**הה"ד יודיע דרכיו למשה.**וס"ד רחום וחנון ה' ארך אפים ירב חסד. לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו ונו' כדלקמן. ופי' יודיע דרכיו הם כלל מדותיו ואח"כ פרט איזה מדות רחום וחנון ה' ולא כל מדותיו וזהו מ"ש אבל מדותיו וכו'. ואותן מדות וכי' דרכיו כלל רחום וחנון פרע ואין בכלל אלא מה שבפרט עי' מדרש תהלים ק"ג ברכות (דף ז) ועי' בספרי מדרש תנאים בליקוטים על מדרש זה. ודורש ע"פ מדה י"ז שכתוב בתורה שבקש משה הודיעני את דרכיך ולא פירש אם הודיע לו וכאן מפורש יודיע דרכיו למשה וכו' רחום וחנון ה' ובתורה כתוב וחנותי כו' ורחמתי לתשובה על שאלה של הראני את כבודך וכאן דורש מדה ל"א ע"פ מדת ממעל וי"ז הנ"ל שפסוק י"ט וחנותי וכו' שייך לפסוק י"ג הודיעני את דרכיך או שפסוק י"ג מקומו אצל פסוק י"ט. וזה מוכרח לפי מה שכתבתי לקמן פל"ב ס"ג והדברים מאירים אחר העיון. ועיקר הדרשה השייך כאן הוא הדרשה הסמוכה:

**יודיע דרכיו.**הכוונה ד"א יודיע דרכיו למשה על ענין גאולת מצרים כמ"ש בסוף פ' הקודמת ומ"ש כאן דרך הקץ הוא הסיבות והעלילות שנתגוללו בזמן זה כמפורש בסדר וארא בא בשלח:

**תספר באזני בנך.**את אשר התעללתי במצרים:

**רחום שריחם וכו'.**שהצילם מעלילות שעשה במצרים הם היו"ד מכות וחנון מלשון חן כמ"ש וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום ע"פ מדת ממעל וגז"ש ומ"ש שהאריך אף עמהם כמפורש ביחזקאל כ' פסוק ח' ט' ואומר לשפוך חמתי עליהם וגו' בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי לבלתי החל וכמ"ש לעיל פ"א בסל"ה ומ"ש שהוא מטה כלפי חסד כוונתו על מ"ש בפסוק יודיע דרכיו הנ"ל שדורש עתה ורב חסד וכמ"ש ר"ה (דף י"ז) ורב חסד מטה כלפי חסד. ומ"ש שנסתכל בטוב כו' שהיו עתידין כוונתו למ"ש בפסוק הסמוך לא לנצח וגו' לא כחטאינו עשה וגו' וכמ"ש לקמן פ"ג ס"ב ע"ש ותבין כאן:

**ומשה היה.**כוונתו ד"א ומשה היה ועל זה מביא לדרוש פסוקים של תהלים י"א ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו ב"א ה' צדיק יבחן ומה שנסמן כאן חבקוק ב' הוא ט"ס גם מ"ש כאן הכין כסאו והוא בתהלים ק"ג וכאן הוא בטעות הנ"ל וכמ"ש במדרש תהלים י"א כל הענין ועיקר הדרשה השייך כאן הוא בסוף הסימן על פסוק ה' צדיק יבחן הנ"ל ואגב דורש גם הפסוק הקודם שסותר עצמו תחלה אמר ה' בהיכל קדשו היינו בביהמ"ק למטה ואח"כ אמר ה' בשמים כסאו מדה ט"ו והכריע רשב"נ וכמ"ש הושע ה' אלך ואשובה אל מקומי היינו בשמים וזהו הפסוק המכריע וכדומה ודעת ר"א שאין כאן בכ"מ וכך פי' ה' בביהמ"ק אף לאחר החורבן שבשמים כסאו והביא ראיה מפסוק מהר קדשו סלה שבעת חורבנו נקרא הר כמ"ש ב"ר פנ"ו ס"ס י' וכן הוא במדרש תהלים שם:

**כורש אומר.**עזרא א' וכורש אמר זה קודם שהתחיל לבנות בהמ"ק הב' והודה ששכינתו בירושלים ובמד"ת שם הביא עוד ראיה מפסוק כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב אע"פ שחרב כמ"ש ציון שדה תחרש שכינתו עומדת שם:

**אחר כתלנו.**ולא בבית היינו אחר החורבן שכותל מערבי קיים כמ"ש במדרש איכה פסוק היו צריה לראש באריכות:

**רבי ינאי.**במדרש תהלים מבואר שכוונתו כדעת ר"א ורא"ח וכמ"ש בסמוך בנמשל אע"פ שנראה כמסלק וכו' שבאמת לא סלק עכ"ז עיני השגחתו פתוחות. ועפעפיו שפעולתו לכסות העינים כשפועל בהם הכוונה רק לבחון בני אדם:

**אף הקב"ה.**פי' אף בפסוק זה כך פירושו אע"פ שבשמים כסאו עכ"ז עיניו וכו' ומ"ש תחלה בני אדם ואח"כ ה' צדיק יבחן הוא כלל ופרט צדיק יבחן ולא כל בני אדם ע' ב"ר פל"ב ס"ג ובמ"ת שם באריכות:

**ויקחהו ממכלאות.**דיר שסוגרים בו הצאן הלא דוד היה רועה בשדה במדבר וכמ"ש בסיפא מאחר עלות הביאו ולא מהדיר ע"כ דורש ממכלאות מחמת ובעבור מכלאות ומניעות הצאן ומאחרם לזקנים ובחורים וזהו מאחר עלות שבעבור העלות היה מאחר הצאן:

**ואף משה.**כשחוזר לענינו אומר ואף שהקדים תחלה דוד שאינו לענינו. וע' לקמן פכ"ד ס"ג פר"א פרק מ' ילקוט יחזקאל ל"ד מענין צאן יתרו:

**אמרו רבותינו.**ממ"ש וינהג את הצאן וכו'. ויבא אל הר האלהים משמע שבא בעצמו בלא צאן ע"י צאן שברח לו גדי לשם במכוון מאת ה' כדי שיבא משה לשם. שעי"כ וירא מלאך ה' אליו וכו':

**חסית.**ע' בערוך והוא מין ירק וענין המים דרשו ממ"ש חורבה ולא אמר לסיני ע"כ דורש מלשון חורב ויבש שבא אל ההר בחורב ויובש אך קודם לכן היה מים לצאן ועי' לקמן בס"ה שהסנה גדל על המים ושם נמצא גם ירק:

**אתה תרעה את צאני.**וכמ"ש בסמוך ס"ס ג':

**כל אמרת.**פסוק זה בג' מקומות בשמ"ב כ"ב בתהלים י"ח אמרת ה' ובמשלי ל' כל אמרת אלוה ובכולם הס"ד מגן הוא לכל החוסים בו ואם יפורש מלשון אומר אין לו חיבור לסיפא דקרא מנן הוא ע"כ דורש מלשון גדולה כמ"ש את ה' האמרת וה' האמירך וזהו שאמר אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקו ומצרפו וזהו מגן הוא וכו' וכ"כ היפ"ת:

**מקיים המשנה.**ב"ק (דף ע"ט ב') וע' בגמרא שם (דף פ') ועי' ב"ר ריש פע"ב ומש"ש וכל זה בתנחומא כאן ס"ז:

**נחית כצאן.**בא ללמוד מה שרעה ביד משה את ישראל ממרעה הצאן ונמצא למד שרעה משה את הצאן יפה וע"כ זכה לרעות את ישראל מדה י"ב וע' פר"א פ"מ וכמ"ש בסימן הקודם וע' ילקוט תהלים ע"ז. וכאן בתורה מרומז ומשה היה רועה וכו' אחר המדבר ויבא עד הר האלהים וזכה להיות גואל ולעלות אל אלהים:

**ומשה היה.**מיותר לדרשה שעל דבר שהיה מתוקן מכבר עתה נהיה ע' ב"ר פ"ל ס"ג ובמדרש אסתר פסוק איש יהודי באריכות וז"ל התנחומא כאן סימן י"ז הרבה נתיחדו עד שלא באו לעולם המות מתוקן היה שיבא לעולם שנאמר וחושך על פני תהום זה מלאך המות וכו'. ולא הביא המות אלא ע"י הנחש שהיה מתוקן שנאמר והנחש היה וכן מאריך אצל כל אלו שחושב כאן עד עתידין היו ישראל להגאל ממצרים והיה משה מתוקן להם שנאמר ומשה היה רועה:

**מתוקנת היתה המיתה.**בב"ר פ"ל שם הגי' הן האדם היה מתוקן למיתה וכן הוא במדרש אסתר שם:

**מתוקן לגאולה.**שם בב"ר הגי' מתוקן לנס:

**ויוסף היה.**בריש שמות ויוסף היה במצרים ומה שלא הביא פסוק הקודם לזה יוסף בן י"ד שנה היה רועה על שמפסיק:

**מן המדבר.**תנחומא כאן ושי"ר פסוק זה וכי כל המדבר בעמק שאמר מי זאת עולה ע"כ דורש מלשון עלית מעלה על ישראל:

**אתה עתיד לעלות.**כמ"ש ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה אעלה אתכם מעני מצרים המעלך מארץ מצרים והמדרש דורש מ"ש עולה היינו ממצרים ע"פ מדה י"ז וא"כ מהו מן המדבר ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל א"ת המדבר אלא הדיבור שעליתם מן הדיבור לאברהם וכמ"ש תהלים ק"ה כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוצא עמו וכו' וכמ"ש בס"ד של זאת עולה מקוטרת מור זה אברהם בשי"ר שם:

**ומדברך נאוה.**ובר"ד כחוט השני שפתותיך ומדברך מלשון דיבור וזהו וינהג את הצאן אחר המדבר שבזכות הדיבור לאברהם נהג צאן ישראל כמ"ש לקמן פכ"ד ס"ד:

**ואמר ר' לוי.**צ"ל אמר ר' לוי בלא ו' ודורש אחר המדבר שהיה צ"ל במדבר ומאי אחר ומרומז ע"פ מדה ל"א מדבר אחר לרמוז מדבר לעתיד וע' במ"ר פי"ט סי' י"ג:

**עתיד להחריב כרכים.**פי' של מצרים ומדין ושל סיחון ועוג:

**הנה אחרית מדבר.**וזהו אחר המדבר גז"ש:

**ד"א וינהג.**לשון התנחומא כאן:

**הקרוים צאן.**כמ"ש ואתנה צאני צאן מרעיתי וכמ"ש ואנתנו עמך וצאן מרעיתך:

**וכן כשתבע משה.**ולשון התנחומא שאמר לו הקב"ה לך בשליחותי וא"ל משה הגידה לי וכצ"ל כאן אמר לו להקב"ה הגידה לי ואף שם בשרו שעתידין הצאן למות במדבר כדלקמן וכן הוא בשי"ר פסוק הגידה ולקמן פ"ג ס"ד בתיקון וכאן חסר ובשיבוש:

**אם לא ידעת.**הוקשה לו מ"ש אם לא תדעי איזה תשובה הוא על מ"ש הגידה וא"כ השאלה במקומה ע"כ דורש ע"פ מדה ט' וממעל אם לא ידעת מהעבר תדעי לך מן העתיד אם אין לך ליקח ראיה מן העבר איך אפרנס את כל ישראל תדע ממה שאעשה בעתיד מן החררה שהוציאו ישראל ממצרים אכלו שלשים יום תדע איך אפרנסם כמ"ש בהדיא לקמן פ"ג ס"ד:

**הצאן והגדיים.**הצאן הם הדור שיצאו ממצרים הם הזקנים והגדיים הם הדור שנולדו במדבר ושניהם אתה רועה אלא שהזקנים ימותו במדבר ותראה עקיבם וסופם וזהו צאי לך בעקבי הצאן אך הגדיים תרעה:

**שלא ימותו.**על משכנות הרועים ובתנחומא מסיים לפיכך וינהג את הצאן אחר המדבר:

**הרועים בארץ סיחון ועוג.**בשי"ר שם הגי' על משכנות הרועים הרעים והקשים זה סיחון ועוג. ומצאתי בזוהר בלק בדפוס אמשטרדם דף קצ"ח הרעים חסר ו' אינון בישין אינון מלכי אמורין דנטלי ישראל ארעיהון לרעי' מקניהון:

**ה' שמות.**לקמן פנ"א ס"ח ג' שמות ובמ"ר פ"א ס"ח ו' שמות עשו"ש. ושם במ"ר חושב הר חמד ועי' ב"ר ריש פצ"ט דבזה פליגי ר"ע וריה"ג ע"ש בביאורי וכאן כר"ע ע"כ לא חשב אותן כאן:

**הר אלהים הר בשן הר גבנונים.**הוא בתהלים ס"ח עד זה סיני ובתורה נקרא הר אלהים חורבה עי' שבת פ"ט ושם בא"א ומ"ש כאן על הר סיני שם בגמרא באריכות:

**נקי כגבינה.**שהגבינה נעשה מחלב שאין בו פסולת כמ"ש בשי"ר כשחושב מעלת החלב כך ישראל בסיני כמ"ש בשי"ר פסוק כולך יפה רעיתי ומום אין בך שנתרפאו כולם ממומם וכל זה ע"פ ממעל ודרך קצרה ומדה י"ז:

**וירא מלאך ה' אליו.**בלבת אש מתוך הסנה והיל"ל בלהבת אש ע"כ דורש מלשון לב ע"ש ולבי ער וכמ"ש שי"ר פסוק זה ובפסיקתא פט"ו ס"ו ע"ש כל הענין וכאן חסר:

**תמתי בסיני.**סוף הפסוק של אני ישנה פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי וכאן קיצר עשו"ש:

**שנתממו עמו בסיני.**וכמ"ש שבת (פ"ח א') אנן דסגינן בשלמותא כתיב בן תומת ישרים תנחם וזהו תומתנו שהקדמנו נעשה לנשמע:

**התאומים הללו.**דורש תמתי תאומתי מלשון תאומים עי' רש"י שם:

**בכל צרתם לו צר.**שמודיעים לו צרתם ויתכן יותר שפסוק זה שייך לדרשה הא' של עמו אנכי בצרה שחבירו מרגיש ועל זה אמר אי אתה מרגיש שאני שרוי וכו':

**מתוך הקוצים.**כמ"ש מתוך הסנה כמ"ש בפר"א פרק מ' והסנה צרה וצוקה וכלו קוצים ודרדרים:

**זה מיכאל.**כמ"ש בדניאל מיכאל אחד השרים הראשונים ושם י"ב העומד על בני עמך וכאן שנראה אצל גאולת ישראל מן הסתם שהוא השר מיכאל:

**זה גבריאל.**שעליו מפורש שנראה ליחזקאל ולדניאל שהוא הנקרא איש לבוש הבדים עי' מ"ש בזה לקמן פר' י"ח ריש ס"ה שם ועל מיכאל אינו מפורש שנראה לאדם:

**ר' יוסי הארוך.**שהיה ארוך וגבוה בקומתו והוא יוסי הפרתי כמ"ש בירושלמי כלאים פרק ט' ב"ר פ"ק בס"ב וע' כתובות (ק"ג ע"א) שצוה רבי שישמשנו במותו ע' ב"ר פצ"ז ס"ג וע' לקמן סוף פל"ב:

**וראיתי אני לבדי.**וס"ד והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא ומן הסתם גם כאן היה כך:

**ללבבו.**לקרב לבבו למראה אשות העליונות הרמוזים במ"ש וההר בוער באש וכמ"ש במ"ר פי"א ס"ג שבע מחיצות בוססות זו בזו והוא בתוכן על ראש ההר:

**משני חלקיו של סנה.**שמ"ש בלבת קאי על מתוך הסנה כי אצל האש לא מצינו כתוב תיבת לב ואצל האילן מצאנו כמ"ש אצל אבשלום בלב האלה וכן כאן וע' מכילתא בשלח פסוק קפאו תהומות בלב ים ואכשר שנם כאן רמז על זה ודו"ק:

**את ריב"ק.**במ"ר פר' י"ב סוף סימן ד' הגירסא ר"ג:

**מלאך אחר ממוצע ועומד באמצע.**שתחלה כתוב ררא מלאך ה' ואח"כ וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים פתח במלאך וסיים באלהים ומ"ש מלאך אחד פי' סתם מלאך דלא כר"י ור"ח וכמ"ש אצל הגר ואברהם וגדעון ומנוח ומ"ש ממוצע ועומד באמצע הם ב' דברים ממוצע שהמלאך היה ממוצע בין השכינה ומשה כמ"ש בילקוט שלא יתבהל וגם היה המלאך עומד באמצע האש וזהו בלבת אש ואח"כ ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ולא מתוך האש:

**לפיכך נגלה עליהם.**מתוך הסנה הירוד וכמש"ל פר' א' ס"ס ט' כשישראל בירידה תחתונה הם עולים ע"ש וע"כ אמר וארד להצילו במצרים הירודה בסנה הירוד לישראל הירודים להעלותם ע"פ מדת ממעל:

**אין יוצא בשלום.**שהענפים עקומים וסבוכים וחדים וקוצים וז"ל הילקוט בשם מדרש אבכיר דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק לפי שקוציו כולן כפופים למטה אבל כשמבקש להוציא הקוצים תופסים לו ואינו יכול להוציאה וכמ"ש בסמוך:

**ב' פעמים.**ע"פ מדה י' ב' ראיות:

**כי ידעתי את מכאוביו.**פי' משותף בצרתו ומרגיש מכאוביו לא בידיעה בעלמא:

**גדר לעולם.**שהצדיקים מגינים על הדור מכל צרה:

**על כל מים.**פי' דווקא על המים ולא במקום אחר:

**בגינה ובנהר.**בנינה במקום מים וכמ"ש בפר"א פ"מ והסנה אינו נצמח אלא א"כ יש מים תחתיו עכ"ל:

**שנקראת מים.**כמ"ש ב"ר פר' פ"ד בסט"ז:

**באותות ובמופתים.**דברים ד' ל"ד שעי"כ נתפרסמו בעולם:

**בזכותך ובזכות אהרן.**לקמן פט"ו ס"ג:

**כמנין הסנה.**דאל"כ היל"ל סנה וזהו אליו דבר השייך אליו לבד ע"פ מדת גמטריא:

**מעלה לולבין.**ממ"ש בלבת ע"פ מדת ממעל ומ"ש שורפת פיר' גומעה הלחלוחית כמ"ש שורפה חיה ואינה אוכלת גוש הגוף וכמ"ש בוער באש והסנה איננו אוכל וצ"ע שהרי אש של מעלה שירדה על המזבח במשכן ובמקדש היתה אוכלת העולה וחלבי השלמים תמיד בכל יום וכן אש של אליהו וכדומה בהרבה מקומות ואולי הכוונה שרק כאן היה באופן זה וזה דוחק שהרי אמר זה נכלל. ומ"ש והיא שחורה צ"ע שהרי במ"ר פ' י"ב ס"ח איתא שהראהו אש אדומה שחורה לבנה וירוקה ואצל התורה אמרו אש שחורה ע"ג אש לבנה וביומא כ"א על אש המערכה שהיתה ברה כחמה ומנין דורש כאן שהיתה שחורה. ומ"ש שאש של מטה אוכלת ואינה שורפת צ"ע שהרי אנו רואים שאוכלת ושורפת. אולי תיבת ואינה ט"ס וצ"ל ושורפת:

**כשם שהסנה בוער.**כל דמוים אלו שדורש הם בכלל מדה כ"ו ממשל שניתן לדרוש:

**מדבר עם משה.**פי' שזה ענין הקריאה וההתראות כדי שיכין עצמו וכשהראהו דבר חדש ונפלא אז אמר אסורה ואראה וכן עשה כמ"ש וירא ה' כי סר לראות ואז ויקרא:

**ג' פסיעות.**וכן הוא בתנחומא וצ"ע מנין הוא לו ובמדרש אחר ה' פסיעות ועי' רד"ל ורש"ש:

**הפך פניו.**מדכתיב כי סר ולא כתיב כי הלך:

**שהביט בו הקב"ה.**שמ"ש וירא ה' כי סר לראות מיותר אלא פ' וירא ה' שהביט בו כי ה' יראה ללבב ומ"ש לראות דורש בחילוף א' בע' באתה"ע א"ת לראות אלא לרעות:

**מהו כי סר.**שהוא מיותר כנ"ל ודורש שהוא לשון צער ועצב וכמ"ש במ"כ ומ"ש לראות כמ"ש וירא בסבלותם אצל משה ולכך ויקרא לו להיות רועה ע"פ מדת ממעל ומנגד עי' לעיל פ"א סכ"ז:

**אברהם אברהם.**בראשית כ"ב י"א יעקב יעקב שם מ"ו ב' שמואל שמואל ש"א ג' י' ובכל אלו יש הפסק קו בין שני השמות ואצל משה אין הפסק:

**וקורא פלוני פלוני.**במהירות בלא הפסק מכובד המשא והצרה. וכמ"ש לעיל ס"ה אך אצל כל הנ"ל לא היה מתוך צרה:

**לשון חבה.**במ"ר פי"ד סכ"א וע"כ כפל שמו שמשתעשע בזכרו. וכמ"ש ירמיה ל"א כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד:

**בעוה"ז וכו' בעוה"ב.**ע"פ מדה י' וכמ"ש ראב"כ בסמוך וכן הוא בתנחומא כאן ובב"ר פ"ל ס"ד ופל"ח סי' י"ב:

**שעתידין ישראל.**לעתיד כשישובו לציון:

**שלמד יותר ממני.**שאברהם היה נרדף מנמרוד ודור הפלגה והיה גולה הרבה כמ"ש לך לך וכו' וכמ"ש הלוך ונסוע וכו' ויתהלכו מגוי אל גוי וכו' אך יצחק לא יצא מארצו ואברהם היה לו מלחמות ולא יצחק גם חי יותר מאברהם:

**ששימש יותר ממני.**כמ"ש ויעקב איש תם יושב אהלים ות"א משמש בבית אולפנא בבית מדרשם של שם ועבר וכמ"ש ב"ר פס"ג ס"ס י' ילכו מחיל אל חיל מישיבה לישיבה עד יראה אל אלהים בישיבת משה כשישוב משה עם ישראל לציון כמ"ש לעיל פ' זו ס"ד ר' לוי:

**הנני לכהונה.**ע' זבחים ק"ב ב"ר פנ"ה ס"ו ד"ר פ"ב ס"ז ובתנחומא ושם המאמר בשלימות וכאן חסר ודרש כן על מ"ש אברהם אברהם משה משה. כי כהונה ומלכות הם השני כתרים הגדולים והעליונים. ודבר ה' עליון כשקורא לאדם קוראהו ומקרבו לממשלה היותר גדולה היינו לכהונה ולמלכות ואברהם ביקש לזרעו אחריו לכלל האומה ונתקבלה בקשתו. אך משה ביקש לו ולזרעו אחריו ביחוד ועל כן לא נתקבלה בקשתו רק על עצמו כמ"ש בסוף הסימן ולא לזרעו:

**במקום עמודו של עולם.**שם בד"ר הגי' מפסוק אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד וכן בב"ר שם:

**אל תקרב.**משמע שלא יקרב למקום הקודש ואח"כ אמר שהמקום שעומד קודש הוא ולדעת ר"ל לא רצה רק להפוך פניו ולא לילך כלל ולדעת ר"י רק ג' פסיעות למה הוצרך להזהירו אל תקרב על כן דורש אל תקרב מלשון הקרבת קרבן ע"פ מדת ממעל:

**עד הלום.**דוד אמר כן על שהביאו למלכות:

**עוד הלום.**אצל מלכות שאול כתיב. ודורש ע"פ מדה כ"ב כאלו כתיב אל תקרב אַל הלום:

**זכה משה.**לעצמו ולא לבניו:

**ששימש בז' ימים.**לקמן פל"ז בס"א וש"נ:

**ויהי בישורון.**במ"ר פט"ו ס"ס י"ג וש"נ עמש"ש:

**וכן ביהושע.**ויאמר שר צבא ה' אל יהושע וגו' כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא. וכמ"ש עוד בב"ר פצ"ז ס"ג שר צבא של מעלה אני ובכל מקום שאני נראה הקב"ה נראה ולזה כוון המדרש: