היינו רבנן – דקס"ד רבי יהודה פלג אחרון של מנחה אחרונה קאמר:

מתפלל של מנחה וכו' – רבנן לטעמייהו דאמרי תפלת המוספים כל היום כמו של מנחה הלכך תדיר קודם ור' יהודה לטעמיה דאמר מוספין עד שבע שעות ותו לא והויא לה מצוה עוברת ושל מנחה יש לה עוד שהות עד פלג המנחה:

שתי תפלות בהדי הדדי – חצי האחרון של שעה שביעית הוא זמן לשתיהן דהא אמר מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה:

היכי משכחת לה – הרי עבר זמן המוספים משעברה שעה ששית:

פלג ראשונה – של מנחה אחרונה ועד בכלל ואף על גב דתנא יהב סימנא לפלג אחרונה דקתני איזו פלג מנחה מי"א שעות חסר רביע ה"ק כו':

אף אנן נמי תנינא – לרבי יהודה עד ועד בכלל:

שממאנין את הקטנ' – קטנה שהשיאתה אמה לאחר מיתת אביה דמדאורייתא אין קדושיה כלום שהרי קטנה אינה בת דעת ואת אמה לא זכתה תורה להיות לה כח לקדשה אלא לאב שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה (דברי' כב) ומיהו רבנן תקינו לה קדושין להצריכה מיאון כדי שישאוה ולא תצא לזנות לפיכך אם מיאנה לאחר זמן ואמרה אי אפשי בו יוצאת ומותרת לכל אדם ואינה צריכה הימנו גט והעיד ר' יהודה בן בבא שפעמים שמצוה על בית דין ללמדה שתמאן בו כגון שני אחים נשואין שתי אחיות יתומות אחת גדולה וקדושיה קדושי תורה ואחת קטנה שאין קדושיה אלא מדרבנן ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה לפני אחיו ליבום ונמצאת זקוקה לו מן התורה וזיקה זו אוסרת את אשתו עליו משום אחות זקוקה שהיא כאחות אשתו וא"ר אליעזר במסכת יבמות (דף קט.) מלמדין קטנה זו שתמאן בבעלה ותעקור קדושיה למפרע ותעשה כל בעילותיה כאלו הן של זנות כדי להתיר את בעלה ליבם את אחותה דתנן נושאין על האנוסה ועל המפותה (יבמות דף צז.) והעיד רבי יהודה בן בבא ביום שנשנית עדיות שהלכה כר"א:

ע"פ עד אחד – שאמר לה מת בעליך במדינת הים (יבמות דף קכב.):

שנסקל תרנגול – שניקר קדקדו של תינוק במקום שהמוח רופף וניקב את מוחו וסקלוהו כמשפט שור שנגח את האדם דכתיב (שמות כא) השור יסקל וגמרינן בג"ש שור שור משבת לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור (ב"ק ד' נד:):

ועל יין בן ארבעים יום – שיצא מכלל יין מגתו ובא לכלל יין גמור וקרינן ביה נסך שכר (במדבר כח):

בארבע שעות – ותו לא אלמא כרבי יהודה ס"ל וקאמר בארבע שעות אלמא לרבי יהודה עד ועד בכלל:

הלכה כרבי יהודה – דמתני' דאין תמיד של שחר קרב לאחר ארבע שעות וה"ה לתפלה:

בבחירתא – עדיות קרי בחירתא שהלכה כאותן עדיות:

כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור – כלומר מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר והוא יושב פתח האוהל כחום היום ולא אמר כחום השמש אלא היום משמע כל המקומות חמין בין חמה בין צל הוא מדבר בשעה ששית:

הא מה אני מקיים וחם השמש – דמשמע השמש חם והצל צונן:

בארבע שעות – דאילו קודם ארבע שעות אף השמש צונן:

מני – הא דמשמע דארבע לאו בקר הוא דהא כתיב וילקטו אותו בבקר בבקר וחם השמש ונמס הנותר ומדמוקי ונמס בארבע שעות מכלל דלאו זמן לקיטה הוא ולאו בקר מיקרי:

ארבע שעות נמי צפרא הוא – דהא אמרת עד ועד בכלל וגבי תמיד כתיב תעשה בבקר:

לשני בקרים – שלא היו לוקטים אלא בשלש שעות ראשונות שהוא בקר ראשון:

התם אמר רב כהנא – גבי תפלת השחר:

של שבת בערב שבת – שקבל עליו שבת מבעוד יום:

שמע מינה – כרבי יהודה ס"ל דאמר מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה ועייל ליה זמן תפלת ערבית:

ולא פסקיה לצלותיה – כלומר לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו אלא עמד על עמדו: