**טוב שם.**תנחומא כאן ריש ויקהל קה"ר פסוק זה ועוד כמה אופנים ובמדרש שמואל ככ"ג באריכות:

**שם טוב נופל על המת.**הצדיק בעל שם טוב כשעולה על המת מחיה אותו כמ"ש ויעל ויגהר עליו עד ראי חי בנך ולמוד מסופו ויום המות הרי שגם ר"ד מדבר במות:

**גדול מיום לידתו.**שתיבת טוב נמשך גם לס"ד כאלו כתוב ויום המות טוב מיום הולדו וחשוב כמפורש בכח הוי"ו של ויום המות ולמוד סיפא דקרא שמדבר בצדיק מר"ד טוב שם:

**יוצאת מן הלמין.**למין פי' במ"ע בל"י חוף הים ומקום מושב הספינות יוצאות מן הלמין לילך בים:

**נולד מונין לו למיתה.**כמ"ש אבות סוף פרק ד' הילודים למות והמתים לחיות והוא פירוש אחר על הפסוק וכ"ה בהדיא בקה"ר ובמ"ש פר' כ"ג שם וכאן חסר בפירוש הראשון כשנולד אין יודעים מה יהיו מעשיו וכשמת הצדיק הכל יודעים מעשיו ד"א כשנולד מונים לו למיתה וכו':

**של חנניה מישאל ועזריה.**עוד פירוש אחר. על מי שנמשח בשמן הטוב ע"פ מדה י"ז וכמ"ש כשמן הטוב יורד על הרחש תהלים קל"ג שמפורש בתורה שאהרן ובניו נמשחו בשמן המשחה:

**שפרסמו הכתוב.**וכמ"ש בתנחומא טוב שמו של בצלאל מבני אהרן שנמשחו בשמן המשחה שבצלאל הקב"ה מעיד עליו ראו קרא ה' בשם בצלאל:

**הה"ד ואל מי תדמיוני.**וס"ד יאמר קדוש שאו מרום עיניכם המוציא במספר וגו' תנחומא כאן ס"ד ופי' שכאשר תשאו עיניכם למרום ותתבוננו בזריחת השמש אז תדעו למי תדמיוני ואשוה:

**ד"א ואל מי תדמיוני.**אם תרצו לידע שאין לדמות אלי שאו מרום עיניכם והתבוננו בצבא מרום וכמ"ש תהלים ח' כי אראה שמיך וגו' ובתנחומא ליתא דרשה זו וע' תנחומא בחוקותי ס"ד:

**מי ברא אלה.**משמע אלה ולא אחרים חלילה ע"כ דורש גז"ש שנקראו כל תולדות שמים ותרץ היינו כל הבריאה כולה בשם אלה ונבראו באלה ועומדים באלה. ע' ב"ר פר' י"ב ס"ב שמ"ר פ"ל ריש סי' כ"ד:

**לכולם בשם יקרא.**משמע בשם אחד לכולם וכתיב שמות שיש לכל אחד שם בפני עצמו והם ב' כ"מ והכריע כאן כשקורא לכולם באחד שיש להם שם כללי. ושם פרטי. וע' במ"ר פר' י"א בס"ז בא"א ובתנחומא הנ"ל כמו כאן וענין השמות להודיע חשיבותם ומעלתם וכן למטה בעבור חשיבות ומעלה קורא לאדם בשם פרטי כמו למלאכים ואגב זה הובא כל הדרשה לכאן:

**אהליאב בן אחיסמך.**למטה דן וכן שלומית בת דברי ג"כ למטה דן. וע' ויק"ר פל"ב ס"ה:

**פקוד את בני לוי.**כאן חסר ותשלומו בריש מדרש שמואל שחושב בצלאל מיהודה לשבח ועכן מיהודה לגנאי. ואהליאב וכו' כמו כאן פקידת שרה לשבח פקידת עמלק לגנאי וכאן חושב פקידת הלוי לשבח חסר פקידת עמלק לגנאי ע' תנחומא כאן:

**נתן נפשו.**לעיל פ' מ"א ס"ו ובריש פ' מ"ב:

**והרגוהו.**דכתיב והנה אהרן וחור עמכם ולא נזכר עוד שמו בתורה מכאן שהרגהו תנחומא תצוה סי' י'. ומביא עוד מפסוק מה עשה לך העם הזה לאחר עשו ולא לך היינו האחר שהיה עמו זה חור. ומ"ש בד"ה א' ד' אלה בני חור אפרתה אבי בית לחם שחור הוא אבי בית לחם בהכרח הכוון על שלמה בנו כמ"ש בסמוך:

**כל בנים היוצאים ממך.**כמ"ש בהדיא בד"ה א' ב' אלה היו בני חור אפרתה אבי קרית יערים שלמה אבי בית לחם ע' עוד שם ובצלאל בן בנו. הרי כולם שרים:

**ויעשו כל חכם לב.**בעושי המלאכה את המשכן:

**חכמה ותבונה בהמה.**היל"ל אשר נתן לו חכמה או להם. אלא א"ת בָהֵמָה אלא בִהֵמָה וחיה בכלל בהמה והם החיות והבהמות שהיה בהם צורך למשכן כמו התחש והחחלזון. והעזים. ואילים מאדמים:

**וכל השבח הזה מנין לו.**היינו מ"ש ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. וגם השם הטוב והפרסום שפרסמו הש"י בא לו על שהיה משבט יהודה שבט המלוכה. כי מי שהוא ממשפחה פחותה אף שהוא בעל מעלה אינו מתפרסם כמו מי שבא ממשפחה מיוחסת וגדולה. והחכמה בא לו על שבא ממרום וכמ"ש ספרי סדר בהעלותך לעיל פרשה א' סי' ט"ז וי"ז ופ"מ ס"ס א'. ותנחומא כאן ס"ד:

**נעשה המשכן.**ששקול ככל העולם כמ"ש לעיל פל"ג ס"ד וכן בהמ"ק:

**בחכמה יבנה בית.**יבנה משמע מעצמו שלא ע"י אדם והיינו בהמ"ק שלעתיד שיבנה ע"י הקב"ה בעצמו ומ"ש וכתיב ובדעת חדרים ימלאו היינו אצל פסוק בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו ע"כ תיבת וכתיב מיותר ובתנחומא כאן ליתא:

**יהושע שבא מיוסף וכו'.**שיהודה ויוסף שבטי המלוכה מקדם. זכו לרוח ה' כמ"ש במשיח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' ובלי ספק שהמדרש כוון לזה:

**וכל הנסים.**שיעשה על ידם לדורות. וע' ויק"ר פר' כ"א ס"ס א' וספרי ברכה:

**אכן רוח היא באנוש.**וס"ד ונשמת שדי תבינם וכן מ"ש כאן רוח אלהים היינו שהיה ג"כ מנשמת שדי ע"פ גז"ש וכמ"ש לעיל פר' ל"ד ס"ס א' בצל שדי ושם מבואר:

**מלא דעת בתלמוד.**ובדעת גמטריא בתלמוד מכוון:

**בעוה"ז וכו' רוחי מחיה וכו'.**דבר עמוק הוא מאד שבעוה"ז שמעורב בדעת טוב ורע רוחי נותנת בהם חכמה והחכמה העליונה היא התורה עוזרת להטות לטוב וצריך לשמירה גדולה ועזר מאלהים שיפעל בו החכמה להיות צדיק בתום על כי בתחלה עיקר כח החיים ביצר הרע. אך לעתיד יהיה עיקר כח החיים מרוח ה' ויהי בטבעו נוטה לטוב ויבוער רוח הטומאה מן העולם ובכן מלאה הארץ דעה את ה'. והנה פסוק אכן רוח היא באנוש באיוב ל"ב ח' אמר אליהוא נגד איוב ורעיו שע"כ לא הצליחו. ושם ל"ג ד' אמר אליהוא על עצמו רוח אל עשיתני ונשמת שדי תחייני כמ"ש ונתתי רוחי בכם וחייתם והבן זה מאד כי הוא פלאי ובעוה"ז זכו בו האבות. ומשה. ודוד. ואליהו הנביא. ואליהוא ודומיהם:

**הנה אנכי בראתי חרש.**וס"ד נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו משמע חרש אחד הלא כל החרשים ברא ואת הכל ברא. ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז על בצלאל שהתפאר בו בתורה על גודל חכמתו וכן כאן:

**נופח באש פחם.**כמ"ש לעיל פר' מ"ג ס"ב יפיחו קריה וגו' שנתנו פיח הע"ש. ובצלאל נפח והפריח אש שנתן הפיחה ותיקן וריפא בזה שעששה המשכן והכלים כלי למעשהו:

**והיו מקלסין אותו.**את התלמיד שלמד מרבו החכמה הכללית אך החכים בעצמו לידע חולי המכה בפרט ורפואתו. ורבו הודיע להם שגם המכה והרפואה לימד אותו בפרט. ובנמשל שהש"י נתן חכמה בבצלאל דרך כלל. אך המשכן וכליו עשה ע"פ חכמתו בעצמו ואמר הש"י כי לא כן הוא כמכורש לעיל פ' מ' ס"ג מי שהתקנתיו מראש שיעשה המשכן ע"ש:

**ארפא משבתם אוהבם נדבה.**ובפסוק הקודם ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום ארפא משובתם אוהבם נדבה כי בעגל הרגו לחור וכשנתרצה להם ע"י נדבת המשכן אז ירוחם יתום אורי בן חור ע"י בצלאל בנו שע"י נדבת המשכן שהיה בהם נזמים הראה להם שנתקנו על נזמי העגל. ועל שנעשה המשכן ע"י בצלאל שבא מחור הראה להם שנתקנו על הריגת חור ודורש סמוכים הביאו ב"י נדבה לה' ראו קרא ה' בשם בצלאל:

**שיעשו המשכן.**אם יעמדו בנסיון בנדבת המשכן:

**הביאו נזמים.**ממשובתם עשו נדבה וע"כ ארפא משובתם שאוהבם ע"י נדבה:

**לא עמי אתם.**כמ"ש כי שחת עמך כדלעיל סוף פר' מ"א יאמר להם בני אל חי ע"י המשכן בנדבת נזמים וכמ"ש לעיל סוף פ' ל"ד בהדיא:

**חמשה בקר ישלם תחת השור.**שהעגל נקרא שור כמ"ש וימירו את כבודם בתבנית שור ומ"ש בקר מלשון יבקר שהוא ענין בדיקה שיבדוק ויבקר אותם בחמשה דברים. וע' לעיל פ"ל ס"ז:

**ה'. חח. ונזם. טבעת. עגיל. וכומז.**היינו מ"ש כאן שמות ל"ה כ"ב הביאו חח. ונזם. טבעת. וכומז. כל כלי זהב. וצ"ע שאינו חושב אלא ד' ולא תשיב עגיל ובהכרח לומר שבמ"ש כל כלי זהב מרבה עוד אחד והיינו עגיל. ודורש כן ממ"ש אצל מדין בסדר מטות איש אשר מצא כלי זהב. אצעדה. וצמיד. טבעת. עגיל. וכומז. ושם בתרגום אונקלוס שירין. ושבכין. עזקין. קדשין. ומחוך. וכן ת"א כאן שירין. ושבכין. ועזקין. ומחוך. ואינו חסר רק עגיל שהוא קדשין וכמו שם שבאו לכפרה הביאו ה' אלו וכן כאן שהביאו לכפרה הביאו ה' אלו. וזהו אוהבם נדבה ואהבת נדבה שייך בבן וזהו בני אל חי ועי' לקמן ס"פ נ"א: