ונס אל אחת מהערים האלה וגו' ואספו אותו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם וכיון דכתיב ואספו אותו העירה ונתנו לו מקום וישב עמם למה לי אלא למידרש מלשון ישיבה ובית הוועד כדרבי שילה:

שלש ערים הפריש משה וכו'. תוספתא הוא בסוף פ"ב:

שנאמר שלש וכו'. ג' פעמים שלש הכתוב בפ' שופטים:

אבא שאול אומר שלש של שלש שלש הרי ט'. כנגד ג' פעמים שלש הכתובים וכתיב ויספת לך עוד שלש ודריש מעוד לשלש אחרים הרי שנים עשר:

על השלש. האלה להביא עוד שלש אחרים הרי חמשה עשר:

כתיב שש ערי מקלט וכו' ותימר אכן. על תנאי דדרשי להוסיף בערי מקלט פריך דהכתיב שש ערים ודרשינן עד שיהא ששתן קולטות כאחת ולת"ק ניחא דמתקיים הכתוב הזה גם לעתיד לבא דכתיב ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה וזה נאמר לעתיד לבא להוסיף עוד שלש על שלש שבארץ ישראל ויהיו שם ששתן קולטות כאחת כמו שנתקיים מקרא הזה בשעה שהיו שלש בעבר הירדן ושלש בארץ כנען אלא להני מ"ד דמוסיפין עוד א"כ לעתיד לבא לא יתקיים שש ערי מקלט תהיינה ולשון תהיינה משמע שבהוייתן יהו ואף לעתיד לבא ולא משני מידי:

ואתייא כהאי דאמר ר' שמואל בשם ר' אחא וכו'. אמתני' קאי דקתני אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים דמשמע דזימנין היה מרובה בגדים ולא היה משוח בשמן המשחה וזהו בבית שני כדאמר ר' שמואל דאלו ה' דברים שחסר מקדש אחרון וכו'. וגרסי' להא דר' שמואל בפ"ב דתענית תני חזקיה רמז כל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון ואתייא כהאי דאמר רבי שמואל וכו' שבשעה אחת נגנז הארון ושמן המשחה:

תלמיד חכם צריך לפרסם עצמו. כדמפרש ואזיל שאם בא לאיזה מקום ומכבדין אותו ביותר ממה שהוא ראוי לו ומפני שהן טועין בו כסבורין הם שהוא חכם יותר ממה שהוא צריך לפרסם ולומר זה וזה אני יודע ולא יותר ונלמד מרוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו וכו' כדתני במתני' וגרסי' להא בפ' אחרון דשביעית:

דחכם חדא מיכלה. שיודע במסכת אחת והם מכבדין אותו בערך אם היה יודע בשתי מסכתות צריך לומר להן במסכת אחת אני יודע ולא יותר:

בשפה רפה והימין פשוטה לקבל. אמחזיר חוב בשביעית קאי דקתני התם גבי כיוצא בו רוצח וכו' המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני אמר לו אעפ"כ יקבל הימנו ועלה קאמר רב הונא יאמר לו בשפה רפה משמט אני והימין פשוטה לקבל כשיאמר זה אע"פ כן. וא"נ מילתיה דרב הונא אהאי דלעיל מיתפרשא את"ח וכו' דנלמד מדין דמחזיר חוב בשביעית וכן כל כיוצא בזה:

מה טעמא דר' יוסי הגלילי גרסינן. דקאמר במתני' מצוה ביד גואל הדם משום והיה כי יחם לבבו כתיב פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו וגו' וש"מ דמצוה עליו לרדף אחריו:

וחוזר במיתתו של שלישי. אהא דקתני במתני' וחוזר במיתתו של שני קאי וקאמר דכן הדין נמי אם מת זה הכהן שמינוהו תחת הראשון ואח"כ נגמר דינו חוזר במיתתו של שלישי וקמ"ל דלעולם חוזר במיתת זה שנגמר דינו לפניו:

צרכו לדבר. אם היו צריכין לאיזה דבר שישאלו להרוצח וכיוצא בו אם הוא לדבר מצוה ורבים צריכין לו ואין כאן אחר שיעשה זה שולחין ומביאין אותו משם דקסבר ר' אבהו הא דקתני במתני' אין יוצא משם לא לעדות מצוה דוקא בכגון זה שיש אחרים שיכולין להעיד ולעשות כן אבל בדבר שאין אחרים יכולין לעשות כמוהו שולחין אחריו:

א"ר יוסי מתניתא לא אמרה כן וכו'. דמשמע אפי' ישראל צריכין לו ואין שם אחר כיוצא בו שיוכל לעשות זה כדקתני ואפי' הוא כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם:

מתני' ומעלות היו שכר ללוים. בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות מעלה הרוצח שכר לבעל הבית שהוא דר שם:

רבי מאיר אומר לא היו מעלות להן שכר. ואין הלכה כרבי מאיר. ודוקא במ"ב עיר אבל בשש ערי מקלט כ"ע מודו שאין מעלה שכר לבעל הבית:

ר' יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה. דכתיב ישוב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב למשפחתו הוא חוזר ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו והלכה כר' יהודה:

גמ' תני ר' יודה אומר למחלוקת ניתנו רבי יוסי אומר לבית דירה ניתנו. והכי גרסינן לה בפ' בתרא דמעשר שכי. ובערי המגרש אשר ניתנו ללוים קמיפלגי ר' יודה סבר שניתנו להם לחלקם ממש תחת אחוזה בארץ שאין להם ללוים וניתנו להם ערי מגרש ור' יוסי סבר לא ניתן להם אלא לבית דירה ולא שיהא נחלתם וחלקם ממש דערים לשבת כתיב לבית דירה בעלמא:

ה"ג ואתייא דר' יוסי כר' מאיר ודר' יהודה כדעתיה. ר' יוסי ס"ל כר"מ במתני' דלא היו מעלין להן שכר ללוים מפני שאינן שלהן לחלק ולנחלה שיטלו מהן שכר ולא ניתנו להן עצמן אלא לבית דירה ור' יהודה לשיטתי' הוא דאזיל דס"ל לחלקם ממש ניתן שיהא שלהן והלכך ס"ל במתני' מעלין היו שכר ללוים. וגרסי' להא במקצת פ' עגלה ערופה סוף הלכה ב' ושם כתבתי לגי' דהכא וכפי אשר הגהתי כאן מהסוגי' דמעשר שני והיא עיקרית:

אין מקדרין אלא בחבל של חמשים אמה. בפ"ה דערבין גרסי' לה אמתני' אם אינו יכול להבליעו וכו' שמעתי שמקדרין בהרים ולשון נוקבין הוא שכשהוא מודד תחום שבת ואינו יכול להבליע המדרין לפי שהוא יותר מחמשים אמה לפי מדת החבל אשר הוא מודד בו ואז צריך למדוד גם המדרון רואין כאלו נוקבין אותו ומודדין דרך הנקב למעט מדת מדרונו כדאמרינן שם שהתחתון נותן את החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו ונמצא מתמעט חצי קומתו של אדם:

לא בערי הלוים. כשמודדין תחום ערי מקלט כדי לידע עד כמה הן לקלוט כדתנן בפרקין כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת:

ולא במקום עגלה ערופה כשמודדין לידע איזה העיר הקרובה אל החלל אין מקדרין בהן אלא מודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה ובערובין מפרש טעמא מפני שמדידתן של תורה הן ואין מקילין בהן:

ואתייא כמ"ד. בפ"ה דסוטה דדריש אלף אמה למגרש ואלפיים אמה לתחום שבת הוא וכלומר דלהאי מאן דאמר אין אנו צריכין ללמוד כמה הוא תחום שבת מערי מקלט לפי שנרמז במקרא בפני עצמו ואתיא שפיר דאע"ג דלתחום ערי מקלט אין מקדרין לתחום שבת מקדרין:

ברם כמ"ד. התם דדריש אלף אמה מגרש ואלפיים אמה שדות וכרמים ולהאי מ"ד לא ידעינן שיעור תחום שבת אלא מערי מקלט הוא דילפינן כשם שכתוב בהן אלפיים כן נמי לתחום שבת קשיא דלעיקר אין מקדרין ולטפילה שהוא תחום שבת דנלמד מערי מקלט מקדרין בתמיה אלא ודאי דלא אתיא כהך מאן דאמר:

לחיים ניתנו ולא לקבירה. להלוים שיהו קוברין בהן דאלו רוצח שמת שם תנן במתני' שם תהא קבורתו אלא דלהלוים לא ניתנו להם אלא לחיים:

הדרן עלך פרק אלו הן הגולין