**שמעו זאת.**ולא פי' מאי זאת ועוד שאמר כי לכם המשפט ולא פי' למי מכולם. גם הלא כתיב כי המשפט לאלהים הוא ע"כ דורש על לעתיד שתחלת דינו ש"א על ד"ת וזהו שמעו זאת התורה שנקראת זאת:

**הכהנים.**כמ"ש יורו משפטיך וגו' עד שנתגלגל החטא על הנשיאים. וז"ש לפיכך לכם ועליכם מדת הדין נהפכת אך ממ"ש לכם והיל"ל עליכם המשפט ע"כ דורש ע"פ גז"ש שהנשיאים מבית דוד לקחו לעצמם משפט הכהנים:

**שמע רבי.**הוא ר' יהודה נשיאה נכד רבינו הקדוש שהיה בימי ר' יוחנן ור"ל וכמש"ל פע"ח סי"ב:

**מקושטת.**אף שהיה כוונתה לשמים וגם הוכרחה לעשות כן וכמש"ל פע"ב סימן ה'. עכ"ז נראה שאינו מדרך המוסר. ועיין לעיל ס"פ ע"ט וש"נ. שע"י חוט המשולש שאמר וענתה בי וגו' לעיל פע"ג רס"ט. ועל שקרא עצמו כו' כמ"ש בס"פ הקודמת. ועל יציאת לאה נחתם עונש זה:

**ענישא.**בילקוט הגירסא נגחא:

**וכחכי איש גדודים.**ס"ד דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו. ולמה דוקא כהנים ומה טעם כי זמה עשו על ירצחו. ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז על עיר שכם שרצחו אותה על הזמה שעשו. וז"ש הכתוב כחכי איש גדודים כמו גדודים שמחכים לאיש לרצחו כן עשו שמעון ולוי לשכם יען כי זמה עשו באחותם. ובדין עשו שמעון ולוי כמו חבר כהנים שנוטלים בדין התורה. וכמבואר בספ' הישר שהסכימו אנשי חמור ושכם להתאסף להרוג את בני יעקב. ועי' בתנחומא:

**זה חמור.**כמ"ש בברייתא דל"ב מדות מדה כ"ו כיוצא בו החוח אשר בלבנון וכי מה נשואין יש בחוח כו' אלא כנגד שכם ויעקב אבינו ע"ש בבאורי:

**זה יעקב.**שנמשל בארז שנאמר כארז בלבנון ישגה תנחומא סימן ז'. ומ"ש ותעבור חית השדה כו' זה שמעון ולוי וכמ"ש בתנחומא אלו בני יעקב שנמשלו כחיות גור אריה יהודה דן גור אריה. וכוונת התנחומא למ"ש שם בסדר ויחי סימן ט"ז שכלל כל השבטים בברכת החיות וכמש"ל פצ"ט ס"ד. (וכ"כ היפ"ת):

**אל תתהלל ביום מחר.**לעיל פע"ג ס"ט וש"נ ומבואר ועי' רש"י במדרש גירסא אחרת:

**ותפרעו כל עצתי.**לעיל פר' י"ח ס"ב וש"נ. ומ"ש ויבן התבונן ע"ש גם סימן א' ותבין כאן:

**ויבן שם מזבח.**גיר' זו צ"ע (עי' רד"ל) ויותר נראה שצ"ל ויצב שם מזבח. וכמש"ל ס"פ ע"ט ר' הונא בשם ריש לקיש שלכך נכשל בדינה וכן הביא כאן (וכ"כ היפ"ת) ועי' מ"כ בשם רש"י (ומהר"י בהאק נ"י אמר שאולי צ"ל ויבן מזבח לפניו (שמות ל"ב ה) שדרשו עליו בשמ"ר פמ"א ויק"ר פ"י במ"ר פט"ו הבין ממי שזבוח לפניו וכ"ה בסנהדרין דף ז' א' ראה חור כו' ופי' רש"י ויבן מזבח הבין כו' ע"ש ע"כ):

**ואיש תבונות.**ויעקב נקרא איש תם:

**ד' מקראות.**מכילתא סוף בשלח ע"פ מחר אנכי נצב. ועי' מ"כ:

**וכן לא יעשה אפי'**כו'. שהרי כבר אמר כי נבלה עשה בישראל וגו' א"כ וכן לא יעשה מיותר לדרוש. ועי' לעיל פר' ע' ס"ס י"ב שאנשי מזרח גדורים היו. אך כנען ומצרים מפורש בפ' אחרי מות שלא היו גדורים:

**בג' לשונות.**דרך חז"ל לדרוש כפל ושינוי לשון בתורה ויש להתבונן בזה וגם מדוע לא חשב ר"ל עוד שתים המפורשים. אך הענין שאם היה כתוב קודם המעשה לשונות אלו לא היו לומדים כלום מזה שהם רק לתאות יצרו וחמרו. אך מתחלה כתיב רק וירא אותה ויקח אותה וכמ"ש לעיל בסימן ה' שהיה דומה לעוף החוטף בשר שרואה. אבל גם אח"ז כאשר התבונן בה ובת מי היא. התנוצץ בקרבו החפץ להדבק בה מלבד התאוה הגופנית (הפך הנאמר באמנון ותמר). וז"ש ותדבק נפשו בדינה בת יעקב על שהיא בת יעקב. ואמר קח לי את הילדה הזאת לאשה וכן חמור אמר חשקה נפשו בבתכם וכן תנו לו לאשה. וכן כי חפץ בבת יעקב. ודקדקו חז"ל שעל שאמרה תורה ותדבק נפשו בדינה בת יעקב כי הרגיש ביעקב ענין דביקות כמ"ש ואתם הדבקים וכו'. וז"ש ואנו למדים מפרשתו כו' ולא ממנו אלא מלשון התורה. ור"א מוסיף עוד ויאהב וגו' וידבר וגו' ור"ל לא חשיב זה לפי שלא כתוב בת יעקב או בתכם כאן רק הנערה והבן:

**מוהר.**פי' בערוך ובמ"ע פרנון כתובה ופראפרנון מה שיותן לארוסה לפני המוהר. וזהו מתנה בעלמא:

**ודוה"ק כו'.**ולפי"ז מתיבת ויענו עד וידברו כלל לפסוקים הבאים ומ"ש אשר טמא וגו' הוא ספור התורה לתרץ על מ"ש במרמה. וכמש"ל פס"ד סי"ד בא אחיך במרמה:

**מבגאי.**פי' בערוך כי עובד אדמה נקרא מבגאי מל' בגא כמ"ש הני בני באגי. ועי' בויק"ר פל"ז רס"ג משמע שהוא שם פרטי וכאן תפסו שם זה למשל [וכן פירש"י ז"ל במכות י"א. יפ"ת]:

**תמן תנינן.**ירושלמי שבת פרק י"ט ה"ג הגירסא בשינוי:

**בכל שעה.**פי' שר' זעירא אמר על ר' יוסי שר' יוסי היה אומר לתלמידיו תמיד כשהיו מגיעין למשנה זו תני מתניתך מרחיצין את הקטן מדתנן אין מונעין כו' היינו מכת גדול וה"ה מכת קטן דמ"ש אלא בהכרח שמרחיצין כל גוף הקטן:

**ראב"ע.**הכי איתא בירוש' שם ר' אבא בשם ר"א הלכה כראב"ע. רבנן בשם ר' אבהו טעמא דראב"ע ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים כואב אין כ"כ אלא כואבים מלמד שכל אבריהם כואבים עליהם. ובשביל מאמר זה הובא כל הענין כאן והעיקר חסר:

**כל שיקועין.**בירושלמי הגירסא כל שקויין דאתון עבדן לחולא בשבתא עבדין אפילו ביום ג' שחל להיות בשבת. ופירש היפ"ת שקויין רפואות מלשון ושקוי לעצמותיך נרדף אל ר"ד רפאות תהי לשרך:

**לא יטול עריבה.**עי' שבת דף מ':

**שלא נטלו עצה.**וכמ"ש בסודם אל תבא נפשי ות"א ברזיהון לא הות נפשי:

שמעון ולוי שלאכו'. דמלת שני מיותר להורות שהיו שנים בדרך זה ולא בעצה אחת [וכ"כ היפ"ת. אמנם מצינו בכ"מ דכתיב שני ודרשינן שיהיו דומים זה לזה וכמו בשני השעירים ויש להאריך בזה] ועיין לעיל פר"ע ר"ס ט"ו:

**אחות כל השבטים.**מכילתא בשלח פ' ותקח מרים הנביאה ותנחומא שם ס"י:

**שנתן אהרן נפשו.**כ"ה גם במכילתא שם. אך בברייתא דל"ב מדות מדה ד' ובשמ"ר פ"א סימן כ"ב איתא שהתנבאה כשהיתה אחות אהרן [וכ"ה בפ"ק דסוטה והמדרש חולק ע"ז. יפ"ת]:

**בן י"ג שנה.**ע"ל פס"ג ס"י על יעקב ועשו וש"נ. והחשבון שהרי יעקב היה בבית לבן כ' שנה וראובן נולד בשנה ח' להיותו שם. ז' השניים ושש שעבד בצאן הרי לראובן י"ג שנה לבד ז' חדשי הריון שכל השבטים נולדו לז' חדשים. ועוד י"ח חדש שהיו בסוכות לעיל ס"פ ע"ח הרי י"ג וי"א חדשים. ושמעון לאחר ראובן בז' חדשים הרי שמעון בן י"ג וד' חדשים ולוי אחריו י"ג פחות ג"ח:

נטל חרבכו'. בס' הישר ובילקוט מבואר בא"א. שאחר ז' שנים שנסע יעקב משכם לבית אביו. חזר עוד הפעם לשכם ואז נתאספו מלכי כנען ויצא יעקב להזדווג להם וע"ל ס"פ צ"ז ורומז למ"ש כאן:

**שהוא נוטלה.**ע"ל ס"פ ע"ו דנסבת לאיוב ומדרשים חלוקים הם:

**ושאול בן הכנענית.**לקמן בפר' ויגש ואיך יקח שמעון כנענית ע"כ דרש על דינה אך הרי כתיב בן חמור החוי ולז"א שעשה מעשה כנען כמ"ש בסדר אחרי מות כמעשה ארץ כנען כו' ובילקוט הגירסא שעשתה כמעשה כנען:

צלולה היתהכו'. מ"ש מסורת היא כו' מרומז בס"ד להבאישני וגו' בכנעני ובפרזי. ע"ד שמפורש בשמ"ר פ"ה סימן כ"א ע"פ הבאשתם את ריחנו בעיני מצרים לתת חרב וגו' כך אמרו כו' ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידים להגאל מהם ובאתם ועכרתם אותו ע"ש ותבין גם כאן שהי"ל ריח טוב בכנעני והבאשתם אותו. ומ"ש עד אשר תפרה כמ"ש בראשית ל"ה פרה ורבה וכו' ואח"כ ואת הארץ גו' לך אתננה ולזרעך. ועי' מדרש תהלים ק"ה ע"פ בהיותכם מתי מספר ושם בשיבוש ובילקוט כאן הגירסא עד אשר תפרה ונחלת את הארץ בס' רבוא והוא פסוק בשמות כ"ג: