**הוא היה עם דוד בפס דמים.**שייכות הדרשה לכאן על שדרש לעיל מאשר ישאבון על בית השואבה ששאבו ונסכו מים וכאן כתיב בסוף פסוק פסוקים אלו ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם וכו' וינסך אותם לה' וכמ"ש ב"ק בסמוך חג היה וניסוך המים היה. עי' במדרש שמואל פרק כ' כל הענין:

**פס דמים חקל סמיקתא.**כמו פס ארבעה פסי ביראות והכוונה שטח רחב אדמה אדומה כדם או מלשון שקל פיסא פי' רגב אדמה אדומה כדם:

**פסקו דמים.**שברחו הפלשתים ופסקו מלהלחם. עדשים ש"ב כ"ג י"א. שעורים ד"ה א' י"א י"ג והם בכ"מ:

**ענבותן.**גרעון הפרי:

**גבוהים כשעורים.**שהקנה של שבלים גבוהים אבל של עדשים קנה שבלתם נמוכה:

**ויצילוה.**ד"ה א' י"א ויצילה ש"ב כ"ג שם ויצילה לשון יחיד על הבעלים ויצילוהו על הגבורים מדה ט"ו:

**חביבה עליהם כשדה כרכום.**צ"ע מה דורש:

**שנה אחת ושתי שדות.**הכריע ההכחשות הנ"ל דכאן בש"ב עדשים ויצילה וכאן בד"ה כתיב שעורים ויצילוה ששניהם אמת שהיו שני מעשים משתי שדות א' של עדשים וא' של שעורים:

**לאבד וליתן דמים.**אע"ג שאין הבעלים מתרצים לצורך מלחמה פשיטא דמותר משום דרך המלך ועל שאלות אלו אמר בסמוך הלכה נצרכה לו שבפסוקים בשני מקומות הנ"ל סמוכים שני המעשים יחד. וצ"ע שהרי מפורש בש"ב כ"ג י"א ואחריו שמא בן אגא הררי ויאספו פלשתים לחיה ותהי שם חלקת השדה מלא עדשים ובד"ה י"א י"ב ואחריו אלעזר בן דודי האחוחי וגו' ותהי חלקת השדה מלא שעורים הרי שהמעשה שדה עדשים היה ע"י שמה בן אגי ושדה שעורים היה ע"י אלעזר בן דודי ואינם שייכים זה לזה כלל ואיך שייך ע"ז לומר כתוב אחד אומר וכו'. ובקושיא העצומה זו היא הישירה דרכי לפני להבין דעת חז"ל בפסוקים אלו כי הוקשה להם עוד שלא נזכר בד"ה יו"ד שם שמו של שמה בן אגי כלל ותחת אשר כתוב בש"ב שם ויתיצבו ויכה ויצילה היינו שמה בן אגא כתוב בד"ה ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה ויכו את פלשתים גם חסר כאן בד"ה מעשה אלעזר בן דודי המבואר בש"ב שם שבהכרח לומר דכאן בד"ה קיצר וסמך עצמו על המבואר בש"ב שם המעשה אלעזר בן דודי וגם בשם שמה בן אגא וכתב סתם ויתיצבו ויכו ויצילוה בלשון רבים היינו שמה בן אגי וצבא חילו וא"כ הרי הפסוקים סותרים. ועכ"ז צ"ע למה דקדק המדרש על תיבת ויצילה ויצילוה כנ"ל ולא דקדק על תיבת ויתיצבו ויכו כנ"ל שלא יתכן לדרוש על בעה"ב וכן תיבת ויצילה ויצילוה על הגבורים כנ"ל וצ"ע:

**הלכה נצרכה לו.**ומ"ש מים היינו תורה שנמשלה למים שאם כפשוטו לא היו מוסרים נפשם להסתכן בעבור מים שיש להשיג בכל מקום אלא לשאול הלכה אצל סנהדרין וההלכה היא בעבור השדות שכתוב שם בפסוקים הקודמים:

**עשאה מסכתא.**כלומר הלכה סתומה בלא שמות מביאי ההלכה שהמלך פורץ לו גדר לצורך מלחמה בשדות אחרים ואע"פ שהתבואה נפסדת וזהו וינסך אותם לה' שילמדו את ההלכה בתוך שאר הלכות וכמ"ש משלי ט' מסכה יינה:

**חג היה וניסוך המים היה.**וזהו וינסך אותם לה' בשעת ניסוך המים ומ"ש מי ישקני מים רוה"ק אמר כן:

**וויתור במה היה.**כי חרבה שילה הותרו הבמות בימי נוב וגבעון:

**הלכות שבויה.**פי' הלכות יפת תואר כמ"ש וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה וזה ויתאוה דוד כפשוטו שעל מים אינו שייך תאוה:

**בנין ביהמ"ק תבע.**במד"ש הגי' ר"ש בר אבא ויתכן שדורש ויתאוה דוד שתאוות דוד ידוע כמ"ש נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וכמ"ש צמאה נפשי לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים. וכמ"ש אם אבוא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' וגו'. ודוד כרה שיתין ועשה יסודות בבית המקדש:

**ותפול על פני'.**וסיפיה דקרא מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני היינו שיקח אותה לאשה:

**שני פעמים הגיד.**ע"פ מדה יו"ד שני הגדות:

**אחרי מות אישך.**לכאורה משמע שהוא מיעוט אבל לא בחיי אישך א"כ אין זה שבח אלא הכוונה בהיפך שאע"פ אחרי מות אישך שבטל הדבר שהאהבה תלוי' בו עשתה חסד עם חמותה אף כי בעת שהיה האהבה תלוי בדבר שעשתה חסד:

**זו ואיפרכי שלך.**בילקוט הגירסא שכונתך:

**ותעזבי וכו' מע"ג.**בילקוט הגי' ד"א ותעזבי שהיל"ל ותעזבי ארץ מולדת ואח"כ אביך ואמך וכמ"ש ב"ר ריש פרשה ל"ט ע"ש ותבין כאן וכמ"ש ושכחי עמך ובית אביך:

**זו שכונתך.**בילקוט הגירסא אפרכיא:

**לא היית.**בילקוט לא היינו מקבלים אותך שעדיין לא נתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:

**א"ר חסא.**כאן חסר וכצ"ל א"ר חסא שלמה יהיה שכרך פי' שלמה המלך ומ"ש אשר באת דרשה אחרת היא וזה לשון הילקוט כאן ותהי משכורתך שלמה רמז לה ששלמה יעמוד ממך. ומ"ש אשר באת לחסות דרשה אחרת היא שדורש ר' אבין:

**שמענו שיש כנפים.**לארץ פי' שמענו מחכמים שסופרים כל הדברים שכתוב בהם כנפים אך בילקוט רות אינו גורס תיבת שמענו ונמשך תיבת שמענו מהפסוק שמביא זמרות שמענו וחושב הכנפים מלמטה למעלה. תחלה בארץ ואח"כ בשחר כמ"ש בילקוט עי' מ"כ ואח"כ בשמש ואח"כ בכרובים כמו שיתבאר ואח"כ בחיות ואחר כך בשרפים:

**כנפים לכרובים כי הכרובים פורשים כנפים.**מ"א ח' ז' וא"כ מדבר מהכרובים של הארון של ביהמ"ק של שלמה. אך יותר נכונה גירסת הילקוט שגורס כנפים לכרובים וקול כנפי הכרובים והוא ביחזקאל יו"ד פסוק ה' שמדבר בכרובים של מעלה:

**לבנות לה בית.**זכריה ה' פסוק י"א ובפסוק ח' שם כתוב ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האפה ובפסוק יו"ד אנה המה מוליכות את האפה ותרגום יונתן האפה מכילה דשקרא וזהו שאמר מלמד שאין לשקר תשועה:

**שית שיטין.**שאין דרכו של בועז להאריך דברים ובפרט עם אשה אלא ע"פ רוה"ק לדרשה על העתיד:

**כי הביאותני עד הלום.**דוד אמר כן מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום עד מעלות המלוכה:

**לחמה של מלכות.**כמ"ש ויהי לחם שלמה. ילקוט כאן:

**אלו היסורין.**כמ"ש כחומץ לשנים ולצמאי ישקוני חומץ:

**אל באפך תוכיחני.**וס"ד ואל בחמתך תיסרני ודרשו ששה חדשים נצטרע דוד:

**לא עלו לו מן המנין.**דורש מ"ש ש"ב ה' ד' בן שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה על כל ישראל ויהודה והרי הם ארבעים וששה חדשים ואיך אמר ארבעים שנה והכריע שאותו ששה חדשים של מרידת אבשלום לא עלו לדוד בשנות מלכותו:

**מתכפר לו בשעירה.**כהדיוט כמ"ש ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים וכמ"ש חז"ל על זה ודו"ק:

**כרומניקאה.**פי' הערוך דוד הנחושת בלשון יון כרקומא והמו"ע פי' בלשון יווני כבלי וזיקי ידים ומ"ש בחוחים יתכן פי' שהיו דוקרים ומנקרים כקוצים הם החוחים וצ"ע איך דורש. ועי' סנהדרין ק"א ד"ר פרשה ב' סי' כ':

**בערביא צווחין.**ויק"ר פ' ל"ג סי' ג' וש"נ:

**משיב הרוח.**וכמ"ש ישב רוחו יזלו מים:

**כגואל ראשון.**שי"ר פסוק קול דודי:

**ומעת הוסר התמיד.**ולתת שיקוץ משומם ימים אלף מאתים ותשעים אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה והפסוק הב' יתר על הפסוק א' מ"ה ימים:

**הקוטפים מלוח.**ובפסוק הקודם העורקים ציה אמש שואה ומשואה הקוטפים מלוח ומ"ש העורקים ציה היינו מ"ש והולכתיה המדבר כדבסמוך ושם יהיו קוטפים מלוח עלי שיח היינו שיח השדה:

**והולכתיה המדבר.**ס"ד עמק עכור היינו עמק שנסקל בו עכן מיהודה אצל עי:

**עוד אושיבך באהלים כימי מועד.**כמ"ש בלעם וירא את ישראל שוכן לשבטיו ויאמר מה טובו אוהליך יעקב וזה היה במדבר סיחון ועוג:

**מדבר בבועז.**כפי פשט האמיתי ועי' ויק"ר פל"ד סי' ח':

**זעיר בשתי אצבעותיו.**ויצבט לשון בית הצביטה כמ"ש חגיגה כ"ב במשנה פי' מקום שאוחז באצבעותיו ומושיטו וכן כאן ויצבט שאוחז בשתי אצבעות מעט קלי והושיט לה עי' בערוך בית צבע ברש"י כאן ברות מ"ש קליל אינו מוציא התיבה קלי מפשוטה שפי' שבלים קלוים באש כמ"ש ויקרא כ"ג י"ד ולחם וקלי ש"ב י"ז כ"ח אלא ע"פ מדת ממעל קלי קליל קל ומעט ומ"ש כאן בשתי אצבעותיו בויק"ר שם הגי' בראשי אצבעותיו:

**הנה הוא יוצא לקראתך.**וראך ושמח בלבו ודרשו הלב ששמח בגדולך (אחיו הקטן ממנו בשנים) ילבש אורים ותומים שעיקר כוונת הכתוב לשבח לאהרן על השמחה ששמח במשה:

**איש אל רעהו.**הם המפורשים שם בפרשה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול ודרש שאליה יבא יום אחד לפני בא המשיח ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו שאליהו ומלך המשיח כותבים מעשי יראי ה' וחושבי שמו:

**האיפה שלשה סאין.**כמ"ש יחזקאל מ"ה האיפה והבת תוכן אחד להם וגו' ועשירית החומר האיפה וגו' עד כי עשרת הבתים חומר החומר היא הכור שלשים סאה והבת עשירית הכור וכן האיפה תוכן אחד להם ג' סאה עשירית של שלשים סאה:

**יותר ממה שבעה"ב.**ויק"ר פל"ד סוף סי' ח':

**יען וביען.**בתוכחות בחוקותי כתיב שעל שאינם נותנים צדקה לעני ע"כ הקללות האלה ויתר הביאור עי' ויק"ר שם:

**דלמא.**בירושלמי פי' מעשה:

**קרוב לנו האיש.**שהוא מתקרב לנו כאלו הוא צריך לנו שהיל"ל קרובינו הוא:

**שנטפל בתכריכהון.**ולעיל פסוק ותאמר נעמי לשתי כלותיה אשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהון בהכרח לומר שכאשר מתו אנשיהם מחלון וכליון ולא היו להם תכריכין הלכו אצל בועז קרוב של בעליהן ונתן להם תכריכין ושניהם אמת שהן והוא עסקו בתכריכין שלהם:

**בוודאי מואביה היא.**שתיבת מואביה מיותר כאן. לדרוש מדה ט"ז מדבר שהוא מיותר במקומו שעל שעיקרה מואביה הבאים מזנות האב עם בתו ע"כ נכשלה בפיה לומר עם הנערים אשר לי ולא אמרה עם הנערות וכמ"ש ותדבק עם נערות בועז ולא עם נערי:

**שלשה חדשים.**מט"ז בניסן עד ט"ז בתמוז שהגיורת צריכה הבחנה ג' חדשים (וכן כל הגרושות והאלמנות) וכשעברו השלשה חדשים אז אמרה לה נעמי אבקש לך מנוח. שמעתי בשם הר"ר יצחק מיאגוסטאווע:

**ואחד לשבת.**ב"ר פ' י"א סי' ב' וש"נ:

**וירדת הגורן.**וירדתי כתיב ולא הלכה נעמי עמה אלא זכותה ותפלתה:

**בנמוך שבעיר.**שלא ישלוט הרוח בחזקה בעת הזירה:

**אלי קרי ולא כתיב.**ודורש הקרי והענין שאינו כתוב כי נעמי אמרה לרות דבר זר מאד לפי הטבע שתבא נערה גרה טניה מלקטת שעורים אל בועז זקן ושופט ישראל לשכב אצלו בלא רשותו הלא יגרשה ויחרפה ויקללה וכמ"ש לקמן בסמוך ריש פרשה ו' ובדין היה שיקללנה וכו' אלא על שידעה רות שדברי נעמי בחכמה ורוח הקודש הסכימה לשמוע לה אבל בטלה אנשותיה וחושיה והרגשתה שע"כ לא כתיב אלי שלא היה כאן אלי ועכ"ז הרגישה בועז יראת ה' בדבר הנוגע לצניעותה והקרי אלי דבר שנוגע לגופי אכשל בחטא בזה אעשה כשכלי ביראת ה' והיתה בלא אלי עד פסוק י"ז כי אמר אלי קרי ולא כתיב:

**אני ידעתי את מואב.**ב"ר פרשה נ"א סי' יו"ד ושם מבואר בפירושי ועי' מ"כ:

**שברך על מזונו.**שמ"ש וייטב לבו פי' שהכיר בטובת ה' וברכו ועי' מ"כ וגירסת הילקוט כאן שבירך על מזונו הטוב והמטיב היינו ברכה רביעית וצ"ע שהרי ביבנה תקנוה:

**שהיה מבקש אשה.**כמ"ש לעיל פסוק ותלכנה שתיהן שמתה אשתו בעת שבאו נעמי ורות וכבר עברו ג' חדשים כנ"ל:

**ואת אמרת בקצה הערמה.**היינו בשדה בלא בית ובלא מטה:

**לפי שהיו באותו הדור.**עיין בראשית רבה פרשה נ"ז בסימן ד' מה שכתבתי שם ותבין כאן ועיין בבבא בתרא דף ט"ו ב':

**ממונם חביב עליהם.**ושומרים אותם בעצמם עיין שמות רבה פרשה א' סי' כ"א: