**כל הענין בפרשיות.**היינו בפסיקתא רבתי ועי' לעיל ריש פר' י"א בפרשיות ארבע שבתות שדורש שם ודרשות אלו בפרשת החודש פר' ט"ו שם. ועי' לקמן ריש פ' ל"ט כלשון זה. וכאן קיצר וסמך על המבואר שם. וכן הוא כל הענין בשי"ר פסוק קול דודי וכאן בסי"ד הביא דרשות משם ומקומה בסימן א' אלא שתחלה העתיק מהפסיקתא ואח"כ ממקום אחר ותיבת עמכם צ"ע ולא מצאתיו במקום אחר. וצ"ל וכל הענין בפרשיות עד שנאמר ענה דודי:

**מה את עושה.**דורש מ"ש קומי לך:

**ועדיין לא שלמו.**שהטעם על מ"ש ולכי לך כי הסתיו עבר ולמה צריך טעם על גאולה מצרה ויורש ע"פ מדה ט' שהם אמרו שעדיין לא עברו וא"כ יתכן שיצטרכו לבוא עוד בגלות להשלים הזמן וע"ז אמר כי הנה הסתיו הם ימי הקור וחום שהם ימי צער משל על גלות מצרים שעבר ונשלם כי החשבון מלידת יצחק:

**גלו הצדיקים.**כמ"ש בסדר וארא שבעת הגאולה חשב סדר יחס שבט לוי שהיו כולם צדיקים כתוב שם אלה ראשי בית אבותם. וזהו גלו ראשיהם כמו אחר המבול ראשי ההרים. ובכן צדיקים יראו וישמחו. ומ"ש הנצנים על הכהנים כמ"ש והנה פרח מטה אהרן לבית לוי:

**אלעזר בנו.**ד"ה א' ל"ה וכן בריש וארא ואלעזר בן אהרן וגו' ותלד לו את פנחס אלה ראשי וכנ"ל:

**אלו המלכים.**כמ"ש ועליו יציץ נזרו ויתכן שהוא לדעת רבנן בפסוק ישקני דס"ל בבית עולמים נאמר. גם יתכן שאם לא חטאו נכנסים מיד לא"י והיה נגלים מיד מלכי ב"ד וצ"ל אביה אסא:

**אסף הראש ומשנהו זכריה.**ד"ה א' ט"ז ה' והיו בימי דוד ושלמה וכנ"ל וזהו עת הזמיר שהם שאמרו שירה לפני הארון כמכורש שם:

**כיון ששמע.**בליל פסח כמ"ש השיר יהיה לכם כליל התקדש חג:

**אלו הצדיקים.**בשי"ר שם הגי' אלו הרשעים שמתו בג' ימי אפלה וכ"ה בפסיקתא הנ"ל ובתנחומא בהעלותך סי"ח ובמ"ר פ' ט"ו ס"ח כי הפגים הם הענבים שמתחילים לגדל שאינם ראוים לאכילה כלל והוא משל על הרשעים וכצ"ל כאן כנ"ל:

**כשיצאו ישראל.**פי' כשהגיע זמנם לצאת:

**ד"א ראשון הוא.**פסחים דף ה' ב"ר פ' ס"ג סי"ח ויק"ר סוף פ"ל. ובא ללמדינו מהו חשיבותו שהוא ראשון שבו נודע וניכר גדולת חשיבתו של הראשון האמיתי שבחר בציון בביהמ"ק שנברא קודם העולם כמ"ש ב"ר פ"א סי"ד. הרוצה להתדמות לומר אני ואפסי עוד וכופר בראשון. הראשון האמיתי יפרע ממנו להראות לו שהוא הראשון האמיתי ומ"ש ויצא הראשון עיקר הכוונה על מ"ש ראשית גוים עמלק וע' יוצר של פרשת החודש ופרשת זכור לפני הקדושה של יוצר. שעיקר הכוונה על עמלק כו'. ודורש מדת ממעל ע"פ מדה י"ז:

**אימתי וכו' המועדות.**ירושלמי ר"ה פרק א' הלכה ג'. פסיקתא רבתי פ' ט"ו סי' י"ט לקמן פ' זו סי"כ מדרש תהלים מזמור ד' ד"ר פ"ב סי' י':

**בגזירת עירין פתגמא.**וס"ד ובמאמר קדישין שאלתא ששואלים והוא ראיה כללית שכל גזירת עליון ע"י מלאכים. וכמ"ש סנהדרין דף ל"ח ב' דאר"י אין הקב"ה עושה דבר אלא א"כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזירת עירין פתגמא ונקראו המלאכים עירין על שאין להם שינה. וכן מצאתי בהדיא במדרש תהלים ריש מזמור קכ"א. וע' לעיל פ"ו ס"ס א' מ"ת קי"ט פסוק לעולם:

**אקרא לאלהים.**הם המועדות שאנו קוראים ומקדישים אותם לה':

**מקראי קדש.**אשר תקראו אותם וחותם בד"ר פ"ב סי' י"ד עד שלא נעשית וכו' מועדי ה' מכאן ואילך אשר תקראו אותם ודורש מדה ט"ו ב' כ"מ:

**עשה ירח.**ב"ר ריש פ"ו וש"נ ומבואר:

**מסורה בידכם.**קביעת הזמנים והמועדים:

**הן הן.**ועי' לקמן פ' זו ס"ס כ"ד:

**לעבר את השנה.**לקמן פר' זו סי"כ וגם עיבור השנה מרומז כאן כמ"ש בסנהדרין י"ב ב' זה ניסן וכו':

**בני היצהר.**עי' במ"ר פ' י"ד סי' י"ג וש"נ שדורש על אהרן ודוד שנמשחו ולא על משה. אך בסנהדרין דף כ"ד א' שדרשו פסוק זה על ת"ח שבא"י שנוחין זה לזה כשמן שיצהר הוא שמן ובאופן זה דרש כאן על משה ואהרן כמ"ש לעיל ריש פ"ה ע"פ מי יתנך כאח לי כמשה ואהרן מפסוק שבת אחים וגו' כשמן הטוב וגו'. ומ"ש העומדים כמ"ש סוף דניאל העומד על בני עמך וכמ"ש לעיל פ"ג ריש סי"ח פסוק עומדים מזה ומזה לארון וכאן פי' שאדון כל הארץ ביקש ומצא שנים אלו מגינים ובהכרח שהכוונה לצרפם לאבות כמ"ש לעיל פ"ב ס"ס ה'. וכאן בסי' הסמוך וזהו לכם בזכותכם וע' שי"ר ריש פסוק הנצנים:

**קול דודי.**ע' ראש הפרשה והוא העתקה ממקום אחר:

**היה עומד.**כמ"ש בפסיקתא רבתי פר' ט"ו ס"ס ג' הובא בילקוט משלי על פסוק תוחלת ממושכה מחלת לב ועץ חיים תאוה באה אלו ישראל כיון שאמר להם כו' פקוד פקדתי אתכם וכו' אמרו לו עדיין פקידה היא מה כחי כי איחל וגו' כיון שאמר להם בחודש הזה אתם נגאלים וכו' הה"ד ועץ חיים תאוה באה. וזה מ"ש כאן הנה זה בא עומד וממתין:

וגם אני שמעתימצורף לפסוקים הקודמים שבמדבר בזכות אבות שבזכותם שמעתי:

**ואין הרים.**לקמן פ' זו סי"ז וסי' כ"ו לקמן פ' כ"ח סי"א ובמקומות הנ"ל ר"ה דף י"א:

**בזכות הזקנים.**לעיל פ"ג ריש סי"ח וש"נ:

**וכי אל ההרים.**מה תועלת תשיג מההרים והיל"ל ועליתי אל ההרים. אלא להראות לזקני ב"ד ולברר בראיות שהוא טהורה אולי ירחמו עליה להסיר הנדר. ויתכן שמ"ש יורדתי מלשון אריד בשיחי. יורד בבכי:

**שהוא מעמיד.**ע' ב"ר ריש פר' כ"ג:

**היאך עומדים.**וכבר הובטחו ולאום וגו' ורב וגו':

**אלה אלופי.**וסמיך ליה וישב וגו'. שע"י שנעשו אלו אלופים היה לו ישיבה וקיום:

**מכין שני ההרים.**ממלכות דוד מיהודה וממלכות אפרים מישראל כמ"ש בהדיא בילקוט זכריה ו' ע"ש:

**בארץ מצרים.**ויאמר ה' אל משה בארץ מצרים לאמור החודש וגו' שדיבר עמהם במקום אויר בארץ ולא בעיר לבד הנבואה דלעיל של מכות בכורות שהיתה בבית פרעה וכן המכה בעצמו כו' וכמבואר בסמוך:

**בחוץ תעמוד.**וס"ד והאיש וגו' יוציא אליך את העבוט החוצה כך כאן רצה למשכן את מצרים בעבור חובו כמ"ש נתתי כפרך מצרים כדלעיל פר' י"א ס"ב עמד לו בחוץ וגבה אותם וע' לעיל פ' י"ב ס"ה לקמן פ' י"ח ס"א כדברי ר' שמעון כאן:

**במקום טנופות.**הוא זנות ושארי תועבותיהם ובמקום טומאה כמ"ש כי אין בית אשר אין שם מת. ועוד שהיו קוברין מתיהם בבתיהם כמ"ש מכילתא פ' בא פסוק ותהי צעקה. וע' לקמן פ' זו סי' י"ט:

**למקום טומאה.**ולא על הטומאה ומתירא שלא תטמא ומ"ש ולא אאבד כי אוכלים טמאים אין להם טהרה במקוה:

**קודש ישראל.**וס"ד ראשית תבואתו היינו תרומה שנקרא ראשית. המשל מתרומה ולא מקודש כי הקודש יתכן שבעליה הוא ישראל אך תרומה בעליה כהן:

**בין הקברות.**כפי פשטיות המשל וכוונת הנמשל כנ"ל במקום עבודת כוכבים וטנופי העבירות:

**להניחן אי אפשר.**בעבור שבועות האבות ולמען כבוד שמו:

**כשהוציא קרא.**אחר שהוציאם ובא להשרות שכינתו במשכן:

**וכפר על הקודש.**והכפרה על הטומאה היא הטהרה וכמ"ש ויק"ר פ' ל"ה ס"ג את חוקתי והדרת פני זקן אני ה' אני הוא שקיימתי מצות זקן תחלה לזרז את ישראל לקיים מצותיו. גם רומזים לדברים מסתרי סודות הזוהר:

**ד' דברים.**שחר לבנה חמה נדגלות:

**נ"נ היה משתחוה.**כמ"ש שי"ר פסוק כמעט שעברתי שהיה בנו של מרודך בלאדן שעבד לחמה ע"ש בביאור. ובסנהדרין צ"ו איתא שהיה סופר של מרודך. ע' ילקיט מלכים ב' כ':

**הילל בן שחר.**ועמוד השחר הוא בא מזריחת השמש ששולח לפני בואו קרני אור והילל פי' מלשון בהלו נרו והכתוב הוא בפרשה משא בבל:

**היה שוחר.**פי' ודניאל ג"כ נקרא שחר על שהיה שוחר ומתפלל וכמ"ש ב"ר פר' צ"ט ריש סי"ב ביד מי בבל נופלת ביד דניאל:

**וכוין פתיחין ליה.**וס"ד וזמנין תלתא ביומא הוי מצלי וגו' ומרומז בתיבת הנשקפה כמ"ש בעד החלון נשקפה ואף שזה היה בימי דריוש כמפורש שם הרי כתיב שם כל קבל די הוא עביד מקדמת דנא כל ימיו בימי נ"נ:

**שוחר טוב.**זה דניאל שהתפלל על ישראל ונענה בסוף גלות בבל כמפורש בסוף דניאל באריכות:

**אני אוהבי אהב.**וס"ד ומשחרי ימצאונני:

**וכן מצינו.**כשהושלך לגוב האריות בעבור שהיה מתפלל ועמדה לו תפלתו וניצול והאיר לעולם כשחר כדמפורש ואזיל אלא שהפסיק באמצע בחמו"ע שהאירו ג"כ כשחר כמו דניאל:

**ובאתה אסתר והאירה.**על שהיא עצמה המלכה במדי והיא הגואלת לא הוצרך לבאר שמדי נמשלה ללבנה ודו"ק:

**זה שלשים יום.**כדמיון לבנה שמאירה לשלשים יום כך אמרה שלא האירה זה שלשים יום מעתה צריכה להקרא ולהאיר:

**סנדראוס אם אליאוס.**במוסף ערוך הגי' סנדריאוס איס אליאוס בל"י שם רחוב בעיר אתינס אשר שם תחת השמש והשמים בלי גג ואוהל היו יושבים הדיינים לשפוט. אליאוס הוא השמש. סנדריאוס איש מקום העצה באותו רחוב עכ"ל היינו מקום העצה של כל המדינה וכאלו כל המדינה נקראת כן:

**בתקופת תמוז.**תקופה מלשון גבורה וחוזק שאז מאירה שמש בגבורתו:

**כתואתיכם.**וכמ"ש שם ובני יהודה וגו' ועל זה אמר החלש יאמר גבור אני כנגד מתתיהו בניו:

**כן יאבדו.**וס"ד ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והכוונה שביד מתתיהו נפלה אז ממשלת אנטיוכוס:

**כנדגלות.**כצבאות השמים ומחנותיהם כמ"ש במ"ר פ"ב ס"ה ושי"ר סוף פסוק מי זאת הנשקפה וע' מדרש תהלים כ"ב:

**ממעל לו.**פי' אצלו וסמוך למקום כבודו. וכן אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם:

**מתחדשים.**ב"ר ריש פר' ע"ח וש"נ וכמו שמשתקעין ויוצאים מנהר דינור כך ישראל משתקעין בלבם ביצרם וחוזרים ושבים מלבם. וכל דרשה זו ע"פ מדת ממעל ומנגד זה לעומת זה המשעבדים והגואלים ועיקר הדרשה החודש הזה לרמוז לעתיד שיהיה כנדגלות שיתחדשו כמ"ש ונתתי להם לב חדש ודו"ק ועי' מכילתא פסוק ומושב בני ישראל:

**ולקחתי וגו' ועבר וגו'.**עיקר סמיכת הדרשה לכאן כמ"ש לקמן פ' י"ז ס"ג ולקחתם אגודת אעשה אתכם אגודה לשמי ע"ש ביאור המאמר וביאורו כאן שעל שיעשו אגודה לשמו יזכו שינגפו המצרים וזהו הן עם לבדד באגודה מיוחדת ואגב שדורש סוף הפסוק הן עם לבדד דורש רישא דקרא כי מראש צורים וגו' ומאריך בו:

**שמעו הרים.**ע' לעיל פ' זו ס"ד וש"נ וע' במ"ר פר' כ' סי' י"ט:

**מתחלה היה המקום.**ע' ב"ר פר' ל"ד ס"ס ט' ששייך לכאן:

**עושה כימה וכסיל.**מה שנרשם כאן איוב ט' טעות הוא והוא בעמוס ה' ח' וס"ד הקורא למי הים וישפכם ע"פ הארץ שדרשו ב"ר ע"ה ס"ו על דור אנוש:

**נהר יוצק יסודם.**ואח"כ כתוב האומרים לאל סור ממנו והמדרש מהפך תחלה החטא ואח"כ העונש ובפסוק זה מבואר מ"ש שלא הניחו ליתן היסוד ע"כ הקדימו לפסוק של תורה:

**וישת עליהם תבל.**וס"ד רגלי חסידיו ישמור והם מצוקי ארץ:

**כל האותיות.**פי' מאל"ף עד ט' לעשיריות הוא הי'. וכן מי' עד צ' לענין מאות הוא הק' ואות ה' מפסיק באותיות היחידות. ואות נ' מפסיק בעשיריות וזהו ענין של א"ב שנקרא א"ט ב"ח:

**הן עם לבדד.**דרש ע"פ מדת ממעל על שהן עם לבדד ע"כ הן עם כלביא וס"ד לא ישכב עד יאכל טרף:

**ואתם לא תצאו.**ויעסקו במצות פסח ומילה ומצות ומרורים ובשיר והלל לקיים הן עם לבדד ולהעשות אגודה כנ"ל וע"כ יזכו למ"ש ועבר ה' לנגוף הן עם כלביא וגו' ודו"ק ולזה כוון בריש הסימן:

**שנאמר ואני נתתי וכו' אלהים דבר בקדשו וגו'.**המדרש הזה פליאה דעת. ואחר העיון נ"ל כמ"ש ב"ר פ' מ"ב ס"ה עמק השידים וג' שמות כו' ועמק סוכות דהיינו מ"ש כאן אלהים דיבר בקדשו וגו' אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד ואא"ע לדוד כמ"ש שם ת"ע לאברהם שנזכר בפסוק הקודם נתתה ליראיך נס להתנוסס וגו' שדרשו בב"ר ריש פר' נ"ה על אברהם. וכן פסוק הסמוך למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני שאברהם נקרא ידיד כמ"ש מה לידידי בביתי וכמ"ש אברהם אוהבי. וימינך נדרש ג"כ באברהם כמ"ש וימינך תסעדני ב"ר ריש פר' מ"ח א"כ גם פסוק אלהים דיבר בקדשו אמרו אברהם ושם דרשו כפי פשוטו על עיר ומקום של עמק סוכות שמדד שם וחלק הביזה ע"ש וכאן דורש בא"א אלהים דיבר ולא פי' מה דיבר אלא שמפורש כאן היינו תי' בקדשו הוא הדיבור שהבטיח על מקום קדשו הוא ביהמ"ק ואחלקה שכם פי' חלק כמ"ש ואני נתתי לך שכם. וכמ"ש ב"ר סוף פ' צ"ז וכאן הכוונה על חלק ביהמ"ק. ומ"ש ועמק סוכות עי' מ"ש ב"ר מ"ב שם או כמ"ש ויהי בשלם סוכו. אמדד. על מדות של ביהמ"ק. למזבח. לאולם. ולהיכל. ילק"ק הכל בכתב מיד ה'. ודורש כאן החודש הזה וגו' ראשון הוא לכם וביהמ"ק נקרא ראשון כמ"ש לעיל פ' זו ס"ס א'. ובניסן עתידין לגאול ואז יבנה לנו מרום מראשון ראשון לציון. ובהכרח שכן צ"ל וכיון ששמע אברהם כן מה אמר אלהים דיבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם כד"א ואני נתתי לך שכם אחד ודו"ק:

**משל למלך.**שהיה עושה בכל שנה יום שמחה ללידת בנו וכשנשבה עשה בכל שנה יום אבל. וכשנפדה התחיל לעשות יום שמחה ביום פדיונו ולא ביום לידתו. והנמשל שתחלה עשו השמחה לבריאת העולם וליום לידתם וכשירדו למצרים עשו אבל על הירידה למצרים וכשנפדו עשו שמחה חדשה על חודש ויום הפדיון ולא ללידה. והמדרש נלקה בחסר וחילוף וכצ"ל כך עד שלא ירדו למצרים היו מונים לבריאה ללידה משירדו למצרים היו מונים אבל לשעבוד וכשנפדו התחילו מונים לחודש שנפדו ע' פסיקתא פ' ט"ו סי' י"ז וילקוט כאן ראיה לסוף הדברים:

**הביא עליהם מכות.**פי' שבאותו מזמור חושב המכות שהביא על המצריים והתחיל בפסוק שלח חושך ע' מ"כ עד שמגיע לפסוק שמח מצרים בצאתם וכל הענין עד סוף המזמור ויתן להם ארצות וגו' ותיבת מצרים צ"ע:

**שהיו הכל מכבדין.**צ"ע משל זה למה:

**פרעה היה שולט.**לעיל פ"ה סי' י"ד ב' וש"נ וצ"ע איך שייך כאן. וע' רד"ל. ועיינתי שם באותיות דר"ע וז"ל שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליה' מקיש ביאתם למצרי' לצאתם מה בצאתם נפל פחדם אף בביאתם נפל פחדם ועל זה הביא שם באריכות. איך נפל פחדם בביאתם ע"ש דברים נפלאים הובא בילקוט וארא רמזתי עליו לעיל פ"ט ריש סי"ה וכאן חסר התחלה זו וגם שאר מאמר המדרש משם נעתק:

**משל לעני.**והשופט לא צוה ליסר העני אך אחר יסר לעני על חטאו בפני השופט כי גם השופט היה בחטא עם העני ועל שלא הרגיש השופט ביסורי העני הניחו ליסר את העני וכשנגע המכה בשופט הרגיש שהמכה אין כיוצא בה והציל את עצמו עם העני וכמ"ש לעיל פ"י ס"ה:

**משגיא לגוים ויאבדם.**כמ"ש לקמן בסי' ט"ו שאם הכביד עליהם במכת דם שימותו בצמא כמו במ"ב איך היה מרבה נפלאותיו. אלא השגיא למצרים במכת דם ותן ריוח שיוכל להביא שאר מכות וכן בכל מכה:

**מהו וכו' הצדיק.**איך הכיר מדת צדקו היל"ל ה' מלך התקיף וכל יכול וזה כתוב אצל מכת ברד וע' לעיל פ"י סי' י"ב אצל צפרדע ובפ' י"ג סי"ד אצל ארבה וע"פ מדה י"ז דורש מדת ממעל:

**ממלאה את כולה.**שלא הניח המכה לארץ ביד על כל מצרים ביחד. אלא תחלה הביא מעט ונתן רשות וכח להמכה להתפשט ועכ"ז לא התפשטה המכה רק על גבול מצרים אע"פ שניתן רשות למשחית. וזה רק למען צדקו:

**משל למה.**עיין שי"ר פסוק מה יפו מדרש תהלים כ"ב באריכות ותבין כאן שקיצר ודורש מדה ט"ו שתחלה כתוב לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב ואח"כ כתוב מה יפו פעמיך בת נדיב ומכריע על פי מדה ל"א שתחלה מה יפו פעמיך ואח"כ מרכבות עמי נדיב שפסוק מה יפו אמרו השונאים כמ"ש שובי שובי וגו' שלפי מעשיך ראוי שתהיה עליו ותלך ברגל אך בת נדיב בזכות אברהם שנקרא נדיב כמ"ש נדיבי עמים עם אלהי אברהם שהוא הנדיב הראשון לה'. והשיבה כן הוא שגם אני תמוה איך זכיתי במעשי למרכבתו של ממ"ה אלא עמי נדיב כנ"ל והמרכבה הוא מ"ש פרש ענן למסך שדורש בסימן זה כל הענין שבתהלים ק"ה כמ"ש בריש הסי' משלשל ויורד וכמ"ש ענן אבק רגליו וזה מרכבתו רוכב על עב קל וכמו שהרכיבם במרכבתו כך האכילם מעדניו. מן ושליו כמ"ש שם שאל ויבא שליו ולחם שמים ישביעם. אך המדרש הביא על זה פסוק וימטר עליהם וגו' שבתהלים ע"ח לפרש מ"ש שאל שלא מצאנו אצל שליו של סדר בשלח ששאלו לרמז על שליו של בהעלותך ע"כ הביא הפסוקים של ע"ח. ועוד בא ללמדנו לדמות ולהקיש אליו שליו של בשלח ותהלים ק"ה לשליו של בהעלותך ותהלים ע"ח בביאור הפרטים וכמ"ש בהדיא באריכות במכילתא בשלח בפרשת המן והשליו. ולזה כוון המדרש. ודו"ק מאד בכל הנ"ל:

**ויוליכם בתהומות.**שייך לענין המשל בעבר הנהר. והנמשל על בקיעת ים סוף וצריך להקדימו לפסוק וימטר. ובתהלים ק"ה לא זכר קריעת ים סוף ע"כ הביא מתהלים ק"ו. ופסוק וה' הולך לפניהם יומם בריש בשלח לפרש פסוק פרש ענן למסך המרכבה הנ"ל:

**הכל בזכות אברהם.**חוזר למה שהקדים תחלת הסימן בעבור ישמרו ולפני זה כתוב כי זכר וגו' היינו הנדיב הנ"ל בעבור ישמרו שאברהם צוה ג"כ שישמרו כמ"ש למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך ה' וגו'. ונתינת הארץ בזכות אברהם והאבות כמ"ש בריש וארא. וכן החודש הזה לכם ראש התחלת ציווי על המצות ורמוז כאן אברהם במ"ש ראש הוא אברהם ראש אמנה ראש צורים ע' שי"ר:

**משבחר.**כמ"ש ב"ר פ"ט ס"ס ב' שהיה בונה עולמות וכו' ואמר דין הניין לי וקבע על שמחה זו המאורות שעושים ר"ח ושנים וכמ"ש ב"ר פ"י ס"ה שנשתכללו שמים בחמה ולבנה וכוכבים וכדעת ר"נ לקמן פ"נ עטרה בנרות ופנסין ע"ש כפי מנהג העולם הטבעי כמ"ש לעיל ריש סי"ט. אך ביציאת מצרים בהנהגה למעלה מן הטבע קבע ר"ח ניסן למנות לגאולה ולא לבריאת עולם הנ"ל:

**ובו נולד יצחק.**ב"ר פ' מ"ח סי' י"ב פרוס הפסח היה. ר"ה י"א:

**ובו נעקד.**צ"ע מנין לו. ויתכן כמ"ש חז"ל שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום עי' ב"ר ריש פר' נ"ח הסברא נותנת שהיה ביום הולדו:

**ובו קבל יעקב.**כמ"ש פר"א פרק ל"ב שהפסח הוא זמן ברכת טל (ועל שם זה אנו מברכים) טל ביום א' דפסח) וע"כ ברכו מטל השמים:

**ראש להם וכו'.**בכל הדורות ולעתיד ליל שמורים לקמן פ' י"ח סי' י"ב:

**מוציא אסירים.**וכמ"ש מכילתא פסוק היום אתם יוצאים בחודש האביב בחודש כשר לצאת לא חמה ולא צינה הובא בילקוט:

**יוצאים מחושך וצלמות.**כמ"ש בר"ד יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל והיינו ממצרים מכור הברזל:

**גואלם חזק.**צ"ע למה לא הביא מן התורה וגאלתי אתכם. וגם צ"ע שהביא כל לשונות אלו ודורש אותם מן הפסוקים כל תיבה כאלו היה פסוק:

**הוא נפרע מאויביהם.**אולי צ"ל שבו נפרע והכוונה כמ"ש לעיל פ' י"א ס"ס ב' ושמתי פדות וכמ"ש נתתי כפרך מצרים. וזהו החודש וכו':

**לי ולכם.**על שכתוב ב"פ לכם ושניהם מיותרים ודורש נוטריקון. וע' לקמן ריש פ' כ"ד וש"נ וע' מכילתא פסוק ויהי בעצם:

**שאני רואה דם.**דורש מ"ש בפסוק י"ג פעם ג' והיה הדם לכם שאני רואה ונחת רוח לפני בראיה זו כמ"ש הרואה אתה שובה העיר. רואה אני דברי אדמון:

**שמחתכם שלמה.**כל ישראל באין הפרש בין עשיר ועני ע"כ העשירים מחויבים לזכות העניים שישמחו גם הם שיתנו להם פסחים וכמ"ש בד"ה בחזקיהו ויאשיהו:

**שה בשביל.**כדלעיל סי' י"א שבו נעקד:

**זכר.**כפי הפשט והמפורש על בכור זכר ולא נקבה כך הפסח זכר. וע' לקמן פ' י"ח ס"ג וצ"ע:

**הורג האדם וכו'.**פי' בכור אדם וכו' ומ"ש השבי והשפחה בסדר זה בנבואת משה לפרעה כתוב עד בכור השפחה. ובמעשה כתוב וה' הכה וגו' עד בכור השבי. ומ"ש מכל מקום פי' בין כבשים ובין עזים והדמיון צ"ע:

**שמחה גדולה.**אצ"ל שמירה גדולה וכן מצאתי בדפוס אחד נ"א שמירה גדולה:

**פוסח ומגין.**כמ"ש בפסוק י"ג ופסחתי עליכם. ולא יהיה בכם נגף היינו שיהיה מגין מהמשחיתים:

**ויהיו זהירים בו.**שלא יבא לידי נותר שאינו נאכל אלא עד חצות:

**בשביל אברהם.**שהיה ראוי להיות צלוי באש וניצל:

**בשביל שרה.**שאמר לה אברהם לושי ועשי עוגות הוא לחם ולא הביא לפניהם לחם כי נטמאת העיסה כמ"ש ב"ר פ' מ"ח סי' י"ב ועל נס זה אחר שחדל להיות לה אורח השיגה עתה האורח צוה על המצות:

**מרורים.**שני מרורים של יעקב ושל בניו וכן הוא ביד"מ:

**אלוגין שלכם לאחר. כן וכו'.**כך בדפוסים אחרים. ואלוגין פי' במ"ע בלשון רומי ספר זכרון אשר בו ישובח ויגונה וגם ספר עדות. ומ"ש לאחר כמ"ש לעיל פ' זו ס"ס י"א:

**שהעברה.**שלא היו ראוים לנס רק שהעביר הדין מהם למצרים. ומ"ש בדם פסח וגם דם מילה מרומז בפסוק זה במ"ש שני פעמים דם וע' לקמן פ' י"ט ס"ה באריכות ועפ"י מדה י"ז דורש כאן מדה י':

**ויהי ה' משגב לדך.**כמ"ש ב"ר פ"נ ס"ג. ובמדרש תהלים ט'. וע"ז אמר ויהי ה' משגב לדך שהציל בכורי ישראל וכמ"ש עוד במ"ת שם:

**משל לדוכוס וכו'.**כך הקב"ה כי מעת בריאת עולם לא נודע מלכותו בעולם. וכ"ו דורות י' מאדם עד נח וי' מנח עד אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה ועתה פנה לופס מה שישללו ובזזו מישראל החזיר להם על ידי ביזת מצרים שנצלו אותם וזהו ביד רמה בעושר וכבוד והשט"ח הוא מ"ש ועבדום וענו אותם ת' שנה ולא היו שם אלא ר"י עכ"ז כתב ומושב ב"י ת"ל שנה. והוציא לגיונות שהיו בשבי במצרים וכל זה עפ"י הנהגת שלמעלה מן הטבע שהיא רק בכח התורה אשר היא באמת אמיתת מלכותו ית"ש בעולם וזהו בי וגו' שהתורה מתפארת כן. וזהו החודש הזה וגו' ראשון הוא לכם. ראשון הוא הקב"ה אני ראש הוא לכם למלך בחודש זה ע' מכילתא יתרו פסוק אנכי בדומה לזה:

**החודש הזה.**ובפסוק הקודם ויאמר ה' אל משה ואהרן וע"ז הביא פסוק כי העליתיך ממצרים וגו' ואשלח לפניך את משה וגו' שהקב"ה בעצמו גאלם והם השלוחים וזהו שלח אורך ואמתך:

**וללוי אמר תומיך.**לאיש חסידך הוא אהרן וכן פסוק תורת אמת הוא אהרן כמ"ש בפסוך הסמוך כי שפתי כהן וגו' ועל משה סמך עצמו על מ"ש לעיל פר' ה' סי"ד חסד ואמת וכו' ואמת זה משה בכל ביתי נאמן הוא. אך בפסיקתא פט"ו ס"ד איתא אורך זה משה כי קרן עור פניו. ואמתך זה משה בכל ביתי נאמן ע"ש כל הענין והנה הפסוק הוא לעתיד ואיך דורש על העבר במצרים. היינו כמ"ש במדרש תהלים שדורש שם כל המזמור כמו שעשית במצרים כך עשה לנו עתה וגם ע"ל פסוק זה וז"ל למה קודר אתהלך בלחץ. כמו שגאלת לאבותינו מן הלחץ וכו' הלא שלחת להם הגאולה שנאמר שלח משה עבדו אהרן וגו' וכן שלח לנו שנים כנגדם שלח אורך ואמתך וכו' ע"ש ופי' כמו ששלחת שם אורך ואמתך כך שלח לנו וכאן בא לפרש איך היה במצרים אורך ואמתך:

**מלמד שלא היה.**משה לא היה מבקש ובא להביא ראיה מפסוק מי אנכי. ע' לקמן סי' י"ח ועי"ל פ"ג ס"ד:

אני יורד ומצילןכמ"ש בסנה וארד להצילו מיד מצרים ודורש ק"ו סתום ו"ש ליעקב אנכי ארד עמך וגו':

ס' רבוא נשיםאין החשבון בדווקא כי היו יכולים לישא כל אחד כמה נשים וכל אחת תוליד כמה בנים אלא תפס מספר המפורש באנשים. ויתכן הק"ו של שרה כאן מרומז בפסוק עוד נגע אחד כמ"ש אצל שרה וינגע ה' וגו' נגעים גדולים וגו' וזהו עוד נגע וע"פ מדת ממעל דורש הק"ו שיעשה בעצמו כו' ע' לקמן פ' י"ח סימן א':

**שלח משה וכו'.**כמ"ש בריש סי' הקודם עד ויך כל בכור במצרים בעצמו כו' וזהו מ"ש כיון שנכנס הקב"ה וכו':

**ואגוף את מצרים.**ולשון הפסוק ואשלח את משה ואת אהרן ואגוף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם שמ"ש ואשלח את משה ואת אהרן הוא לענין כל המכות כנ"ל עד מ"ב ואח"כ ואגוף את מצרים בעצמי זה מ"ב שנקרא ננגף כמ"ש ולא יהיה בכם נגף למשחית אלא במצרים יהיה הנגף. ומ"ש כאשר עשיתי בקרבו לרמוז שבמכת בכורות עשה שפטים באלהיהם וכמ"ש בפרשת ועברתי וגו' והכיתי וגו' ובכל אלהי וגו'. אך בעת המעשה אינו מפורש כאן שעשה שפטים באלהיהם ומביא המדרש ראיה שגם במעשה היה כן וזהו כאשר עשיתי בקרבו וכמ"ש בסדר מסעי ומצרים מקברים וגו' כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים. וזהו מה שאמר המדרש וכן באלהיהם פי' שמשני פסוקים אלו ראיה שגם במעשה היה כן ובא לפרש טעם הדברים וכמ"ש במכילתא פסוק ועברתי:

**להטעותן.**לעיל פ"ג ס"ס ח' וש"נ מכילתא ריש בשלח. כמ"ש ויוציא לאור צלמות כמ"ש לעיל סי' י"א פ' זו על יצ"מ אז הטעה למצרים. וכן בס"י ע"ש:

**הנותן בים דרך המוציא.**והיל"ל בהיפך תחלה המוציא ואח"כ בים דרך ע"כ דורש קודם שהוציא חיל מצרים נתן בים דרך על ידי שאמר וישובו ויחנו וגו' ובין הים וגו' תחנו על הים בזה נתן דרך שיטעו מצרים וירדפו בים ויאבדו יחדו ישכבו וגו':

**וסגר פום אריותא.**דרש גז"ש וכן הוא במכילתא ריש בשלח:

**שרן של מצרים.**לקמן פ"כ ס"ה פ' כ"ב סי"ב לפרש מ"ש ועיני רשעים וס"ד ותקותם מפח נפש להשר שקוו לו ולבעל צפון:

**ילכו איש בשם.**יתבונן הקורא שחבר המדרש פסוקים מד' מקומות פסיק זה ממיכה ד' והיה באחרית הימים וגו' וכל הענין. כי כל וכו' ילכו ולא פי' למה ילכו ומפורש יותר בישעיה ב' ג"כ הפרשה של מיכה הנ"ל והיה באחרית הימים וגו' ישפוט למחריבי ביהמ"ק כי יום לה' צבאות וגו' ואז והאלילים כליל יחלוף שמתוכן יבאו במערות צורים וגו' מפני פחד ה' וגו' ביום ההוא ישליך אדם את אלילי כספו וגו' וחסר בישעיה שבעת שיטמינו עצמם עם אליליהם ונלמד ממיכה. ובמיכה אינו מפורש מה יעשו עם אליליהם ומפורש בישעיה שישליכו ויחלופו. ובב' מקומות לא ביאר אם ינצלו המטמונים במחבואם. זה מבואר בעמוס בפרשה דומה לב' הנ"ל וה' צבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל יושבי בה כנ"ל בישעיה שאז יטמינו עצמם ויחבאו עם אלהיהם כנ"ל במיכה. ועל זה אמר אם יטמינו ויחבאו לא יועילו כלום כמו חיאל שנטמן לבעל וזהו מה אם יחבאו בראש הכרמל. ומ"ש בורחים אתם כמ"ש ואנה מפניך אברח. ובכל המבואר יובן הפסוק ועיני רשעים וגו':

**חיאל שנטמן.**ע' לעיל פ"א סי' כ"ב ע"פ מדה י"ז ע"ש ותבין כאן איך דרשו שכן היה המעשה. ודרשו ע"פ מדת סמוכין אל חיאל שתחלה כתוב בימיו בנה חיאל וגו' וסמוך לזה ויאמר אליה כל הענין של העצירת גשמים והמעשה בהר הכרמל. ובלי ספק שדרשו גם על מ"ש אם יעלו השמים וגו' יחתרו בשאול וגו' בקרקע הים וגו' על מעשים כנ"ל אעלה על במתי וכוונה שירדו בני קרח בשאול וכדומה אלא שאנו חסרים מדרשים רבים:

**אותה שעה.**בא לחתום מ"ש וכן לעתיד:

**מגדל עוז.**וס"ד בו ירוץ צדיק ונשגב. לפרש הפסוק הנ"ל ואנחנו נלך ולא פי' אם יועיל וכאן מפורש ומי שחפץ לטעום טוב טעם צוף דובשם בעיניו יראה כל הפסוקים ויבין עמקות חז"ל וע"ז נצטווינו להבין דברי חכמים וחידותם:

**בשביל ישראל.**כל ימי גלותם במצרים עי' זוהר בחוקותי באריכות ועי' לעיל פ' זו סי"ו ולקמן ריש סי' י"ח וי"ט:

**מקטרגת.**מכעסת ומריבה:

**מה איכפת לך.**מאחר שאתה בכעס עליה:

**וגלה הקב"ה.**מכילתא בא בפסוק ומושב בני ישראל ירושלמי תענית פ"א סוף הלכה א'. ספרי סוף מסעי ולקמן פ' כ"ג ס"ה במ"ר פ"ז ס"י:

**למענכם שלחתי.**במכילתא הגי' שולחתי וכן בירושלמי שם וע' ויק"ר סוף פר' ל"ב ופי' שכתוב שלחתי ויקשה את מי שלח למענם ודורשים א"ת שלחתי אלא שולחתי:

**ועוררתי בניך.**על בניך יון:

**גן נעול.**עי' לעיל פ"א סי' כ"ט וש"נ:

**לא כתבו.**כמ"ש ב"ר פ"ב ס"י שהיו אומרים כתבו על קרן השור וכו':

**אם יאמר הן.**לגאלם ועיין ילקוט ישעיה פסוק זה:

**משל לעשיר.**וענין המשל שהגורן הוא מקום הטבה לרבים לכהנים ללוים ולעניים ולכל מבקש מתנה ואתנן כמ"ש אהבת אתנן על כל גרנות דגן העניק תעניק לו וגו' מגרנך. אך הגת אינו מקום הטבה כ"א מקום דריכת הענבים והזיתים וכן שונאי ציון אומרים שהקב"ה יטיב להם בדמיון גורן אך הוא בגת כנ"ל:

**מה שאי אפשר.**לסבול ולספר:

**ונער פרעה.**מפסוק זה ראיה שגם פרעה עצמו טבע בים ולא מפסוק אחר כי בתורה כתיב כי בא סוס פרעה מרכבות פרעה ובזה מבואר הפסוק מצרים לשממה וגו' מראש ועד סוף:

**ירושלים ועמך.**ובפסוק הקודם ועתה ה' אלהינו אשר הוצאת את עמך ממצרים ופי' כמו שהוצאתם ממצרים כך תפדה ירושלים וגו':

**ונשבע.**וזה מ"ש בסיפא דקרא למען ה'. וכמ"ש השבועה כ"פ בתנ"ך בי נשבעתי:

**פרוסבוטוס.**בערוך הביא מאמר זה בשם ילמדנו בהעלותך וגורס פרופסיטו והמ"ע כתב בלשון רומי שרים ונגידים. ובמ"ע ערך פרסבוטים הביא המאמר מכאן וגורס נכנס פרסבוטים לרחוץ ופי' בל' יון שר וחשוב:

**פרוטומי.**פי' במ"ע בל"י דמות אדם עד טבורו יע"ש זה נקרא גם עושה האקונין כן. בולי ודימוס ע' ב"ר פר"ו ס"ד ופי' במ"ע בל"י המון עם וע' מש"ש בשם רש"י:

**וה' הולך לפניהם.**וס"ד ולילה בעמוד אש להאיר להם וכן מ"ש לעתיד כי הולך לפניהם פי' ג"כ להאיר כמפורש בתורה:

**הראשונות הנה באו.**במצרים. וחדשות אני מגיד לעתיד כמו במצרים כנ"ל סוף סי' הקודם. וזהו מצרים לשממה וגו' כמ"ש ריש הסי':

**פנס.**פי' במ"ע בל"י עששית ובו נר דולק ועי' כל זה מכילתא ריש בשלח:

**בשביל עצמו.**לעיל ריש סי' ט"ז אמר בשביל ישראל וע' לקמן ריש סי' י"ט. ופי' לקיים הבטחתו שיבא בעצמו:

**בן בית.**שעובד אצל בעל מלאכתו בעל הבית הוא אדונו ונתפס הבן בית בחובו של בעה"ב להפונדק ושלח בעה"ב עבד לפדות את הבן בית מהפונדק ולא רצה הפונדק ואמר בעה"ב שהדין עמו ובנמשל בן הבית הוא ישראל והפונדקי הוא פרעה ומצרים כמ"ש לגור בארץ באנו והבעה"ב והאדון הקב"ה:

**דן אנכי.**לעיל פ' זו סי' י"ד:

**למקום טמא.**עי' לעיל פר' זו ס"ה:

**משא מצרים.**וס"ד הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים ומלמדנו שנבואה נאמרה על ידי משה שאז בא למצרים ושפט לאלילי מצרים. ומ"ש אמרו מלאכי השרת כמ"ש בגזירת עירין פתגמא וע' מ"ש לעיל ס"ב מש"ש ותבין כאן:

**קידוש החודש.**בריש סנהדרין במשנה עיבור החודש בג' ובדף י' שם קיה"ח בג' ועי' לעיל פר' זו ס"ב:

**בי' זקנים.**פר"א פ"ח מפסוק אלהים נצב בעדת אל וכן דברו אל כל עדת ועי' ב"ר פ' צ"א ס"ג בשם ירושלמי ואף שמתחלת דברי הפר"א נראה שמדבר בקיה"ח אף מסוף דבריו משמע שמדבר בעיבור השנה וסובר דשניהם שוים וע"ש בפר"א בדרך פלא ובאו"א ממ"ש כאן:

**שליטים.**שלפי קביעותם משתנה סדר הזמנים שגם הבתולים חוזרין כמ"ש בירושלמי:

**ז' משיבי טעם.**כמ"ש עוד עזרא ז' י"ד ושבעת יעטוהי. וכמ"ש התיב עטא וטעם. וזהו משיבי טעם. והעצל הוא הגולם המבואר באבות חלופי החכם. שמדבר אפילו בפני החכמים הגדולים:

**כי תשב ללחום.**כמ"ש לכו לחמי בלחמי והמושל הוא הרב החכם בין תבין שיהיה מוראו עליך כמושל. ואומר בפסוק הסמוך ושמת סכין בלועך לחתוך אם תדבר לפניו רק דרך שאלה ולא לפסוק:

**מה שהיה הוא שיהיה וגו'.**וס"ד ואין כל חדש תחת השמש והם בכ"מ והכריע שמ"ש וחדשות שפי' כמו חדשים לבקרים שמחזירים לכמו שהיה בתחלתו קודם חטא האדם וקללתו כמ"ש בתו"כ ריש בחוקותי:

**לא יהיה לך.**וס"ד והיה ה' לך לאור עולם. והרי כתיב כי לא יראני האדם וחי והם בכ"מ. והכריע מפסוק והיה אור וגו' ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים הם ז' ימי הבריאה כמ"ש ב"ר פ"ג ס"ד. וס"ד ביום חבוש ה' שבר עמו וכמ"ש שם ושלמו ימי אבלך:

**כל נפש וגו'.**וס"ד וירפא וחי ויתכן שהכוונה על רפאות בריאות המים כמפורש בפסוק הקודם ונרפאו המים:

**ועל הנחל וגו' לחרשיו וגו'.**וס"ד והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה וכמ"ש ד"ר ריש פ"א ומ"ש אוכל מהם משמע מהפירות והכתוב אומר והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה וכמ"ש בהדיא פר"א סוף פרק נ"א לוקח מעליהו ומתרפא ויתכן שפי' הפסוק שפריו למאכל ולתרופה והעלים שאינם למאכל עכ"פ יהיו לתרופה:

**ערים החרבות.**כמ"ש ישעיה נ"ח י"ב ובנו ממך חרבות עולם וגו' וכדומה בפסוקים:

**ואפילו סדום.**כמ"ש יחזקאל ט"ז נ"ד ושם מפורש שישובו בשוב ציון:

**בפוך.**וס"ד ויסדתיך בספירים וכן בשאר אבנים טובות כמ"ש ושמתי כדכוד וגו':

**והלכו לאורך.**ובפסוק הקודם ועליך יזרח ה' וגו' ואיך אמר שילכו לאורך וכמ"ש בריש הסי' על פסוק באותה פרשה והיה ה' לך לאור עולם ועל כן דורש על כדכוד שמשותיך כמו בריש הסימן ודו"ק:

**ופרה ודוב.**וגו' שיהיה שלום בין החיות והבהמות:

**וכרתי להם ברית.**בעבור האדם עם כל החיות והרמש. ובפסוק של פרה ודוב כתוב ג"כ ושעשע יונק וגו' והיינו האדם עם הנחש שהוא חי' אך כאן מפורש יותר הברית:

**ובאו ציון ברנה.**וס"ד ששון ושמחה ישיגו וזהו החודש הזה לכם שעתיד לחדש לנו דברים אלו. והנה בב"ר פ' י"ב ס"ו חושב ו' דברים שעתידין לחזור ובתוכם דברים שאינו חושב כאן וגם צ"ע שאינו חושב כאן תחית המתים ועוד הרבה דברים שהבטיחו הנביאים. פליאה דעת ממני:

**עשה ירח.**עיקר הדרשה ששייך כאן הוא מ"ש בסוף הסימן מה דוד אומר עשה ירח אלא שדורש אגב זה כל המזמור:

**סתומים עמד דוד.**ב"ר פ"א ס"ו ע' מש"ש:

**מאחד שברא.**כדעת ר"י בב"ר ריש פ"ג ולקמן פ' ל"ד ס"ב וריש פ"נ וכאן צ"ע מאחר שדוד סותר מ"ש בתורה איך אמר ופרשה עי' מש"ש בריש פר' הנ"ל ותבין כאן:

**ג' בריות וכו'.**מאמר זה מסתרי ספר יצירה. ומרומז בפסוקים. המים וכו' כמ"ש חשכת מים. האש כמ"ש בעמוד אש להאיר. הרוח כמ"ש רוח חכמה:

**אדם רואה.**ודורש שבא להורות ראיה ומופת על מציאת גדולת הבורא ית"ש ממציאת וגדולת מעשיו שמי שרואה עמוד שיש נאה מבין שלא נמצא כן מעצמו רק שחצבו אומן ממחצב של אבן גדול. והנמשל מאחר שאנו רואים עולם מלא ברואים אנו מבינים שיש בורא שבראו ומאחר שהבריאה מסודרת בחכמה ויכולת וחסד אנו מבינים שהבורא בעל החכמה. והיכולת. והחסד. ומ"ש ובראו בדבר כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכדומה. והנה העמוד מעת שהותקן על מכונו אין האומן שייך לו עוד אך העולם אינו יכול לעמוד רגע בלא שפע ית"ש וזהו מ"ש אשריך העולם שהקב"ה מלך בך: והם ג' מדרגות. ברוך המקום על מציאותו ובריאותו כנ"ל. ב'. ובראו בדבר. על הבדילו וקדושתו מן העולם שברא מאין רק בדברו. והג' שמולך בעולם ואנו משיגים בהיפך תחלה מלכותו בעולם. ב' הבדלו וקדושתו. ג' מציאותו. וזהו הסוד של השבח ואנחנו כורעים וגו' לפני מלך מה"מ. ב' הק'. ג' ב"ה ודוק מאד:

**צר אקונין.**מכאן עד עשה ירח מהתנחומא סדר חיי שרה ס"ג:

**ואיקונין שלו גדולה.**בתנחומא כאן הגי' גדולה מכל העולם וזהו מ"ש כאן. העולם קטן פי' בערך האיקונין. ומ"ש שני עולמים וכו' ופי' שבשני אותיות אלו ברא ב' עולמות העוה"ז בה' והעוה"ב ביו"ד כמ"ש ב"ר פר' י"ב סי' יו"ד והיו מתמתחים והולכים עד שאמר להם די אם ב' אותיות כך ק"ו וכו' ע' בתנחומא שמאריך בזה מהפסוקים ואם האיקונין כך ק"ו הטבלא וק"ו הבית. השמים כסאי וגו' איזה בית וגו'. וזהו גדלת מאד התבונן בזה:

**משעטף האור עד כשלמה.**בתנחומא ליתא וכבר כתוב בריש הסימן ונראה שהוא כאן בטעות. ואולי הוא העתקה ממקום אחר ולסדר הפסוקים:

**משבונה את הבית.**כדעת ב"ש ב"ר פ' א' סי' ט"ו שהשמים נבראו תחלה והארץ בשלישי. וכמבואר שם פר' י"ב ס"ה לב"ש. וכן לקמן בסי' זה יבשה בג' יסד ארץ. ולכוונה זו הגי' בתנחומא משמתח את הכסא שזהו ההכרעה של כ"ס בב"ר א' הנ"ל. ומ"ש על אויר העולם על בלימה וכפי המשל היה לו לסיים משבנה את העליה בנה הבית וזהו כוונתו העליה על האויר והאויר על הארץ על בלי מה וכמ"ש תולה ארץ על בלי מה אלא שחושב בריאות משמים עד הארץ כסדר:

**האסטים שלו.**בתנחומא הגי' האצטבא וצ"ל במדרש האסטיו שלו כי סטיו ואצטבא ענין אחד הוא וע' ערוך ערך סטיו. ובערך אסטווה א' וב' ובמ"ע הביא מאמר זה בערך אסטיס ופי' בל"י מושב:

**רכסים של מים.**בתנחומא הניר' רכסיו של מים על עליותיו ויתכן שהוא מלשון גובה והר כמ"ש והרכסים לבקעה ובערוך ערך רכס ד' בריש ילמדנו אימתי רכס הקב"ה עליותיו במים ביום השני פירוש ענין חיזוק כמ"ש וירכסו את החושן עכ"ל:

**סרגלא שלו.**לפי הענין עגלה וקרון מ"ע וכמ"ש עבים רכובו וע' ב"ר ריש פר' ד':

**דרך של שקיעה.**פי' של טיט ומים מניח שם אבנים להלך עליהם:

**הענן הנראה.**פי' שיש לו ממשות שיכולים לראותו מה שאין כן ברוח:

**סטרטיוטין.**פי' במ"ע בל"י אנשי מלחמה וע' בערוך ערך אסטרטיא עכ"ל:

**קסדא.**שבת דף ס' כובע נחושת:

**והברק.**גיר' התנחומא והרוח מוציא ברק:

**אחריו מלאכים ביום ב'.**ב"ר פר' א' ס"ג וש"נ:

**גיהנם.**שם פר' ד' ס"ו וש"נ ומבואר. וחותם בתנחומא אבל חללה של גיהנם נברא ב' אלפים קודם וכו' וכן בפסחים נ"ד אש בשני וחללה קודם וכו' וצ"ע איך יברא החלל קודם שנברא המקום ויתכן שמ"ש חללה פי' מחשבתה וכמ"ש חללה של רשות עי' תד"א פרק ל"א. פר"א פרק ג':

**אספתין.**פי' במ"ע חרב:

**ברא יבשה.**כמ"ש ביום ג' יקוו המים וגו' ותראה היבשה:

**אחד ערום ואחד לבוש.**ובתנחומא שם הגי' ועשה אחד ערום ואחד לבוש פי' שתחלה עשה התהום ערום וכוונתו על מ"ש איוב כ"ו ו' ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון וכאן אמר תהום כלבוש כסיתו והם ב' כ"מ והכריע שתחילה היה ערום והארץ מכוסה במים ואח"כ יקוו המים לגלות הארץ והוא הפסוק הג' המכריע וכסה התהום הוא תחתית הים במים שעל הארץ:

**והכרם לבצור.**ובתנחומא הגי' ויש לו כרם לבצור:

**אני עושה גת.**פי' אעשה באופן שתחזיק הגת כל הענבים שבכרם:

**בעט באוקינוס.**שהמים הראשונים היו חלולים מלאים רוח והיו ממלאים העולם וכשדרכם ועצרם הוציא הרוח מהם וזהו הריגתם כמו הריגת כל בע"ח בהוצאת הרוח. ונבראו תחלה ע"פ כל הארץ שיהיה טבעם בארץ וכשנתנם לים רוצים תמיד לשוב לארץ וע"כ הומים גליו ומתגעשים תמיד וזהו ענין בכיתם וצערם וזהו מ"ש שם גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ כי זה חפצם מטבעם וכמ"ש ב"ר פר' ה' ס"ו ע"ש ועי' במ"ר פר' י"ח סי' כ"ב. ובתנחומא הגי' והרג שר שלו וע' ב"ב דף ע"ד ב' נבכי ים מלשון בכי ע"פ מדת ממעל. וכל הענין במדרש תהלים צ"ג שם בהדיא שהוציא הרוח מהם:

**ונרפאו המים.**שישקטו וינוחו:

**בכחו רגע הים.**ובפסוק הקודם עמודי שמים ירופפו וגו' שמדבר בתחלת הבריאה ב"ר סוף פר' ד' ורגע פי' בקיעה ודורש מס"ד ובתבונתו מחץ רהב:

**כמו חמר ב"ו.**פי' מוליך חמורים ולפניו חמורים רבים זה אחר זה וכשמכה את החמור שלפניו שילך מהרה הוא דוחק את שאצלו וכן כולם זה לזה וכולם הולכים מהרה:

**מן גערתך ינוסון.**סובר שמ"ש גערתך אין הכוונה על מ"ש יקוו המים וגו' כי גערה פי' מכעס או מצרה גם מ"ש מקול רעמך על גערת אוקינוס ורעם המון מימיו שבעט בהם ועצרן. ותחלה אמר. ינוסון יחפזון שלא ידעו להיכן ילכו כדרך הנס והחפז ואיך אמר אל מקום זה הרי ידעו על כן דורש ע"פ משל:

**בצד פטרון.**פי' במ"ע בל"י ורומי אבן חלמיש וגירסא התנחומא בצד תיטרון פי' בתי תיאטראות:

**פלטון של אפרכוס.**והיה לו להבין שהיתה כוונתו שילך לשם ולא למקום אחר כי שם הוא רגיל לילך להשתעשע עמו:

**לויתן זה.**דורש גז"ש ומ"ש בו הכוונה על לויתן וכמ"ש איוב סוף מ' מפורש התשחק בו וברש"י שם:

**סטרו מסטר.**ע' מ"כ גם יתכן מלשון סטר בארמית שצדדו האדון שילך לצד זה. ע' ב"ר פר' ה' ס"ג באו"א:

**ותרעה את התבואה.**שזהו טבעה וחיותה וכן הים טבעו לצאת בעולם כנ"ל:

**עקלים של זיתים.**פירוש בערוך כפיפות של בית הבד ובתנחומא הגי' שני עקלים ומ"ש כבש הקורה זה על זה כן הוא גם בתנחומא אבל אין לו ביאור. ונראה שצריך להיות על זה ועל זה שעיקר הדרשה על מ"ש בין הרים יהלכון שהמעינות יוצאים מבין שני ההרים שכובשים על המים משני צדדין ובהכרח שיצאו מבין שניהם מאפס מקום וכמשל הכפיפות והסולם שנותן קורה על שניהם והשמן יוצא מביניהם ואפשר שהכוונה שנותן קורה על קורה להכביד. ומ"ש יורד מלמעלה אינו מיושב שהרי עיקר הדרשה על מ"ש בין הרים יהלכון היינו למטה ובתנחומא ליתא:

**אח"כ וכו' עשה ירח.**על שעתה חוזר לפסוק עשה ירח שהתחיל בו לענין החדש וגו' אומר אח"כ:

**שס"ה חלונות.**כנגד שס"ה ימות החמה שהשמש עושה בכל יום סיבוב חדש לפי גלגלו החוזר ממערב למזרח כפי חגורת המזלות שנוטה מקו השוה כ"ג מעלות כידוע וזהו ענין החלונות וכן הוא בירושלמי פרק ב' דר"ה ובפר"א פרק ו' איתא שס"ו ועי' שו"ש. וי"א מהם מיוחדים לשמש לבד שימות החמה יתירים על ימות הלבנה שהם שנ"ד ימים. ומ"ש שיהא העולם שט אחריו פי' שיהיה מתנהג אחר מהלך השמש והירח כמ"ש פר"א שם:

**אפרכוס ודוכוס.**דוכוס גדול מאפרכוס עי' ד"ר פר' ב' סימן ג' וש"נ וכמ"ש המאור הגדול לממשלת היום וגו' והשמש דומה לדוכוס והירח לאפרכוס:

**בשביל מוערות.**שכמו שהלבנה מתמעטת ומתרבה כך המונים לה ואין זה חסרון ללבנה שפעמים מתחסרת שבזה אנו יודעים איך לתקן המועדות. ע' ב"ר פר' ו' ס"ג ד':

**והוא שיודע קיצו.**שהילוך השמש עושה הימים והשנים בעולם ואוצ"ל שמודיע קיצו. שזריחת השמש ושקיעתו מודיע כמה שנים וימים הוא חי:

**חודש של לבנה.**שאין זה לפי מהלך השמש שאין השמש עושה רק שנים ותקופות וימים. והלבנה עושה חדשים והמועדים לפי החדשים. וזהו החודש הזה על המועד פסח שבו לכם:

**ולא לזרים אתך.**מיותר שכבר אמר לך לבדך. ועוד איך יעלה על הדעת שמי שיעמול בתורה ובמצות יותן השכר לאחר ודורש שלא ציוה לזרים:

**כי לכם המשפט.**ע' ב"ר ריש פר' פ':

**כל מקום אשר תדרוך.**וס"ד לכם נתתיו:

**ולקחתם לכם.**פרי עץ הדר כפות תמרים וכו':

**בזמן שהיו ישראל מקדשין.**צ"ע שמ"ש הרואה את הלבנה משמע כל יחיד ואח"כ אמר בזמן שהיו ישראל מקדשין ולא עתה. וברכת מחדש חדשים אנו מברכים גם עתה וכמ"ש סנהדרין מ"ב א' הני נשי דידן נמי מברכין אלא כדרב יהודה אשר במאמרו וכו' מחדש חדשים. ועי' בירושלמי פרק הרואה הלכה א'. על כן נראה לי ברור דכאן תרתי קאמר הרואה את הלבנה וכו' ובזמן שהיו ישראל מקדשין היינו ב"ד בעת שהיו מקדשין ע"פ הראיה וראיה לדבר במסכתא סופרים פרק י"ט הלכה ט' וצריך בברכת היין לומר בא"י כו' אשר גידל כו' בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים היינו ברכת ב"ד ע"ש ובריש פרק כ' בברכת יחידים וז"ל ואין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת וכו' ומברכין ברוך אשר במאמרו וכו' עד בא"י מקדש וראשי חדשים הרי שהעתיק שתי הברכות אלא שבמ"ס לא השווה דרכיו בענין החתימה. והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין בכל המקומות הנ"ל:

**שאם אין ישראל.**לעיל פר' ז' סימן ב'. ובביצה דף י"ז ופי' שאם לא היו ישראל מקודשים תחלה לא היה קידושם כלום:

**יכול היה משה.**וכי היה משה יכול לקדש הכלים של דורות הבאים במשכן ובבית המקדש וע' במ"ר פר' י"ב סוף סי' ט"ו ופר' י"ד סי' י"ג וספרי נשא שם:

**היה הכהן.**שמקודש מקדושה ראשונה שקדשם משה על ידי אבות הכהנים המשוחים. ואם כלי חול מעשה ב"ו מתקדש. ישראל והחודש שהוכנו מן השמים לקידוש ק"ו שמתקדשים:

**אני קדוש אני.**ואיני צריך שיקדשוני אחרים אלא לצורך ישראל שיתקדשו בזה שיקדשוני. וזהו ואתה קדוש בעצמך כנ"ל אלא לתהלות ישראל אתה יושב ומצפה שיתקדשו בקדשם אותך:

**במצרים.**ע' לעיל ריש ס"כ:

**כי חוק לישראל.**ור"ד תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו:

**גרמסיון.**הערוך לא הביאו רק המ"ע בערך גרמטיון וגורס כן במדרש ופי' בל"י שטר חוב. ולי נראה שהוא מלשון גמאטריא שפירוש חשבון:

**יפרח בימיו צדיק.**כל הענין בפסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' י"ז ובזוהר יתרו קודם פסוק אנכי:

**עד שלשים דור.**הכוונה אלא עד שלשים דור וכן העתיק בס' בעל עקידה שער ל"ח וכדמפרש והולך ומרומז במ"ש החודש הזה לכם ראש והמלך הוא ראש העם וע' לעיל ריש סי' י"ג:

**דסקוס.**פי' המ"ע ערך דסקס בל"י ורומי מין כלי עגול וקערה פי' שהעיגול שלה מתמלא:

**מי העיר ממזרח.**בב"ר פר' ג' ס"ג א"ת העיר אלא האיר. באור החיים בהכרת הבורא והכרת הצדק:

**אור ישראל.**וישראל סבא אבינו. וכמ"ש ויזרח לו השמש:

**יהודה פרץ חצרון.**כו' כמ"ש סוף רות ומאחר שהביא על ג' האבות שהאירו אין צורך עוד להביא ראיה על השאר שהאירו כמ"ש ואני זאת וגו' לא ימושו מפיך וגו' תורה מחזרת וכו' שכולם היו צדיקים וראוים ומאירים עד דוד שמפורש בו שנקרא נר ישראל ש"ב כ"א י"ז וכמ"ש ה' אורי תהלים כ"ז וכדומה:

**על כסא ה'.**ע"פ מדה כ':

**וכל הארץ.**פי' מלכי ארץ וכמ"ש בפסוק הקודם ויגדל שלמה מכל מלכי הארץ לעשר ולחכמה וכמ"ש עוד שם ויבואו מכל וכו' מכל מלכי הארץ מדה ט':

**ועל המסגרות.**במכונות כתוב ואינו שייך לכסא אלא הכוונה שביהמ"ק בכלל כסא ה' והדום רגליו. ובילקוט מצאתי וישב שלמה על כסא ה' למלך שמלך בירושלים שנקרא כסא ה' ירמיה ג' י"ז היינו ע"י ביהמ"ק:

**ובן שלמה רחבעם.**כל היחס בד"ה א' ג' ומ"ש יהויקים צ"ע שהרי כאן חושב ט"ו דור אחר דור עד יאשיהו. ובנו צדקיה הוכרח להביאו לרמז ואת עיני צדקיהו עור אך שאר בני יאשיה אחי צדקיה למה הביאם וגם בפסיקתא ובזוהר לא הביאום והיה ראוי שתחשך הירח בימי יאשיה שהוא הט"ו אך בעבור צדקתו כמ"ש מלכים ב' סוף כ"ב יען רך לבבך וגו' ולא תראינה עיניך וגו':

**כיון שבא צדקיה דכתיב.**אולי צ"ל כתיב ואת עיני וגו' או דרצ"ל כיון שבא צדקיה חסר אור הלבנה דכתיב ואת עיני צדקיהו עור. ובפסיקתא ל"ג תיבת דכתיב. ועיקר הכוונה כאן על הפסק מלכות ישראל שעל זה רמז כמ"ש החודש כנ"ל אלא שהביא פסוק ואת עיני שחושך עיני צדקיה מרמז על חושך הלבנה ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו:

**ואין הרים.**לעיל פר' זו ס"ד וכן ס"ד וגבעות בצדקה על אמהות ושם כתוב ולפני ירח דור דורים שלפני ירח היה מ"ש ישאו הרים שלום וגו' שלום עד בלי ירח. ב"ר פר' פ"ט סימן ד' ובמדרש תהלים ע"ב:

**היו האבות מתפללים.**ע' שבת נ"ה א' ובויקרא רבה סוף פרשה ל"ו אימתי תמה זכות אבות וכאן עוד דעה אחרת. אולי מ"ש מתפללין ענין אחר וזכות ענין אחר:

**ואמרת אל פרעה.**במדין קודם לכתו למצרים כתוב שמ"ב האחרונה אמר לו בראשונה וכן בישר לאברהם שאמר לו דן אנכי ע"פ גז"ש אנכי הורג וגו'. וע' לעיל פר' ה' ס"ז מש"ש ולקמן פרק י"ח ס"א באריכות ותבין כאן:

**והסימן הזה.**ע' לעיל פר' ג' ס"ה ופר' ה' סי"ב וסי' י"ג מש"ש:

**מהו בני בכורי.**באיזה אופן הם כולם בכורים ע"כ דרש א"ת בני בכורי אלא בני ברוכי. בני האבות שאחרים ברכום על מעשיהם הטובים. [וכ"כ היפ"ת] ע' פר"א פרק ח' שגם אברהם נקרא בכור:

**בנו של מי.**א"ת בני אלא בני וזהו בני בכורי ישראל שלקח הבכורה:

**ד"א אמר הקב"ה.**דורש למה הודיע לפרעה מבכירותם ולמה קודם כל המכות אלא שרמז לו שילקה ארבעים כדין עובד בבכור שהביא עליו יו"ד מכות כל מכה כלולה מארבע כדעת ר"א באגדת פסת ודין המכות שיהיו משולשים וגם זה קיים בו ואם אינם שוים ודומים ממש. וע' לעיל פר' י"ב ס"ד וש"נ:

**בחרטומם.**כי חרטום פי' פיו של עוף עיקר חיותו וכאן הכוונה על שר שלהם ע' ערוך ערך חרטום:

**עשר מכות הביא.**בתנחומא בא ס"ד באריכות פסיקתא פר' י"ז סימן ז' בטכסין וכו':

**מסרסין.**ע' לעיל פר' יו"ד ס"ג וש"נ ומבואר ותבין כאן וכאן הגז"ש בא"א ומרומז גם במקומו בתורה שבמכה זו הזכיר בחדר משכבך ועל מטתך מדה ט"ז כאן ע"פ מדה י"ז בתהלים ע"ח ושם ע"פ גז"ש:

**מוניטה.**הוא צורת מטבע. כמ"ש בסנהדרין ל"ז א' במשנה טבע הכל בחותמו של אדה"ר וזהו בצלמנו כדמותנו והמצרים רצו לבטלם מפו"ר ולמעט הדמות כדלעיל פר' א' ריש סי' י"ב:

**שהיו מדברות.**ע' לעיל פר' יו"ד סי"ו ושם מבואר ולמוד מענינו מה היה הדיבור:

**אחד היה אברהם.**שמ"ש נגע אחד תיבת אחד מיותר ודורש גז"ש על אברהם שנקרא אחד ביחזקאל ל"ג וכן בישעיה נ"א כי אחד קראתיו שאמר לו דן אנכי וכנ"ל בריש הסימן:

**כי את הבכור.**כוונתו על עיקר הדין שכתוב בס"ד הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה ואפשר שאגב מרמז על מ"ש ב"ר פר' ס"ג סי"ז שני שנואי ע"ש:

**סוד הלבנה.**שמושלת ביום ובלילה וכמ"ש ב"ר פר' ו' ס"ג פסיקתא פר' ט"ו סי"כ:

**בוער כתנור.**ס"ד והיו כל זדים ועושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא ע' ב"ר פר' כ"ו ריש ס"ו ומש"ש:

**זה אחד מד' דברים.**ובמקום שכתוב זה מורה באצבע ב"ר פר' ק' סי"ו ולקמן פר' נ"א סי"ז. ובמכילתא באפר' א' מאמר ר"ע ג' דברים חודש שרצים מנורה וי"א אף שחיטה וזה אשר תעשה. במ"ר פר' ט"ו ס"ד ותחת שרצים מונה בהמה וחיה פסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' כ"א ושם איתא ג"ד שאינו חושב שמן המשחה ובכל דברים אלו נתקשה שמן המשחה על שהיו מעשה נסים. במנורה כמ"ש מקשה היא וראה ועשה אשר אתה מראה. שרצים איך יהיה בקי בהם ושמותיהם ביערים ובאגמות ומקומות קצי הישוב ובריה שבאש:

**קול ה' בכח.**בכח בגי' שלשים וזהו הלבנה ל' יום:

**בהדר.**המנורה שהיתה מהודרת בכפתורים פרחים וגביעים ומזהב טהור:

**אלו סממני הקטורת.**שגדלים ביערים. וכמ"ש שיר רבה פסוק באתי לגני וכו' אכלתי יערי ע"ש ומהם היה גם בשמן המשחה:

**ובהיכלו כולו אומר כבוד.**אם פי' על הש"י למה דווקא מהיכלו הלא בכל מקום מוקטר ומוגש. וכולם אומרים כבודו ע"כ דורש ובהיכלו כולו של כל מלכי ארץ כולם אומרים כבודו כל אחד מהיכלו. וכמ"ש במכילתא יתרו פסוק אנכי וז"ל קול ה' וגו'. עד ובהיכלו כולו אומר כבוד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה באותה שעה נכנסו כל מלכי אדמה אצל בלעם וכמ"ש פסיקתא רבתי ריש פר' כ':

**סנגוריא קטגוריא.**כל אחד ממונה ומיוחד לאותו דבר בפרט והקב"ה כל חפצו בסנגוריא ואין חפצו בקטגוריא ע"כ מי שלומד קטגוריא צריך לחזור וללמוד סנגוריא ומביא ראיה מישעיה וכל פסוקים אלו מישעיה וכן שאר נביאים. כמ"ש במ"ר פר' ב' בסי' י"ב כי אתם לא עמי וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי וגו' יאמר להם בני אל חי:

**מתנה הם.**כמ"ש פסיקתא רבתי פר' ט"ו סי' י"ח באריכות. ירושלמי פ"א דר"ה ומרומז בסי' הסמוך. ועיין במ"ר סוף פר' כ"א:

**משל.**עיין פסיקתא וירושלמי שמצויין בסי' הקודם. ועיין לקמן פ' ל"ו סי' ט"ו:

**אירוסין היו.**כמ"ש לקמן פר' ל"ג ס"ז א"ת מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה. שנאמר וארשתיך לי כו' ועי' במ"ר פ"ט סי' מ"ה ופ' י"ב סי"ד והעיקר בזה שהתורה ארוסה לכל מקבליה וכל החפץ להתיגע בה בכל כחו זוכה שתבא חכמה בלבו בדמיון נשואין כמ"ש אילת אהבים וגו' ולעתיד תהיה לכולם במדרגת נשואין ומלאה הארץ דעה את ה' וגו':

**כי וגו' עושיך.**ה' צבאות שמו וגו' אלהי כל הארץ יקרא: