איבדור תבלונייכי [התפזרו תבלינים שלכן] המשמשים לכשפים, פרחא זיקא למוריקא חדתא דנקטיתו [נשא הרוח את הכרכום החדש שאתן מחזיקות] נשים כשפניות כדי לכשף בו, אדחנני וחננכי [עד שחסו עלי מן השמים וחסתן עלי] לא אתיתי לגו [הייתי מגיע לכאן], השתא דאתיתי לגו קרחנני וחננכי [כיון שהגעתי לכאן נתקררו רחמיכן עלי ותהא לכן חנינה].

בענין זוגות אמרו, כי במערבא [בארץ ישראל] לא קפדי אזוגי [היו מקפידים על זוגות] ולא היו חוששים כלל לכך. רב דימי מנהרדעא קפיד [היה מקפיד] בזוגות אפילו ארושמא דחביתא [על סימנים שהיו מסמנים על החבית] שלא יעשו סימנים בזוגות. מסופר: הוה עובדא ופקע חביתא [היה מעשה ופקעה החבית] שהיה בה סימון כזה של זוגות. ומסכמים: כללא דמילתא, כל דקפיד — קפדי בהדיה [כללו של דבר: כל שמקפיד על זוגות — מקפידים המזיקים עליו], ודלא קפיד לא קפדי בהדיה [ומי שאינו מקפיד אין מקפידים עליו]. ומעירים: ומיהו למיחש מיבעי [ומכל מקום, לחשוש צריך] שלא יסכן עצמו ולא יעשה כן לכתחילה.

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: שתי ביצים, ושתי אגוזין, שתי קישואין ועוד דבר אחר — הלכה למשה מסיני כלומר מסורת היא שהם מזיקים בזוגות. ואולם מסתפקא להו לרבנן מאי ניהו [והיה מסופק להם לחכמים מהו אותו] דבר אחר שלא נתפרש, וגזור רבנן בכולהו זוגי [ולפיכך גזרו חכמים לחשוש בכל הזוגות], משום אותו דבר אחר.

ומעירים: והא דאמרן [וזה שאמרנו] קודם עשרה, תמניא, שיתא [שמונה, ששה], ארבעה, שכל אלו אין בהן משום זוגי [זוגות] לא אמרן [אמרנו] זאת אלא לענין מזיקין שאינם מזיקים בשל זוגות אלה. אבל לענין כשפים אפילו טובא נמי חיישינן [ביותר ממספר זה גם כן חוששים אנו], שמי שעשה דבר בזוגות (אף בעשרה, שמונה, ששה וארבעה) — כשפים יכולים לחול עליו.

כי הא דההוא גברא דגרשה לדביתהו אזיל אינסבה לחנואה [כמו זה שאירע, אדם אחד שגרש את אשתו, הלכה היא והתחתנה עם החנוני] שהיה מוכר בין השאר יין בחנותו, כל יומא הוה אזיל ושתי חמרא [יום היה הולך ושותה יין] באותו מקום הוה קא עבדא ליה [היתה עושה לו] כשפים, ולא קא מהניא לה ביה [היתה מועילה לו להזיקו] משום דהוה מזדהר בנפשיה בזוגא [שהיה נזהר בעצמו מזוגות].

יומא חד אשתי טובא [יום אחד שתה הרבה] ולא הוה ידע [היה יודע] כמה שתי [הוא שותה]. עד שיתסר הוה צייל ואיזדהר בנפשיה [שש עשרה כוסות היתה דעתו צלולה והיה נזהר בעצמו], מכאן ואילך לא הוה צייל [היה צלול] ולא איזדהר בנפשיה [נזהר בעצמו], ואפיקתיה בזוגא [והוציאה אותו בזוגות] גרמה שיצא לאחר ששתה מספר זוגי של כוסות. כי הוה אזיל, גס ביה ההוא טייעא [כשהלך ברחוב פגש בו ערבי אחד], אמר ליה [לו]: גברא קטילא [אדם הרוג] הוא דאזיל הכא [זה שהולך כאן], שראה שכשפים שולטים בו. אזיל חבקיה לדיקלא [הלך ומרוב בהלה חבק דקל להשען בו] צווח דיקלא [יבש הדקל] מכוח הכישוף ופקע הוא.

אמר רב עוירא: האוכל משתי קערות או שאוכל שני ככרות לחם אין בהם משום זוגות. וביתר הרחבה: כללא דמילתא [כללו של דבר]: כל שגמרו בידי אדם בין שהוא כלי או מאכל מתוקן אין בהן משום זוגות. אם גמרו בידי שמים — במילי מיני דמיכל חיישינן [בדברים שהם מיני מאכל חוששים אנו].

ועוד, חנות כלומר האוכל או שותה בחנות — אין בהן משום חשש זוגות, שאין זו דרך קביעות. נמלך לאחר שאכל או שתה מספר שאינו זוגי להוסיף עוד אחת אבל לא נתכוון מתחילה לזוגות — אין בהם משום זוגות. אורח השותה, או האוכל בבית של אחר — אין בו משום זוגות, שהרי לא הוא קובע מה ישתה אלא בעלי הבית. אשה — אין בה (באכילתה, או בשתייתה) משום חשש זוגות שאין המזיקים מקפידים. ואי [ואם] אשה חשובה היא — חיישינן [חוששים אנו].

אמר רב חיננא בריה [בנו] של רב יהושע: איספרגוס (משקה העשוי מיין מבוסם בתבלינים) והיו רגילים לשתותו בבוקר — מצטרף לטובה כדי להוציא מכלל זוגות אם מספר הכוסות בלעדיו זוגי, ואין מצטרף לרעה כשמספר הכוסות בלעדיו אינו זוגי.

אמר רבינא משמיה [משמו] של רבא: זוגי — לחומרא [להחמיר], כלומר, אם ספק בידו אם גמר בזוגות ישתה כוס נוספת. ואמרי ליה [ויש אומרים]: זוגי [זוגות] — לקולא [להקל], שלא יוסיף עוד, שמא על ידי כך ימצא שותה בזוגות. אמר רב יוסף: תרי דחמרא וחד דשיכרא [שתי כוסות של יין וכוס אחת של שיכר] — לא מצטרף, תרי דשיכרא וחד דחמרא [שתי כוסות של שיכר ואחת של יין] — מצטרף.

וסימניך לזכור את הדבר, המשנה בדיני טומאה שנאמר בה, זה הכלל: כל המחובר לו מן החמור ממנו — טמא, ואם מחובר לו מן הקל ממנו — טהור, שאם חיבר לדבר המקבל טומאה רק בשיעור גדול (והוא לכן "קל") דבר המקבל טומאה אף בשיעור קטן (שהוא "חמור") — הריהם יחד מצטרפים לשיעור הגדול. ואף כאן, כיון שיין חמור, כלומר חשוב מן השיכר, הריהו מצטרף לשיכר ולא להיפך.

אמר רב נחמן אמר רב: תרי קמא תכא וחד אתכא — מצטרפי [שתי כוסות לפני שמביאים את השולחן לאכול, ואחד על השולחן — מצטרפות] לכך שלא ייחשבו כזוגות, אבל חד מקמי תכא ותרי אתכא [אחת לפני השולחן ושתים על השולחן] — לא מצטרפין [מצטרפות], ואלו שעל השולחן נחשבות כזוגות.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב משרשיא: אטו אנן לתקוני תכא קא בעינן [וכי אנחנו לתקן את השולחן אנחנו צריכים]? לתקוני גברא בעינן [לתקן את האיש אנו צריכים], כדי שישתה, וגברא קא מיתקן וקאי [והאדם מתוקן ועומד] שהרי שתה שלוש כוסות.

אלא אמר רב משרשייא: דכולי עלמא תרי אתכא וחד לבתר תכא [לדעת הכל, שתים על השולחן ואחת לאחר השולחן] — לא מצטרפי [מצטרפות]. כי ההיא [כאותו] מעשה שהיה אצל רבה בר נחמני ( ב"מ פו, א ), באדם ששתה זוגות וניזק, שאמר רבה שישתה כוס שלישית אבל הורה להחזיר את השולחן ושישתה לידו, משמע שבלא זה אינן מצטרפות.

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל מין משקה שהוא מזוג — מצטרף למנין,