ס"א לחיובו של רשע. והאי למטה דריש כמו להטות כלומר להטותו ברשעתו:

ולא מן תמהתהון. שנתעכבו והאריכו ימים:

מהמהם. כמו ויתמהמה לשון עכבה. ע"כ:

לא מהם ולא מהמונם. לא מנהון ולא מממוניהון ולא מהמהון למה לא נח בהם לא היתה לבריה נחת רוח מהם ואם תאמר היה להקדוש ברוך הוא נחת רוח בהם ולא נח בהם לא היה מי שיאמר להם נהיה:

ס"א. אין לא למעלה ולא למטה מי שיאמר נהי עליהם. נהיה לשון נהי עד כאן:

לא נח בהם כי ההיא דאמר ר' אבא כי נחמתי כי עשיתים ונח:

אספרגס. מין זיתים לעשות מהן יצהר ומן מה דכתיב בין שורות יצהירו למד שהיו עושין בדדות קטנות שורות שורות של בדין לפי הזיתים שלא היו בו מעט (ע"כ):

יצהירו. לשון יצהר שמן. אפילו יקבים דרכו ויצמאו. אין להם שיפוע מכל טוב. ועל דור המבול נאמר:

ישועו. אלו העוסקים והחומסים את הנגזל ואלו רבים על אלו כלומר נעשקים אחר נעשקים:

בתה. חורבה כמו ואשיתהו בתה וגו' לפני הגיע קטגוריא שלהן לפני:

ואין משים אלא דיין גרסינן:

חמס. זו עבודת כוכבים כמה דאת אמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם:

נרדת. נלקה:

דקדרינון. של אותו מקום:

גלבין טינור. חתיכות של צור שהם חריפין כאיזמלין. גלבין. אזמלין:

קילין. אלו חדרים גדולים ומדורין בתוך כל חדר לשום בתוכו סיפוקי בהמות וחיות ועופות:

אף תיבתך מטהרתך. שלא תכשל עם האחרים:

בזפת. בחוץ מפני המים ובחמר מבפנים מפני הריח שלא יריח אותו צדיק ריח הזפת אבל כאן צריך זפת מבית ומחוץ:

כופר. זפת:

זה וזה. היה לו לומר זה למה נאמר וזה עתיד אחד למוד באמתך הדא הוא דכתיב במדה הראשונה שהיתה תחלה והיא אותה אמה של נח:

ולמה קורין לאותה אמה שמדדו בה הבית תביקין שהיו מתביאות שוה לאותה אמה שמדד נח את התיבה כהדא דתנינן במסכת נגעים כעדשה מובאת בינונית ועל שם כך נקרא תביקין לפי שהיו מתביאים בינונית ששלש אמות היו במקדש אמה מחמשה טפחים ואמה מי' טפחים ואמה מששה טפחים וטופח וזו היתה בינונית מששה טפחים. לשון מורי:

לשון אחר על שם תיבתו של נח נקראה תביקין לשון תיבה ארייא"ל בלע"ז:

לא מפרשין. כלומר כולם שוים בצוהר או חלון או מרגלית:

מפרשין. חולקין זה אומר חלון וזה אומר מרגלית. וכפי' זה פירשה לעיל בנח מצא חן:

אמר רבי הונא עריקין הוינן מן גונדיא בהדא בוטיטא דטבריא. בורחין היינו מן החיל במערת טבריא:

רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר שלש מאות וששים קילין הוו בה. וכל קיל וקיל עשר על עשר שני קילין באמצע ושתי פלטיות של ארבע ארבע על גביהן וקיל מכאן וקיל מכאן ושני אמות לצדדין:

רבי נחמיה אומר תת"ק קילין היו בה. כל קיל וקיל היה ששה אמות על ששה אמות:

ארבעה קילין באמצע ושלשה פלטיות של ארבע ארבע על גביהן וקיל מכאן וקיל מכאן ושני אמות לצדדין:

כמין קומרוטין היתה והיה וכו':

דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה דכתיב תהום אל תהום וגו' ברם הכא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה ואחר כך וארובות השמים נפתחו:

שלש מאות וששים קילין היו בה. בכל מדור ומדור מאה ועשרים קילין הרי שלשה ושלשים מדורין שבתוכה שלש מאות וששים קילין:

כיצד ג' מאות אמה אורך התיבה נ' אמה רחבה ובנה את הקילין ד' שורות ברוחב התיבה על פני אורך התיבה לכל קיל וקיל היו בה עשר אמות על עשר אמות ושני פלטיאות שני דרכים של ארבע ארבע אמות שבהם היו מהלכין לקילין וקיל מכאן וקיל מכאן ושני אמות לצדדין ופירושה הכי הוא אותן ארבע שורות שהיו ברוחב התיבה על פני ארכה השתי שורות אמצעיות היו תכופות ודבוקות אחור כנגד אחור כעין שתי תיבות שמצדדין ומדבקין זו אצל זו אחור כנגד אחור והפתח היה מכאן ומכאן זה בצד אחד וזה בצד אחר ואין צורך להלך בנתים כדי לפותחם וכך היו שתי שורות של קילין האמצעיות תכופות ודבוקות שלא היה צריך להלך בנתים שהיה דרך פלטיא לצד שני והיה יכול להלוך שם ובין כל שורה ושורה עשר אמות לצדדין הרי חמשים אמות ברוחב התיבה:

רבי נחמיה אומר תשע מאות קילין היו בה כל קיל ששה אמות על ששה אמות ושלשה פלטיות של ארבע ארבע וקיל מכאן וקיל מכאן ושני אמות לצדדין והכי פירושה ארבע אמות של קילין היה באמצע חשוב לכל שורה ושורה שש אמות הרי ארבעה ושלשים שורות ארבעה וכ' אמות וי"ב אמות משלשה פלטיות ושנים עשר מקילין שהיו מכאן ומכאן ושני אמות לצדדין הרי חמשים ולדברי רבי יהודה דאמר שלש מאות וששים קילין היו בה צא וחשוב לכל שורה ושורה שלשים קילין היו לארבע שורות ש"ס קילין ואת מוצא שבשורה יש שלשים קילין וכל קיל וקיל עשר על עשר הרי שעולין לשלשים קילין שלש מאות אמה באורך התיבה ואף לדברי ר' נחמיה את מוצא אורך התיבה לפי חשבונו שהוא אומר תשע מאות קילין היו בה ועולה לכל מדור ומדור תשע מאות קילין צא וחשוב לכל שורה ושורה מאה וחמשים קילין נמצא שלשים וששה שורות תשע מאות קילין וכל קיל וקיל ששה על ששה הרי למאה וחמשים קילין שבשורה עולין לשלש מאות אמה והוא אורך התיבה על דעתיה דר' יהודה לא ניחא ועל דעתיה דרבי נחמיה ניחא:

מאי דכתיב. ואל אמה תכלנה מלמעלה. כשם שאמתן הן מלמטן למטה בתחלת הבנין באותה אמה עצמה היו ממדדין הבנאין הבנין מלמעלה לא היו מקצרין ובאין והיינו אל אמה תכלנה מלמעלה שבאותה אמה שהיו מתחילין למטה מסיימין למדוד למעלה בתכלית הבנין ולדעתיה לא אתי האי קרא שפיר דלא משמע כדדריש אלא לדעתיה דרבי נחמיה דאמר כעין קמרוטין היתה ניחא דהכי משמע קרא כדדריש:

קמרוטין. פירוש רב האי גג משופע קמרון במסכת כלים פי' רב האי כעין קובה של מעלה בכיסוי התיבה ושמה קמרון כדגרסינן עגלות צב דומה לקמרוטה שהיא קובה שאין העין שולטת והוא בצבים כך מצאתי בפיר' רב האי:

משקיף. משופע כמו חלוני שקופים לשון שפוע דבר המשופע כעין גגות שלנו:

מן הצד. בקרן זוית שאם יעשה הפתח באמצע יחזיק יותר מאויר הבית מבפנים:

שנים לו ולבניו ולטהורים. כדי שיהיו נשמרים למעלה מפני הרוח ולמטה מפני לחלוח המים:

פוססן. מצמצמן ומאספן מן הצד ודמיון לא שמעתי:

אף היא היתה מסייעת. מלאכת התיבה היתה מסייעת את עצמה והיתה מכוונת למקומה ומיתור וא"ו שבואני קא דריש שהקב"ה הסכים לדברי מלאכי השרת והלך אחר דעתם למחות את הבריות:

נעשית מבול. שמבלים את העולם:

יצמוק. דמוני"ר בלע"ז לשון מצטמק ויפה לו:

ושלא ישתנו. שלא תעבור צורתם:

מתערכלות. נכוות:

יחוללו. חיל ורעדה אחזתם מחמימות המים שמכווים את רגלם:

ארי היה בא. לא אותו ארי שניצול בתיבה עם זוגו אלא שאר אריות שהיו באים להנצל על נפשם לתיבה:

נגר היית. כלומר אומן נגר היית שבנית את התיבה אבל אם לא היה בריתי אתך מה היה מועיל לך התיבה:

ואימתי. הועיל לך בריתי כשבאת אתה וביתך אל התיבה ולא נתערכלו רגליכם כמו שנעשו לאחרים שרצו ליכנס שלא ברשות:

רוב מכניסו דבילה. רוב מה שהכניס נח בתיבה דבילה היתה לפי שכל הבריות אוכלין אותה:

ועל דעתיה דר' לוי. דאמר זכוכית לנעמיות הדא הוא דכתיב והיה לך ולהם דבר שהוא צריך לך ולהם ואף שהוא צריך להם כגון זכוכית:

ועל דעתיה דר' אבא. דאמר דבילה מהו לך ולהם דמשמע שיכניס אף דבר שאינו מאכל אדם אלא מאכל בהמה ומשני לך ולהם אתה עיקר והם טפלה:

ואספת אליך. דבר הצריך אליך מכאן שאין אדם כו':

זה שכן. זה שכנו של פסוק זה ודינו ליכתב פה שכמו שצוה הקדוש ברוך הוא לנח כן עשה: