**הגו סיגים מכסף.**עיין ב"ר ריש פר' יו"ד:

**כיצד.**שפסוק זה משל הוא ועל איזה ענין הוא משל ודורש שהוא משל על ישראל במדבר ועי' ויק"ר פר' י"ח סי' ד' וש"נ:

**מנין שלא היה בהם חגרין.**מכילתא יתרו כל הענין לקמן פר' י"ג סי' ח' שי"ר פסוק כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

**אשר דבר ה' נעשה.**שמות י"ט ח' ושם כ"ד ונשמע שם כ"ד ויענו כל העם שם י"ט ח' (וצריך טעם למה לא דרש כסדר הפסוק תחלה ויענו ואחר כך נעשה וכו') ונעשה הוא בידים שלמות ונשמע באזנים שלמות ויענו בפה שלם רואים בעינים שלמות:

**ואם אין אתה למד מכאן.**שכאן בהרוב מדבר גם אין כאן רמז שנרפאו אלא שמעולם לא היה בהם:

**כל המחלה אשר.**וס"ד לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ואם לא שם חולי למה צריך רפואה ועוד שהיל"ל אשר שמתי על המצריים ע"כ דורש דה"פ אשר שמתי עליך במצרים לא אשים עליך עוד כי אני ה' רופאך מהמחלה הנ"ל שבמצרים הרי שכולם היה שלמים:

**שעשו אותו מעשה.**עי' לקמן סי' ד':

**והצרוע אשר בו הנגע.**וס"ד וראשו יהיה פרוע עי' לקמן סוף סימן ב' ולקמן פר' ט' סימן מ"ו:

**בשביל מה ולא יטמאו.**סיפא דקרא של וישלחו מן המחנה:

**ויענו כל העם יחדו.**כל אשר דיבר ה' נעשה:

**על פי ה' פקד.**במדבר ד' פסוק מ"ה גם פסוק מ"ט:

**מה כתיב למעלה.**עי' ויק"ר פר' נ"ט סי' ה' וע"פ דרשתו מבואר סמיכות הפרשיות כמ"ש סוף הסי':

**איך ימצא הדורש ידיו.**פי' איך יפרש למה פעם כתוב ופקודיו ופעם ופקודיהם:

**לכך כתוב ופקודיו ופקודיהם.**שמה שמנאו הם הוא המנין שמנה הקב"ה בעצמו כ"י:

**היו יכולים למנות.**כמ"ש לעיל פר' ג' סי' ט' פר' ד' סי' ו':

**כשם שאמר בפרשה.**במדבר ג' י"ד:

**כי פרוע הוא.**כמ"ש לעיל סוף סי' א' בביאור:

**עשה סטיס שנאתי.**וס"ד לא ידבק בי וגו' עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי כמ"ש לעיל פר' ו' סי' ב' וש"נ עי' מדרש תהלים ק"א:

**דוך דוכנין.**עי' מ"ש לעיל סוף פר' ד' בערוך בשם ירושלמי:

**דונטיבא.**ויק"ר סוף פר' י"ח פירשתי בשם הערוך ומ"ע:

**לאיסרטיוטות.**בערוך הגי' אסטרטיא ופי' חיילות של מלך:

**קטריקם.**בערוך גורס קטדיקי ופי' בלשון יוני עונש:

**מטלון של טירודין.**עי' ברד"ל וכן הוא בד"ר פר' ב' סי' ל' ושם פר' ו' סי' י"ב תטרד למטלון:

**אני אמרתי אלהים אתם.**עי' שמ"ר ריש פר' ל"ב:

**עד אנה ינאצוני.**הנה פסוק זה כתוב בשלח לך על חטא מרגלים והמדרש דורש על חטא מתאוננים שבסדר בהעלותך והענין בזה כי חטא מתאוננים סתום הוא ואינו מפורש כלל מה היה חטאם ולא בא לסתום אלא לפרש ודרשו שמפורש ע"פ מדה י"ז שאחר חטא מרגלים כתוב עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל נפלאותי אשר עשיתי בקרבו כתוב שני פעמים עד אנה וגם פשטות לשון עד אנה משמע שמנאצים וחוזרים ומנאצים הרי שרומז על ניאוץ אחר לבד חטא של מרגלים ודרשו שהכוונה על חטא מתאוננים שכאן גלה מה שסתום שם והיינו בתיבת בקרבו ולא אמר עשיתי עמו דרשו בקרבו מלשון קרבים וגם כאן עדיין סתום מה עשה בקרבים וגלה בפסוק בתהלים ע"ח אצל חטא מתאוננים אחר שאמר ואש נשקה ביעקב כמ"ש בתורה אצל מתאוננים ותבער בם אש ה' כתוב שם על המן לחם אבירים אכל איש ודרשו ע"פ מדה כ' וממעל א"ת אבירים אלא אברים שנבלעו באברים ואינו יוצא מקרבו וזהו בכל נפלאותי אשר עשיתי בקרבו וזהו שאמר משה בעונש זה יען מאסתם את ה' אשר בקרבכם ומ"ש המדרש והם מנאצים אותי כוונתו למ"ש עד אנה ינאצוני שניאצו וגדפו על המן ומ"ש בפסוק ועד אנה לא יאמינו בי שייך לחטא מרגלים שהאמונה שייך על דבר העתיד והניאוץ בדבר העבר וכמ"ש דברים א' פסוק ל"ב בענין חטא מרגלים ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' וא"כ בהכרח שדורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב עד אנה ינאצוני העם הזה בכל נפלאותי אשר עשיתי בקרבו ועד אנה לא יאמינו בי:

**אעפ"כ למד משה.**היינו מ"ש במתאוננים ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש:

**ואח"כ אמרו זה לזה.**היינו מ"ש והאספסוף וגו' וישובו ויבכו גם בני ישראל שחטא מתאוננים וענין האספסוף הכל אחד:

**יהי' זכורים אותן הימים.**היינו מ"ש בענין האספסוף זכרנו את הדגה וא"כ צ"ע מהו זה שאמר שהיינו מבשלים קדרות של בשר ואין כאן רמז בפסוקים של האספסוף על זה הביא פסוק מי יתן מותנו וגו' על סיר הבשר שכתוב בסדר בשלח ואיך הוא שייך כאן ועל זה כתוב להבין דברי חכמים וחידותם כי כאן כתוב והאספסוף וגו' מי יאכילנו בשר וגו' זכרנו את הדגה והוקשה לחז"ל פתחו בבשר וסיימו בדגים שמאחר שבאמת אכלו בשר במצרים כמ"ש בסדר בשלח מי יתן וגו' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר וא"כ היל"ל זכרנו את הבשר אשר נאכל במצרים ע"כ דורש כאן מדה ט' ע"פ מדה י"ז וכאלו כתוב כאן זכרנו את הבשר אשר נאכל במצרים וכאשר התחילו מי יאכילנו בשר וגם את הדגה והכוונה שגם כאן אמרו כל פסוק מי יתן וגו' שכתוב בסדר בשלח:

**עשה יום רע.**הוא ניחום אבלים שהיה עושים סעודה:

**כל מעדני עולם.**שמ"ר סוף פר' כ"א ופר' כ"ה סי' ג' וש"נ:

**איך לחזור למצרים.**שעל כך הזכירו אשר נאכל במצרים מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים:

**ומי שהיה מנאץ.**וכן בסמוך הם נאצו אותי כמ"ש לעיל עד אנה ינאצוני:

**והיה בודקו.**מראה את מי שחטא ונענש. וכמ"ש לקמן פר' ט' סוף סי' ל"ד כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו:

**עד אשר יצא מאפכם.**וס"ד והיה לכם לזרא ודורש שהיא חולי אסכרה חונקת הגרון שאין המאכל יכול לירד ויוצא דרך האף:

**לזרא ולבוטנא.**לפי מ"ש כאן נכון לגרוס לבוטנא בלא ו' שהוא פירושו של לזרא שפירושו חולי הבטן שנקרא בוטנא אך בויק"ר שם הגירסא לזרנא ולבוטנא ע"ש במ"כ:

לזרא לקרדאבערוך ערך דרדיא הגי' ר' אביתר אומר לדרדיא ופי' במ"ע בלשון יוני ורומי חולי השלשול ומ"ש או שאהיה אותן דורא במיעיהון צ"ע ובוי"ר שם ליתא:

**לאזהרה.**וזהו לזרה ע"פ מדת ממעל וכן זר ע"פ מדה זו:

**שניאץ לאלהים.**ובסמוך הם נאצו אותי כמ"ש מפסוק עד אנה ינאצוני על חטא מתאוננים שזהו פי' הפסוק והיה לכם לזרא יען מאסתם את ה' אשר בקרבכם היינו מ"ש בסדר בהעלותך בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו וזהו מ"ש בריש הסימן שמחטא מתאוננים פי' להם עונש צרעת ואע"פ שלפי הפשט ענין מתאוננים וענין האספסוף שני ענינים הם ע"פ המדות ככל המבואר בסי' זה ומדרשה הנפלאה זו וכמוהו בכמה מקומות יתבונן הקורא איך כל דברי חז"ל מתפרשים רק ע"פ המדות:

**מן מעשה עגל.**לעיל סוף סי' א':

**ביום נטעך תשגשגי.**ויק"ר פר' י"ח סוף סי' ג':

**בפיהם אחת ובלבם אחת.**שלא היה פיהם ולבם שוים והכוונה שהיו בהם רשעים אחדים מערב רב שעשו כן:

**נטיעה לשמי.**ביום מתן תורה כמ"ש והייתם לי סגולה ועי' במ"ר פ' ט"ז סי' כ'. ודורש תשגשגי מלשון סיגים ע"פ מדת ממעל ולשון הפסוק ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש. ומ"ש ובבוקר זרעך תפריחי משמע שבערב לא היו כן וגם התחיל בנטיעה וסיים בזריעה ע"כ דורש שמדבר בכרוב שהוא מין זריעה וגדול כאילן ונטיעה גדולה וע"פ מדה ט' שבבוקר הפריחה ופי' לרעה ולמוד מסופו נד קציר ביום נחלה וגו' ומה רעה יש בפריחת זרע ע"כ דורש ח' של תפריחי בחילוף ג' כאלו כתוב תפריגי שהח' מתחלף בג' באותות גיכ"ק שנתחלף לבוקר לרעה וכמ"ש ויק"ר פר' ה' סוף סי' ה' ומפרגה בדנרין שפי' ומחליפה בדנרין:

**וחבירו אומר.**שלכך פתח בנטיעה וסיים בזריעה שמדבר בפשתין שהוא זרע ונקרא עץ כמ"ש בפשתי העץ. ומ"ש שנעשה גבעולין שעיקר שבח הפשתן שיהיה רך שיתחלק לחוטים הרבה וכשנעשה כמו גבעול נתקלקל ונשחת וכמ"ש במכת ברד והפשתה והשעורה נוכתה וגו' והפשתה גבעול פי' שכפי טבע הפשתה הטוב שהוא רך לא היה נכה אך שבנס נתקלקל ונעשה גבעול ונכה:

**לעשותכם נחלה לשמי.**דורש ביום נחלה כמו ביום נטעך וכמ"ש יעקב חבל נחלתו עכ"ז וכאב אנוש שלא קיימתם מלכותי עליכם וכאן לא פי' מ"ש נד קציר וגו' ומפורש בויק"ר שם פר' י"ח סי' ד' ועי' במ"ר שם ט"ז סי' כ':

**לשון גבר.**כי אנוש וגבר משמעות אחד להם וכאלו כתוב כאן גבר ופי' מכה חזקה ועי' לקמן סוף סי' ה':

**שהם עשו אותה מעשה.**של העגל ואינם ראוים להיות במקום שכינתי כמ"ש לעיל סוף סי' א':

**מנתשת.**בויק"ר שם הגי' מתשת את הגוף כפשטות של תיבת אנוש ועי' מש"ש:

**על י"א דברים.**עי' ויק"ר ריש פר' י"ו על ז' דברים ושם פר' י"ז סי' ב' על יו"ד דברים ועי' מאמר זה עוד בתנחומא מצורע סי' ד' וילקוט זכריה:

**כאבק יעלה.**כאבק שעלה לשמים ועפ"י מדה י"ז היינו שחין של מצרים שמפורש בו שעלה:

**על עין רעה.**עי' עוד ד"ר פר' ו' סי' ח' ושם מאריך בזה:

**וספח ה' קדקוד.**עי' ויק"ר שם ולקמן בסי' ה':

**זה משה.**שמ"ר פר' ג' סי' י"ב:

**ועל לשון שקר ממרים.**שם ושם הגירסא ועל לשון הרע ממרים כי מרים אמרה אמת אלא שהוא לה"ר וכן כל לשון הרע אפילו הוא אמת ואסור ולשון שקר עבירה אחרת היא:

**אל בית הגנב.**וס"ד וכלתו ואת עציו ואת אבניו:

**ומומו אתה נוטל.**ע"פ מדת ממעל ומנגד וכמ"ש במ"ר פר' י"ח סי' יו"ד פיהם הכשילם וברית כרותה לשפתים וכן במכלתא בשלח פסוק אמר אויב:

**כי פרוע הוא.**לעיל פר' זו סוף סי' א':

**וכאב אנוש.**לעיל סוף סי' ד':

**ארי"ה בא וראה.**סי' זה והז' והח' הסמוכים בריש ספרי:

**לא היו בהם.**כמ"ש בסי' א' הנ"ל:

**שג' דברים.**כמ"ש כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ביום שחטאו:

**ונוהג לדורות.**של עולם אסורים הטמאים לכנס למחנה שכינה שאף לאחר החורבן אסורים לכנס להר הבית:

**לשון זרוז.**בריש ספרי ועי' ב"ר פר' מ"ט ריש סי' ד' ומש"ש:

**שנאמר צו את ב"י.**וישלחו ויש בהם חסרון כיס באוכלים ומשקין וכלי חרס שאין להם טהרה ואדם המשתלח מפסיד והוצאותיו מרובים:

**כי אתם באים.**וס"ד זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה וזהו שאמר תיחס לענין חלוק הארץ שציווי זה מיוחס ושייך לחילוק הארץ:

**אלא אזהרה.**לא תעשה כמ"ש ויצו ה' אלהים על האדם וגו' לא תאכלו ממנו וכן כאן אזהרה לאיש אשר יטמא ולא יתחטא את משכן ה' טימא כן הוא בפסיקתא זוטרתי:

**צרוע זה מוסגר.**שהמוחלט חמור מן המוסגר בכמה דברים וכמ"ש בפרק קמא דמגילה ובמסכת נגעים וצ"ע שהיל"ל גם אצל זבות כן זב זה בעל שתי ראיות כל זב זה זב גמור ומ"ל שמאחר שסופו לרבות בתיבת וכל אפילו בעל ראיה אחת א"כ גם בתיבת כל מרבה בעל שתי ראיות:

**מזכר עד נקבה.**שהיל"ל זכר ונקבה ומ' של מזכר ותיבת עד מיותר לרבות כל אלו:

**ריבה כאן שתי מחנות.**פי' שריבה כאן עוד מחנה אחת מצורף לראשונה והם ביחד שתי מחנות וכן מרבה ג' מחנות שביחד הם ג' מחנות וזה ע"פ מדה יו"ד ג' תיבת מחנה על ג' מחנות ומ"ש עוד הפעם וישלחו אותו אל מחוץ למחנה אינו מן החשבון שאין לחשוב אלא מ"ש בציווי ולא מ"ש בקיום המעשה שאינו אלא סיפור דברים וכל הענין בספרי כאן בפרשה:

**מפתח ירושלים.**לענין שילוח טמאים ומחוץ לפתח ירושלים לא נקרא אפילו מחנה ישראל ואין צריך לשלח הטמאים משם:

**בדד ישב וכו'.**שאפילו חוץ למחנה צריך לישב בדד ולא עם טמאים אחרים על שטומאתו חמורה משאר טומאות על כן שלוחו חמור ורחוק מכולם:

**יו"ד קדושות הן.**מה שקדוש זה יותר מזה ועי' כל זה במסכת כלים פרק א' משנה ג' ומ"ש כאן א"י מקודש מעבר הירדן ליתא במשנה שם ועי' ברמב"ם הלכות בית הבחירה פ' ז':

**ישראל מעורבין שמש.**מדלא קאמר ישראל טהורים הרי שמדבר בישראל שטבלו והעריבו שמשם אך עדיין לא הביאו כפרתם ואמר שנכנסים לעזרת כהנים ותחילה אמר שאפילו לעזרת ישראל אין מחוסר כפורים נכנס לשם אך לשון המשנה שם עזרת ישראל מקודשת הימנה שאין מחוסרי כפורים נכנסים לשם וחייבים עליו חטאת עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנס לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה לתנופה בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בעלי מומים ופרועי ראש נכנסים לשם ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים ק"ק מקודש ממנו שאין נכנס לשם אלא כה"ג בשעת עבודה ונמצא כאן י"א קדושות אלא שפי' יו"ד קדושות שזו למעלה מזו ואין הראשונה בכלל הקדושות וכן הוא ברמב"ם שם ועי' ברע"ב ובתוי"ט שם:

**הוי מה מעלה.**פי' מאחר שבכל דברים אלו שוים בין האולם ולמזבח עם ההיכל א"כ מה מעלה של היכל יותר מבין האולם ולמזבח:

**והן הן הקלעים.**פי' שבשעת הקמת המשכן היו לקלעים דין מחנה שכינה כמו במקדש משער נקנור ולפנים:

**אשר אני שוכן.**הקדושה משום שכינת השכינה ולא משום נגיעה ע"כ אסור הטמא להיות שם כלל שיגרמו לסלק השכינה:

**אע"פ שהם טמאים.**רק שלא יהיה במחנה אחת ודי בהפסק מחיצות:

**השוכן אתם בתוך טומאותם.**ויקרא ט"ז פסוק ט"ז ור"ד וכן יעשה לאוה"מ ומ"ש ולא יטמאו את מחניהם וגו' היינו מ"ש כאן וכנ"ל:

**ולא תטמא.**וס"ד אשר אני שוכן בתוכה במדבר ל"ה ל"ד:

**ויעשו כן בני ישראל וישלחו וגו'.**ובס"ד עוד הפעם כן עשו בני ישראל והוא מיותר ודורש רשב"א דרישא דקרא על המשלחים שלא הוצרכו שיכריחו אותם אלא עשו מיד מעצמם אף שהיה בנו או אשתו או שאר קרובים וכמ"ש וישלחו הרי שהמשלחים עשו וס"ד על הנשלחים ששמעו ונשתלחו ברצונם:

**פתרין קרי' בגלות.**עי' שכתוב כאן ג' מיני טומאות וד' מיני שלוחים וג' מחנות דורש ע"פ גז"ש וע"פ מדת מנגד על החטאים שחטא ועל הגליות שגלו:

**עבודת כוכבים מטמא בביאה.**כמ"ש צא תאמר לו ואפשר שרומז למ"ש יחזקאל ח' והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה המקנה בביאה עי' ד"ר פר' ב' סי' כ':

**גלות בא לעולם.**אבות פרק ה':

**והשמדתי את במותיכם.**פי' בתי עבודת כוכבים שלהם וכתוב שם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם ואתכם אזרה בגוים:

**ולא יראה בך ערות וגו'.**ובר"ד כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך ומכלל הן אתה שומע לאו שאם לא יתהלך בקרב מחניך ושב מאחריך לא יצילך אבל נתנים ביד אויב:

**ולא תחניפו.**וס"ד ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה ומכלל הן אתה שומע לאו אם תחניפו הארץ בדם יטמאו אותה לא תהיו יושבים בה ואני לא אשכון בתוכה:

**כי קצר המצע.**עי' ויק"ר פר' י"ז בסופה וש"נ ומבואר:

**כי גבהו בנות ציון.**לעיל בסי' ה' וספח ה' קדקוד בנות ציון והפסוק מדבר בג"ע של בנוה ציון:

**לכן בגללכם.**ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ג' כנגד ג' אע"פ שג' אלו העבירות אינם כתובים בפסוק זה זה כלל גדול ע"פ מדת מנגד שכל מספר יש לו מספר אחר כנגדו שרומז לו ועי' מה שכתבתי בד"ר פר' ט' סי' ט' י"ב פעמים ארץ כנגד י"ב שבטים שאינם כתובים שם וכן י"ב תורות כנגד י"ב שבטים שאינם כתובים וכן כאן כנ"ל:

**והשילוח הזה.**היינו מ"ש כאן וישלחו מן המחנה רומז שיצאו מן הארץ:

**והגלו את ישראל מארצם.**ולכך כתוב כאן מחנה ושילוח:

**קרא בת בבל.**כמ"ש זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים וגו' בת בבל השדודה:

**כשגלו למדי מבבל יצאו.**ודומים לגלות אחד כנ"ל:

**נאמר בזה טומאה.**ולא יטמאו את מחניהם כנ"ל:

**שכינה עמהם.**ספרי סוף מסעי בלשון תני ר' נתן עי' שמ"ר פר' ט"ו סי' ט"ז וש"נ ומבואר:

**הנגלה נגליתי.**שמואל א' ב' כ"ז הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה הרי שהיתה השכינה במצרים ונגלית שם:

**מי זה בא מאדום.**וס"ד אני מדבר בצדקה הרי שהיה באדום:

**וכשהיו פזורים.**תחלה מדבר בגליות שהיו כולם במקום אחד כמו בבבל ואף כשהם פזורים בכל העולם ג"כ שכינה עמהם כמ"ש ושב ה' וגו' ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה':

**אלא ושב.**שכביכול היה בעצמו שם ושב משם:

**אתי מלבנון.**וס"ד ממעונות אריות מהררי נמרים הם העובדי כוכבים שגלו שם ישראל בקצה הארץ ועי' שי"ר פסוק זה דף כ"ו:

**מה דבר הקב"ה.**שמאחר שמפורש שעשו כן כל מה שמבואר בפרשה א"כ מ"ש כאשר דבר ה' מיותר ודורש כאשר דבר במקום אחר וכמ"ש במכילתא בא שמביא הרבה פסוקים שכתוב בהם כאשר דבר ה' ושואל והיכן דבר ומביא שדבר במקום אחר:

והיה כי יבואווכתוב שם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך ושב וקבצך:

שיבואו מים טהוריםפי' במקוה שמטהרת טמאים והיא טהורה שאינה מקבלת טומאה וגם צריך הזאה כמפורש בריש מצורע אצל טהרת מצורע ועל טהרת המת בריש פ' חוקת כך עתיד לטהרם על ידי זריקה והזאה כמ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים ומ"ש וטהרתם היינו ע"י מקוה כמ"ש מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר טמאים אף הקב"ה מטהר ישראל: