**אל תקנא באיש חמס.**וכתיב אח"כ כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יבורך וכמ"ש בדרשה השניה על הנואף והנואפת והנזיר שהוא יתברך ואגב דורש דרשה הא' ע"פ גז"ש ומדה י"ז:

**מחמס אחיך.**מחמס שעשית לאחיך:

**כי שמרנו משמרתו.**וס"ד וכי הלכנו קדורנית מפני ה' אלהים:

**מאשרים זדים.**מהללים אותם ובוחרים בדרכיהם ומ"ש גם נבנו וגו' כמ"ש שם בריש מלאכי ונבנה חרבות המה יבנו וגו':

**מאנשי סודו.**קרוביו ואהוביו ומגלה להם סודו כמ"ש יאמר מה פעל אל שהוא סוד כמוס ויגלה להם:

**ועמך כלם צדיקים.**ישעיה ס' כ"א ועליהם אמר לעולם יירשו ארץ וזהו ונוה צדיקים יבורך ועל הרשע אמר מארת ה' בבית רשע וכמ"ש רוששנו וגו' המה יבנו ואני אהרוס עד מעל לגבול ישראל וזהו ונוה צדיקים:

**ותגדילו עלי בפיכם.**ובתחלת הענין כתוב שים פניך על שעיר שחרפו וניאצו את ישראל ואמר שם כשמחתך לנחלת ישראל אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וזהו מ"ש עליו עובדיה ואל תגדל פיך כאשר עשית כן יעשה לך וזהו מ"ש כאן אם ללצים הוא יליץ:

**לחון עליהם לעשות דין.**לחון על ישראל ולעשות דין במחריביהם וזהו מ"ש בס"ד שם כי אלהי משפט ה' וזהו לחננכם וזהו מ"ש כאן ולענוים יתן חן:

**ויספו ענוים.**ישעי' כ"ט י"ט:

כי עם בציון ישבוס"ד בכה לא תבכה חנון יחנך וכנ"ל יתן חן ואח"כ כתוב כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון:

**כי היא חכמתכם.**ובס"ד רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה:

**כסא כבוד.**כסא מלוכה של דוד:

**ומלכותא ושלטנותא.**וס"ד לעם קדישי עליונין וזהו כבוד חכמים ינחלו היינו כסא כבוד:

**שסופם ילכו לאש.**כוונת המדרש על מ"ש סוף מלאכי הפסוקים שדרש לעיל ושבתם וראיתם ובסוף הענין כי הנה היום בא בוער כתנור והיה כל זדים כמ"ש לעיל מאשרים זדים כל עושי רשעה כמ"ש גם נבנו עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא:

**אביב קלוי.**ויקרא ב' י"ד הרי שמ"ש מרים קלון מלשון קלוי באש ולא פירש מי הוא האש ופירש בסוף עובדיה:

**גוזל ממון.**לעיל פר' ט' סי' י"ב:

**ואל תבחר בכל דרכיו.**כי תועבת ה' נלוז ונקרא תועבה וכמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"א בביאור ועי' ויק"ר ריש פר' י"ו ושבע היא השביעית:

**המישרים ארחותם.**ושם כתוב אשת כסילות הומיה פתיות לקרוא לעוברי דרך המישרים אורחותם שאינם הולכים בדרך המנאפים אך המנאפת רוצה לפתות אותם.

**בדרך חכמה הוריתיך.**הדרכתיך במעגלי יושר והיושר הוא כמ"ש המישרים אורחותם מניאוף:

**יין חשבונו.**לעיל פר' י' סי' ח' והסוד הוא שיזיר עצמו מן היין עי' לעיל סוף פר' יו"ד:

**יתן ה' אותך.**כמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"ט שפסוק לצבות בטן ולנפיל ירך הוא על הנואף:

**לץ היין.**לעיל פר' יו"ד סי' ב' קרוב לסופו:

**לשבועה לבחירי.**ע' לעיל פר' ט' סי' מ' ותבין כאן:

**כדי לענות עצמו.**לעיל פר' י' סימן יו"ד:

**הן יראת ה'.**איוב כ"ח כ"ח:

**נושא פניו אליהם.**כמ"ש ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:

**בשלום בביתו.**שכל מי שצריך לו יבוא אליו כדרך השרים מדה כ"מ כמו שהוא לא יצא מן הבית לארוב אל אשת רעהו והיא לא יצאה מביתה כדרך הזונות יתברכו בכבוד:

**מי פתי.**הוא הכסיל מרים קלון שמגביה הקלון על ראשה שמגלה ראשה ודורש מרים מלשון גובה ורום ומלשון הפרשה שמפריש כיפה שלה מעל ראשה:

**ואומר וצבתה בטנה.**דורש עוד מרים קלון שמגדיל ומפרסם הקלון:

**זוכה לכל הברכות.**דורש סמוכין כנ"ל בסוף פר' הקודמת:

**דומה דודי.**פי' ד"א כה תברכו שמ"ר פר' ט"ו סי' ד' שי"ר פסוק זה דף ט"ז ב' פסיקתא רבתי פר' ט"ו:

**אין את אתא לגבן תחלה.**הן אמת שאתה באת אלינו תחלה ולא אנו אליך כך אהבתנו ומהרת לבוא כצבי למהר:

**בים זה אלי.**הרי שראו אותו והראו עליו זה אלי ובפסיקתא ובשי"ר שם הגירסא שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה:

**ויאמר ה' מסיני בא.**בפסיקתא הגירסא עוד ויראו את אלהי ישראל ובשי"ר שם הביא פסוק פנים בפנים דיבר ה' עמכם והכל אל מקום אחד הולך שהיה ה' בהר סיני: וצ"ע שלא הביאו פסוק המפורש אצל סיני וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר:

**לאורזילא דאיילתא.**וולד ועגל של האילת שהוא קל ומהר יותר מהאילת:

**זה מדבר סיני.**שם ושם הגירסא אחר כתלנו של סיני והכוונה שכפה עלינו ההר כגיגית והואלמעלה על ההר וישראל למטה וההר ככותל ביניהם:

**וירד ה' על הר סיני.**אל ראש ההר ומביט מלמעלה מתוך החושך הענן והערפל כמו מחלונות שבכתלים:

**שלשה חדשים.**בשמ"ר פר' ה' סי' י"ט איתא ששה חדשים וע' מש"ש:

**אלן מותריי' כמה אינון.**משמע ששואל כמה יתר המספר האחרון על הראשון והשיב שהם מ"ה יום. אך בשי"ר ובפסיקתא הגירסא אלין מותריי' מה אינון כי מה טיבם שכתוב בפסוק השני מ"ה יתרים והם שני פסוקים סמוכים זה לזה ובפסוק השני כתוב אשרי המחכה ויגיע ודרשו שזה מורה על המשיח שכתוב עליו אם יתמהמה חכה לו על זה אמר אשרי המחכה ויגיע שיתכסה מהם אחרי בואו ויחכו לו שיתגלו שנית ולא יתכסה עוד:

**למדבר יהודה.**כמ"ש ישעיה מ"ט ט' י' לאמר לאסורים צאו וגו' על דרכים יראו בכל שפים מרעיתם. ובשי"ר שם הגי' מ"ד למדבר יהודה הה"ד עוד אושיבך באהלים כימי מועד ומ"ד למדבר סיחון ועוג כדכתיב הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה ופי' שמ"ש כימי מועד כמו שהיו בעת שעלו לרגל שלא יכלו כלם להיות בירושלים והצרכו לעשות להם סוכות מחוץ לעיר במדבר וכן בהליכה ובחזירה וללון שם במדבר יהודה וכן לעתיד. ומ"ש במדבר סיחון ועוג כמ"ש והולכתיה המדבר וגו' ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים ומ"ש לפתח תקוה היינו מ"ש אשרי המחכה כנ"ל וכמ"ש ויק"ר סוף פר' כ"ב ועמק עכור לרבץ בקר עמש"ש ודו"ק כי דבר עמוק הוא. ומ"ד למדבר יהודה היינו אחר ביאתם לארץ ומ"ד למדבר סיחון ועוג היינו קודם ביאתם לארץ:

**הקוטפים מלוח עלי שיח.**ובפסוק הקודם העורקים ציה שואה ומשואה ושם אין להם מה לאכול כ"א קוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים שזהו מ"ש והולכתיה המדבר בארץ ציה ושם הקוטפים מלוח וגו': זה כותל מערבי. שאינה חרב כמ"ש איכה רבתי פסוק היו צריה וכבר ממתין בעת הגלות עד יאסוף נדחינו ויגלה לנו:

**בין חלון לחרך.**שהחלון גדול מהחרך וע"כ אצל החלון אמר משגיח ברחבה ואצל החרך מציץ בדוחק מנקב קטן:

**חי אני נאם ה'.**ור"ד שאי סביב עיניך וראי כי כלם נקבצו באו לך וכמו שרמזתי לעיל מפסוק לאמר לאסורים צאו וגו' על דרכים ירעו וגו' ואז יאמר לציון על בני' שיבואו כי כלם כעדי תלבשי:

**מכנסת זו לכנסת זו.**בעת ברכת כהנים שכתוב ושמו את שמי וגו' ואני אברכם ואין כל הכנסיות מתפללים בכיוון שעות רק זו מקדמת וזו מאחרת:

**בכל המקום.**וס"ד אבא אליך וברכתיך ואזכיר את שמי פירושו על הכהנים שמברכים בשמו כמ"ש ושמו את שמי על בני ישראל:

**באיזה זכות.**זכו לברכת כהנים שמדלג ומקפץ כנ"ל על ההרים בזכות אבות שנקראו הרים עי' שמ"ר פר' ט"ו סימן ז' שמעו הרים. וכמ"ש ב"ר פר' מ"ג סימן ח' באיזה זכות זכו ישראל לברכת כהנים רי"א מאברהם כה יהיה זרעך כה תברכו. רנ"א מיצחק ואני והנער נלכה עד כה ורבנן אמרי מיעקב כה תאמר לבית יעקב וגם אמר אם כה יאמר וכאן לא הביא אלא מאברהם כי סמך עצמו על המבואר שם:

**ישב כתיב.**עי' ב"ר פר' מ"ח סי' ז' ושם מבואר:

**השקיפה ממעון קדשך.**וברך את עמך את ישראל אתה ולא ע"פ אחר והיינו על שצוה לכהנים שיברכו אנן מבקשים וברך אתה בעצמך:

**עומד אחרינו.**שעומד אחרי הכהנים שהכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם אל הקודש הרי הקודש אחורי הכהנים ומשגיח על העם מבין כתפותיהם ומבין אצבעותיהם של כהנים והכהנים הם רבים ובין ראש לראש יש חלל מה שהראש דק מן הכתפים. ודומים החללים כמו חלונות אך בין האצבעות הם חללים קטנים דומים לחרכים:

**שבע ברכות.**א' ואעשך לגוי גדול וכו' ז' ונברכו בך:

שבע פסוקיםא' בפסוק ד'. ב' פסוק יו"ד. ג' פסוק י"ב. ד' פסוק י"ח. ה' פסוק כ"א. ו' פסוק כ"ה. ז' פסוק ל"א. היינו אחד בכל יום חוץ מיום שני שלא נאמר בו כי טוב ע"כ נאמר ביום שלישי ב' פעמים כי טוב וכן ביום ששי ב"פ כי טוב בעבור יום השבת שלא נאמר כי טוב:

**ג' גדולות.**ג' לשונות של גדולה וד' לשונות של ברכה:

**אלא שתים.**ואעשך לגוי גדול ואגדלה שמך:

**אשר עשה את משה.**והלא את הכל עשה אלא פי' שגידל אותם על כל דורם עי' ב"ר פר' ל"ט סימן י"א כל הענין ושם פירשתי בס"ד קחנו משם:

**שאומרים אלהי אברהם.**כמ"ש ב"ר פר' י"ד סימן ו' האדם הגדול בענקים ואברכך כמ"ש ב"ר פר' נ"ז כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן ואגדלה שמך מלשון גידול חבל שאינו פחות משלשה וכמ"ש יעקב חבל נחלתו והיה ברכה בלשון משנה על נוסח ברכה שלמה ופי' שבך חותמים ומשלימים הברכה מגן אברהם:

**ומי גוי גדול.**וכתוב שם ג' גדולות בג' פסוקים סמוכים דברים ד' פסוק ו' ז' ח' ולא הביאם המדרש כי סמוכים הם ודי באחד:

**גורמת לג' דברים.**מפורש ג"כ בב"ר פר' ל"ט סי' י"א:

**לא ברך אברהם.**ב"ר פר' ס"א סי' ו' כל הענין:

**אני אעבוד ואשלים.**כאן חסר וע"ש ועיקר הכוונה שעל שהיו האילנות כרוכים לא הי' יודע איך לעשות והסכים שיעבוד וישקה כל הפרדס כעבד נאמן ואלו שני האילנות יעשה המלך כרצונו וכן בנמשל הברכה דומה להשקאה וכן הוא בתנחומא סדר לך לך שעיקר הקפידה על ההשקאה ומ"ש אחד צדיק ואחד רשע אפילו למ"ד שעשה ישמעאל תשובה בימיו עיקר הברכה על הבנים ובני ישמעאל היו כלם עובדי עבודת כוכבים וכן הוא בהדיא שם בב"ר ס"א על בני ישמעאל:

**אחרי מות אברהם.**ויברך אלהים את יצחק בנו כי לא ברכו אביו אך יצחק בירך את יעקב כי גם עשו היה צדיק בעיני יצחק ורצה לברך אותו לבדו ולדעת הזוהר שאברהם לא היה יכול לברך בנו על שעדיין לא נפרש הזוהמא והפסולת וביצחק נפרש הפסולת מהאוכל:

**הנה מטתו שלשלמה.**שי"ר פסוק זה דף כ"א:

**זה שלמה המלך.**כפשוטו כי בפירושים אחרים על הקב"ה:

**והן היו מגבורי ישראל.**לא גבורים טבעייס בגופם אלא גבורים כובשי יצר גבורים בתורה וכמ"ש אני בינה לי גבורה ומ"ש אחוזי חרב כמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מלומדי מלחמה מלחמתה של תורה שהיה מתירא מן הרוחות שקודם החטא הי' מתיראים ממנו שהיה מושל עליהם כמ"ש לקמן ולאחר החטא נתגברו עליו והפחידו אותו בלילה והגבורים בכח תורתם היו מרחיקים ממנו המזיקים כמ"ש ריש ברכות כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדלין ממנו וכו' ע"ש:

**ארשב"י עד שלא חטא.**ספרי ריש נשא סוף פיסקא א' בלשון אחר ובפסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' ג' כל הענין כמו כאן ושם הגירסא ר' ישמעאל ועי' שי"ר שם ומ"ש נותנים לו אימה פי' נותנים לו כח אלהי עליון נורא כמ"ש ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וכמ"ש שופטים י"ג ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד. וכשחוטא ניתן מורך בלבו ומתירא מן הכל:

**ויתחבא אדם ואשתו.**ור"ד וישמעו את קול ה' אלהים:

**א"ר אבין עד שלא חטא.**כאן חסר חסרון שאינו ניכר והגירסא בשי"ר ובפסיקתא שם א"ר אייבו אותו שעה נגדע קומתו ונעשית של מאה אמה וכ"ה בב"ר פר' י"ב ריש סימן ו' ופר' י"ט סימן ח' ושם פירשתי המאמר בדרך נפלא מאוד ע"פ המדות שר' אייבו חולק וסובר שלא כפף קומתו מפני יראת הדיבור שמאחר שהיה קומתו עד לשמים איך יתחבא קומתו בין עצי הגן אלא שנגדע קומתו ונעשה שוה לקומת עצי הגן שהיו מאה אמה ונכנס בין האילנות ע"ש בביאורי ומ"ש עד שלא חטא אינו בדברי ר' אייבו:

**שומע את הקול אימירון.**בפסיקתא שם הגירסא בנחת אימירון ותיבת אימירון בלע"ז הוא פירושו של תיבת בנחת:

אתברווןבפסיקתא שם הגירסא בזעף איגריון בזעף בלה"ק הוא בלע"ז איגריון עי' ב"ר סוף פר' ע"ז ובמ"ע איגריון בל"י יערי ולמוד מדבר אימירון בייתי ולמוד בין אנשים:

**ומראה כבוד ה'.**בראשית סוף כ"ד וס"ד לעיני בני ישראל:

**שבע מחיצות של אש.**איני יודע מנין להם כן אולי הכוונה כנגד ז' קולות שבמזמור הבו לה' בני אלים שמדבר במתן תורה. ואחר כתב זאת נתן ה' בדעתי לחפש כמה פעמים אש כתוב במתן תורה ומצאתי ראיתי בדברות אחרונות של ואתחנן שיש שם בפרשה שבע פעמים אש בדברים ה'. א' בפסוק ד'. ב' פסוק ה'. ג' פסוק י"ט. ד' פסוק כ'. ה' פסוק כ"א. ו' פסוק כ"ב. ז' פסוק כ"ג. הרי ע"פ מדה יו"ד שבע אישות בוססות ומעורבות זו בזו:

**פני הסרסור.**פני משה הסרסור וכמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם וכמ"ש שמ"ר ריש פר' ל"ג ע"ש:

**וירא אהרן.**ויראו מגשת אליו:

**מן שעה לשעה.**מן שעה שקודם החטא עד שעה שאחר החטא:

**מלכי צבאות.**אצל מתן תורה כתוב כמ"ש שם בתהלים ס"ח אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ארץ רעשה אף שמי' נטפו מפני אלהים זה סיני וגו' כל הענין ואז מלכי צבאות ידודון וכמ"ש פסיקתא שם מלאכי צבאות אין כתוב כאן אלא מלכי מלכיהון דמלאכיא שהענין מדבר שם במלאכים כמ"ש שם רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו' הרי מ"ש מלכי צבאות פי' מלאכים וע"פ מדה ט' וממעל כאלו מפורש מלכי מלאכי צבאות וכמ"ש אצל מיכאל והנה מיכאל אחד השרים הראשונים וסיפא דקרא של מלכי צבאות ונות בית תחלק שלל זה משה נאמן ביתו כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא עלה למרום ושבה את התורה ועליו אמר בר"ד מלכי צבאות ידודון שהיו חלים ומרקדין ומדדים מלפני משה נות בית עי' ד"ר פר' ז' סימן ט' ופר' ט' סימן ב':

**אלא לכד.**היינו בכח וגבורה והתגברות על שונאיו וס"ד בכל אשר יפנה ירשיע שהרשיע לאחרים שנצחם:

**בי מלכים ימלכו.**בפרשת החכמהי כתוב שמתפארת שמלכי ישראל כשאול ודוד מלכו בכח התורה שלמדו ונצחו אויביהם וזהו שאמר בכל אשר יפנה ירשיע שהרשיע לאויביו הרשעים:

**וירא שאול.**וס"ד וירא ויחרד לבו מאד:

ה' אורי וישעיךוס"ד אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי:

**ואבא אליו והוא יגע.**והחרדתי אותו הרי שידע אחיתופל שיחרד לבו. ועל שהם שני כתובים מכחישים ע"כ הכריע כאן קודם החטא כאן אחר החטא והחטא המפורש אצל כל אלו שחושב הוא הפסוק המכריע:

**וכל המעשה של האשמדאי.**שמבואר בגיטין דף ס"ח שכל הימים שבנה ביהמ"ק החזיקו אצלו בשלשלת שחקוק עליו שם המפורש:

**מטותיו ושבטיו.**עי' שמ"ר פר' מ"ד סימן ט':

**שבועות מטות.**צ"ע למה לא הביא פסוקי תורה למטה ראובן למטה שמעון ראשי המטות וכדומה:

**להביא סף ונשים.**מגבורי פי' שיצאו מגבורים וטפילים להם הם נשיהם ובניהם:

**וחמושים עלו.**כמ"ש מכילתא ריש בשלח אין חמושים אלא מזוינים שנאמר חמושים תעברו:

**מלומדי מלחמה.**שראו איך נלחם הש"י על פרעה וממנו למדו כמ"ש במכילתא ריש פסוק ה' איש מלחמה איך שיצא כנגד פרעה בכל מיני זיין ע"ש באריכות:

**סינטומים.**דת חוק וגזירה קיימת ועי' כל הענין שמ"ר פר' י"ט סימן ה' ועי' לקמן פר' י"ד בסימן י"ב:

**ומל עצמו מי מלן.**שלענין זה למול עצמו צריך גבורה גדולה וזהו איש חרבו על יריכו הם הגבורים אך כל העם היו צריכים אחרים למולם:

**מכאן שמלן בראשונה.**וכשם שבשניה אחר שמלו עשו הפסח מיד כמפורש ביהושע ה' כך בראשונה קודם הפסח מלו מכאן שבראשונה מלו היינו בפסח ראשון במצרים:

**יהושע משקה.**יתכן שהכוונה מוצץ ומברך על הכוס ומשקה בנימולים כמנהגנו עתה שהמוצץ הוא המברך:

**מקום שעשו אותו.**פי' שמ"ש אל גבעת הערלות אין פירושו שהיה שם המקום מעולם גבעת הערלות ושם מלו אלא שעל שעשו שם גבעה מהערלות לרצון ולזכרון לישראל על כן קראו שם המקום גבעת הערלות. ועי' ויק"ר פר' כ"ה סוף סימן ו' ג"כ ר' לוי ושם פירשתי באופן אחר ובהכרח שפירוש אחד למאמרו בשני מקומות ויתכן מאד שהעיקר כמו שפירשתי שם וכאן הובא דרך אגב:

**שלא היו יכולים לעשות פסח.**והיו מוכרחים לעשות פסח שאם לא יעשו ימותו כל בכוריהם גדוליהם כמו המצרים:

**להביא אחר עשר איש.**הכתובים שם באותו הפסוק של הששים איש ובפסוק הקודם. וקורא מגבורי ישראל על שהי"א אלו לבד שהיו מסנהדרין עוד היו ראשי ישראל ישרים אצל המלך:

**וחמשה אנשים.**בסוף מלכים ובסוף ירמיה כתוב וז' אנשים:

**ב' סופרי הדיינים.**שאינם מחשבון של הסנהדרין והם הנזכרים במשנה במסכתא סנהדרין שהיו יושבים לפני ב"ד:

**זה שליח ב"ד.**המביא את העם והצבא לפני ב"ד:

**קורא להם.**עי' מ"כ ומ"ש קוהה מלשון הפסוק אם קהה הברזל ולר"מ זהו אחוזי חרב מלומדי מלחמה ולר"י זה איש חרבו על יריכו:

**הוי מפחד בלילות.**מפחד גיהנם החושך כלילה:

**על הדין או על השאלה.**דין הוא של עסקי ממון ושאלה הוא של איסור והיתר טמא וטהור וכמ"ש רש"י שם ודורש חרבו על ההלכה שנונה כחרב. על יריכו על האשה כאלו בתו שיצאה מיריכו לענין האהבה לחוש לטובתה מפחד הלילות לענין שלא יתן עינו בה:

**כ"ד משמרות כהונה.**בד"ה א' כ"ד וכן כ"ד משמרות לויה שם כ"ה:

**חרב פיפיות.**ור"ד רוממות אל בגרונם. וכל אלו שמביא שנוטלים שכרם מתרומת הלשכה דרך אגב ועיקר הדרשה על המלמדים לכהנים וזהו הוי מלומדי מלחמה שמלמדים את הכהנים. עתה חוזר לדרשת הפסוק ר' זעירא ור"י ב"ר שמואל הנ"ל:

**בנותרות.**שלא ילינו בלילה עד הבוקר ואז נעשה נותר וזהו מפחד בלילות:

**ויאריכו הבדים.**תנחומא כאן כל הענין שאחר שהביאו את הארון למקומו שרתה השכינה וחיו כלי המקדש וכל מה שהיה שם והבדים האריכו על פי נס:

**עושה פירות.**לקמן פר' י"ב סימן ד':

**ששים אותיות.**לקמן פר' י"ח סימן א':

**מגבירים את ישראל.**שע"י הברכות מתברכים ישראל ומתחזקים ומתגברים על שונאיהם ובכל דבר:

**נזכרים בגבורה.**כמ"ש אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר הרי שהזכרת שם ה' כנגד רכב וסוסים גבורת האדם:

**פורענות שבתורה.**הקללות והארורים והתוכחות שכתובים בתורה אך בשי"ר שם הגירסא פורענות שבעולם:

**דבר אל אהרן.**ואל בניו לפי שכל מעשה הפרשה של ברכת כהנים באהרן ובניו הכהנים לדורות ע"כ צוה הש"י למשה שיאמר המצוה לאהרן ובניו:

**המעשה בכהנים.**ובספרי כאן פיסקא ט' הגירסא להיפך שכל זמן שהדיבור בכהנים המעשה בכהנים:

**אלה יעמדו לברך.**דברים כ"ז י"ב דכתיב וענו הלוים קול רם וכתיב במתן תורה והאלהים יעננו בקול מה התם בלה"ק אף כאן אצל ברכה של הר גריזים בלה"ק וכן כאן שכתוב כה תברכו ג"כ בלה"ק מג"ש ברכה ברכה סוטה דף ל"ג:

**לשרתו ולברך בשמו.**גם בגמרא הובא פסוק זה והוא בדברים י' פסוק ח' ובספרי הביא פסוק לשרתו ולברך בשם ה' והוא בדברים כ"א ומה שמצוין בגמרא דברים כ"א ט"ס הוא:

**לעמוד לשרת.**דברים י"ח ה':

**בנשיאת כפים ושלא וכו'.**כמו שירצה יעשה:

**וישא אהרן.**ויקרא ט' כ"ג:

**ר' יונתן אומר.**תחלת המאמר מהספרי והסופו מהגמרא שם ל"ח:

**אי מה להלן מר"ח.**שפסוק וישא אהרן היה ביום ח' למלואים בר"ח ניסן כמ"ש ביום החודש הראשון תקום את המשכן רש"י בגמרא:

**כי בו בחר ה'.**לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים דברים ה' שם:

**וכתוב כל הימים.**ולא בר"ח דווקא:

**ואתקיש ברכה לשירות.**ואע"ג דבהאי קרא לא כתיב ברכה אלא שירות לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים אתקיש ברכה לשירות בקרא אחרינא כדאמר לעיל לשרתו ולברך בשמו לשון רש"י בגמרא סוטה ל"ח:

**בשם המפורש.**לקמן פר' זו סימן ח':

**יכול אף בגבולים.**יהיו הכהנים ג"כ מברכים בשם המפורש וע"ז דורש נאמר כאן בברכת כהנים ושמו את שמי ונאמר להלן דברים י"ב כ"א כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם והיינו בביהמ"ק:

**דברי ר' יאשי' ר"י אומר.**כן הגירסא גם בספרי. אך בסוטה ל"ח הגי' ר' יאשי' אומר אינו צריך הרי היא אומר שמות כ' כ"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך בכל מקום סלקא דעתך ונ"ל שכך פירושו שמ"ש אזכיר משמע שמצוה לאחרים שיזכירו שמו וע"פ מדה י"ז הכוונה על ברכת כהנים שכתוב שם ושמו את שמי ולברך בשמו שבכל מקום שיברכו הכהנים בשמו שם יהיה נגלה ומברך היינו שישרה שכינתו והלא אינו משרה שכינתו רק במקום מזבח והקרבת קרבנות כמ"ש ברישא דקרא מזבח אדמה תעשה לי וזבחת וגו' בכל המקום וגו' וזה שאמר בכל מקום סלקא דעתך והלא כתוב השמר לך פן תעלה עולתך בכל מקום וע"ז דורש ע"פ מדה ל"א שהמקרא מסורס בכל מקום אשר אבא אליך וברכתיך היינו במקום המזבח שאני נגלה עליך שם אזכיר את שמי שם המיוחד ולא בגבולין ועי' ב"ר פר' י"ח סימן ד' אר"י מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו היינו ג"כ ע"פ הסירוס כנ"ל ע"ש:

**אמור להם לכלם.**ואם לישראל הרי מפורש את ב"י אלא לרבות כל הנ"ל וכאן חסר ברכה לכהנים מנין ת"ל ואני אברכם וכמ"ש בסוף פר' זו ובספרי כאן:

**או עורף מול פנים.**וכן הוא לשון הספרי ופי' שיעמדו הכהנים כמו כל העם פניו של זה אחרי עורף של חבירו. ולשון הגמרא או פנים כנגד עורף ופירש רש"י שאין הציבור צריכים להסב פניהם (פי' שיהיה ערפיהם כנגד פני הכהנים) לבד הכהנים:

**ת"ל אמור להם.**כדרך האומר לחבירו פנים כנגד פנים:

שהחזן צ"ל להםכן הוא בספרי כאן ובגמרא שם דברי אביי וצ"ע איך אומר אביי סתם דמשמע שהם דברי עצמו והוא מפורש בספרי אם לא שנאמר שהועתק ונוסף בספרי מהגמרא דברי אביי:

**שיעלו לדוכן.**בערוך ערך דכן א' ולוים בדוכנם פירושו בלשון ישמעאל שם איצטבע דוכן והמ"ע הביא תרגום של פסוק שאו ידיכם קודש טולו ידיכון לכהניא על דוכן קודשא:

**וישא אהרן את ידיו.**ויקרא ט' כ"ב וירד מעשות החטאת אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר לשון רש"י:

**א"ר שמלאי.**כאן אין הגירסא מבוררת שאמר בשני המאמרים שכולה כהנים ואיך אמר ועשרה מישראל ובגמרא שם מביא מאמר הב' א"ר שימי עיר שכולה כהנים מקצתן עולין לדוכן ורמי אהדדי ומשני לא קשיא הא דאשתייר בי עשרה פי' עשרה כהנים שאינם עולים לדוכן שיענו אמן אז השאר יכולים לעלות לדוכן אך אם אינם משתיירים עשרה בביהכ"נ שכולם רוצים לעלות לדוכן כי אם שישתייר איזה יחידים שאינם רוצים לעלות אינו כדאי לקבוע ברכה עליהם אלא כולם עולים ומברכים אחיהם שבשדות ומ"ש כאן עשרה מישראל תיבת מישראל צ"ע:

**עולים אל הארון.**פניהם אל הארון וחוזרים פניהם אל העם וכל העם פניהם אל הארון נגד פני הכהנים:

**ר"ש בן פזי.**סוטה דף ל"ט א' ושם הגי' ריב"ל:

**שאלו תלמידיו.**מגילה דף כ"ז ע"ב:

**מאי מברך.**בגמרא הגירסא א"ר זירא א"ר חסדא אשר קדשנו:

**מכשול ועון.**הכוונה שמתפלל הכהן שיתן הש"י בלב הכהנים שיברכו בלב שלם ובעין יפה שלא יהיו טרודים במחשבות אחרות וזרות ויצא מפי הכהן בלא טעות וזהו בלא מכשול ויברכו כדין וכהלכה ולא ישכחו כל הדינים וזהו בלא עון:

מה שהבטחתנו. בגמרא הגי' השקיפה ממעון קדשך וגו': לקרות

**ברכת כהנים.**הש"ץ המקרא תיבות הברכה אינו רשאי להתחיל תיבת יברכך עד שיכלה עניית אמן אחר הברכה של הכהנים אשר קדשנו וכו':

**א"ר זירא ברכו ה'.**בסוטה שם כל הענין ושם הגי' א"ר זירא א"ר חסדא:

**פסוק כנגד פסוק.**פסוק ברכו ה' כל מלאכיו כנגד פסוק יברכך שהכהנים אומרים שה' יברך אותנו כנגד זה אנו מברכים את ה' בפסוקים אלה שכתוב בהם ברכו ה' בתהלים ק"ג ובשבת במוסף אומרים פסוקים של תהלים קל"ד שיש שם ג' פעמים ברכה. א' הנה ברכו את ה'. ב' וברכו את ה'. ג' יברכך ה' מציון אך על שצריכים לפסוקים שכתוב בהם ברכה לה' ע"כ תחת פסוק יברכך ה' מציון שהוא מברך אותנו תקנו פסוק של תהלים קל"ה בסופו ברוך ה' מציון שמאחר שהתחיל בברכה לה' גומר גם הפסוק הג' בברכה לה':

**כל האומר בגבולין.**שלא נתקנו הפסוקים אלא לכבוד שם המפורש שאומר במקדשא בגבולין:

**ואינו מאזין.**ואינו נותן לבו ואזניו להאזין לקול הברכות וכשאומר הפסוק אינו מאזין:

**ואינו מסביר פנים.**שבעת הברכות צריך לשומעם ולקבלם באמונה ולשמוח בהם שיהיה ניכר בפניו שהוא מסביר פנים משמחתו בהברכות ומודה ומברך:

**במדינה אומרים.**סוטה ל"ז במשנה במדינה שעונים אמן על כל ברכה מחלקים לג' ברכות ועונים ג"פ אמן ובמקדש שאין עונים אמן א"כ למה יחלקו לג' ברכות שאין כאן במה להפסיק רש"י בגמרא סוטה דף מ"ג:

**קומו ברכו.**גירסת הגמ' כך הוא קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ומנין שעל כל ברכה תהלה שנא' ומרומם על כל ברכה ותהלה וכו' שלא היו אומרים אמן אלא תהלות ברוך שם וכו' ומה שלא עשו כן גם בברכת כהנים לומר תהלות שהיא ברכה לישראל ולא להש"י. אך לעיל שאמרו בהדיא שהיו אומרים פסוק של ברכו על כל פסוק לא שהכהנים הפסיקו בכל פסוק אלא שהיו אומרים הפסוקים בשעה שהיו מברכים:

**במדינה נושאים.**סוטה ל"ח א' במשנה:

**לא מפני שאמרתי.**פי' לא תהיו סבורים לזלזל בברכות אלו על שמסרתי הברכות בידכם ותהיו סבורים שעל שלא רציתי לברך בעצמי ע"כ מסרתי בידכם שתעשו כמו שתחפצו ולא אקפיד לא כן הוא:

**באנגריא.**פי' במ"ע עבודה נעשית באונס:

**שתשלם הברכה.**שתהא הברכה שלמה ורצויה ותחול עליהם בשלימות וע"כ אמור להם מלא אמירה מלאה בפה מלא תנחומא כאן:

**טענו וכו' וכל מה שהיה.**פי' שטען מה שנתן לו על החמורים ועל שראוהו טעון נתנו לסטים עיניהם בו לגזול ממנו בדרך ולא די שגזלו ממנו מה שנתן לו אלא גם מה שהיה שלו בעצמו הרי שהיה המתנה עוד לרעתו אך ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה:

**פניאס.**פי' בערוך ערך פינוס בלשון רומי רבית ונשך ואינו מיושב כאן ועי' מ"כ:

**שצריכה שמירה.**שלא תצא ותתפתה ותזנה:

**שתעשה ממנו מצות.**בלשון מדרש וירוש' נקרא הצדקה מצות וכמ"ש בספרי כאן וישמרך מיצר הרע שעשירים מקמצים שיצר הרע מתגבר עליהם ואינו מניחם לעשות צדקה:

**בברכה המפורשת.**ע"פ מדה י"ז שכאן אינו מפורש ופירש במקום אחר. וסיים שם בספרי ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך אימתי. ומביא ס"ד כי תשמע בקול ה' אלהיך ככל ברכות התורה שהם על תנאי:

**ברוך תהיה.**דברים ז' י"ד:

**ברוך אתה בעיר.**דברים כ"ח ג' ד' ה' ו':

**ובאו עליך.**דברים כ"ח ב' קודם לפסוקים שהזכיר ברוך אתה בעיר והמדרש הביאו באחרונה ואין לשבש כי גם בספרי כן הוא ובהכרח לומר שחז"ל דקדקו שאמר ובאו וגו' הברכות האלה משמע שכבר אמר כמה ברכות ועדיין לא הזכיר רק ברכה אחת ונתנך ה' עליון וגו' ולא הזכיר בזה לשון ברכה ע"כ דרשו ע"פ מדה ל"א שתחלה כתוב פסוק ג' ד' ה' ו' שמתחילים בתיבת ברוך ועל זה אמר ובאו עליך כל הברכות האלה ולכוונה זו הביאו פסוק זה באחרונה:

**ר' נתן אומר.**כאן חסר דברי תנא קמא וכמ"ש בספרי כאן הגירסא יברכך ה' בנכסים וישמרך בנכסים ר"נ אומר יברכך בנכסים וישמרך בגופך ומ"ש יברכך בנכסים כמ"ש יהושע כ"ב ו' ז' ח' ויברכם וגו' בנכסים רבים שובו וגו' א"כ מ"ש כאן יברכך ולא פירש הרי מפורש ע"פ מדה י"ז שהברכה בנכסים והשמירה ג"כ בנכסים כמ"ש יעקב ללבן אשובה ארעה צאנך אשמור וכמ"ש בריש הסימן ור"נ סובר וישמרך בגופך כמ"ש אצל יעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך הרי השמירה בגוף:

**אם מבורכים.**הם הנכסים הרי הנכסים שמורים כי ברכה בלא שמירה אינה כלום והנותן בעין יפה נותן ושמר ואמר כן לתנא קמא שחסר כאן וא"כ מ"ש וישמרך מיותר לת"ק ואם שמורים הם מבורכים וא"כ יברכך מיותר ובהכרח לדרוש ע"פ מדה י"ז על שמירה מיצה"ר כמ"ש ושמר רגלך מלכד וכמ"ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו:

**מן המזיקין.**עי' ד"ר פר' ד' סי' ד' וכמ"ש לקמן פר' י"ב בסימן ג' באריכות:

**כי מלאכיו.**לשמרך בכל דרכיך:

**ושמר ה' אלהיך לך.**וס"ד אשר נשבע לאבותיך:

**משא דומה.**וס"ד שומר מה מלילה וגו' אמר שומר אתא בוקר וגם לילה הרי מפורש שמירה לקץ א"כ מ"ש וישמרך הוא על הקץ ע"פ מדה י"ז:

**ואת נפש אויביך.**הרי שמ"ש בר"ד נפש אדוני צרורה בצרור החיים היינו של צדיקים ביחוד ומ"ש בשעת מיתה כמ"ש איוב ל"ג ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים וגו' ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר:

**רגלי חסידיו ישמור.**ופסוק זה יפורש ע"פ מדה ט' דבר והפכו וכאלו מפורש רגלי חסידיו ישמור שלא יבואו בחושך הגיהנם להדמות שם ורגלי רשעים לא ישמור ויבואו בחושך הגיהנם וידמו שם הרי שהשמירה הוא מהגיהנם:

**יתן לך מאור עינים.**שמ"ש יאר ה' פניו אליך לא כדרך האור הטבעי שאינו שורה על האדם כי אם כשעומד תחתיו ואצלו בקו ישר וכשהולך משם אינו נושא האור עמו אך אור השכינה אינו מסתלק מן האדם אף כשיהיה בחושך כמ"ש כי אשב בחושך ה' אור לי וזהו קומי אורי וגו' וס"ד וכבוד ה' עליך זרח וגו' ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה:

**אל ה' ויאר לנו.**תהלים קי"ח כ"ז ושם בספרי מביא עוד פסוק אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה:

**מאור עינים.**מדכתיב יאר ואין מקבל האור רק העינים ועיני בשר חלושים אינם יכולים לסבול אור השמש וכן עיני השכל חלושים מלקבל אור אלהי והברכה שיחזקו עיני בשר ועיני השכל לקבל אור הטבעי ואור השכלי:

**ולא תאירו.**מלאכי א' יו"ד על שהיו רשעים לא רצה שיאירו המזבח ומכלל לאו אתה שומע הן שחפץ שהכהנים הצדיקים יאירו המזבח כמ"ש והאש על המזבח וגו' וס"ד וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר:

**ונתן לך רחמים.**והרחמים והחנינה ענין אחד כמ"ש וחנותי את אשר אחון ורחמתי וגו':

**רוח חן.**ושפיכת רוח היינו נבואה כמ"ש יואל ג' אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם:

**חננו ה' חננו.**כן הוא במדרש פפד"א ישן ובמדרש אחר ובספרי הגירסא חננו ה' חננו וגורס שם תחלה רישא דקרא הנה כעיני עבדים וגו' עד שיחננו וא"כ הוא כאן הפסוק בהיפך אך נראה לי שהגירסא הנכונה חננו ה' חננו וכוונתו על פסוק תהלים נ"ז חנני אלהים חנני כי בך חסיה נפשי וגו' ואח"כ מביא פסוק של תהלים קכ"ג כן עינינו וגו' עד שיחננו וחן וחננו הכל לשון חנם:

**ה' חננו לך קוינו.**ישעיה ל"ב ב' וס"ד היה זרועם לבקרים אף ישועתנו וגו' היינו גאולת בוקר:

**ישא פרעה את ראשך.**מעליך שיסיר ראשו וכאן ג"כ פירש שישא ויסיר פנים של כעס וזעם וא"כ היל"ל ישא ה' פנים מעליך או ממך ומהו אליך ע"כ דורש כלומר אותו פנים של זעם שהיה ראוי לבא אליך ע"פ מדה ט' ועי' לקמן ריש פר' י"ב ויעבר ה' על פניו:

**עומד ומתפלל.**בספרי כאן כל הענין עי' ב"ר פר' נ"ט סי' י"ב:

**הנה נשאתי פניך.**ובפסוק הקודם מבואר שהתפלל הנה נא מצא עבדך חן וגו' הלא מצער היא ותחי נפשי ועל זה השיב לו הנה נשאתי פניך לתפלה זו וע"פ מדה י"ז דורש כאן ק"ו. והנה כאן כתוב ישא ה' פניו אליך ושם כתוב הנה נשאתי פניך וכן בסמוך דורש שני כ"מ כתוב א"א ישא ה' פניו אליך וכתוב א"א אשר לא ישא פנים ולפי הפשט הם שני ענינים וכבר כתבו כן התוספות בברכות דף כ' שמ"ש אשר לא ישא פנים וכן הנה נשאתי פניך היינו פני אדם המבקש שלא להשיב בקשתו ריקם אך מ"ש ישא ה' פניו אליך פי' שישא פני עצמו כ"י אל האדם בענין שכתוב ופניתי עליכם וגו' אך אחר העיון יובנו אמיתת דברי חז"ל שענין אחד הוא וזה תלוי בזה כשפונה הש"י פניו אל האדם ברצותו בו אז ממלא גם בקשותיו ונושא פניו וכמסתיר פניו מן האדם אז אינו ממלא משאלותיו ופני אדם נופלים ואינם נשואים הרי בכלל מ"ש ישא ה' פניו אליך לרצות בנו ולישא פניו וכמ"ש מלאכי א' הירצך או הישא פניך וגו' מידכם היתה זאת הישא מכם פנים בתמיה פי' מה שאינו נושא לכם פניכם אתם גרמתם לכם במעשיכם ובכלל זה שאין פניו נשואות אלינו וע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו מפורש ישא ה' פניו אליך לישא פניך ולהיפך כשאינו נושא פנינו גם פניו אינם נשואות לנו זהו אמיתת דעת חז"ל בענין שחשבו מ"ש ישא ה' פניו אליך עם מ"ש אשר לא ישא פנים לשני כתובים מכחישים:

**כתוב אחר אומר.**ברכות כ' ר"ה י"ח נדה ע' ספרי כאן:

**שהם נושאים לי פנים.**שעוברים על רצונם לעשות רצוני ולישא פני כנ"ל וכל דרשות אלו ע"פ מדה ט"ו וההכרעה מבוארת במקומות הרבה בתנ"ך ההפרש בין צדיק לרשע בין עושים רצונו ובין אין עושים רצונו:

**עד שלא נחתם גז"ד.**הכרעה זו מבואר בפסוק אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת כמ"ש ב"ר פר' פ"א סימן ב' רשום עד שלא נגזר וכתב אמת משנגזר היינו משנגזר ונחתם וכמו ששאלו שם מהו חותמו של הקב"ה הרי שהגז"ד פי' בחותם וכן בפסוק נכתם עונך לפני פירושו שנגזר הדין בחתימה ותיבת נכתם כאלו כתוב נחתם ופי' הפסוק כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני וע"פ מדה ט' כ"א תכבסי בנתר ותרבי לך בורית לכבס עונך לא יכובס ויקשה שהרי כתוב כבסי מרעה לבך וההכרעה נכתם עונך לפני ועי' בסמוך ודו"ק.

**מפי עליון לא תצא.**עי' תנחומא תזריע סי' ט' באריכות:

**שובו בנים שובבים.**ארפא משובותיכם שיועיל התשובה ובירמיה ח' כתוב אם ישוב ולא ישוב פי' שהרעה תבא עליו בין אם ישוב ובין אם לא ישוב שלא יועיל התשובה וכתוב עוד שם מדוע שובבה העם הזה משובה נצחת:

**שבינך לבין חבירך.**כמ"ש במשנה בפרק יוהכ"פ עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה ויפייס את חבירו:

**כתוב אחד אומר ונקה.**שמות ל"ד ז' ונקה לא ינקה פשט הכתוב כאן ובירמיה ל' פסוק י"א ונקה לא אנקך שבענין הנקיון לא אנקה כל אחד לפי משמעותו כאן פי' נקיון מעונש ובירמיה פי' כריתה ונקיון מטובה. וכן בשופטים ט"ו י"ג והמת לא נמיתך שמה שאתה מתירא מן המיתה אנו לא נמית אותך אלא שא"כ תיבות ונקה ותיבת והמת מיותרים ע"כ בהכרח לדרוש שהם ב' כתובים מכחישים וההכרעה כנ"ל וכן בפסוק והמת לא נמיתך שתיבת והמת לדעת חז"ל שייך למעלה ונתנוך בידם והמת שהם ימיתו אותך ואנו לא נמיתך וכמו שדורש ר"ע כאן כך דורש בפרק יוהכ"פ לפני ה' תטהרו עונות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר עונות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו וזהו לא ינקה בעצמו כביכול כי תלוי בחבירו אף אם ישוב בתשובה ובן עזאי דורש שניהם על דברים שבין אדם למקום בתשובה ינקה שלא בתשובה לא ינקה:

**שלום ביציאתך.**כמ"ש לך לשלום שמות ד' י"ט. ושלום בכניסתך כמ"ש ש"א ט"ז ד' שלום בואך עם כל אדם כמ"ש שלום לרחוק ולקרוב:

**למרבה המשרה.**ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו:

**ה' עוז לעמו יתן.**ה' יברך את עמו בשלום:

**ששינה המלאך.**לעיל פר' יו"ד בסימן ה':

**שהשם שנכתב.**לעיל פר' ט' סימן כ' ועי' כל הענין ויק"ר פר' ט' סימן ו' ד"ר סוף פר' ה' ירושלמי סוטה פרק א':

**שלא נטעו הנביאים.**כמ"ש דברו שלום איש את רעהו וכדומה הרבה:

**שאפילו ישראל.**ובספרי כאן הגירסא גדול השלום שאפילו וכו' וכן הוא בב"ר פר' ל"ח סימן ו':

**אנו אומרים.**כי לשון הפסוק עושה שלום ובורא רע ואנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל:

**חלק לבם.**שם י' ובפסוק הקודם כרוב לפריו הרבו מזבחות כטוב לארצו הטיבו מצבות ועון עבודת כוכבים חמור מכל עונות ולמה הכניס כאן פסוק חלק לבם וגם תיבת עתה מיותר ע"כ דורש שכך פירש שאעפ"י שהרבו מזבחות ומצבות עדיין לא נאשמו להענש כמפורש במקום אחר חבור עצבים הנח לו כשהוא חבורה אחת ושלום ביניהם הנח לו מלהענש אך עתה שחלק לבם יאשמו ויענשו על העצבים שעבדו וכאילו כתובים שני חצאי הפסוק יחד חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו ועל שהיא דרשה נפלאה מחד חתם המדרש הא גדול השלום ושנואה המחלוקת והוא לשון הספרי כאן ובב"ר פר' ל"ח שם:

**שאפילו בשעת מלחמה.**לקמן סוף פר' י"ט:

**כי תקרב אל עיר.**להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

**ואשלח מלאכים.**וס"ד דברי שלום לאמר:

**בשלום תמות.**ירמיה ל"ד ה':

**בורא ניב שפתים.**והביא שם במפרש הספרי בשם רש"י בורא אני לו ניב שפתים תדש כלפי שבאתו צרה עד עתה והכל קראו עליו תגר יקראו לו שלום שלום לרחוק ולקרוב שניהם שוים מי שנתיישן והורגל בעבודתי ותורתי מנעוריו ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה אמר ה' ורפאתיו מחולי ומחטאיו עכ"ל ע"ש ועי' מ"כ:

**ג' כתות.**כתובות ק"ד פסיקתא פר' ב' סימן ג' ילקוט תהלים קמ"ט:

**יבא שלום.**ישעיה נ"ז ב' יבוא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכוחו ופי' יבא שלום מי שבא מהעולם הזה לקבר בשלום ינוחו על משכבותם כאן בקבר הולך נכחו כמ"ש ילכו מחיל אל חיל שיהיה לו מהלכים בין המלאכים ובין נשמות הצדיקים וכל זה ע"י מלאכים אלו ממונים לקבל הנשמה בביאה ואילו לשמור הגוף בקבר ואלו להעלות הנשמה מעלה מעלה וכמ"ש כאן כן הוא בגמרא כתובות שם ובפסיקתא וילקוט גי' אחרת:

**אין שלום.**כנגד מ"ש יבא שלום:

**למעצבה תשכבון.**כנגד ינוחו על משכבותם:

**יהדפוהו מאור אל חושך.**איוב י"ח י"ח היינו מלאכים אכזרים:

**יהי דרכם חושך.**וס"ד ומלאך ה' רודפם ובפסוק הקודם ומלאך ה' דוחה.

**ונתתי שלום בארץ.**ור"ד אם בחקותי תלכו:

**שלא כמדת הקב"ה.**שמ"ר פר' כ"ט סימן ח':

**שיש בו כל המדות.**איבה ושנאה וקנאה ותחרות גניבה גזילה:

**אלף אלפין ישמשוניה.**וכתוב שם ועתיק יומין יתיב והיינו במתן תורה שנראה כזקן מלא רחמים ואז היה אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן וכן מצאתי אח"כ במכילתא יתרו פסוק אנכי בהדיא שפסוק זה מדבר במ"ת:

**ה' איש מלחמה.**ה' שמו:

**וה' המטיר.**הנה בכל מקום דורשים חז"ל וה' הוא ובית דינו היינו מלאכיו היינו שהדין והמשפט על ידי בית דינו והמעשה ע"י עצמו כביכול ויתבאר בסמוך וזהו מ"ש בס"ד מאת ה' מן השמים וכן במצרים המשפט עם בית דינו והמעשה בעצמו כ"י וכמ"ש באגדת פסח אני ולא מלאך:

**וכן מסנחריב פרע יחידי.**פי' במלאך אחד וכמ"ש לעיל פר' ט' סוף סימן כ"ד שחרף ע"י מלאך ונפרע ע"י מלאך ולא ע"י הקב"ה בעצמו. והנה אע"פ שאמר בכל הנ"ל שעשה הקב"ה בעצמו עכ"ז בהכרח לומר שעשה ע"י מלאך יחידי בסדום כמפורש שאמרו המלאכים כי משחיתים אנחנו וכמ"ש בב"ר פר' נ' סימן ב' מיכאל אמר בשורתו ונסתלק גבריאל נשתלח להפוך את סדום ורפאל להציל את לוט וכן בפר' נ"א שם סימן ב' וה' המטיר על סדום זה גבריאל מאת ה' מן השמים זה הקב"ה ואצל מצרים מפורש ולא יתן המשחית וכמבואר אצלי בפירושי על אגדת פסח ואצל אמוריים שכתוב וה' השליך הרי מפורש כתוב הנני שולח מלאך וכמפורש אצל יהושע שבא אצל המלאך כמ"ש שמ"ר פר' ל"ב ודו"ק:

**כתוב אחד אומר היש מספר.**אגב שהזכיר לעיל פסוק זה דורש בו ואגב דרשה זו הביא כמה דרשות של מדה ט' בכ"מ וכל זה בספרי כאן:

**נתמעטה פמליא של מעלה.**הענין בזה כשהיה ביהמ"ק קיים היה הטוב והחסד וההשפעה רב מאד בישראל והנסים היו תדירים שהיו כלם צדיקים וכל מה שהקב"ה עושה הוא הכל ע"י מלאכיו שלוחי ההשגחה והיו ממונים על השגחה זו הרבה מלאכים אך כשחרב ביהמ"ק נתמעטה ההשגחה הנסית ונתמעטו המלאכים של מעלה הממונים עליהם ונתרבו המזיקים ומלאכי חבלה שהם חילי מטה:

**שמות כלם כאחת.**כשקורא אותם יוצאים כל השמות מפיו יחד וזהו שמות יקרא ועכ"ז אינו מגיע לכל אחד רק שמו המיוחד לו וזהו בשם יקרא:

**שכל עשרת הדברות.**מכילתא פסוק וידבר אלהים:

**אחת דבר אלהים.**פי' שהוא דיבר הכל בדיבור אחד ועכ"ז אני שמעתי כל דיבור בפני עצמו כי עוז לאלהים הוא לבדו עושה כן ולא אחר:

**וכפטיש יפוצץ סלע.**שבהכאה אחת שמכה על האבן יוצאים הרבה פירורים וכן כשמכה על הברזל המלובן במכה אחת יוצאים הרבה ניצוצות:

**לכולם שמות יקרא שאין שם שינוי.**גירסא זו לא יתכן שסותר עצמו שאין שם שינוי משמע שם אחד לעולם ואח"כ אמר לא השם שנקרא עכשיו וכו' הרי שהוא תמיד בשינוי והאמת יורה דרכו דכאן חסר וחליף ובב"ר פר' ע"ח סימן ד' איתא ר' בשם ר' יוסי דוסתאי כתוב אחד אומר מונה מספר וגו' שמות יקרא וכא"א לכולם בשם יקרא אלא מלמד שיש שם שינוי לא כמו שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן שע"כ כתוב לכלם שמות יקרא וכמ"ש ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שהוא משונה תמיד א"כ מ"ש בשם יקרא במקום שאין שינוי ובילקוט תהלים קמ"ז הגירסא שאין שם שינוי כשם שהוא נקרא עכשיו כך נקרא לאחר זמן וכמ"ש שם בב"ר ריש פר' ע"ח על מיכאל וגבריאל ודומיהם לאין מספר שאין מתחלפין וכן צ"ל כאן לכולם שמות יקרא שיש שם שינוי לכולם בשם יקרא שאין שם שינוי כשם שהוא נקרא עכשיו כך נקרא לאחר זמן ומ"ש בב"ר ריש פר' ע"ח שבכל יום בורא כת חדשה והולכים להם הוא מין שלישי של מלאכים ועי' שמ"ר פר' מ"ח סי' ב' באו"א:

**ויתן דוד לארנן.**בבריית' דל"ב מדות מדה ט"ו והוא בספרי מדרש תנאים חלק א' וש"נ ומבואר באריכות כל הענין:

**מקום הגורן בשש מאות.**היינו שש מאות שקלי זהב ומ"ש בחמשים שקלים כסף פי' בחמשים שקלים של זהב לקח מאתים כסף כפי סך חשבון הזהב:

**אבל הבקר.**בספרי הגירסא ר"א וכו' כמפורש בענין פירושו שהפסוק מכריע על עצמו שמ"ש בד"ה ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות הרי מפורש בעד המקום ומ"ש בסוף שמואל ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים היינו בעד הבקר לבד:

**מחזיק בתים.**ד"ה ב' ד':

**אלפים בת יכיל.**מ"א ז' כ"ו:

**שלשת אלפים ביבש.**ספרי שם שבת ל"ה כלים פרק ט"ו:

**חביב הוא השלום.**עתה חזר לענינו לדרשת פסוק וישם לך שלום שהפסוק בענין של ב' כתובים מכחישים שהובא אגב פסוק עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו:

**שכרו אלא שלום.**פירושו שכר לעצמו שלום לנפשו בעוה"ב כי שאר הברכות שהבטיחו הכל לזרעו לדורות:

**בריתי היתה אתו.**החיים והשלום:

**בנוה שלום.**היינו ירושלים:

**בשם המיוחד.**לעיל סימן ד' וש"נ:

**לשכן את שמי.**ולעיל מביא פסוק לשום שמו שם:

**בכל המקום.**לעיל שם מביא פסוק זה על ביהמ"ק בשם המיוחד לר' יונתן וכאן לת"ק וכסידור הכתוב שלא בסירוס. וצ"ע דלעיל דורש על ביהמ"ק בשם המיוחד ע"ש מפסוק זה ואיך דורש כאן על גבולין ויתכן דכאן מפרש בכל המקום כמשמעו בכל העולם אשר אזכיר את שמי שע"י הכינוי זוכרין שמו ולא בשם המיוחד כמ"ש זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור ודרשו זה שמי לעולם שיהיה נעלם וזה זכרי על הכינוי לא כמו שאני נכתב אני נקרא וכמ"ש רש"י בפסוק זה: