Steinsaltz on Bava Metzia Daf 50b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולר' טרפון נמי לאלתר הויא [גם כן מיד היא] מחילה [מחילה], אמאי [משום מה] חזרו? הלא באותה הוראה של ר' טרפון ניחא להו טפי [נוח להם יותר], דמאי דרבנן קא משוי להו [שהרי מה שחכמים מחשיבים] אונאה לדעת ר' טרפון הויא [הרי זו] מחילה, ונמצאו מרויחים לפי שיטה זו?
ודוחים: מי סברת [האם סבור אתה] שפחות משליש לדעת ר' טרפון כפחות משתות לרבנן דמי [מששית לדעת חכמים נחשב]? לא, משתות [ששית] ועד שליש לשיטת ר' טרפון — כשתות [כששית] עצמה לרבנן דמי [לדעת חכמים נחשב], שמקבל בחזרה את דמי ההונאה. ושואלים: אי הכי, במאי [אם כך, במה] שמחו מעיקרא [מתחילה], הרי נמצא שלא הרוויחו מאומה?
האם תפשוט [תפתור] מכאן את השאלה שנשאלת להלן, ותאמר שבטול מקח לרבנן [לדעת חכמים] לעולם חוזר ואז אפשר להבין את תגרי לוד, שכיון שאמר להו [להם] ר' טרפון הויא [שהוא] אונאה שמחו התגרים, כי [וכאשר] אמר להו [להם] שמותר לחזור כל היום — חזרו.
דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] שבטול מקח לדעת חכמים אף זמנו בכדי שיראה לתגר או לקרובו במאי [במה] אם כן שמחו בשיטת ר' טרפון? ומשיבים: שמחו בשתות [בששית] עצמה, שמחו לענין טעות בשתות בדיוק, שלשיטת ר' טרפון הרי זו מחילה ולדעת חכמים הרי זו אונאה. ומטעם זה רצו לקבל את שיטתו, אלא שלבסוף חזרו בהם.
א ומעתה מבררים אותה שאלה שהוזכרה קודם בדרך אגב. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: בטול מקח לרבנן [לשיטת חכמים] האם לעולם חוזר בו, או דלמא [שמא] זמנו רק בכדי שיראה לתגר או לקרובו? ואם תמצא [תרצה] לומר ותגיע למסקנה כי הכוונה היא בכדי שיראה לתגר או לקרובו, יש מקום לשאול: מה איכא [מה יש, הבדל] בין שתות [ששית] ליתר על שתות [ששית]? ומשיבים: איכא [יש הבדל]: שאילו שתות [ששית] — מי שנתאנה (רומה) הוא בלבד חוזר, ואילו היה יתר על שתות [ששית] — שניהם חוזרין. ומכאן אין להוכיח.
ואנו חוזרים לשאלה הראשונה, מאי [מה פתרונה]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו שסוחרי לוד חזרו לדברי חכמים. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שבטול מקח לרבנן [לדעת חכמים] זמנו בכדי שיראה לתגר או לקרובו, ולדעת ר' טרפון כל היום — משום הכי [כך] חזרו. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שבטול מקח לרבנן לעולם חוזר, אמאי [מדוע] אם כן חזרו בהם? הלא בסופו של דבר בשיטת ר' טרפון ניחא להו טפי [נוח להם יותר] משום דקא משוי להו [שעושה זאת] אונאה כל היום ותו לא [ולא עוד], ולא כחכמים שהוא בטול מקח, ולעולם!
ומשיבים: בטול מקח לא שכיח [אינו מצוי] ולא הביאו בחשבון להעמיד את מסחרם בהתחשב בטעויות בלתי מצויות.
ולסיכום הלכתי של השאלות הללו, אמר רבא: הלכתא [הלכה] היא אם היה ההבדל פחות משתות [מששית] — נקנה המקח מיד, ואם היה ההבדל יותר על שתות [ששית] — הרי יש בזה ביטול מקח, שתות [ששית] בדיוק — קנה ומחזיר אונאה, וזה וזה, מחילה, ביטול מקח, ואונאה — זמנו בכדי שיראה לתגר או לקרובו.
ומעירים, תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: אם היתה האונאה פחות משתות [מששית] — נקנה מקח, יתר על שתות [ששית] — בטל מקח, שתות [ששית] בדיוק — קנה ומחזיר אונאה, אלו דברי ר' נתן. ר' יהודה הנשיא אומר: יד המוכר על העליונה, רוצה — אומר לו המוכר ללוקח: "תן לי מקחי", או אומר "תן לי מה שאניתני" (רימיתני). ועל כל פנים שיעורם זה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו.
ב שנינו במשנה עד מתי מותר להחזיר — עד שיראה לתגר או לקרובו. אמר רב נחמן: לא שנו אלא בלוקח שנתנו לו זמן מוגבל לבדיקה, אבל מוכר — לעולם חוזר. ומציעים: נימא מסייע ליה [האם נאמר שמסייע לו] ממה ששנינו על תגרי לוד אשר חזרו לדברי חכמים. אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שמוכר לעולם חוזר