Rashi on Shabbat Daf 5b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
קורא בספר - כל ספרים שלהם עשוים כמגילה:
ונתגלגל הספר מידו - וראשו אחד בידו:
גוללו אצלו - ובפרק בתרא דעירובין מוקים לה באיסקופת כרמלית כגון גבוה ג' ורחבו ד' ורשות הרבים עוברת לפניו דאי נפל כוליה מידיה ומהדרי ליה מרה"ר לאיסקופה לאו חיוב חטאת איכא הלכך השתא דראשו אחד בידו ואין כאן עקירה אפילו משום שבות נמי לא גזור:
היה קורא בראש הגג - שהוא רה"י:
ונתגלגל הספר מידו - וראשו אחד בידו:
עד שלא הגיע - ראש התחתון:
לי' - התחתונים שהוא אויר ר"ה גוללו אצלו:
הגיע לי' - אסור לגוללו דגזור רבנן משום שבות היכא דאוגדו בידו אטו היכא דנפק מידיה כוליה דלא לייתיה דאיכא חיובא דאורייתא:
הופכו על הכתב - כתבו לצד הכותל והחלק כלפי ר"ה שלא יהא מוטל כל כך בבזיון:
והא לא נח - ואמאי אסור לגוללו אצלו:
משופע - בולט מלמטה ומצר מלמעלה דנח ליה על אותו שיפוע:
מי עבידי דנייחי - אלא בדבר שיש לו תוך:
מהו דתימא - לאו היינו הנחתן דתהוי עקירתו עקירה דהא ניידי ואזלו:
קמ"ל - דהיינו הנחתן ועקירתן עקירה:
שמן שצף ע"ג יין - ועקר השמן והוציאו לר"ה וה"ה ע"ג מים לענין שבת אבל לענין תרומה לא סגי דלא נקט יין:
מחלוקת רבי יוחנן ורבנן דתנן שמן - של תרומה:
שצף ע"ג יין - של תרומה:
טבול יום - פוסל את התרומה מן התורה ביבמות בפ' הערל (יבמות דף עא.):
לא פסל אלא שמן בלבד - לפי שאינו חבור זה לזה ושמן פסול הוא ולא טמא הילכך לא פסיל ליה ליין ולענין שבת נמי הוי כדבר אחר הצף על המים דלאו היינו הנחתו:
היה טעון אוכלין ומשקין - משמע שלא טענו לכך אלא היה טעון ברה"י כדי להוליכו מזוית לזוית (או מבעוד יום) ומשעקר רגליו נמלך ויצא ונכנס כל היום כולו:
אינו חייב עד שיעמוד - ואח"כ יעקור עצמו לצאת דעמידת גופו ודאי כעמידת חפץ דמי הלכך כי עמד ועקר ע"מ לצאת מיחייב אבל בלא עמידה ליכא עקירה אלא עקירה ראשונה והיא לא היתה ע"מ לצאת והתורה לא חייבה אלא מלאכת מחשבת וגמרינן ממשכן שיתכוין לעשות המלאכה אבל לא יודע שהוא שבת או כסבור שמלאכה זו מותרת:
והוא שעומד לפוש - לנוח ההיא הויא עמידה ועקירה דבתרה הוי עקירה אבל עומד לכתף לתקן משאו על כתיפו לאו עמידה היא:
מדאמר מר - רבה דהוא רביה דאביי:
תוך ד' אמות - המעביר ד' אמות ברה"ר ועמד תוך ד' אמות לפוש וחזר והשלים והניח או עמד שם:
פטור - שלא העביר ד' אמות בעקירה אחת ואם לכתף עמד בתוך הד' אמות וכשהשלים ד' אמות הניח או עמד שם לפוש חייב ועמידה דתוך ד' לאו עמידה היא שהיתה לכתף:
חוץ לד' אמות - המעביר ד' אמות שלימות ועומד חוץ לד' אמות אם לפוש עמד הוי הנחת גופו כהנחת חפץ ואם לכתף עמד אין זו עמידה ואם נטלה אחר מידו אחרי כן שניהם פטורין:
אמוראי נינהו - ר' אלעאי ור' אמי:
מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא - ומיהו ר' יוחנן חדא זימנא אמרה:
חנות - רה"י:
פלטיא - רחבה והוא רה"ר:
דרך סטיו - מקום איצטבאות שיושבים סוחרים ושם כרמלית עליה דלאו להילוכה הוא כרה"ר:
The way of benches place of benches that merchants are sitting and there it has the name carmelit on it and it's not walking in the public domain.
חייב - הואיל ולא עמד בסטיו לפוש אין כאן הנחה אלא בפלטיא:
liable since you are not standing in the place of benches and not REST there with a rest on the ground but rather in the square
ובן עזאי פוטר - כדמפ' קסבר מהלך כעומד דמי ונמצא נעקר מרה"י ומונח בסטיו ועוקר מסטיו ומניח ברה"ר:
היכא אשכחן כה"ג - דמפסקא רשותא אחריתי מיחייב דילמא לא חייב' רחמנא אלא במוציא מרה"י לר"ה בהדיא:
where do we find a case as such there is another domain as INTERVAL in between and this makes you LIABLE? Perhaps the torah would only make you liable if you explcictely from a private to a public domain