Steinsaltz on Nedarim Daf 10b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מנין שלא יאמר אדם "לה' עולה", "לה' מנחה", "לה' תודה", "לה' שלמים" — תלמוד לומר: "קרבן לה'" (ויקרא א, ב), שיקדים ויאמר "קרבן", שאם יאמר "לה' קרבן" שמא לא יסיים את דיבורו ולא יהיה בכך משום הקדשת קרבן, ונמצא מוציא שם שמים לבטלה.
וקל וחומר: ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן — אמרה תורה שידקדק ויאמר "קרבן לה'", מי שמזכיר שם שמים לבטלה — על אחת כמה וכמה שעובר עבירה חמורה.
א ומציעים: לימא [האם לומר] שמחלוקת זו של ר' יוחנן וריש לקיש כמחלוקת תנאי [תנאים] היא, ששנינו, בית שמאי אומרים: כינויי כינויין — אסורין. שאם אמר כינויים שאינם אלה המפורשים במשנה, אלא ביטויים אחרים הדומים להם — אף הם אוסרים משום נדר. ובית הלל אומרים: כינויי כינויין — מותרין.
מאי לאו [האם לא] צריך לפרש כך: מאן דאמר [מי שאומר] כינויי כינויין אסורין, קסבר [סבור הוא] (כינויי) כינויין לשון אומות הן, ולכן כינויי כינויים הדומים להם אף הם אסורים. ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] מותרים, קסבר [סבור הוא] שכינויים עצמם הם לשון שבדו (יצרו) להן חכמים, והם קבעו רק מילים מסויימות ולא מילים אחרות, אף שהן דומות להן?
ודוחים: לא, אפשר לפרש כי דכולי עלמא [שהכל] סבורים כי כינויין עצמם לשון אומות הן, ויש להסביר את המחלוקת כך: בית שמאי סברי [סבורים] כי בהני נמי משתעי [באלה, כינויי כינויים גם כן מדברים] אומות, ובית הלל סברי [סבורים] כי בהני [באלה] לא משתעי [מדברים] אומות.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר: כינויים עצמם לשון אומות הם, אלא בית שמאי סברי [סבורים] כי גזרינן [גוזרים אנו] כינויי כינויין משום כינויין, ואוסרים גם בהם. ובית הלל סברי [סבורים] שלא גזרינן [גוזרים אנו] כינויי כינויין משום כינויין.
ושואלים: היכי דמי [כיצד הם בדיוק] כינויי כינויין של נדרים? תני [שנה] רב יוסף, אלה הם: "מקנמנא" "מקנחנא" "מקנסנא". שבונה פועל מן המלה שהיא כינוי לקרבן. ועוד שואלים: היכי דמי [כיצד הם בדיוק] כינויי כינויין של חרם? תני [שנה] החכם מפשאה: "חרקים" "חרכים" "חרפים". ועוד: מה הם כינויי כינויין של נזירות? תני [שנה] רב יוסף: "מחזקנא" "מנזחנא" "מפיחנא".
איבעיא להו [נשאלה להם שאלה ללומדים]: האומר לשון מסובכת יותר "מיפחזנא" מאי [מה] הדין? "מיתחזנא" מאי [מה] דינו? "מיתעזנא" מאי [מה] יהא דינו? וכן אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אם אמר "קינמא" (קינמא) מאי [מה] דינו? וצדדי השאלה: האם לשון "קונם" קאמר [אומר] ורק שינה את הלשון, או דלמא [שמא] "קנמן בשם" (שמות ל, כג) קאמר [אמר, התכוון] ולא התכוון כלל לקונם?
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב חייא לרב אשי: אם אמר "קינה" מאי [מה] היתה כוונתו? האם קינה (קן) תרנגולין קאמר [אומר], או דילמא [שמא] לשון של קונם? לכל השאלות האלה לא נמצאה תשובה, ומשאירים את השאלה בתיבעי [תישאל] השאלה במקומה.
ועוד שואלים: כינויי כינויין של שבועה היכי דמי [כיצד הם בדיוק]? ומשיבים: "שבואל" "שבותיאל" "שקוקאל". ושואלים: מדוע נאמר כן על לשון שבואל? הלא שבואל בן גרשום משמע, שם פרטי הוא, ומדוע נאמר שהוא כינוי לשבועה! אלא כך היתה השאלה: האומר "שבובאל" "שבותיאל" "שקוקאל" מהו דינו? אמר שמואל: אם אמר "אשיבתא" אף על פי שיש בו מעין דמיון לכינוי של שבועה — לא אמר כלום, "אשקיקא" — לא אמר כלום, "קרינשא" — הדומה קצת לקונם — לא אמר כלום.
ב שנינו: "נדר במוהי הרי אלו כינויין". תניא [שנינו בברייתא], רבן שמעון בן גמליאל אומר: האומר "במוהי" — לא אמר כלום, לפי שאין משמעות ללשון "מוהי", אבל אם אמר "במומתא [בשבועה] שאמר מוהי" — הרי אלו כינויין לשבועה.
ג משנה האומר "לחולין שאוכל לך" שמתפרש כמו "לא חולין" = אינו חולין (כלומר, קודש הוא) יהא מה שאוכל משלך, או שאמר "לא כשר" ו"לא דכי", שפירושו לא "טהור", ו"טמא", "נותר" ו"פיגול" — הרי זה אסור.
כאימרא [כשה של תמיד], כדירים של בהמות הקרבן, כעצים של מזבח, כאשים, כמזבח, כהיכל, כירושלים. או נדר באחד מכל משמשי המזבח, אף על פי שלא הזכיר במפורש שם קרבן — הרי זה נדר בקרבן. ר' יהודה אומר: האומר "ירושלים" לא אמר כלום.