להתיר חלבה, שכן בניגוד לבהמה טהורה, חלב חיה טהורה מותר באכילה. והכי קאמר [וכך אומר התנא]: אלו הן סימני חיה טהורה שחלבה מותר — כל שיש לה קרנים, וטלפים, שהן שתי צפורניים עבות ורחבות של מפריסי הפרסה.

ר' דוסא אומר: אם יש לה קרנים — בוודאי חיה טהורה היא, ואי (אין) אתה צריך לחזור על טלפים, אבל אם יש לה טלפים — אין זה סימן מובהק, ועדיין צריך אתה לחזור על קרנים. וחיה הקרויה קרש, אף על פי שאין לו אלא קרן אחת — חלבה מותר.

ותוהים: וכי כללא [כלל] קבוע הוא זה, שכל שיש לו קרניים וטלפיים הוא חיה, שחלבה מותר? והרי עז יש לו קרנים וטלפים, וחלבו אסור, שהוא מין בהמה טהורה! ומשיבים: קרניים כרוכות בעינן [צריכים אנו], שיהיו עשויות שכבות זו על גבי זו, כדי להתיר את חלבה. ומקשים: והרי שור, שקרניו כרוכות, וחלבו אסור, שהוא מין בהמה טהורה! ומשיבים: קרניים חרוקות בעינן [צריכים אנו], שיהיו בהם חריצים, ואינן חלקות כקרני השור.

ומקשים: והרי עז, קרניו חרוקות, וחלבו אסור, שאף הוא מין בהמה טהורה! ומשיבים: מפוצלות בעינן [צריכים אנו], שהקרניים מתפצלות כענפים לכאן ולכאן כדי להתיר את חלבה. ומקשים: והרי צבי, שאין קרניו מפוצלות, וחלבו מותר! ומשיבים: חדורות בעינן [צריכים אנו], שיהיו הקרנים מעוגלות, ולא רחבות כשל כבש.

ומסכמים: הלכך [על כן], היכא דמיפצלא [במקום שהקרניים מפוצלות] — לא דינא ולא דיינא [אין דין ואין דיין], כלומר, אין מקום לדון בזה, שוודאי חיה היא, וחלבה מותר. היכא דלא מיפצלא [במקום שאינן מפוצלות] — בעינן [צריכים אנו] שיהיו כרוכות (שכבות שכבות) חדורות (מעוגלות) וחרוקות (מחורצות), כדי להתיר את חלבה. וחרוקות שהזכרנו הוא באופן דמיבלע חירקייהו [שהחריצים שבהם מובלעים זה בתוך זה].

ומקרה כעין זה היינו ספיקא [וזהו הספק] שהתעורר בבעל חיים שקוראים לו עיזא כרכוז, האם יש לה דין חיה וחלבה מותר. שמסופר, ההיא [אותה] עיזא כרכוז דהואי בי ריש גלותא [שהיתה בבית ראש הגולה], דעקור מלא צנא דתרבא מינה [שעקרו מלא הסל חלב ממנה], רב אחאי אסר את החלב, משום שהיה סבור שהוא מין בהמה, רב שמואל בריה [בנו] של ר' אבהו אכל מיניה [ממנו], קרי אנפשיה [וקרא על עצמו] פסוק זה: "מפרי פי איש תשבע בטנו" (משלי יח, כ), שבזכות מה שלמד שהיא מותרת יכול היה לאכול ממנה.

שלחו מתם [משם] מארץ ישראל: הלכתא כוותיה [הלכה כשיטתו] של רב שמואל בריה [בנו] של ר' אבהו, שעז זו מין חיה היא, וחלבה מותר. ואולם, עם זאת, הזהרו בכבודו של רבינו אחאי שאסר, ואל תנהגו היתר בפניו, שמאיר עיני גולה הוא.

א ושבים למה ששנינו בברייתא: וקרש אף על פי שאין לו אלא קרן אחד מותר. אמר רב יהודה: קרש הוא טביא [צבי] החי במקום המכונה בי עילאי [בית העליונים]. טגרס שדיברו בו חכמים — הוא אריא [אריה] החי במקום המכונה בי עילאי [בית העליונים]. אמר רב כהנא: תשע אמהתא הוי [תשע אמות יש] בין אונא לאונא דאריא [בין אוזן לאוזן של אותו אריה] של בי עילאי. אמר רב יוסף: שיתסר אמהתא הוי משכיה דטביא [שש עשרה אמות הוא אורכו של אותו צבי] של בי עילאי.

ובענין אריה של בי עילאי מסופר, אמר ליה [לו] קיסר רומי לר' יהושע בן חנניה: מה שאלהיכם כאריה מתיל [נמשל], דכתיב [שנאמר] "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג, ח), מאי רבותיה [מה גדולתו]? הלא פרשא קטיל אריא [פרש הורג אריה]! אמר ליה [לו]: לאו כהאי אריא מתיל [לא כאריה זה שפרש מסוגל להרוג הוא נמשל], אלא כאריא של בי עילאי מתיל [הוא נמשל]. אמר ליה [לו] הקיסר: בעינא דמיחזית ליה ניהלי [רצוני שתראה אותו לי]! אמר ליה [לו] ר' יהושע: לא מצית חזית ליה [אינך יכול לראות אותו]. אמר ליה [לו]: איברא, חזינא ליה [באמת, אראה אותו]! הראהו לי! בעא רחמי [ביקש ר' יהושע רחמים, התפלל], אתעקר מדוכתיה [נעקר אותו אריה ממקומו, לעבר רומי],

כי הוה מרחיק ארבע מאה פרסי ניהם חד קלא [כאשר היה מרוחק ארבע מאות פרסות מרומי נהם פעם אחת], אפילו כל מעברתא [הפילו כל הנשים המעוברות], ושורא דרומי נפל [וחומת רומי נפלה]. אדמרחק תלת מאה פרסי ניהם קלא אחרינא [כאשר היה מרוחק שלוש מאות פרסות נהם בקול אחר], נתור ככי ושיני דגברי [נשרו השיניים הקדמיות והשיניים הטוחנות של האנשים מפחד], ואף הוא הקיסר נפל מכורסייא לארעא [מהכסא לארץ]. אמר ליה [לו] לר' יהושע: במטותא מינך, בעי רחמי עליה דלהדר לדוכתיה [בבקשה ממך, בקש רחמים עליו שיחזור למקומו]. בעא רחמי עליה [ביקש ר' יהושע רחמים עליו], ואהדר ליה לאתריה [והחזירו למקומו].

ב ועוד מסופר, אמר ליה [לו] קיסר לר' יהושע בן חנניה: בעינא דאיחזי לאלהיכו [רוצה אני לראות את אלהיכם]! אמר ליה [לו] ר' יהושע: לא מצית חזית ליה [לא תוכל לראות אותו], אמר ליה [לו]: איברא [באמת],