חוץ מן המים שאם מזג מים במים, אין הם נחשבים כמזוגים ואינם מצטרפים לזוגות. ור' יוחנן אמר: אפילו מים מצטרפים למנין. אמר רב פפא: לא אמרן [אמרנו] דבר זה במים, אלא חמימי לגו קרירי, וקרירי לגו חמימי [מים חמים בתוך קרים ומים קרים בתוך חמים] הם הנחשבים כמזוגים, אבל חמימי לגו חמימי, וקרירי לגו קרירי [מים חמים בתוך חמים ומים קרים בתוך קרים] — לא נחשבים כמזוגים לדעת הכל.

כיון שדובר בסגולות שונות ובחשש כשפים מביאים עוד דברים בנושא זה. אמר ריש לקיש: ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו מחמת רוח רעה השורה עליו. אלו הן: הנפנה לצרכיו במקום שבין דקל לכותל והעובר בין שני דקלים, והשותה מים שאולין, והעובר על מים שפוכין, ואפילו שפכתו אשתו בפניו.

ומבארים: הנפנה בין דקל לכותל — לא אמרן אלא דלית ליה [שאין לו] ביניהם מקום מעבר ברוחב ארבע אמות, אבל אם אית ליה [יש לו] ארבע אמות לית לן בה [אין לנו בה] חשש, שהרי יש למזיקים די מקום לעבור בו ואין הוא פוגע במקום המעבר שלהם. וגם כי לית ליה [כאשר אין לו] שטח של ארבע אמות, לא אמרן [אמרנו] אלא דליכא [שאין] למזיקים דירכא אחרינא [דרך אחרת] אלא זו, אבל אם איכא דירכא אחרינא [יש להם דרך אחרת] — לית לן בה [אין לנו בה] כל חשש.

והעובר בין שני דקלים לא אמרן [אמרנו] חשש זה אלא דלא פסקינהו [שלא פסקתם, עברה ביניהם] רשות הרבים. אבל אם פסקינהו [פסקתם, עברה ביניהם] רשות הרבים — לית לן בה [אין לנו בה] חשש, שהרי במקום שיש רבים אינם רשאים להזיק כלל. והשותה מים שאולין לא אמרן [לא אמרנו] ששורה עליהם רוח רעה אלא דשיילינהו [ששאל אותם] קטן, אבל אם שאל אותם גדול — לית לן בה [אין לנו בה] חשש.

ואפילו שיילינהו [שאל אותם] קטן, נמי לא אמרן [גם כן לא אמרנו] אלא כששואל אותם בשדה, שלא שכיחי [מצויים] מים, אבל בעיר דשכיחי [שהמים מצויים] לית לן [אין לנו] בה חשש. ואפילו בשדה נמי לא אמרן [גם כן לא אמרנו] אלא מיא [ששאל מים], אבל חמרא ושיכרא [יין ושיכר] — לית לן [אין לנו] בה חשש.

והעובר על מים שפוכין — לא אמרן [אמרנו] חשש בזה, אלא שלא אפסקינהו בעפרא [פסקן, פיזר עליהן, בעפר] ולא תף בהו רוקא [ירק בהם רוק] אבל אפסקינהו בעפרא [הפסיק אותם בעפר] או תף בהו רוקא [ירק בהם רוק] — לית לן [אין לנו] בה חשש. ולא אמרן [אמרנו] חשש זה אלא כשלא עבר עלייהו שימשא [עליהם השמש] כלומר בלילה, ולא עבר עלייהו שיתין ניגרי [עליהן שישים פסיעות] של אנשים שעברו במקום, אבל אם עבר עלייהו שימשא ועבר עלייהו שיתין ניגרי [עליהם השמש ועברו עליהם שישים פסיעות] — לית לן בה [אין לנו בכך] חשש. ולא אמרן [אמרנו] חשש זה אלא כשלא רכיב חמרא [רוכב על החמור] ולא סיים מסני [נועל מנעלים] אבל רכיב חמרא וסיים מסני — לית לן בה [רוכב על חמור או נועל מנעלים אין לנו בה] חשש.

ומעירים: והני מילי [ודברים אלה] שאמרנו שמבטלים את החשש הם דווקא היכא דליכא למיחש [מקום שאין לחשוש בו] לכשפים שמישהו מעונין לעשות לו מתוך כוונה תחילה, אבל היכא דאיכא למיחש [במקום שיש לחשוש] לכשפים, אף על גב דאיכא כל הני — חיישינן [אף על פי שיש את כל אלה חוששים אנו]. כההוא גברא דרכיב חמרא וסיים מסני, וגמוד מסאניה וצוו כרעיה [כמו המעשה באדם אחד שרכב על חמור והיה נעול מנעלים ועבר על אותם המים ונתכווצו המנעלים ויבשו רגליו].

ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה אין ממצעין שמקפידים שלא ימצאו בין שני אנשים ההולכים בדרך ואף לא מתמצעין שאין הולכים בין שנים מהם. ואלו הן: הכלב והדקל והאשה. ויש אומרים: אף החזיר, ויש אומרים: אף הנחש, שכל אלה קשים לכשפים.

ושואלים: ואי [ואם] ממצעין מאי תקנתיה [מה תקנתו] כדי שלא ינזק? אמר רב פפא: נפתח [שיפתח] בפסוק המתחיל במילה "אל" ונפסיק [ויגמור] בפסוק המסיים במילה "אל" — "אל מוציאם ממצרים... כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב וישראל מה פעל אל" (במדבר כג, כב — כג), שיש בתוכנו משום ביטול הכשפים,

אי נמי [או גם כן] נפתח [שיפתח] בפסוק המתחיל במילה "לא" ונפסיק [ויגמור] באותו פסוק המסתיים במילה "לא" — "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה" (במדבר כג, יט).

וכן, הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה [אותם שנים שממוצעת, עוברת, ביניהם אשה נדה], אם בתחלת נדתה היא — הורגת, כלומר, גורמת שייהרג אחד מהן, אם בסוף נדתה היא אינה הורגת, אבל מריבה עושה ביניהן. מאי תקנתיה? נפתח ב"אל" ונפסיק ב"אל" כאמור.

ועוד: הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים, חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא, ומכוונן אפייהו להדדי — ודאי בכשפים עסיקן [אותן שתי נשים היושבות בפרשת דרכים, אחת בצד זה של השביל ואחת בצד זה ומכוונות פניהן זו לזו ודאי בכשפים הן עוסקות]. מאי תקנתיה [מה תקנתו] של עובר הדרך? אי איכא דירכא אחרינא [אם יש דרך אחרת] — ליזיל בה [שילך בה]. ואי ליכא דירכא אחרינא [ואם אין דרך אחרת], אי איכא איניש אחרינא בהדיה [אם יש אדם אחר עמו] — נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו [שיחזיקו לידיהם ביחד ויחלפו] זה עם זה. ואי ליכא איניש אחרינא [ואם אין אדם אחר] נימא הכי [שיאמר כך]: "אגרת אזלת אסיא בלוסיא, שהם שמות שדים שעוסקות עימם נשים, מתקטלא בחיק קבל [נהרגים על ידי החיצים]".

ועוד נאמר בענין זה: האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא [מי שפוגש אשה בזמן שהיא עולה] מטבילת מצוה שטובלת לאחר זמן נדתה, אי איהו קדים ומשמש — אחדא ליה לדידיה רוח זנונים [אם הוא מקדים ומשמש מטתו עם אשה אוחזת אותו רוח זנונים], אי איהי קדמה ומשמשה — אחדא לה לדידה רוח זנונים [אם היא מקדימה ומשמשת מטתה אוחזת אותה רוח זנונים]. מאי תקנתיה [מה תהא תקנתו]? לימא הכי [שיאמר כך]: "שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך" (תהילים קז, מ).

אמר רב יצחק מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהילים כג, ד), כוונתו: זה הישן בצל דקל יחידי שאין דקל אחר סמוך לו, ובצל לבנה, שאף שהוא נמצא במצב מסוכן בכל זאת כיון שבוטח בה' איננו חושש. ומסייגים: ובצל דקל יחידי, לא אמרן אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה [אין אנו אומרים זאת אלא כשלא נפל צל דקל חבירו עליו] אבל נפל טולא דחבריה עילויה [אבל נפל צל דקל חבירו עליו] — לית לן בה [אין לנו בה] חשש.

ושואלים: אלא הא דתניא [זה ששנינו בברייתא]: הישן בצל דקל יחידי בחצר, והישן בצל לבנה דמו בראשו היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר]? אי לימא דלא נפל טולא דחבריה עילויה — [אם תאמר שלא נפל צל חברו עליו], אם כן אפילו בשדה נמי [אפילו בשדה גם כן] ניזוק? אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן]: שבחצר — אף על גב דנפיל טולא דחבריה עילויה [אף על פי שנפל צל חברו עליו] מסוכן הוא?! ומסכמים: שמע מינה [אכן אפשר ללמוד מכאן] שכן הוא.

ובצילה של לבנה — לא אמרן שהדבר מסוכן אלא בתחילת החודש שאז הלבנה זורחת במזרח ולכך צילה במערבה [במערב], אבל בסוף החודש כשהלבנה זורחת במערב ולכך צילה במדינחא [למזרח] — לית לן בה [אין לנו בכך] חשש.