**כי יש שבר.**שהיל"ל בר או תבואה ע"כ דורש שבר כמ"ש שברו על ה' וכדלקמן ס"ו ומ"ש וירא פי' ברוה"ק וכמ"ש בתנחומא כאן ס"ה שברו על ה' זה יוסף סברו של עולם שהיה במצרים והראה הקב"ה ליעקב שסברו במצרים שנאמר וירא וגו':

**הן יהרוס ולא יבנה.**וס"ד יסגור על איש ולא יפתח דורש על העצה שקיום העצה נקרא בנין והפרת העצה הריסה שע"י הפרת העצה יסגור על בעל העצה. וע"פ מדה י"ז הדבר מפורש בתורה אצל השבטים. ובפסוק הקודם שם באיוב עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה וע"ז אמר הן יהרוס עצת אחרים וכו'. ועי' קה"ר פסוק והחכמה תעוז ועי' בסוף מסכת סופרים איך בחן וידע שיוסף קיים דברים נפלאים:

**שבר זה הרעב.**שתיבת שבר יש לה ג' משמעות. א) מלשון קנין. ב) שברון ממש. ג) מלשון תקוה וכאן כוון לג' הפירושים וכדמפרש והולך והכל במצרים ודו"ק:

**לחרם זה יעקב.**שנקרא שמש וזהו האומר לחרס שאמר ליעקב ברוה"ק ולא יזרח שלא אמר לו בפירוש ובעד הכוכבים יחתום לגמרי וכמש"ל פס"ח ס"י ועי' ילקוט איוב ט' בביאור. וע"ע שם במאמר הב' שבו מבואר המאמר הא':

**רדו ושברו.**עי' במ"ר פ' י"ג ס"כ:

**ט' חלקים לאחוה.**עי' מ"כ ורש"י פירושים שונים גם יתכן פי' חלק עשירי מהם לשבור בר לבד ולא לאחוה הוא שמעון ששנאו יותר מכולם וט' מאחיו לאחוה ע"ל פפ"ד סט"ז:

**ומנין לעדה שהיא עשרה.**עיקר המאמר השייך כאן הוא דברי ר' סימון נאמר כאן תוך וכו' ואגב זה הובא כל המאמר לכאן. ומאמר זה הוא בירושלמי ברכות פ"ז ה"ב לענין בהמ"ז בשם ביו"ד ובירושלמי מגילה פ"ד ה"ד לענין פורס על שמע ולענין קידוש החודש וכן בירושלמי סנהדרין ס"פ א'. פר"א פ"ח וצריך ביאור מ"ש ומנין לעדה וכו' נאמר כאן כו'. איזה עדה ולאיזה עדה קורא נאמר כאן. והמפרשים בכל מקומות הנ"ל לא נשתוו בפירושם והמבוכה רבה למעיין ובמשנה דאבות פ"ג מ"ו עשרה שיושבין וכו' שנאמר אלהים נצב בעדת אל וכן הוא בפר"א פ"ח ואחר העיון שבכל המקומות שציינתי אב לכולם מפסוק זה בעדת אל ועל זה שאלו ומנין לעדה שהיא עשרה וע"ז דרשו האמוראים ע"פ גז"ש וכמ"ש במשנה דריש סנהדרין בפירוש. ור"ס דורש כל הנ"ל מגז"ש דתוך ודוק כי קצרתי מאד. וכל הנ"ל כפי שיטת הירושלמי והמדרש אך בתלמודא דידן במגילה כ"ג ב' שיטה אחרת בזה:

**אם בתוך כו' עד כמה.**שהרי הרבה באים:

**תינוק וכו' בקטן.**תינוק שלא הגיע לי"ג שנה וקטן שהגיע לי"ג שנה אין מדקדקים אם הביא ב' שערות:

**לב' קטנים נצרכה.**פי' בברייתא מדבר בקטן שהוא ספק בן י"ג וספק אם הביא ב"ש ור"ס בשם ריב"ל מדבר בקטן שאינו בכלל ספק בן יו"ד וי"א רש"י וקאמר בברייתא שאם יש ח' גדולים וב' קטנים אלו וכו':

**קטן וס"ת.**משמע שאם יש ט' וקטן או ס"ת עמהם נחשבים ליו"ד ויקשה וכי ס"ת גברא:

**כן הוא מתניתין.**כך פירוש הברייתא ולשון הירושלמי כיני מתניתין קטן לס"ת שיעלה לז' קרואים:

**מסויימים.**איך הם נראים כיו"ד ותירץ אם יש קטן עמהם:

**כך עושים אותו סניף וכו'.**דרך שאלה אם כך הוא:

**הדא הוא.**שוה הוא להנ"ל ועוד ק"ו:

**אבל לק"ש.**לומר קדיש וברכו וקדושת יוצר שהוא שייך לק"ש וברכותיה:

**ומאימתי וכו' עד למי מברכין.**היינו מ"ש לעיל בסמוך מאימתי עושין אותו סניף וכו' עד למי הוא מברך. וכאן נכפל בשיבוש ובירושלמי שם ובילקוט כאן ליתא:

**שבעה וששה.**ז' פת וג' ירק או ו' פת וד' ירק כ"ה בירושלמי וילקוט כאן:

**ר' זעירא.**הוא ר' זירא בגמרא דילן:

**איצטריכת לי למשאל.**הייתי בספק בדבר זה והייתי צריך לשאול וצר לי שלא שאלתי. ומ"ש עד דאנא תמן פי' עד שאני שם בבבל:

**מהו מזמנא עלוהי.**גירסת הירושלמי מהו שיברך פירוש שיברך הוא להוציא אחרים ידי חובתם ובירושלמי גורס כאן מחלפי שטתיה דר' ירמיה וכמו כאן לקמן אחר מעשה זו וכל המעשה בירושלמי פרק ה' ה"ג ובמדרש קהלת פסוק טובה חכמה:

**ט' מאה קרבנין.**כל אחד ג' קרבנות כמ"ש במדבר ו' י"ד כבש לעולה כבשה לחטאת איל לשלמים:

**מצא להם פתח.**של חרטה והתיר נדרם ונפטרו וזהו פלגא מן דידי:

**צרת לו.**שהיצר לו ונתירא וברח:

**הב לי מילא.**תן לי הבטחתך וגם הטבעת שלך לסימן שלא תרע לו:

**למה ערקת למה אפיילת בי.**וכ"ה בקה"ר הנ"ל אך בירושלמי וילקוט כאן הגירסא למה אפליית בי למה ערקת כסדר שתחלה שחק בו שלא נתן חלקו ואח"כ ברח וע"ש עוד שינויים:

**עד יעבר זעם.**ובירושלמי גורס עוד וקרא עליו ויתרון דעת החכמה תחיה את בעליה:

**א"ל ולמה כו' עד יהבית.**וכ"ה בילקוט כאן אך בירושל' ובקה"ר שם ליתא: א"ל מזוג. ינאי אמר לעבדו ועי' בקה"ר:

**נברך על המזון שאכל ינאי.**משמע שהתחיל לברך בלשון זה וצ"ע איך בירך בדברי קפידא אך בקה"ר הגירסא אמר מה אבריך נברך שאכל ינאי וחבריו משלו ועי' ילקוט כאן:

**אייתון ליה ויכול.**בילקוט כאן הגירסא מזוג ליה תנינא וכ"ה בגמרא דילן:

**על השניה.**מה שהוציאם ידי חובתם בכוס וכנ"ל:

**צריכה ליה.**לשון ירושלמי על אבעיא וספק וכאן פשיטא ליה דעל השניה חולקין:

**מאן דצריכה ליה.**פי' מה שהסתפק היינו לדברי רבנן ומה דפשיטא ליה לרשב"ג. וכן הגירסא בילקוט ומ"ש מזמנין עליו תיבת עליו צ"ע ובירושלמי ליתא. ומ"ש דברי חכמים צ"ע שהרי עד כאן דברי רשב"ג אך לדברי חכמים אמר ר"י ב"א וכו'. כלל הדברים בדברי הסימן הקשה הזה יגעתי בו כי יש בו ד' נוסחאות במדרש כאן ובירושלמי הנ"ל ובקה"ר ובילקוט כאן לבד מ"ש בגמרא דילן ובכולם נוסחאות שונות ובררתי המובחר הש"י יאיר עינינו:

**ויוסף הוא השליט.**הוא המשביר לכל עם הארץ ויבואו אחי יוסף וגו'. והנה פתח המדרש בג' גזירות וסיים בד' ועי' מ"כ. ולפי מ"ש בס' הישר ניחא שהג' גזירות היו על כל הארצות וציווי של כתיבת שמות רק על שומרי שערים שלו וכ"ה בתנחומא כאן ס"ח ולקמן ס"ו וכן הכוונה כאן ואינם אלא ג' גזירות ומה שציוה על שמות אביו וזקינו כדי שידע מיד ע"י הכתבים קודם שיבואו אחיו לפניו ובשמות משולשים אין לחוש לאחר (וכמ"ש בשמות גיטין):

**והוה תמן מנשה קאים.**ע"ל פפ"ד ס"כ מנשה גרם לשבטים לקרוע עי' מש"ש ועי' לקמן פר' זו ס"ו מיד עמד מנשה וכן לקמן ס"ח בסופו כי המליץ בינותם זה מנשה. (וצ"ע שהרי כתוב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב משמע סמוך לשנת הרעב שמנשה נולד בשנה ששית לשובע ואפרים בשנה ז' ושנתים של רעב שאז באו בשנה הב'. וא"כ היה בן ד' ואף אם נאמר שנולד בשנה הא' של השובע א"כ היה כאן בן ח' שנה ובספר הישר איתא שמהחלום של פרעה עד שהתחילו שנות השובע היו ד' שנים וא"כ יתכן שהיה נער בן י"א וי"ב שנה אך אין זה במשמע של מ"ש בטרם תבא שנת הרעב. ואולי היה גדולם בדרך נס ופלא. ועי' לעיל פע"ד ס"ס י"ג שקרא לכל השבטים אחיו של יעקב ויוסף היה אז בן שש וכסה את אמו). ודעת חז"ל שלא ידע לשון הקודש כ"א זרע האבות:

**אמרין נעול ונחמי.**כמ"ש לעיל פר' זו ס"ב ולקמן ס"ו ופי' נכנס ונראה אם נמצא את יוסף ונוכל ליקח אותו בקל לטענו בכנף בגדינו. ותיבת במדוי פי' כמ"ש ויכרות את מדויהם מלשון מדו בד. ומ"ש דמכסיה פי' שמכסים בו וכ"ה בספר הישר שהסכימו או לפדותו או ללחום עליו:

**מונע בר.**תנחומא כאן כל הענין בס"ז ודרשו כן ממ"ש ויצעק העם משמע ברעם ורעש. שחשב שבדרך הטבע לא יספיקו אם ימכור לכל ובהכרח לגנוז התבואה למכור בצמצום גדול. ויוסף ידע שכל זה היה בדרך נס ופלא בברכה עליונה. וכמש"ל פ"צ ס"ה ובפר"א פל"ט שהאוצרות שכנס יוסף לא כלו עד יום מותו:

**רועה ישראל האזינה.**דעת חז"ל שדוד התפלל מז' זה בימי שלש שנים רעב שבאו בסוף ימיו כמ"ש במזמור זה האכלתם לחם דמעה וגו' ובריש מזמור זה כתוב על שושנים לאסף מזמור. אך דעת חז"ל שדוד אמר כל ספר תהלים וכמ"ש בשי"ר פסוק כמגדל דוד וש"נ וכמ"ש ברכות דף ט' ק"ג מזמורים אמר דוד וכו' וכמ"ש בד"ה א' ט"ז ז' אז נתן דוד וגו' ביד אסף וגו':

**נהוג צאנך כיוסף.**שנהג ברחמים וחמלה. וכמ"ש ביחזקאל ל"ד בביאור וכן נהג את מצרים כמ"ש וינהלם בלחם כלשון הכתוב בצאן עלות ינהל:

**אינו זן את כו'.**לעיל ס"פ צ'. והענין בזה כי מה שזכה יוסף להחיות העולם כולו ברעב בברכה אלהית כנ"ל מהפר"א לא היה כ"א ע"י שעמד בנסיונו באות שכרת ה' ברית עם אברהם זקנו ולא יתכן שיחיה בברכתו כ"א מי שיבא באות הזה:

**דברים רקים.**עי' בילקוט כאן הוספת דברי חרפות על יוסף:

**קמח מאתמול וכו'.**לעיל פר' צ' ס"ו עי' מש"ש:

**לכך נאמר מונע בר.**לכאורה הוא מיותר וכפול בסוף הסימן והפסיק במאמר פני הארץ וגו'. ובאמת שהדרש זה העתק מתנחומא ושם הוא סיום הדרשה וכאן הביא עוד נוסחא אחרת ע"פ מונע בר ושם חותם במאמר בזמן שאדם עשיר וכו' עד לכך נאמר מונע בר. ופירושו כמ"ש בריש הסי':

**והלא כבר נאמר ותרעב.**והם ב' כ"מ והכריע א"ת שבר אלא סבר כמ"ש בריש הפר' וכל הענין בתנחומא. וכבר נתבארו מקצת דברים בסימן א' ובסימן ב' אלא שהיא העתקה בנוסחא אחרת:

**שירדו וישתעבדו.**דורש רדו מלשון רדיה ושעבוד וכמש"ל פ"ח ס"ס י"א ורדו זכו יִרְדוּ לא זכו יֵרָדוּ. ובתנחומא הגירסא כמנין רדו כמש"ל ס"ב:

**תבואה מן השוק.**לקמן פצ"ב סימן ד' ובריש מדרש רות ובריש מדרש אסתר:

**בשער שלו.**פי' בשער מיוחד ולא שנים בשער אחד כדלעיל שכן צוה יעקב:

**וכתבו את שמותם.**שתחלה אמר וירדו אחי יוסף ואח"כ אמר ויבואו בני ישראל שכתבו שמותם ושל אבותם ע"פ מדה ט"ז:

**פתחו אוצר אחד.**מרומז במ"ש הוא המשביר לכל עם הארץ שעתה היה הוא לבדו המשביר לכולם ושע"כ ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו:

**עברו ג' ימים.**מרומז במ"ש ויבואו בני ישראל לשבור ואח"כ כתוב ויבואו אחי יוסף אלא לאחר שכתבו שמותם נעשו אחי יוסף מדה ט"ז. ומ"ש ג' ימים צ"ע מנין לו. ואפשר מדכתיב ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים שע"פ מדת מנגד היה זה לקנס על שהיו ג' ימים בשוק לחפש. ומ"ש שנטל גבורים וכו' מרומז במ"ש ויוסף הוא השליט שהראה עניהם מעשה שליט וגירסת הילקוט והביאום לפני יוסף שנאמר ויוסף הוא השליט (ראי' לדברי) ד"א ויוסף הוא השליט על הארץ ג' גזירות גזר וכו' וכמ"ש בס"ד ומ"ש שהיו ע' גבורים צ"ע מנין לו:

**נטל את הגביע.**כמ"ש בסוף הסדר כי נחש ינחש וגו'. ועל שבאו בי' שערים אמר מרגלים אתם:

**בשוק של כו'.**מרומז במ"ש לא כי ערות הארץ באתם לראות. שהוא כפול לשון ומיותר ע"כ דורש ע"פ מדה ט'. לא. שלא עשיתם כדבריכם כי ערות וגו' והלכתם כולכם יחד והשיבו אבידה אבדה לנו כו' ולא כוונו הם על יוסף שהרי אמרו בסמוך והאחד איננו מת אך יוסף תפסם בלשונם איזה אבידה שתצטרכו לעבור צוואת אביכם אין זה אלא שאתם רוצים לעשות כאן על ענין אחיכם כמו בשכם על ענין אחותכם ולכן תחפשוהו בשוק ש"ז הוא אשר דברתי וגו' אך מאחר שהחליט מרגלים אתם איך אמר בזאת תבחנו. אלא שמ"ש מרגלים אתם היה קודם שאמרו שנים עשר עבדיך וגו' ע"פ מדה ל"א שעל שאמר להם שרוצים לעשות כאן כמו בשכם על שמכרו אחיהם ובזה נזדעזעו והכחישו אותו לומר שנים עשר וגו' והאחד איננו מת כמש"ל פר' כ"ה ס"ס א' אצל חנוך וכמפורש בריש ויגש ואחיו מת והביאו ראיה ממ"ש והקטן את אבינו לא כשאמרת שמכרנו אחינו הקטן. ויוסף אף שידע האמת תפסם בלשונם ואמר הביאו אותו הנה ואדע שכן מה שאמרתם אמת. והנה בפסוק כתוב תחלה והנה הקטן וגו' ואח"כ והאחד איננו והמדרש מהפך שעל טענת יוסף שמכרו אחיהם הוצרכו להכחישו והאחד איננו כנ"ל והראיה והנה הקטן וגו'. דוק והתבונן כי קצרתי:

**לקח את שמעון.**ע"ל פפ"ד סט"ז וכ"ה בתנחומא ויגש סימן ד':

**אמר שמעון לאחיו.**דייק תיבת מאתם שהוא מיותר ללמד שאמר אל תפרדו ממני חטאתם כמוני סבלו העונש כמוני:

**והיו מסתכלין.**וזהו ויאסור אותו לעיניהם:

**שאגת אריה וקול שחל.**כמש"ל פצ"ג ס"ז וכן צריך לומר כאן שגם יהודה ודן צעקו וע"ל פל"א סי' י"ב:

**היה מנשה.**ע"ל פר' זו ס"ס ד'. ודורש מ"ש ויסוב וגו' וידבר ויקח ויאסור הכל לשון יחיד שלא יתכן לפרש הכל על יוסף אלא שצוה לאחר לעשות והאחד בדמיון יוסף והיינו מנשה בן השליט על כן יכול הוא לעשות ולא אחר:

**זה יהיה חבוש.**כמ"ש אחיכם אחד יאסר:

**בניך אינם בני.**לקמן ס"ט והדבר מובן מעצמו ולא הוצרך לפרש:

**אמר להם יהודה.**בתנחומא הגירסא שנאמר ויהי כאשר כלו לאכול עכ"ל. ואח"כ ויאמר יהודה:

**כולנו מתים ברעב.**כמ"ש ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם טפינו ועי' לקמן סוף סימן י':

**אמר מי מערב.**שאמר יהודה אנכי אערבנו תיבת אנכי מיותר אלא ששאלו מי וכו' והשיב אנכי ע"פ מדה ט' ועד כאן מהתנחומא סימן ח' ע"פ המדות ובסימן הסמוך כפי הפשט:

**ויכר יוסף.**שזה מיותר שכבר כתוב ויכר יוסף וגו' אא"ע להכרת פנים ת"ע להכרת רחמים וכמ"ש רות מצאתי חן בעיניך להכירני:

**אנן ואת.**שתיבת כולנו מיותר שדי במ"ש בני איש אחד וכן בפסוק י"ג שנים עשר וגו':

**ואן הוא.**פי' הרי אין כאן אלא י' והיכן עוד שנים והשיבו שאחד אצל אבינו ושאלם על עוד אחד והשיבו באיננו שמכרוהו וחולק על מ"ש בסימן הקודם שאמרו מת וצ"ע שהרי מפורש בריש ויגש והאחד מת ולפי דברי המדרש הם בכ"מ. ויתכן שכאן שאמרו איננו כי חשבו שנמכר למצרים ועדיין ימצאו אותו כאן וכשראו שלא מצאוהו אמרו מת. והמדרש הרבה דברים לפרש מ"ש והאחד איננו באופן שיתכן שישיב להם מרגלים אתם וזה ע"פ מדה ט':

**בצרה שלשה ימים.**לעיל ריש פנ"ו וש"נ:

**ליוסף ליונה וכו'.**פירוש מה שעשה יוסף לאחיו. ליונה עי' מ"כ. לדוד היינו בצקלג שכתוב בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי שהיו הנשים והטף בצרה שלשה ימים. גם יתכן שנודע לדוד ביום שבא וב' ימים במלחמה כמ"ש מהנשף עד הערב למחרתם הרי שלשה ימים. והראשון נראה עיקר:

**של שבטים.**עי' מ"כ לעתיד כשיתאחדו יהודה עם י' השבטים. ע"ל פ' צ"ג סימן ה' ובריש פר' צ"ה:

**לשון דרומי הוא.**פי' בארץ יהודה דדייקי בלישנא כמ"ש בעירובין וא"ת כאן ובפסוק אבל שרה אשתך בקושטא. וכמש"ל פע"ו ס"ב אלו אחינו שבדרום:

**אפשר יוסף.**עי' מ"כ ויד"מ וזה עצמות מדה י"ז שאם לא היה כתוב כאן היינו תולים ביוסף שלא ביקש שאם היה מבקש היו שומעים לכך הוצרך לפרש כאן שלא כן היה:

**והלא כדון וכו'.**צ"ע מה כוונתו ומה מוסיף על הכתוב:

**כך אמרתם.**השיבותם על דברי אף לאחר שאמרתי לכם אל תחטאו וע"כ כתוב ב"פ לאמר כשאמר להם אל תשפכו דם ואח"כ אמר ויאמר וגו' אל תשפכו דם והם השיבו לו לכו ונהרגהו:

**זה מנשה.**כמ"ש לעיל פר' זו ס"ד כי ישמעאל ובני קטורה לא ידעוהו על בוריו:

**ר' חגי.**ע"ל פצ"ב ס"ס ד':

**כד דמך ר' סימון.**שי"ר פסוק דודי ירד לגנו קה"ר פסוק מתוקה שנת העובד ירושלמי ברכות ס"פ ב' וירושלמי הוריות פ"ג ה"ח:

**ד' דברים וכו'.**הם זהב כסף נחושת וברזל יש להם מוצא כשאובדים והחכמה מאין תמצא כשהיא אבודה והיינו במות חכם. ואם מצטער אדם באבוד זהב וכסף שיש להם מוצא להשיג אחרים. כמה יצטער במות חכם שאין תמורתו. ועי' ענין החילופים במ"ר פ"ג סס"א ומש"ש. וכאן מדבר בחכמה אלהית שאדם זוכה לה על ידי יראה כמפורש בסוף הפרשה שם הן יראת ה' היא חכמה וגו'. ופסוק והחכמה מאין תמצא מקומו אצל פסוק א'. וכן פסוק ונעלמה הוא פסוק כ"א מקומו אצל פסוק י"ג לסמוך כל ענין למה ששייך לו ע"פ מדה ל"א. והובא כאן אגב מאמר ר' לוי שהוא שייך כאן:

**מציאה מצאו.**שמצאו מעות באמתחתם ובשעת המציאה שהיה בבתיהם היה להם לשמוח לשעה רק על שראו מה שיתכן לצמוח מזה רעה לאחר זמן ע"כ חרדו ק"ו במות חכם שהרעה לשעה ולאחר זמן:

**קשים עליהם כקורות.**שמ"ש את כל הקורות וכי חשבו שהיה דרך מקרה חלילה והלא מפורש אמרו מה זאת עשה אלהים לנו ע"כ דורש קשה כקורות: [וכ"כ היפ"ת]:

**שחשדן אביהם.**שמ"ש יוסף איננו וגו' היל"ל מיד אחר שספרו לו למה המתין אחר שראו המעות אלא שמחשד המעות אמר כן על שמעון וחשש גם על יוסף שעשו ועל בנימין שיעשו:

**עלי להעמיד.**שמ"ש עלי היו כולנה איך הם כולם עליו הרי אינם אצלו רק בנימין ודורש הכוונה שעלי החוב להעמידם ובמעשי גרמתי שיחסרו ואני ירא מדין השאול. עי' לעיל פס"ח סי"ב:

**הרי זה בכור שוטה.**כוונת רבי שיעקב אמר כן כמש"ל סס"ו שהדבר מובן מעצמו:

**בפתור ופרח.**שהמנורה להדר של משכן כמ"ש שמ"ר פט"ו סימן כ"ח וכפתור ופרח הדרה של מנורה:

**לא ירד בני עמכם.**כמו שלא הסכים יעקב עם השבטים כך לא הסכים על הדבר שאינו מתוקן. וצריך ביאור למה לא תפס מליצות הקודמות שהמובן מהם מניעת ההסכם עם שכנגדו והם רבים. ויתכן על שר' טרפון היה מנהג לערב בניו עם שמיעת ההלכות כמ"ש אקפח את בני וזה אמר כששמע הלכה מקופחת אך כששמע דבר שאינו מתוקן כל כך ואינה מקופחת אמר לא ירד בני:

**בשעת הסכנה.**עי' שבת דף ל"ב א':

**דברים של בטלה.**שהאיש אדון מצרים יאמר שהם דברי בטלה ולא יקבל תשובתנו שאמרת וקרהו אסון של בנימין:

**לא אמר כו' אלא כך.**להשבטים לא אמר דבר בטלה שראה שמדת הדין מתוחה כנגדו בשיכול בניו. אלא שבמ"ש למה הרעותם נכשל בלשונו. שלא היה לו לתלות בהם אלא בהש"י. עיין לעיל פפ"ד בסס"ג ולקמן פצ"ד סס"ג שי"ר פסוק משכני איכה פסוק מי זה אמר קה"ר פסוק וטוב משניהם:

**כל הימים.**וכמו שדרשו באגדת פסח כל ימי להביא לימות המשיח. ומ"ש שכולו יום כמ"ש לא יבא עוד שמשך. וכמ"ש והיה ה' לך לאור עולם:

**החרדה.**דשם כתוב ויחרד יצחק חרדה גדולה וגו' ע"פ מדת ממעל ומנגד:

**מזמרין בעולם.**כתרגומו מדמשבחן בארעא ודורש על דברים מפורסמים לבד אלו המפורשים. יין הטוב וחלזון של תכלת:

**קטף ומור.**מעט צרי ת"א זעיר קטף וכמ"ש שבת דף כ"ו א' הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. ומ"ש ומור מין אחר הוא והוא מור דרור של סדר תשא וב' אלו מי"א סממני הקטורת. ומ"ש אגורי הוא זית איגורי ברכות דף מ' ומ"ש חלזון בשבת דף כ"ו א':

**ומעט צרי בלסם וקטף.**צ"ע שכבר חשב קטף. ובערוך ע' בלסמון הביא מדרש זה וז"ל מעט צרי בלסם ולא גרס קטף ובערך סטכת כתב דצרי הוא מור דרור. ובשבת כ"ו דצרי הוא אפרסמון וא"כ הכל אחד שמעט צרי הוא קטף כתרגומו כנ"ל. והיינו בלסם ומור ואפרסמון ומירא דכיא ובסממני הקטורת חשיב ליה בתרתי וע"ע בערוך ערך קטף וערך מור ובמ"ע שם:

**בריא כאבן.**שאם דבש פשוט דבר קטן הוא אין בו חידוש:

**משח דבטנים וכו'.**שהפרי עצמו דבר נמצא והדבש ממנו יקר ועיין תרגום ירושלמי:

**צריכין אתון מילתא.**שהיל"ל וקומו שובו אחר התפלה אלא בא לנסותן אם סומכים על הסבות ואם על רחמי שמים והשיבו שסומכים על תפלתו בעודם עמו שתהיה תפלת רבים וכמ"ש לעיל ר"פ פ"ד: