**שוקיו עמודי שש.**ויק"ר פר' כ"ה סי' ז' התחלת הדרשה ברמז וכן בשי"ר פסוק זה ברמז דף ל' ע"ב וכאן בשלימות:

**שוקיו זה העולם.**שהפסוקים מדברים בהקב"ה כמ"ש שם דודי צח ואדום וגו' ראשו וגו' כל הענין שוקיו עמודי שש חלילה לו מכל דמות גשמי ורוחני ודורש ע"פ מדת ממשל וממעל שוקיו מלשון תשוקה:

**ומנין שכן הוא.**שבריאות העולם בתשוקה ותאוה. ומ"ש אומר שנאמר תיבת אומר מיותר:

**ויכלו השמים.**וכמ"ש פר"א ריש פרק י"ח ויכולו וגו' וכי כלו שמים וארץ מלהיוח עוד ע"ש בא"א. וכאן דורש שאין העולם בהכרח ממנו חלילה אלא בראו ברצונו הפשוט וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ומקיימו בחפצו:

**כי ששת ימים עשה ה'.**את השמים ואת הארץ את הים וגו' שמות כ' י"א ועי' מ"כ וכמו האם יולדת בנים כך משמים וארץ וימים יוצאים תולדותיהם. וכמ"ש אלה תולדות השמים והארץ וגו' וכמ"ש איוב ל"ח או מי הוליד אגלי טל. וזהו מיוסדים על אדני פז הדברים היותר יקרים שבעולם:

**חכמה היא יראת ה'.**בא לדרוש מ"ש ה' בחכמה יסד ארץ וגו' ואח"כ אמר בני אל יליזו מעיניך נצור וגו' הרי מפורש שהחמה שבה יסד ארץ והתבונה שבה כנן שמים והדעת שבה נבקעו תהומות מצוה לאדם שישמור אותם ואין בכח אדם לידע איך בחכמה יסד ארץ ואיך בתבונה כנן שמים וכו' היתכן שישמור אדם מה שאין בכחו וחוקו לידע ולהשיג לזה גלה הקב"ה סודו לחכמים ע"פ דרשת התורה ע"פ גז"ש שמ"ש בחכמה יסד ארץ היינו יראת ה' שזהו בכח האדם והבינה בסור מרע והדעת כאשר יכיר את בוראו ובזה ישמור וינצור החכמה והבינה והדעת שבהם נבראו שמים וארץ וימים אשרי שומע הדברים ומקבלם וכמו הקב"ה השתוקק לברוא העולם בג' אלו ושומרם ונוצרם כך אתה האדם אל יליזו מעיניך שמור נוצר:

**מראהו כלבנון.**סיפא דקרא של שוקיו וגו' מראהו כלבנון בחור כארזים חכו ממתקים וכולו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים. ותחלה מדבר ממי ששומר חכמה ודעת והוא המיוסד עליהם בבריאתן ואח"כ אמר מראהו כלבנון עי' לעיל ריש פ' ח' ושם דורש מ"ש בסוף הושע בפרשת שובה ישראל וגו' ישובו יושבי בצלו וגו' זכרו כיין לבנון שבעל תשובה עונותיו מתלבנים ודומה כיין שמתנסך ע"ג המזבח שנקרא לבנון וכן בפסוק הקודם ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון ישובו יושבי בצילו וגו' ארפא משובתם ג"כ על הבעל תשובה וזהו הסר מרע שמדבר בו כאן שהיה בדרך רע וסר ממנה שעליו נאמר וסר מרע בינה כונן שמים בתבונה שע"ז אמר מראהו כלבנון ומ"ש בחור כארזים על הירא והמכיר קונו הוא הצדיק מתחלתו שעליו כתוב צדיק כתמר יפרח כארז וגו' דוק בהם והבן בדבריהם העמוקים:

**חי אני וגו'.**וס"ד כי אם בשובו מדרכיו וחיה:

**ובשוב רשע.**מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה:

**הא כיצד.**באיזה אופן יחיה הרשע נפשו ודורש שאפילו רשע גמור יועיל לו התשובה עי' שמ"ר פרשה ל"א סימן ו':

**ורשעת הרשע.**וס"ד ביום שובו מרשעו:

**כל בגדותיך.**לפי הפשט היל"ל על כל בגדיך ע"כ דורש על העונות והבגידות שהיו מסריחות ועתה יתנו ריח טוב כמור וקציעה. והנה הקציעה הוא ג"כ מין ממיני הקטורת והבשמים כמ"ש מור וקציעה ושבולת נרד אלא שהוקשה לחז"ל שהיל"ל מור ואהלות וקציעות ולמה כתב קציעות בלא וי"ו הרי שדעת הכתוב שלא לחבר קציעות עם מור ואהלות אלא נמשך למטה קציעות כל בגדותיך שקצע וקצץ הבגידות וסר מהם ותוהה ומתחרט על הראשונות וזהו מ"ש בזמן שהן קציעות ועי' ב"ר פר' ס"ה סי' כ"ב וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו וכמ"ש באגדת בראשית פר' מ"ב:

**אמר רשב"ן בג' מקומות.**ויק"ר פר' כ"ז סי' ה' שי"ר פסוק חכו ממתקים:

**לכו נא ונוכחה.**והיה צריך לומר דברי תוכחה ואמר דברי רצוי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וזה מכחיש לפסוק ונוכחה והכריע מפסוק לולא כעס אויב ור"ד אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם וק"ו כאן שאינו אלא דברי ויכוח שכעס אויב כדאי להפוך מתוכחה לריצוי ושאר דברי המאמר מבואר שם בויק"ר:

**חלק לו כבוד.**ליעקב בזה שכתוב ובאונו שרה את אלהים ולא אמר את מלאך ויתכן פי' ובאונו בגודל כחו של יעקב כמ"ש כחי וראשית אוני שרה מלשון שריה וחניה שתרגום חנה שרה שיעקב חונה את אלהים שאיקונין שלו חקוקה בכסא כבודו. ומאמר זה בשי"ר איתא ובויק"ר שם ליתא:

**קול ה' בכח.**בתחלה היה בכח ולא יכלו לעמוד כמ"ש נפשי יצאה בדברו שי"ר שם ואח"כ קול ה' בהדר ובלשון ארמית הדר פירושו חזר שחזר הדיבור והמתיק להם והדר להם נפשותם וע"כ לא אמר בהוד אלא בהדר לדרוש ע"פ מדת ממעל חזרות אלו בצירוף למשמעות לשון הוד והדר ג"כ:

**לבחורים וכו'.**עי' שמ"ר פר' ה' סי' ט':

**משיבת נפש.**השבה שייך בדבר שהיה כאן ויצא מכאן וחזר והיינו במתן תורה תחלה נפשי יצאה בדברו והתורה השיבה להם נפשותם ועי' עוד בשיר כאן דברים נפלאים משיבי נפש:

**אל תשקצו.**ובפסוק הסמוך אני ה' אלהיכם. ובשיר שם גורס עוד ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם אני ה':

**ואת שבתותי קדשו.**עי' ב"ר ריש פר' ג':

**הוי כלו מחמדים.**הנאת המצוה והנאת השכר:

**במנינם.**כולל שלשה אופנים א' מה שהם מונים ללבנה. ב' מה שצוה שיתנו כופר כשימנו אותם עי' מ"כ. ג' מה שצוה למנות אותם ולא לע"ג שבכל אלו הם מובדלים כמ"ש שאו את ראש וכדמפרש בסמוך:

**ושכחת עומר.**לא תשוב לקחתה:

**מלאתך ודמעך.**מלאתך הוא תרומת יקביהם כמ"ש וכמלאה מן היקב בסוף קרח ודמעך הוא תרומת הדגן וקודם שהפריש הוא מדומע ומעורב התרומה בתוך שאר הדגן ולא תאחר מלהפריש התרומה וזהו ואבדיל אתכם וגו' שאם תשמרו כל זאת אז להיות לי אתם שלי:

**שמרבה לי רעים.**שהדוד הוא אוהב גדול מן הריע א"כ אחר שאמר זה דודי למה אמר עוד זה רעי ע"כ פירש שמרבה לי רעים:

**בורר את היפה.**שכוונתו להרבות יפים ורוצה להתעסק בהם ולהרבותם אך אם היה מתעסק לברר הרעים להשליכם לא היה בורר אלא הרעים בהחלט ומניח אותם שאינם רעים כל כך אף שאינם יפים:

**בריתי יומם ולילה.**אלולי ברית שנוהג ביום ובלילה היינו התורה לא הייתי בורא חוקות שמים וארץ וכמ"ש אנכי תכנתי עמודיה סלה ודרשו שאנכי היא התורה שתכנה עמודי עולם:

**קפליות.**פי' במ"ע בלי כותרת העמוד עי' ויק"ר פרשה כ"ה ובשי"ר שם:

**ובסיסיות מלמטן.**כדרך עמודים שלנו שעושים לעמודים גיזימשין עבים לחזקם:

**המקולקלין בשפחות.**המזנים בשפחות ומנאפים עמם נפרשים ונבדלים מלעמוד בקהל הכשרים והצדיקים לעוה"ב ועי' ויק"ר פר' ט' סי' י"ד:

**ודכוותה פרשת נזיר.**יש גם כן טעם לסמיכותה לפרשה שלפניה ולפרשה שלאחריה והיה לו לפרש תחלה מה שסמוכה על פניה אלא שדרך המדרש להקדים בענין שהוא דרך אגב עד שחוזר לענינו. וכן כאן תחלה דורש דרך הרחק עד שחוזר לענינו:

**כך צוה הקב"ה.**לכהנים הנושאים את כפיהם:

**כה תברכו בענין נזיר.**באופן שהזהיר לנזיר שלא ישתה יין וכן אסור לכהן לשתות יין:

**הרבה יין עושה.**סוטה דף ז' ולעיל פר' ט' סי' ל"ג ועי' שמ"ר פר' ט"ז סי' ב' שהוא שייך כאן:

**כך בודקים אותו.**לעיל פר' ט' סי' י"ט וש"נ:

**וכן הנשים אומרות.**וזהו איש או אשה כי יפליא ומאחר שרוצים לעשות כך צריך שידעו תורת הפורש עצמו מן היין:

**ומלתם את ערלת לבבכם.**זה פירושו של פסוק תנה לבך לי ואיך יתן היינו שיסיר הרע מן הלב שזהו כינוי לערלת הלב ויזרע על הלב דברי תורה ולא יזרע אל קוצים.

**וראיתם אותו וזכרתם.**שע"י ראיה בא לידי זכירה ונצירה של תורה ומצות:

**נקראת שוחה.**ע"פ מדה י"ז דורש כאן מדת ממעל:

**עמוקה ע"ש וישפל.**כי עמוק ושפל דבר אחד הוא:

**ומנין שבעבודת כוכבים מדבר.**פסוק וישח וישפל ושח:

**ובאר.**דורש פסוקים של משלי הנ"ל תנה בני וגו' כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה אף היא כחתף תארוב ובוגדים באדם תוסיף ודורש ובאר על הבור כי כל באר הוא בבור:

**כחתף תארוב.**מלשון חוטף בטי"ת שהעונש יבוא פתאום ומהרה:

**שנקראו אדם אתם.**כמ"ש יחזקאל ל"ד ל"א ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם:

**ויספתי ליסרה.**וזהו מ"ש כאן ובוגדים באדם תוסיף: את במותיכם. הם הבמות של עובדי כוכבים כמ"ש בס"ד ונתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם:

**ששה פעמים למי.**למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים למי חכלילות עינים. בפסוקים שהתחיל לדרוש תנה בני וגו' ודורש והולך עד אוסיף אבקשנו עוד:

**וכולן על ידיהם.**צ"ל וכלין כמ"ש כי אעשה כלה וגו':

**למאחרים על היין לשתות.**כולל ב' כוונות א' כפי פשוטו שמאחרים לשתות יין כמ"ש ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וגם כפי הדרש על ישראל וכן מ"ש לבאים לחקור ממסך:

**כמישור.**כשדה ישרה חלקה שאין בה מאומה להאחז בה אלא הולך במישור:

**ז' קללות מן הכתוב.**ומרומזים בפסוק זה א' הרבה ארבה שירבו ימי הריונה שקודם הקללה עלו למטה שנים וירדו ארבע ב' עצבונך על צער הבתולים ג' והרונך על צער ההריון ד' ה' ו' בעצב תלדי בנים ודרשו בב"ר פר' כ' סי' ו' בעצב זה צער נפלים תלדי זה צער לידה בנים זה צער גידול בנים ז' ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ובפר"א פרק י"ד חושב ט' קללות ומות:

**ואותו אילן.**ב"ר פר' ט"ו סימן ז' וש"נ:

**שהסתכלו בהם.**כמ"ש אל תרא יין וגו' אף אתם תתקללו כמו חוה ע"י נחש:

**קודש.**וס"ד כל אוכליו יאשמו:

**וכצפעוני יפריש.**עי' ויק"ר פר' י"ב בסי' א':

**מצרים לשממה תהיה.**וס"ד מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם שהחמס של ממון נחשב כעון שפיכת דמים שעשו:

**זרות זו לזו.**דורש זרות כמו צרות שהז' והצד"י מתחלפין בזשר"ץ וצרות כמו נשים הצרות כמ"ש וכעסתה צרתה:

**זיבורא ועקרבא.**עי' חגיגה דף ה' א' ופי' רש"י ותוספות מי שנשרו זיבורא רפואתו קרירא ולעקרבא חמימא וחילופא סכנתא:

**ההפך עלי בלהות.**גז"ש מה כאן בלהות עם התהפכות אף כאן בלהות עם התהפכות:

**ונער פרעה.**עי' שמ"ר סוף פר' כ"א:

**כנגד יו"ד דברים.**כמ"ש בתד"א פר' ז' הובא בשמ"ר בסדר וארא ובסדר בא אצל כל מכה:

**כנגד כל הבן.**היאורה תשליכוהו עי' שמ"ר פר' כ' בסימן ד' ותבין כאן:

**ביד אשה ימכור.**וזה נחשב לחירוף כמ"ש שופטים ט' נ"ד פן יאמרו לי אשה הרגתהו וסיסרא הרגתהו יעל בביתה:

**ידה ליתד תשלחנה.**וס"ד והלמה סיסרא ומחקה ראשו ומה שפרט המדרש עם היתד שבאהל משמע שגם זה מרומז במקרא בראש חבל בדבר שיש בראשו חבל היינו יתד האהל כמפורש בתורה אצל יתידות המשכן ויתדותיהם ומיתריהם וכמ"ש בסמוך שהכתיב חבל והקרי חיבל:

**זה היה המן.**שנתלה על העץ בחבל בראשו כמ"ש בסמוך שנחנק בחבל:

**מדה כנגד מדה.**כמו שרצה המן להשמיד וגו' ושללם לבוז כך נשמד וממונו לשלל למרדכי:

**הכוני בל הליתי.**כנגד מ"ש תחלה והיית כשוכב בלב ים על פרעה:

הלמוני בל ידעתיכנגד מ"ש תחלה וכשוכב בראש חבל על סיסרא כנ"ל:

**ואם תכתוש את האויל.**במכתשת בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו:

**אחרי לבבכם.**ואחרי עיניכם:

**עינא וליבא.**עין רואה ולב חומד:

**כי שחה.**משלי ב' י"ח ובפסוק ט"ז שם להצילך מאשה זרה:

**בעמקי שאול.**וכתוב שם אשת כסילות הומיה פתיות:

**ואף הסיתך מפי צר.**שאם תהיה ניסת ומפותה תפול אל מקום שפיו צר ותחתיו רחב:

**לצבות בטן.**כמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"ט שפסוק לצבות בטן פי' על בטנו של נואף ועוד שם בפרשה כמה פעמים:

**ומשלח מדנים.**לעיל פר' ט' סימן י"א:

**הוי למי שיח.**שהיא משיחה ומפתה אותו:

**נפצעת פצעי חנם.**אם בתולה ונערה מאורסה היא ונפצעת על ידי ביאת הנואף:

**בלא פצע מבעלה.**לא בעבור שבעלה חטא שעל כן משחקת לאחר וזהו חנם:

**חנם שהכהן פורע.**שעל עסקיה הרעים נפצעת מהכהן שלא חטאה לכהן והוא קורע בגדיה כמ"ש לעיל פר' ט' סוף סי' ל"ג: כי יתאוה לרם נרה. ויק"ר ריש פר' י"ב אסתר ריש פר' ה':

**ע"י הכוס יתן עינו בכיס.**ע"י ששתה הכוס יתן עיניו בכיס כמ"ש שם ושם כיס אחד יהיה לכלנו:

**ואינו פורש.**שבבלבול היין הכל ישר אצלו איסור והיתר וכן אצל החכם נעשה ישר אצלו הטמא והטהור האסור והמותר:

**מה הנחש.**לקמן פר' זו סי' ח':

**שלישו של עולם.**שלא היו אז בעולם רק שלשה בני נח שירשו כל העולם כל אחד שליש:

**והוא נקרא אבי כנען.**כמ"ש בראשית ט' י"ח וחם הוא אבי כנען וכן בפסוק י"א שם וירא חם אבי כנען הרי שעיקרו של חם נקרא על שם כנען ע"כ כשקלל לחם קלל לכנען שהיה אהוב לו יותר מכל בניו וכן דרך בני אדם לקלל בדבר החביב ביותר וזהו מ"ש וכן היו מאררים:

**מה צפעון זה.**דורש מ"ש בפסוק אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש:

**גורם לעבודת כוכבים.**לקמן סוף סי' ח':

**גערת זדים.**השוגים ממצותיך שע"י שהם עושים הרבה במזיד עבירה גוררת עבירה ונכשלים בשגגות הרבה הם השיכורים ע"פ גז"ש זד יהיר לץ שמו לץ היין וכמ"ש לקמן פר' י"א סוף סי' א' וזהו עיניך יראו זרות שישגו במצות שלא כיוונו להם והם זרים אצלו:

**כי דור תהפוכות.**בנים לא אמון בם:

**שנסתרס.**עי' ב"ר פר' ל"ו סי' ד' ה' ו' ז':

**הכוני וכו' הלמוני וכו'.**שבזה שסמכה תורה פרשת סוטה לפרשת נזיר כדי שילמוד מוסר להרחיק מהיין ולא למד וזהו הכוני וכו':

**הה"ד הוי השאננים.**הוא ד"א ודרשה אחרת על פסוק זה איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר ויק"ר פר' ה' סי' א':

**מיומם.**יתכן פי' מ"ש בערוך ערך מיאומס שפי' בלשון יוני ורומי לץ שמשנה עצמו בבגדיו לתמונות אחרות הנקרא אצלנו פאיאץ ומתקבצים הרבה אנשים לשחוק וללעוג ושם משוררים ומזמרים ואוכלים ושותים ומצאתי במדרש תהלים י"ח פסוק מנוגה נגדו וכשיוצא למיומם שלו ליתן תורה וא"כ פי' מענין יום שמחה שלו:

**הה"ד דברי למואל.**הוא ד"א ודרשה אחרת על פסוק איש כי יפליא לנדור נדר נזיר:

**באותו הלילה.**מדרש משלי וילקוט ל"א סנהדרין דף ע' ויק"ר פר' י"ב סי' ה'. ע"כ שמחו רבים בשמחתו יותר מבשמחת ביהמ"ק ולא כן דעת סדר עולם פרק ט"ו שסובר שנשא בת פרעה בשנת ד' למלכותו. ויתכן שסוברים שנשא אותה בשנת ד' ועכ"ז לא עשה השמחה והמשתה שלה עד לאחר בנין ביהמ"ק שלא רצה לעשות משתה קודם שגמר את הביהמ"ק:

**ולכך נקרא שמו למואל.**מלך משא ודורש נוטריקון למה אל שמלכותו היה עליו למשא וזהו מ"ש שהשליך וכו' כמו שמשליכים משא:

**מעשה היה ונתקרב.**משנה בעדיות:

**ולא היו יכולים לעשות.**פי' שהיו כל ישראל עומדים עם קרבנותיהם של הציבור ושל היחידים ולא היו יכולים להקריב:

**כפפתו אמו.**כפפתו בתוכחתה כמו שכופפים המוכים על העמוד:

**היא גרמה לו.**וזהו מ"ש ברי על שמי:

**דחקתי ונכנסתי.**שישכב עמי שבג' החדשים האחרונים הביאה טוב לולד שיצא מלבן שיהיה לבן וזריז תמיד ולכך הזכירה בטנה שעשתה לשם שמים ומרומז בתיבת בר מלשון ברה כחמה על הלובן:

**ודרכיך למחות.**כמ"ש ריש קדושין באריכות שהביאה נקרא דרך בתנ"ך וע"י דרכיך תבוא למחות מלכין:

**מכאן אמרו.**עירובין ס"ד:

**לא נברא יין.**סנהדרין מ"ג וש"נ ילקוט משלי ל"א:

**שהוא רישי ועמלי.**תיבת ועמלו מיותר וט"ס שמקומו בשורה הסמוכה לפרש מ"ש ועמלו לא יזכר עוד על מי שמתו לו בנים ובנות כמ"ש ואת עמלנו אלו הבנים באגדת פסח ובספרי סדר תבא:

**שאם אין טוענים.**טענה של זכות כמ"ש ב"ב כ"ג א':

**אל תגזל דל.**לעיל פר' ה' סימן י"ב מבואר:

**כי אם לבינה.**דורש א"ת אם אלא אם ע"פ מדה כ"ו וממעל:

**שדבר קשה.**כמ"ש כמשא כבד יכבדו ממני:

**כמעשה שלמה.**השתיה ולקיחת נשים אסורות:

**אזהרה הכתובה.**שע"י אזהרה זו ישראל הם ברים וטהורים:

**חנניא בן אחי ר"י.**ובשיר שם בפסוק א' הגירסא ריב"ל ב' פעמים והעיקר כמ"ט כאן ושם צריך להגיהה שחושב שם הרבה תנאים חולקים בזה וריב"ל אמורא היה ולא נמנה עם התנאים לחלוק עליהם:

**משום הכי אמר לא תתחתן.**ובשי"ר שם הגיר' על שם לא תתחתן פי' שמ"ש והמלך שלמה אהב נשים וגו' עד בהם דבק שלמה לאהבה שכתוב בתורה לא תתחתן בם והוא התחתן ולא שייך לדרוש כן אלא על צדניות חיתיות שהן מן ז' אומות האסורות בחיתון כמ"ש לעיל בסי' כ"ד ובפירושי שם אך שאר אומות שחושב בפסוק מותרות בחיתון ועי' יד"מ בשם ירושלמי ושם הגירסא ר' יהושע:

**לאהבה ממש לזנות.**ולפי זה שייך על מה שמפורש בפסוק של זנות כולן אסורות:

**ומה בר בטני.**אזהרה שכתוב בה לצבות בטן על הנואף כמ"ש לעיל פר' ט' סימן מ"ט. ועל הנואפת וצבתה בטנה. איש כי יפליא לנדור נדר נזיר:

**אלו ג' אזהרות ברמז.**א' על חיתון שבעה אומות ב' א"א מישראל ג' שתית יין:

**ג' שמות.**בריש שי"ר ובריש קהלת רבה ועוד ד' א' אגור ב' בן יקא ג' למואל ד' איתיאל וד' אלו כתובים במשלי ל"א וצ"ע למה הקדים למואל לאיתיאל וכן לקמן ובשי"ר בקוה"ר. ובפסוק איתיאל קודם וכן בסמוך בפירושי השמות ובשי"ר ובקוה"ר ועי' לקמן בסמוך בפירושי:

**בין שעתו.**ובשי"ר ובקוה"ר שם הגי' מתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו שבשעה שהלך בדרכי התורה אגר אותה והוסיף תמיד וכאשר חטא התפנה מן התורה:

**יכול אני להרבות.**שמ"ר פר' ו' סי' א' ביתר ביאור עי' מש"ש:

**אל למלכים למואל.**שם פסוק ד' וכל זה דרך אגב באמצע הדרשה של הג' דברים ופי' השתים:

**אמרה התורה.**כמ"ש בריש הדרשה שהתורה אם הוכיחתו:

**ג' דברים.**מרומז במ"ש ג"פ אל אל תתן אל למלכים אל למלכים כנגד ג' דברים:

**כנגד נדר נזיר.**כנגד הציווי הג' שחשב לעיל ג' אזהרות חיתון וא"א ויין:

**מחוקק.**היל"ל חוקים ע"כ דורש נוטריקון למחוק חק ופירושו שישכח מליקח מוסר מפרשת סוטה שהמצוה למחקה:

**ומנין שחזר שלמה.**לשון המדרש מורה שמ"ש כי בער כתוב אחר התוכחה אשר יסרתו אמו וזהו חזר ואמר וכן הוא בסנהדרין דף ע' ע"ב וצ"ע שפרשת כי בער כתוב קודם והנה האיר ה' עיני שדעת המדרש והגמרא לפרש פסוק של משלי ל' דברי אגור בן יקא המשא נאם הגבר לאיתיאל שתיבת המשא מיותר ואין לו באור ע"כ דורש המשא פי' למואל וכמ"ש להלן בריש פר' ל"א דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו וכאילו כתוב דברי אגור בן יקא למואל נאם הגבר לאיתיאל ומ"ש המשא היינו מה שיסרתו אמו שמקומה כאן שתחלה היה המשא שיסרתו אמו ללמואל ואח"כ נאם הגבר לאיתיאל וגו' כי בער אנכי שהיא תשובה על המשא והתוכחה ברוך ה' שהנחני בדרך אמת:

**שבכל מקום שכתוב יין.**באדם בנח בלוט בעגל ושיטים:

**מי שרוצה לקדש עצמו.**כמ"ש ויק"ר פר' כ"ד סי' ו' כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא בו קדושה ופירוש הפסוק מאחר שאני בער וגו' איך אדע דעת קדושים ע"כ קלקלתי וזה ע"פ מדה ט' וי"ז:

**ואמרת אליהם.**ובר"ד דבר אל בני ישראל וכפל עוד ואמרת אליהם לדרוש להזהיר וכו':

**וכשלו איש באחיו.**ויקרא כ"ו ל"ז:

**כ"מ שנאמר ויהי.**ויק"ר פר' י"א סי' ג' באריכות וש"נ ומבואר:

**ויראו בני אלהים.**את בנות האדם וכן ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ובנות יולדו להם ומבואר שם שחטאו בזנות:

**ויהי בימי אמרפל.**וזה היה המלחמה הראשונה שבעולם והיה צרה גדולה ועוד שבאו להרוג אברהם כמ"ש ויק"ר שם:

**ויהי בהיות יהושע ביריחו.**יהושע ה' י"ג ואז נודע לו שהמלאך ילך לפניו כמ"ש והנה איש עומד לנגדו וגו' ונמסר לשליח כמ"ש שמ"ר פר' ל"ב:

**ויהי כי זקן שמואל.**ש"א ז'.

**ויהי דוד וגו'.**וכתוב תחלה ויהי שאול עוין את דוד וכל שהוסיף להשכיל הוסיף לעוין עליו:

**ויהי איש אחר.**עתה חוזר לענין הפרשה שדורש ענין נזירות שמשון והצרה שהיה בפחד מות מראית המלאך:

**כל מקום שכתוב.**בריש שמואל א' ויהי איש אחד מן הרמתים צופים ובש"א ט' ויהי איש מבנימין וכדומה:

**ה' אחד.**דברים ו' ד':

**וכן באלקנה.**בריש שמואל א':

**בידוע שהוא מירושלים.**כמ"ש ודבר ה' מירושלים. והאיר ה' עיני בריש פתיחתא כ"ד דאיכה רבתי משא גיא חזיון גיא שכל החוזים עומדים ממנה דא"ר יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה הרי לימוד מפורש שכל הנביאים היו מירושלים רק אותם שמפורש אצלם שהיו מעיר אחרת:

**אשתאול וצרעה.**בערי יהודה כתיב:

**אלא ממשפחת הדני.**כמ"ש בסדר במדבר אצל כל שבט למשפחותם לבית אבותם א"כ מ"ש כאן ממשפחת הדני על שם אביו ולא על שם אמו להורות שאמו של מנוח לא היה מדן ועל שכתוב דן ידין כאחד וגו' וזה מוכיח שאמו היה מיהודה שע"כ מדמה אותו ליהודה ומ"ש וכן מנוח פירוש כאלו שהיה אמו מיהודה כך אשתו אמו של שמשון ג"כ מיהודה:

**דן ידין עמו.**כאחד שבטי ישראל כיהודה שבט המובחר גבורים מכולם רבים מכולם שבט המלוכה ועל שמשון כתוב עי' מ"כ:

**ושם אחותם הצללפוני.**אצל בני יהודה פרץ חצרון וגו' אלה משפחות הצרעתי ואלה אבי עיטם וגו' ושם אחותם הצללפוני ולמדו שהיא אמו של שמשון ממ"ש אלה משפחות הצרעתי היינו משפחות מנוח שכתוב בו שהיה מצרעה ואלה אבי עיטם היינו מנוח אבי שמשון שכתוב בו שופטים ט"ו ח' וישב בסעיף סלע עיטם שהצרעתי הוא אבי עיטם וא"כ מ"ש שם ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמע וידבש ושם אחותם הצללפוני היתה ג"כ מצרעה שעל שניהם אמר אלה משפחות הצרעתי שמנוח היה מצערתי של דן כנ"ל ואשתו מצרעתי של יהודה ושמה הצללפונית ובסמוך מפורש הטעם למה נקראת כך ובאופן זה יתכן שמרומז דרשת חז"ל בפסוק. וכן הוא באגדת בראשית פרק נ"ב בסופו שחושב ז' עקרות וז"ל הששית זו הצללפונית אמו של שמשון שנאמר ושם אחותם הצללפונית:

**ושמו מנוח הרשעים.**ברות רבה פסוק ולנעמי מודע לאישה ושם פירשתי:

**נבל שמו.**שמואל א' כ"ה כ"ה ור"ד אל איש הבליעל הזה וכו':

**גלית שמו.**ש"א י"ז ד':

**שבע בן בכרי.**ש"ב כ' כ"א ובהכרח לומר שאצל הרשעים כתוב פעם כך ופעם כך שהרי אצל נבל כתוב בריש הענין ושם האיש נבל ואצל שבע בן בכרי כתוב בראש הענין ושמו שבע בן בכרי אך אצל הצדיקים לא כתוב אלא באופן זה שמם קודם להם ושמו אלקנה ש"א א' ושמו ישי ש"א י"ז י"ב ושמו בועז רות ב' א' ושמו מרדכי אסתר ב' ה' ושמו מנוח בפרשה שדורש עתה ואף שהוא הראשון בתנ"ך חושבו באחרונה על שחוזר לענינו שדורש עתה וכדרך המדרש שאשר מביא בדרך אגב הדרוש מביאו בראשונה ואשר הוא עיקר הדרוש בא באחרונה ונשמט במדרש פסוק ושמו קיש ש"א ריש ט':

**ושמו לבן.**ולא כתוב אצלו בהיפוך וא"כ היל"ל לבן שמו כמו גלית ועי' ב"ר פר' ס' סי' ז' ושם הגירסא ר"י אמר לשבח פרדכוס פי' שגם כאן אף שהוא רשע עכ"ז מ"ש ושמו קודם היא לשבח כמו אצל הצדיקים על שם כינוי למעלה שהיה בו:

**ושמו מיכיהו.**שופטים י"ז א':

**שהיה מקבל אורחים.**כמ"ש שם שופטים י"ז פסוק ח' ויבוא עד בית מיכה לעשות דרכו וקבלו בביתו:

**ויהי שם בנו הבכור.**ש"א ח' ב' ומ"ש מה זה רשע אף זה רשע צ"ע שהרי מפורש כתוב בפסוק הסמוך ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' ויטו משפט ומה טעם הדרשה וי"ל דרבנן הוקשה להם תיבת משנהו שהיל"ל ושם השני ע"כ דרשו שתחלה היה הבכור רשע והיו סבורים שהשני אולי יהיה צדיק וכאשר גדל השני נודע שגם הוא רשע כראשון וזהו ומשנהו שהיה שני לו לראשון ורבנן לא באו לתרץ רק ר' יודן:

**נקרא שמו ושני.**היינו מ"ש בד"ה א' ופסוק י"ג ובני שמואל הבכור ושני ואביה ודורש ע"פ מדת ממעל מלשון משנה פניו וישנה ואת נערותיה:

**יואל בן פתואל.**יואל הוא בנו של שמואל כמ"ש שם ויהי שם בנו הבכור יואל וכשם שיואל זכה לרוה"ק כך אביה שהוקשו זה לזה:

**שפיתה להקב"ה בתפלתו.**כמפורש עליו ששמע השי"ת כמה פעמים את תפלתו וכמ"ש ושמואל בקוראי שמו קוראים אלה' והוא יענם:

**והנבואה נקרא מנוח.**שכל נבואת הנביאים על ידי מלאך לבד נבואת משה כמ"ש פה אל פה אדבר בו. וכך צ"ל שהנבואה נקרא מנוח כד"א ונחה עליו רוח ה' וכתיב ושרי' שר מנוחה מכאן שזכה ברוך לרוה"ק. ודברי פליאה הם אך הענין האמיתי בזה כי בירמיה מ"ה כתוב על ברוך שאמר יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי היינו שלא זכה לנבואה שהיה מקוה עליה על שהיה תלמידו של ירמיה הנביא והשיב לו ירמיה בשם ה' הנה אשר בניתי אני הורס וגו' ואתה תבקש לך גדולות לא תבקש וחז"ל דורשי עמוקות גלו כאן שבהכרח שאח"כ זכה ברוך לנבואה שהרי בירמיה נ"א נ"ט כתיב שרי' בן נריה בן מחסי' ושרי' שר מנוחה וברוך היה ג"כ בן נריה בן מחסי' כמ"ש ירמיה ל"ב ט"ז ומאותו טעם שלא זכה ברוך לנבואה היה ראוי שגם שריה לא יזכה לנבואה ומאחר שמצינו ושריה שר מנוחה הרי שגם ברוך שכתוב בו ומנוחה לא מצאתי זכה אח"כ למנוחה כמו שריה וכן כתוב בתורה ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו הרי שנוח הוא נבואה וכן הוא בס"ע פרק כ' ברוך בן נריה ושריה ודניאל ומרדכי כולם נתנבאו בימי נ"נ וש"צ בפירוש הס"ע במגילה י"ג ובספרי ח' א' פסקא ע"ח ורות רבה ריש פר' ב' ובמ"ר פר' יו"ד סי' י"ד אצלו אך אצלי הוא סי' ה' ובירושלמי פ"ט דסוטה שברוך היה נביא והיינו ע"פ דרשת המדרש כאן:

**לפיכך דיבר עמה המלאך.**קודם שדיבר עם מנוח אע"פ שהיה מנוח צדיק כנ"ל שזכה לדבר עם המלאך אך משום שלום וכדמפרש והולך:

**את תקבלי הריון.**שעד עתה לא קבלה הריון מחמת עקרות ועתה ע"פ נס תקבל הריון:

**שלא תשתה חומץ.**שהרי אמר לה בפירוש ואל תשתה יין ושכר ומה השמרי נא אלא שאמר לה שתעשה משמרת לדבריו וכמ"ש בתורה אצל הנזיר מיין ושכר יזיר ואח"כ אמר חומץ יין וחומץ שכר שהעיקר הוא איסור יין ושכר והשאר למשמרת:

**לשתות יין הנזיר.**הנזיר הב' מיותר וט"ס:

**לכך אסרן עליו.**החומץ ומשרת ענבים:

**מכל אשר יצא מגפן היין.**לשון המלאך אל מנוח כשנראה למנוח בפעם הב' ובפעם הא' לא אמר לה ונכלל במ"ש ואל תאכלי כל טומאה:

**כי הנך הרה.**משמע שעתה בשעה שמדבר עמה היא הרה והלא היתה עקרה עד עתה. ורש"י בחומש על פסוק הנך הרה שאצל הגר פירש כשתשובי תהרי כמו הנך הרה דאשת מנוח עכ"ל. ולא זכר דברי מדרש זה שמפורש להיפך. ובב"ר פר' מ"ה סי' ה' דרשו הנך הרה והלא כבר כתיב ויבא אל הגר ותהר מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה ויתכן שדורש ג"כ כמו כאן ואם כמו שפי' רש"י יתכן שהם מדרשים חלוקים שהיה לו לפרש כמו כאן:

**ומורה לא יעלה.**ולא פי' מהו מורה ודורש כמו שכתוב בתורה בנזיר ותער לא יעבור על ראשו הרי שמ"ש כאן לא יעלה פי' ג"כ תער:

**ולא תשחית.**ויקרא י"ט ודורש מורה בה' כמו בא' מלשון יראה ועי' נזיר דף ס"ו ברייתא דל"ב מדות מדה ז':

**הן בעוון חוללתי.**דוד אמר כן על עצמו שהתוודה על חטאו והחזיק עצמו לרשע ע"כ אמר שהחטא בא לו מבטן אמו ומחלל שיצא ממנו:

**דן ידין וכו'.**עי' ב"ר פר' צ"ח סי' י"ד:

**אלא על בעלי מראה.**שהיתה סבורה שהוא ב"א נביא ע"כ אמרה שיש בו סימן שהוא נביא שהרי הוא בעל מראה:

**קלקולא.**שמניעת ההולדה ממנה ולא ממנו כדלעיל:

**על ידי דלילה.**שגלחה אותו:

**שלא לפסול דבריו.**שאם היה בא אצל מנוח בפעם הב' ומצוה אותו א"כ היה כל מה שנראה אל אשתו ודבר לה היה הכל בחנם ע"כ גם בפעם הב' אמר מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר:

**במהירות.**כמ"ש וימהר אברהם:

**אינו אומר היום.**שאם אמרה היום היה משמע ביום זה עצמו אך ביום משמע ביום אחר:

**בתפלת הבוקר.**וצ"ע מנ"ל דלמא התפלל בתפלת המנחה ונענה כמו אליהו בתפלת המנחה וי"ל שאם היה כתוב ויענהו ה' הייתי לומד מאליהו שכתוב בו ענני ה' ענני אך כאן כתוב וישמע ה' בקול מנוח ע"כ דורש מפסוק ה' בוקר תשמע קולי:

**מבררים מעשיהם.**אע"פ ששמע מנוח מאשתו רצה לשמוע בעצמו ואמר בתפלתו יבוא נא עוד אלינו ויורנו וגו' ושאל את המלאך האתה האיש אע"פ שאמרה לו אשתו שהוא האיש וכמ"ש עם נבר תתבר ועי' ויק"ר פר' י"א סימן ב' פירושו:

**אני הוא בתחלה.**שהיל"ל כן ואמר אני לפי האמת שהיה מלאך המלאך אינו משתנה וכן דברו:

**משפט הנער מנזירות.**כי המלאך אמר לאשתו שני דברים. אחד אל האשה ואחד אל הנער ומנוח אינו מפורש רק ששאל מה יהיה משפט הנער ולא אל האשה ע"כ דורש ששאל גם אל האשה בתיבת ומעשיה בעת שעשה היינו בבטן כמ"ש הוא עשך ויכוננך וכמ"ש תהלים קל"ט אשר עושיתי בסתר ובאיוב בבטן עושיני עשני:

**לחלק כבוד ולחבבה.**כמ"ש לעיל בסמוך:

**תשמור על חומץ.**כדלעיל על מ"ש לאשה השמרי נא:

**אמר לי מכל אשר.**פי' שלאשה לא אמר כן רק ברמז וכדלעיל וכמפורש בתורה בפרשת נזיר כאן מחרצנים ועד זג:

**עצורים היינו.**כמ"ש נעצרה נא אותך מיותר שהרי פירש נעשה לפניך גדי עזים ע"כ דורש ע"פ מדה ט"ז שכאן צריך לומר נעצרה שהעקרות נקרא עוצר ע"פ מדה י"ז כמ"ש עצרני ה' מלדת וכמ"ש כי עצור עצר ה' פירושו סגירת הרחם ואתה בישרתנו בהרוחות הרחם וע"פ מדת ממעל מרומז בתיבת נעצרה אותם בשמחה כמ"ש עצרת לה' אלהיך:

**אלא בבשר.**של שלמים כמ"ש דברים כ"ז ז' וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך עי' פסחים דף ק"ט ספרי סדר ראה פיסקא ס"ד:

**אין דרך נביאי ה'.**שמאחר שעדיין לא ידע מנוח שהוא מלאך א"כ למה יאכל בלחמו ודורש על שאינו דרך הנביאים לקבל וזה צ"ע שהרי מפורש אצל שאול ונערו שאמר שאול ומה נביא לאיש האלהים והשיב נערו הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והגיד לנו את דרכנו ואצל אלישע עצמו מפורש שקבל ויתכן שאשר קבלו הנביאים בעד נביאתם לא היו אלא בעבור תלמידיהם כמ"ש אצל העשרים לחם וכרמל בצקלונו דאלישע וכמ"ש גיחזי ששאול מנעמן בעבור שני נערים שבאו מהר אפרים אך לא לעצמם כלל וכן היה אצל שמואל שלקח בעבור בני נביאים שהיה רבים אצלו כמפורש אך האכילה הוא לעצמם ודו"ק כי קצרתי:

**רמז לו.**שלא אמר לו דרך צווי ומנוח הבין שכן צריך לעשות ועשה:

**בנה אברהם מסבח.**על בשורת ארץ ישראל כמ"ש ב"ר פר' ל"ט סימן ט"ו ט"ז:

**שטועה היה כסבור.**כמ"ש ברכות דף ס"א אר"נ מנוח ע"ה היה קמ"ל כמסקנא דגמרא שם שלא היה ע"ה אף כי לדעת המדרש לעיל סימן זה שהיה נביא:

**שהיו דומים למלאכים.**כמ"ש ויק"ר פר' א' סימן א' וש"נ:

**ולמה אכלו.**עב"ר פר' מ"ח סוף סימן י"ד ויק"ר פר' ל"ד סימן ח':

**ואלו היה אוכל עמו.**אע"פ שזה ג"כ מנהגו של מנוח לקבל אורחים:

**על עצמו אמר.**אע"פ שלא אמר ואני פלאי עכ"ז כוונתו על עצמו וכך אמר לו עתה שאני לפניך אני אומר לך אני אך לאחר שאסתר ממך אהיה באופן נסתר לעולם שיאמר עלי והוא פלאי ומה תועלת לך לידע שמי ופלאי פירושו מכוסה כמ"ש כי יפלא ממך דבר ומה שהביא המדרש פסוק פליאה דעת על שפי' כיסוי החלטי לעולם וכן והוא פלאי פי' לעולם אך כי יפלא וכדומה הוא פלא שעומד להגלות:

**פליאה נפלאה.**שמ"ש והוא פלאי מל' עושה פלא. וכמ"ש כאן במנוח ומפליא לעשות וא"כ כל המלאכים הם מכוסים ומפליאים לעשות ולפי פירוש הג' ע"ש הנזירות שבא לצוות שהוא מלשון הפרשה והנזרה והשם מיוחד למלאך זה ולשליחות זו לבד ופירוש הפסוק למה זה תשאל לשמי מעצמך אתה צריך לידע ע"פ מדת ממעל כמ"ש בתורה כי יפליא:

**את מוצא.**הכוונה ד"א איש או אשה כי יפליא:

**מהו ויאמר אני.**היל"ל הן או כן ועוד הודה לו שהוא האיש ואינו איש ע"כ דורש שמ"ש ויאמר אני אינו הודאה לדברי מנוח אלא דברי עצמו אני כמו שאני לא כדבריך וכן הדקדוק אצל יעקב שלא אמר הן או כן אלא דברי עצמו:

**ואמרת אליהם.**שהוא מיותר לרבות אותם שאמירתך להם ושומעים לך ויעשו הם כפי אמירתך וזה העבדים:

**וזהו ששנינו.**שם במשנה נזיר ס"א שכופה את עבדו שנדר בנזיר כופה אותו שיעבור על נזירותו בעודו עבדו אך לאשתו מפר ביום שמעו לעולם ואינו כופה אותה אם לא הפר ביום שמעו:

**מופלא הסמוך לאיש.**בן י"ג שנה ויום אחד בספרי כאן:

**כשיפרוש.**כתרגומו ארי יפרוש ואין בהרהור הלב פירוש:

**לפי שהוא אומר.**נזיר דף ז':

**איש כי ידור נדר.**בריש סדר מטות ודינו נדר אינו חל אלא ככל היוצא מפיו יום או יומים מין זה וזה עי' ספרי ונזיר דף ג' ודף ז' לקמן פר' זו סימן ח':

**שאם נדר יום אחד.**בלשון ותורת נזירות:

**כתיב כאן נדר.**שהיה די במ"ש לנדור להזיר ותיבת נדר מיותר:

**בל יחל ובל תאחר.**לא יחל דברו במדבר ל' לא תאחר לשלמו דברים כ"ג כ"ב ואינו יודע למה שינו חז"ל לשון התורה שכתוב לא יחל לא תאחר ובלשון חז"ל בל יחל ובל תאחר:

**נזיר להזיר.**נזיר אם אמר בלשון נזירות להזיר יוסיף ומרבה על הנזירות על שלא אמר לשון נזירות כ"א כינוים לשם נזיר וכן פירושו להזיר לאחרים:

**נזירות בתוך נזירות.**בתוך ל' של נזירות זו קובע לו נזירות אחרת לכשישלים נזירת הא' יתחיל נזירת הב':

**שמעון הצדיק.**ספרי כאן נזיר דף ד':

**הבוביא.**דמות הנראה במים:

**לאבדני מן העולם.**לאמר שבחור נאה כזה ראוי לי להלוך אחר תאות לבו:

**בדבר שאינו שלך.**פי' שלא ישאר בקיומו שסופה לבלות בקבר וגי' הגמרא מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך:

**מתוך אקפדה.**מתוך איזה דבר של כעס כגון שחבירו מפצירו שישתה אצלו יין והוא אינו רוצה ונודר בנזיר וכשיעבור הכעס הוא מתחרט:

**מתוך ישוב דעתו.**שהתישב בעצמו שהתאוה שהיצר משיאו לעשות כרצונו הוא בטעות כנגד רצון יוצרו ועל זה לא יתחרט לעולם:

**הוי גבורים.**וס"ד ואנשי חיל למסוך שכר ומצדיקי רשע עקב שוחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו:

**אשריך ארץ.**וס"ד ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי:

**עוסק בתורה.**הוקשה לו מ"ש שמלך בן חורין איזה שר אינו בן חורין על כן דורש על שר ישראל שעוסק בתורה שעומדת כנגד יצרו הרע והוא בן חורין ממנו וכמ"ש אבות פרק ו' שמ"ר פר' מ"א סי' ז' ע"ש למה דורש כן:

**כי כבר רצה.**ואין חפץ ורצון אלהים אלא בתורה ומצות כמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

**הה"ד אחריו.**ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי. שמ"ש בעת פי' כמו שדרשו על פסוק והיה אמונת עתך קבעת עתים לתורה ובלשון חז"ל דקביע לי' עדני':

**בגבורה של תורה.**כמ"ש אני בינה לי גבורה:

**שגבורה של תורה הוא באשרי.**שתיבת אשרך דר"ד נמשך גם לס"ד בגבורה הוא באשרי ולא בשתי באשרי כ"א באוי:

**ואתה תחזה מכל העם.**אנשי חיל יראי אלהים שיוכלו לשפוט כמ"ש בס"ד ושפטו את העם אך השותים אינם יכולים לשפוט כי שיכור אסור להורות:

**כדי להשתכר.**כי השותה מין אחד אינו משתכר מהרה אך עירוב משקאות משכרים מהרה:

**הלופר.**פירש בערוך שר הטבחים:

**פן ישתה וישכח מחוקק.**וע"פ מדה י"ז שמחוקק הוא משה דורש כאן מדה ט' שהכוונה על תורת משה שנתנה על ידו ועי' לעיל פ' זו סוף סימן ד' שדורש בא"א:

**שכימה מבשלת.**עי' ב"ר פר' יו"ד סימן ו':

**מי שת בטוחות חכמה.**וס"ד או מי נתן לשכוי בינה היינו בלב כמ"ש והגות לבי תבונות וכן בפסוק ובסתום חכמה תודיעני ובר"ד הן אמת חפצת בטוחות הם הכליות ובסתום חכמה הוא בלב:

**בארבע רביעית.**פי' רביעית ארבע רבע רביעית כשימזגנו יעמוד על רביעית וכמ"ש חז"ל כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא:

**כהן ששתה.**עירובין ס"ד:

**וחומץ מפני שכרות.**פי' וחומץ שאסרה תורה ג"כ מפני שכרות אך מפני מה אסרה משרת ענבים וכו':

**מכאן שחייב אדם.**שמ"ר פר' ט"ז סימן ב':

**ואל אשה וגו'.**ויקרא י"ת:

**בנידוי.**מלשון ריחוק כתרגומו בריחוקה:

**איש איש אל כל שאר.**לא תקרבו לגלות ערוה ויקרא י"ח ו' שאפילו הקרבה אסור שמביא לידי ערוה:

**מפני טענת הבריות.**שאין הכל מכירים בקרובותיו ויחשדו אותם שעוסקים בדברי עבירות:

**ולהלן הוא אומר.**בנדה לא תקרב כנ"ל ללמוד שכמו שחייב אדם להתרחק מערוה שאינו שלו כך חייב אדם להתרחקמערוה שלו:

**אחריתו כנחש.**אגב שהזכיר פסוק זה לעיל בסימן זה שדומה לעקרב שמכה בעוקצו אחריתו וגו' של יין מביא מה שדרש על זה לעיל סימן ב' קרוב לסופו עי' מש"ש:

**שלא יבא לשתות.**יין ושכר שהיא עיקר האיסור כדלעיל סי' זה.

**אפילו לא אמר.**לעיל סי' ז':

**אמרו האומר.**פי' אמרו חכמים שהאומר הריני וכו':

**ר' י"ה אומר.**ספרי כאן והגי' שם רי"ה אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר לפי שהוא אומר וכו' ומ"ש למה כפל עד למה כן אין מקומו כאן אלא בדברי ר"א הקפר:

**ואכלת לפני ה' אלהיך.**אצל מעשר שני כתיב שצריך לאכול מעשר שני בירושלים וכתיב שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ותירושך הוא יין הרי שמצוה לשתות יין ממעות מ"ש יכול שגם הנזיר ישתה יין ממעות מעשר שני ומ"ש כאן מיין ושכר יזיר בשאר המינים פי' בשאר מיני יין שאינו של מצוה ובספרי כאן הגי' משאר היינות והרי כאן שני כ"מ והכריע מתיבת יזיר שאפילו ממעות מ"ש ושאר יין מצוה ג"כ יזיר שתיבת יזיר מיותר שהרי כבר אמר להזיר לה' לדרוש יזיר מכל מקום:

**ת"ל ונסכו.**במדבר כ"ח ו' ולשון הפסוק ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקודש הסך נסך שכר לה' ומ"ש כאן ואומר הסך נסך ט"ס וצ"ל וגו' הסך נסך:

**וינזרו מקדשי.**ויקרא כ"ב:

**יאמר ענבי נזירך.**פירש רש"י שהנזירות והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם:

**וינזרו לבושת.**הושע ט' יו"ד:

**האבכה הנזר.**זכרי' ז' ד' ופי' להפריש מאכילה ושתיה:

**מסחורתו ורפואתו.**שיפריש עצמו מלמכור יין ולעשות רפואהמן היין:

**לא ישתה.**חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה:

**חומץ כיין.**שתיבת יין ותיבת חומץ השני מיותר שהיל"ל חומצם לא ישתה לדרוש שחומץ מצוה כמו יין מצוה:

**שאין איסורם איסור עולם.**אלא כל ימי נזרו ומותר בהנאה כנ"ל בסחורה וברפואה וצ"ע למה לא אמר שאינם אסורים אלא לו ולא לאחר ועי' לקמן ריש סימן ט':

**איסור עולם.**חלב וכל הטמאים לאכול שאסורים לעולם ויש מהם שאסורים בהנאה כמו ערלה:

**וענבים כמשמען.**וכולל לחים ויבשים שנכלל בתיבת וענבים לדרוש לחייב על כל אחד בעצמו:

**כל ימי נזרו.**מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצצים ועד זג:

**אף העלים והלולבין.**שאף הם מן הגפץ אלא שאין בהם טעם והגירסא שבכאן ובספרי אין להבין והרוצה להבין דבר לאשורו יעיין בנזיר דף ל"ד ושם מפורש שדורש כלל ופרט וכלל כעין הפרט ע"ש וברש"י:

**ומתרגמינן זגא דדהבא.**צ"ע איזה ראיה מכאן שהזגים הם הפנימים ויותר היה נראה שהוא ראיה לדברי ר' יוסי שהחיצון זוג כמו זוג של בהמה ולא מצאתי ראיה זו לא בגמרא ולא בירושלמי והצה מצאתי בגליון מדרש שלי שכתבתי מכבר זג הוא הפנימי ורמון הוא החיצון ולא ידעתי מאין כתבתי כן והיה בדעתי שלא להעתיקם בפירושי עד שהראני ידידי המופלג מוהר"ל מהוראדנא שזהו דעת הרמב"ן על התורה שחולק על רש"י שסובר שהיו הפעמונים בין הרמונים אך הרמב"ן סובר שהיו בתוך הרמון ממש כמ"ש ופעמוני זהב בתוך הרמונים בתוכם ולא ביניהם ודברי המדרש כאן ראיה לדעת הרמב"ן שהזוג היה בפנים ולזה הביא ראיה מהתרגום כדעת ר' יהודה וכן דעת ר' יוסי שזוגי המעיל היו בתוך הרמונים ממש ע"כ אמר כזוג של בהמה ולא של מעיל ובזה נתקיימו דברי הראשונים בס"ד:

**ויגלח ויחלף שמלותיו.**לכבוד המלכות להתהדר לפני פרעה:

**לשם צער ואבל.**לקמן פר' י"א סוף סי' א':

**להרחיקם מן הזימה.**לעיל ריש פר' זו ובסי' ז' בסוף המעשה דשמעון הצדיק:

**יאסרו עליו כקודש.**כמ"ש קדוש יהיה גדל פרע:

**נדרו תלוי בנזירותיו.**עי' מ"כ ומ"ש ונזירותיו תלוי בנדרו שאם פירש יותר משלשים יום יעשה כפי נדרו:

**תלש מירט ספסף.**נזיר ל"ט ופי' רש"י תלש שער בסמוך לבשר אבל לא עקר לגמרי מירט שערו לגמרי ספסוף כמו סוף:

**לתגלחת אחרונה.**פי' רש"י שם לאחר תשלום ימי נזירות טהרה:

**ממצורע אי אפשר.**שתגלחת מצורע חמור שהיא תגלחת כל גופו ע"כ צריך תער אך כאן בנזיר שאינו כל גופו אינו צריך תער ע"כ כתוב תער ללמד על תגלחת אחרונה עי' פסיקתא זוטרתי כאן:

**ר' אומר אין צריך.**לדרוש על שהוא מיותר אלא כך הוא פשטא דקרא תער לא יעבור עד מלאת אבל במלאת יעבור תער שמכלל לאו אתה שומע הן:

**שאינו סותר לא בזוג.**שאם גלח בזוג באמצע ל' יום אינו סותר נזירותו אך בתער סותר:

**קדושת שער.**כמ"ש קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו:

**המגלח כמצותו.**כשהשלים זמן נזירותו ופתח אוה"מ על קרבנותיו:

**בר פדא.**נזיר דף ה' ג"כ בר פדא אך בירושלמי פרק א' דנזיר הלכה ה' הגירסא בר קפרא ושאר לשון המדרש הוא בירושלמי:

**כ"ט פעם וכו' תלתין.**הנה מניתי שאין בפרשה רק נ"ט פעמים ובהכרח לומר שחושב גם מ"ש כי נזר אלהיו על ראשו ג"כ מלשון נזירות ועל שאינו שוה לכל הנ"ל ע"כ לא חשב תחלה אלא כ"ט פעם:

**לחידושו.**כמ"ש לעיל סימן זה שאינו בכלל שאר נדרים וזה לגופו וכמאן דאמר אין דורשים תחילות שצריך לגופו:

**גידול שער ל' יום.**שעד שלשים השער מגודל ונאות לאדם לאחר שלשים נקרא ניוול ומשא לאדם וכמ"ש לעיל פר' ט' בסי' כ"ד:

**עד מלאת ימי.**היינו חודש מלא שלשים יום וכ"ט יום נקרא חודש חסר:

**לא יצא.**ואנן תנן במתניתין יצא:

**הימם כתיב.**חסר יו"ד בתרא לדרוש לכתחלה צריך ל' יום ובדיעבד כ"ט:

**מי שאין לו פרע.**שאין טבעו לגדל פרע ששער שלו קטנים תמיד:

**עם הבאת קרבן.**לקמן סי' ט"ז:

**משהו.**איזה שער שיהיה לו אפילו קטנים:

**כל ימי נדר נדרו.**תער לא יעבור על ראשו ונאמר להלן ואחר ישתה הנזיר יין להורות שגם אחר שעברו ל' של הנזירות אסור לשתות יין שהרי מדבר על הבאת קרבנותיו שמעכב שתיית יין:

**כל ימי הזירו לה'.**על נפשות מת לא יבוא עי' לקמן פר' י"א סוף סי' א':

**כדי לשמור עצמו:**כדלעיל ריש סימן יו"ד:

**מה כהן גדול.**כמ"ש ויקרא כ"א י"א על נפשות מת לא יבוא:

**כי נזר שמן.**ויקרא כ"א י"ב:

**ויבדל אהרן להקדישו.**על שבתורה אינו מפורש שאהרן ובניו הם קדשי קדשים על כן הביא הפסוק של ד"ה וקדושת נזיר קדושת כ"ג היינו ק"ק מה שאין כן בכהן הדיוט:

**כל ימי נדר נזרו.**תער לא יבוא על ראשו כל לרבות אפילו אחר מלאת:

**כל ימי הזירו לה'.**על נפשות מת לא יבוא:

**סותרים.**הימים שמנה מקדם ומתחיל למנות מחדש אחר הקרבן והתגלחת:

**שלא הותר כלל.**אפילו יין מצוה כדלעיל סי' ח' ר"י הגלילי:

**מראשו האמור במצורע.**שתיבת ראשו האמור במצורע שהוא מיותר לדרוש שנזיר מצורע מותר לגלח:

**שהטומאה סותר הכל.**שאם היה נזיר שבע שנים ונטמא ביום אחרון סותר כל הז' שנה ואם גלח שלא כדין אינו סותר ממה שמנה רק שלשים יום עי' לקמן סוף סי' ט"ז:

**נפשות בהמה.**עי' ביצה דף כ"א אצל יו"ט וכאן אפילו ר"ע מודה:

**לפי שכולל בכהן הדיוט.**בריש אמור שכתוב אצל כהנים לנפש לא יטמא בעמיו משמע כל נפש ואח"כ אמר כ"א לשארו שהתירו לקרובים ועי' נזיר דף מ"ח:

**אבל לבנו ולבתו.**שאצל כהן הדיוט כתובים שמותר לטמא והיה צריך לכתוב כאן שאסור לטמא ודורש על שאין הקטנים נזורים שאין יכולים לקבל נזירות על עצמם רק האב יכול לקבל נזירות על בנו קטן כמ"ש לעיל בסימן ז' עי' במפרש הספרי כאן:

**להגיד מה גרם.**איזה דבר גרם שישמור עצמו כל כך כי נזר על שנזר אלהיו על ראשו:

**עד מלאת הימים.**אשר יזיר לה' קדוש יהיה משמע ולא אחר כך שאינו קדוש ואין ללמוד מכאן קדושה על נזיר עולם ע"כ כתוב פסוק ח' כל ימי נזרו קדוש הוא לה' שכל ימים שהוא בנזרו הוא קדוש:

**זו קדושת הגוף.**פירש רש"י בחומש קדושת הגוף מלטמא למתים:

**ופתאים עברו.**עברו היינו במזיד שיודע שאסור ועובר:

**וטמא ראש נזרו.**וגלח ראשו שהיה טהור ונטמא חייב בגילוח וקרבן ולא מי שלא היה טהור כלל:

**ואינו מגלח כל שערו.**כי המצורע מגלח כל שערו ע"כ כתוב כאן ראשו עי' ספרי באריכות:

**ביום טהרתו.**ואח"כ כתוב ביום השביעי יגלחנו ודורש שאם כתב ביום טהרתו לבד הייתי אומר דהיינו ביום השביעי שהוא יום הבאת קרבנותיו ונטהר לגמרי לקדשים ת"ל ביום השביעי יגלחנו וקרי' ליה ביום טהרתו על שנטהר במקצת שאינו מטמא:

**ביום השמיני.**יביא שתי תורים להוציא את הז' שאינו יכול להביא קרבנותיו בז'. ספרי כאן:

**ומיום הז' והלאה.**ויקרא כ"ג כ"ז:

**אלו אמר תורים.**ולא אמר שתי תורים יכול שיביא כמה שירצה אע"פ שאמרו מיעוט רבים שנים הייתי אומר שנים לחיוב ואם יביא הרבה ת"ל שתי תורים ולא יותר וצ"ע שאם כן בכל מקום נאמר כן:

**תורים כנגד בני יונה.**בן יונה אחת ותור אחד במקום בן יונה:

**בבעלים מנין.**שאם אמר בשעת לקיחתן זו לעולה וזו לחטאת שיועיל ואינו יכול לשנות עוד ת"ל בויקרא י"ב אצל יולדות:

**קן סתומה.**בספרי כאן הגי' נמצאנו למדים קן סתומה קן מפורשת והמדרש מפרש איזה סתומה ואיזה מפורשת בזמן שהבעלים מפרישים סתומה שהביאו לכהן ולא פירשו איזה לעולה ואיזה לחטאת זהו סתומה:

**על כל דבר.**על אחת כו"כ שצריך כפרה:

**מיום שגלח.**וקידש ראשו היינו גילוח ואח"כ והזיר לה':

**וכפר עליו.**היינו הקרבנות ואז וקידש ראשו שיגלח. נזיר מ"ח א':

**והזיר לה' את ימי נזרו.**והביא כבש בן שנתו לאשם הפסיק בין הקרבנות ובין האשם:

**והזיר והביא.**חשיב לי' נזירות קודם שהביא והבאת האשם מצוה בפני עצמו שאיניו מעכב כשאר קרבנות:

**והזיר לה' אימתי והביא.**פי' אימתי נקרא והזיר לה' שהוא נזירות כמצות ה' בזמן שהביא אשמו וכן הוא בספרי ובנזיר י"ט ומ"ש כאן ועוד הפעם והזיר לה' את ימי נזרו שייך למטה:

**מנין שאסור ליטמא.**עי' לעיל סוף סי' יו"ד:

**נאמר כאן נזיר.**כל ימי הזיר לה' על נפשות מת לא יבוא ולהלן כתוב ואחר ישתה הנזיר יין ופסוק כתוב אחר הבאת קרבנות:

**בן שנתו לעצמו.**מיום שנולד ולא מר"ה וכן לקמן ריש סימן י"ח אצל חטאת:

**שיבוא לבטל אלא זה.**שאינו לכפרה אלא בא על נזירות שעברה בטומאה:

**ראשונים ואחרונים.**מדקאמר והימים הראשונים יפלו משמע ולא אחרונים יפלו הרי שיש אחרונים אלא שלא יפלו:

**דבעינן גדל פרע.**לעיל בסי' יו"ד ואין היין סותר לעיל סי' י"א:

**וזאת תורת הנזיר.**מיותר הוא ועוד שהרי כאן ביום מלאות הוא אחר הנזירות שכבר אינו נזיר ודורש שבא לרבות נזיר עולם ותיבת תורה משמע שבא להשוות כמ"ש תורה אחת יהיה לכם וכן כאן להשוות ועי' לקמן ריש סי' כ"ד:

**מיקל בתער מביא.**כדין כל נזיר טהור שמגלח:

**כי נדר נדר עבדך.**היינו נדר נזיר עי' כל זה לעיל פר' ט' סי' כ"ד איך דורש על שנה חודש ושבוע. ועי' ס"ע פרק י"ד שהובא דברי ר' נהוראי ושם איתא שהוא שנת שלשים ושש למלכות דוד:

**שנת עשר לשמואל.**עי' לעיל פר' ג' סי' ח' ועי' עוד ס"ע פר' י"ג:

**לקרבן טהרה.**מרבה נזיר לקרבן טהרה בעת שמיקל בתער כנ"ל ולא לקרבן טומאה:

**במי שיש פסק לנזירות.**זה מביא קרבן טומאה ולא נזיר עולם:

**הוא יביא את עצמו.**ספרי והשיאו אותם עון באכלם את קדשיהם ויקרא כ"ב ט"ו הלא הם עצמם על שאכלו מקדשים השיאו עון אשמה וכן כאן יביא עצמו שאין ב"ד מכריחים אותו:

**בן שנה לעצמו.**מיום שנולד ולא לשני עולם כדלעיל בסי' ט"ז אצל אשם:

**אחר שיהיה הקדשו לה'.**שהוא אחד כמ"ש ה' אחד לעולה לשם עולה:

**אמרת אחת.**פי' לכך אמר הפסוק אחת ללמד שאין מגלחין שתי נזירות כאחת על חטאת וקרבן אחד:

**אמרת אחר.**פי' לכך אמר הכתוב אחד שהוא מגלח על זבח אחד:

**שאין טעון ר' וכו'.**אלא חלות בלולות בשמן ורקיקים משוחים בשמן ולא מורבכת ולא לחם חמץ:

**יכול ליתן לחלות משיחה.**ע"פ מדה י"ט לזה כתב תיבת מצות להוציא מדרשת מדה זו:

**למצות שוו.**החלות והרקיקין שיהיו שניהם מצות אבל כל אחד כדינו חלות בלולות ומצות משוחות כמדה ט"ז:

**כדי קיום.**לקיים מצות מתן שמן:

**וביום השמיני יקח.**ויקרא י"ד יו"ד וס"ד ושלשה עשרונים סולת מנחה כבש לעולה כבש לאשם כבשה לחטאת ועליהם ג' עשרונים עשרון לכל מין:

**ת"ל ואת האיל יעשה.**כאן בנזיר:

**בכלל מנחתם ונסכיהם.**שכתוב בפסוק ט"ו וסל מצות וגו' עד ומנחתם ונסכיהם היינו של פסוק י"ד של כבש לעולה ושל כבשה לחטאת ושל איל ושלמים ויצא מן הכלל במ"ש ואת האיל יעשה וגו' ואת מנחתו ואת נסכו:

**שהוא שלמים מיוחד.**בבירור שזהו הוראת שמו וענינו זה ומינו הדומה לו צריך מנחה ונסכים ולא חטאת ואשם:

**על כל המצות.**שסל המצות הביא כבר ואח"כ ישחוט האיל:

**לענין שאמרנו.**בסוף סי' הקודם ללמד שאין חטאת ואשם טעונים נסכים:

**בשלמים הכתוב מדבר.**שהשלמים יקריב אל פתח אוה"מ ולא לגלח שם וכמ"ש אצל שלמים בויקרא ג' פסוק ב' ושחטו פתח אוה"מ א"כ מ"ש פתח אוה"מ נדרש ע"פ מדה ל"א ואת האיל יעשה וגו' פתח אוה"מ וגלח הנזיר שעל האיל יגלח והוא בנזיר דף מ"ה א':

**ולא תעלה במעלות.**שמות כ"א כ"ג וס"ד אשר לא תגלה ערותך עליו הרי שהקפידה תורה על בזיון מקדש בדבר שאין דרך בני אדם בביתם ק"ו לגילוח שדרך ב"א להקפיד בביתם:

**ר"י אומר אינו צריך.**לדרוש ק"ו ממקום אחר שלא יגלח כאן שממקומו הוא למד שלא יגלח:

**אשר תחת זבח השלמים.**משמע שעומד במקום שמבשל השלמים ואינו צריך אלא ליקח וליתן ואם אתה אומר שצריך לגלח פתח אוה"מ בעזרה עדיין הוא רחוק ממקום בישול השלמים. וצריך להביאו אל הלשכה ששם מבשלים השלמים של נזיר ועדיין חסר הבאה אלא שמגלח במקום הבישול ולא בעזרה:

**מה בין מגלח.**נזיר מ"ה במשנה:

**אבא חנן אומר.**ספרי שלכך כתוב פתח אוה"מ שיגלח בעת שאוה"מ פתוח ולא בזמן שהוא סגור ומ"ש לעיל סוף סימן י"ג שיכול לגלח בלילה שאם העזרה סגורה אולי חולק על ר"א בזה גם אפשר מה שמכשיר בלילה דווקא כשפתח:

**ונוטל את הרוטב של דוד.**שמבשל בו השלמים ושופך על שער שגלח עי' נזיר דף מ"ה ב':

**תחת חטאת מנין.**תחת חטאת ואשם מנין ספרי וגמרא שם:

**אין בשלה אלא שלמה.**ב' מתחלף במ"ם באלב"ם ויש כאן אותיות שלמה וכמ"ש לקמן סימן זה אחת שתהיה שלמה (זכר לדבר בכלי הבקר בשלם הבשר הרי שלם ובשל בתיבה אחת):

**בפני עצמה.**כדרך שמבשלים חתיכות בקדרה ואיברים ת"ל מן האיל שיהיה האיל שלם כשיקח ממנו הזרוע הבשלה שנותן את האיל שלם לתוך הדוד. ואין לחשוש שבולע האיל של חולין לאכילת אדם עם הזרוע שמתבשל עמו שהוא קודש לזה אמר שאינו מחובר בו כ"א כחוט השערה שאינו בולע במחובר כ"א על ידי רוטב ולזה אמר שבטל או בששים או במאה:

**מוצא מן הזרוע.**ומצטרף העצמות עם שאר האיל לבטל טעם בשר הזרוע שאינה רק חלק אחד ממאה:

**כך תיצא מן האיל.**ואין כאן מאה נגד בשר האיל:

**להעלות החולין.**פי' לאסרו אלא מצטרף עם החולין להעלות התרומה ולהתיר החולין וכן כאן מצטרף העצמות עם החולין לבטל טעם התרומה ולא להפך:

**נפרצה או חסרה.**אינה אחת וצריך ליקח אחת שלמה:

**אלו אחר התגלחו.**הלקיחה והנתינה:

**מניח כהן ידיו.**לעיל פר' ט' סי' כ"ב:

**מוליך ומביא.**כהנפת רוח וכמניף בנפה:

**אשר הונף ואשר הורם.**שמות כ"ט כ"ז הרי במקום שצריך תנופה צריך הרמה וכן בכל מקום שכתוב תנופה צריך הרמה וכל הרמה בהורדה:

**תנופה אחת.**כי תיבת תנופה מיותר שכבר כתב להניף אלא לדרוש תנופה אחת:

**לפני ה' במזרח.**כמ"ש לעיל פר' ט' סוף סי' י"ג היינו בשער נקנור:

**כי את חזה התנופה.**וס"ד מזבחי שלמיהם ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו ויקרא ז' ל"ד וגם האיל של נזיר הוא שלמים וצריך הרמת חזה ושוק ולמה הוצרך לפרש כאן:

**לידון בדבר החדש.**ליתן לכהן הזרוע בשלה וזה אחד מי"ג מדות דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש אין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב בפירוש:

**ובבית עולמים.**וכן הוא לעיל פ' ט' סימן כ"ו מתיבת תורת ועי' מ"ש לעיל פר' זו ריש סי' י"ז:

**כך מועלין בשער.**כדלעיל פר' זו סי' יו"ד:

**וכי הנזיר תלוי בהשג.**והלא קרבנות הנזיר קבועות שוים לכל לא יפחות העני ולא יוסיף העשיר כמ"ש בסמוך בחטאות ואשמות אין להוסיף. ותירץ שאם הפריש קרבן משלו על זה אמר קרבן ה' על נזרו מה שנזר והפריש הוא עצמו שנזירות הוא לשון הפרשה כמ"ש לעיל פר' זו סי' ח' קרוב לסופו וכאן שכתוב נזרו אצל קרבן פירושו שיפרוש קרבן ומ"ש מלבד אשר תשיג ידו משמע שיכול להביא קרבנות מלבד מה שהשיגה ידו אלא שאחרים נותנים לו שאין ידו משגת לקרבנות אלו:

**על תורת נזרו.**מתורת נזרו שמפורש בפרשה אינו יכול לשנות ודרשות אלו ע"פ מדה ט"ו שני כתובים מכחישים כפי נדרו משמע שתלוי בעצמו כפי דבריו על תורת משמע שלא ישנה מהתורה של הפרשה והכריעו ע"פ פסוק השלישי נדרו על הבא בנדר נזרו על יין תורת על הקרבנות של כל הנזירות ומרבה עולה ושלמים כפי נדרו:

**וחוזר מראש.**למנות הנזירות מתחלה והימים הראשונים שמנה יפלו ומצטער לכך חסה עליו התורה שיוצא בקרבן עני.

**קנסה אותו תורה.**וכדלעיל סי' ט' לאשם הרי זה קנס על שלא שמר עצמו מן הטומאה:

**החטאת היה מביא.**חטאת חמור וקדוש מהכל שצריך ד' מתנות נגד הטומאה החמורה מהכל שסותר כל הנזירות ועולה חמורה משלמים שעולה ק"ק ושלמים קדשים קלים ע"כ העולה כנגד תגלחת שחמורה מהיוצא מהגפן שסותר ל' יום מיוצא מן הגפן אינו סותר כלל עי' מ"ש לעיל סי' י"א:

**באכילת היוצא מן הגפן.**וענבים לחים ויבשים לא יאכל מחרצנים ועד זג לא יאכל:

**שני מיני לחם.**חלות בלולות בשמן ורקיקים משוחים בשמן וכדלעיל בסי' י"ט:

**נסכים לעולה ולשלמים.**כדלעיל סוף י"ט הנ"ל:

**ב' אזהרות שלשתים.**חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה:

**לחזק זרועו.**של הנזיר שיוכל לעמוד כנגד יצרו הרע כמ"ש ה' לא יעזבנו בידו:

**בתי הרבה יין עושה.**סוטה דף ז' לעיל פר' ט' סי' ל"ג פ' יו"ד סי' א':

**מתנים עליה.**כל הכתוב בפרשת נזיר ודורש לפרשת נזיר סמוכיס מלפניה וסמוכים מלאחריה וכמ"ש ויקרא רבה פרשה כ"ה סימן ז':