בבא. כי אז התודה ואמר חטאתי לה' אבל זאת התפילה אחר שהלך נתן אל ביתו אמרה:

חנני. לא כפי מעשי:

פשעי. זה הפשע ואחרים שעשיתי או פירושו כי בזה הפשע היו שנים דבר בת שבע ודבר אוריה:

הרבה. כתוב וקרי הרב ואחד הוא:

כבסני. פי' הרב רחמך וכבסני מעוני או יהיה הרב שם כמו הרבה כלומר מאד כבסני מעוני כי העון בנפש כמו הכתם בבגד:

טהרני. שנטמאה הנפש בעון:

כי פשעי. רבים כמו שפירשתי:

אני אדע. אכיר ואדע כי חטאתי ולא אכפור בחטא:

תמיד. שאני תמיד בחרטה על חטאתי זאת:

לך לבדך. כי דבר בת שבע בסתר היה ואין יודע זולתך ואע"פ שקראתי אותה על יד עבדי לא היו יודעים למה קראו אותה, וגם בדבר אוריה אין אדם יודע למה סבותי מיתתו כי חשבו בני אדם לפי שעבר מצותו צוה לסבב מיתתו ואתה ידעת בשני הדברי' כי לבבי להרע ולא אכפור בחטא. והגאון רב סעדיה פי' לך לבדך חטאתי וגו':

לך כלומר אני מתודה ואומר חטאתי לך לבדך ולא אפרסם החטא לזולתי ולך אומר הרע בעיניך עשיתי:

למען תצדק בדברך. כלומר שתשא חטאתי כמו שאמרת למשה נושא עון ופשע וחטאה:

למען תזכה בשפטך. אותי בקו המשפט שלא יוכל אדם לומר עלי כי אמרת דבר אחד ועשית תמורתו, ואחר שאמרת שתשא חטא השבים ישא חטאתי כי אלו היה חי היה החטא לך ולו אבל עתה שהוא מת לך לבדך חטאתי אני מודה לך החטא כי כל חטאתי נשאר לך שאין לי ממי לבקש מחילה אלא ממך:

הן. אדוני אבי ז"ל פי' כי אמר דבר זה כדי לסלק מעליו העון ואמר כי מדרך זה העון שעשיתי נבראתי והיא טיפת הזרע וממנה:

יחמתני אמי. כאד' שזורע גרעיני מרה האילן והפרי מרים בטבע וכל הדברים ילכו אחר תולדותם והאדם נעשה מטפת זרע בשעת תשמיש ואע"פ שיש בזה מותר ואיסור אם יטעה אדם באותו הדרך טבעו הוא וממנו הוא נוצר ואיננו דבר גדול אם יתקפהו יצרו לעבור על דבר זה וכל חטא אחר אינו מוטבע באדם על כן חייב יותר אם יעשה אותן, והאדם הצדיק המושל בתאותו בדרך תשמיש אם יתקפהו יצרו דבר גדול הוא יותר מאשר ימשול ברוחו מלעבור עבירה אחרת כי זה טבעו וזה אינו טבעו:

יחמתני. יחמה אותי כי מהתחממות הנקבה עם הזכר תצא טפת זרע שהולד נוצר ממנה:

אמי כי היא סיבת הזכר יותר מן האיש כמו שאמרו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר:

בעוון. מלא ויש בו דרש רבי אחא אומר בעון מלא אפילו חסיד שבחסידים א"א שלא יהא לו צד עון:

הן. האמת שחפצת היא בטוחות כלומר אע"פ שחטאתי היצר גבר עלי אבל לא עלה בלבי ובכליותי למרוד בך ובמצותיך ועתה אני מתחרט והחרטה תהיה לאות כי לא עשיתי במרד אלא דרך תאוה ואתה תודיעני האמת ובדבר הסתום תודיעני חכמה שאבין הדברים הסתומים בדרך האמת כי בלבי לעשות רצונך ואני מתחרט על שעברתי רצונך:

בטחות. הם הכליות:

תחטאני. כמו שאמר הרב כבסני כי העון בנפש כמו הכתם בבגד או נגע צרעת בגוף, ואמר תחטאני כמו שמחטאים באזוב שהיא סוף הטהרה תחטאני מעוני והחיטוי הוא טהרת החטא:

ואלבין. הוא פועל עומד שהוא מבנין הפעול:

תשמיעני. על ידי נביא שסלחת לעוני ויהיה ששון ושמחה לנפשי הכואבת על החטא:

העצמות תגלנה. והוא הגו על דרך ושמועה טובה תדשן עצם, ואע"פ שאמר לו נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות הבטיחהו ממיתה לומר שבה העביר חטאו שלא ימות ושאר העונשים כבר אמר לו נתן הנביא ולא התפלל על אותם עונשים כי ראוי לקבלם לכפר עונו ולא יכול להתכפר בלתם אם כן טוב יהי' לו העונש ההוא:

דכית. כי מפחד האל ית' נבהל ודכאו עצמיו:

הסתר. שלא יהא נגד עיניך חטאי ולא לזכרם ולענש עליהם עוד וכן כל עונותי עד היום הזה מחה כי בכולם אני מתחרט ושב בתשובה לפניך:

לב. כי כונתי טובה מעתה ואתה עזרני בה, וסמוך לבי ורוחי שיהיה טהור שלא ימשול בי יצר הרע עוד וזהו הבריאה והחידוש:

אל תשליכני. כאדם השנאוי והמתועב אלא פנה אלי בעין הרחמים והאהבה או פירוש על רוח הקדש והפסוק כפול כי רוח הקדש היתה בו ובאותה הרוח היה אומר המזמורים ועתה כשחטא נסתלקה ממנו והתפלל שלא יקחנה ממנה לעולם אבל ישיבנה לו וזהו שאמר:

השיבה. רוח הקודש היא ששון הנשמה וישעה:

ורוח נדיבה. היא רוח הקודש שמתנדבת דברי שיר לשבח לאל יתב' והיא בעלת רצון טוב:

תסמכני. ותי"ו טעמה אל הרוח או טעמה כנגד האל ית' וטעמה וברוח נדיבה:

אלמדה פושעים. כשתסלח לי אלמדה פושעים וחטאים דרכך שאתה נושא עון ופשע וישובו אליך ואתה תקבלם:

הצילני. מדמי אוריה שלא תענישני עליהם:

אלהים. אתה כי אתה שופט על הכל ובידך לשפוט ולמחול, ואקרא לך:

אלהי תשועתי. שתושיעני מזה הדין:

תרנן לשוני צדקתך. שתעש' לי כשתמחול לי:

ודם. נאמר בלשון יחיד ובלשון רבים בעבור כי הוא אחד ורבים, הוא נושא את כל הארבע' יסודות:

אדני. אתה שאתה נושא על הכל שפתי תפתח כשתרנן לשוני צדקתך ר"ל שישיב לו רוח הקודש שיופיע בלשונו דבר השיר כמו שהיה לו מתחילה וזהו שפתי תפתח שיהא עזר אלהי:

כי. אם ידעתי שתחפוץ זבח על העון אתן אותו אבל ידעתי כי אתה רוצה בלב נשבר והנני שב בלב נשבר לפניך כי לא צוה האל ית' בקרבנות אלא על השוגג, אבל הוא מזיד היה ואין בו קרבן כי אם תשובה בלב נשבר ונדכא. ובחטא שבין אדם לחברו ההשלמה עמו. ועיקר טעם הקרבנות לא צוה האל עליהם אלא לשבר הלב ולבטל תאות הגוף מלבו, ובשרפת האמורים דמיון ששורף גם התאוות הבהמיות, וצוה בחטא הנעשה בשוגג כי האל הוא היודע הלבבות אם הוא שוגג או מזיד ולו מקריב הקרבן:

זבחי. הזבחים שהוא רוצה הוא רוח נשברה:

ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. אעפ"י שאין עמו זבח והזבח אתה בוזה כאשר אין הלב נשבר:

היטיבה. בשני הפסוקים האלה נראה שבעודו אומר השיבה לי ששון ישעך כן היה לו ששבה לו כי אלה הפסוקים הם נבואה עתידה שעתיד בית המקדש להחרב ראשון ושני על העונות ואע"פ שהיו מקריבים קרבנות תמיד כיון שהיו מעשיהם רעים ביזה האל הקרבנות והחריב המקדש ובימות משיחנו יהיו קרבנותיו רצוים שיהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את ה' לפיכך הטיבה ברצונך את ציון:

אז. אותם הזבחי' יהיו זבחי צדק:

עולה וכליל. הוא כפל דבר כי העולה היתה כליל או אמר כליל על מנחת כהן שהיתה כליל:

פרים. על החטאת והשלמים:

פרים. והוא הדין לכבשים אלא זכר הגדול שבמין הקרבנות: