מתני' שלשה דברים הללו. (שלא פירש) [שפירש] טעמן:

הללויה - תיבה אחת היא כמו הילול כגון תחתיה הגזרה והבניה (יחזקאל מ״א:י״ג) וכמו כן כסיה:

בהודאה - הודו לה' כי טוב:

מתני' וחותם בגאולה - מסיים את ההגדה בברכת גאולה והשתא לא מפרש היאך מברכין אותה ולקמן פליגי בה רבי טרפון ורבי עקיבא בההיא ברכה דלרבי טרפון פותח בברוך ואינו חותם בברוך מידי דהוה אברכת פירות וברכת המצות דכולה הודאה היא ולר' עקיבא חותם בה נמי בברוך לפי שמוסיף בה דברי ריצוי ובקשה:

כן יגיענו וגו' - והיינו דעבדינן כר״ע מחבירו ות״ק דקאמר וחותם בגאולה אינו תנא שלישי דא״כ אמאי עבדינן כר״ע הואיל ורבנן פליגי עליה הא אין הלכה כר״ע מחביריו והא דקאמר ת״ק וחותם בגאולה ד״ה היא ולא בא למעט מילתייהו דר״ט ור״ע אלא לאשמעינן שמסיימין בברכת גאולה דלא תימא אין מברכין כלל בסיום הגדה כי אם ברכת היין לבד על הכוס השני וראיה לדבר במסכת כתובות בפרק אע״פ (כתובות דף נז.) דאיכא נמי פלוגתייהו דר' טרפון ור״ע כה״ג דפליגי בסתם משנה דתנן הגיע זמן ולא נישאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ר' טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה ר״ע אומר מחצה חולין ומחצה תרומה וכי היכי דפליגי התם ר״ט ור״ע בפירושא דאוכלת בתרומה ולאו תלתא תנאי הוו הכי נמי פליגי תרוייהו הכא בפירושא וחותם בגאולה ולאו תלתא תנאי הוו שהתנא סתם דבריו בין הכא בין בכתובות והדר מפרש לה בפלוגתא דר״ט ור״ע וחותם דתנא קמא סיום בעלמא ואינו חותם דר״ט חתימת סוף ברכה היא:

אחת - כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים:

גמ' צריך שיאמר - פסוק זה ואותנו הוציא משם שצריך להראות את עצמו כאילו יצא משם שאף אותנו גאל הקב"ה

צריך להגביה - כשאומר מצה זו שאנו אוכלין מרור זה שאנו אוכלין כדי להראותן למסובים ותחבב מצוה בעיניהן וכן בתשובת הגאונים דהא דאמר צריך להגביה היינו במצ' זו דאגדת':

בשר - של מיני תבשילין אין צריך להגביה כשהן אומרים פסח שהיו אבותינו אוכלין ולא יגביה הבשר שהוא זכר לפסח:

ה"ג בשר אין צריך להגביה ולא עוד אלא שנראה כמקדיש בהמתו - אין צריך להגביה דהא לא מצי למימר פסח זה ולא עוד אלא אם היה מגביהו נראה כמי שמקדיש בהמתו מחיים לפסח:

פרט לסומין - מדכתיב זה משמע שיכירוהו בראיית העין: רב ששת ורב יוסף מאורי עינים הוו:

קסברי רבנן - רב ששת ורב יוסף

רב אחא בר יעקב הוא דאמר - בסופא דהאי פירקא (דף קכ.) אחד זה ואחד זה מדרבנן:

כעין דאורייתא תקון - וכשם שבזמן שבית המקדש קיים פטור השתא נמי פטור ואינו מוציא אחרים ידי חובתן:

לרב מאי - מפליג פליג או אוסופי מוסיף אבל רבה פשיטא דפליג מדקאמר בלבד:

בעבור מצה ומרור הוא דאתא - לכך אני אוכל מצה ומרור זכר למה שעשו לי בצאתי ממצרים ורב ששת ורב יוסף גזירה שוה לא גמרי: